בעוד שבארץ אנחנו מתבשלים בחמסינים לקראת 40 מעלות השבוע, שרון שחר מספרת לנו על יום מטורף של שלג שירד במחוזותיה בצפון ארה"ב. אז שוב אנחנו בורחים קצת מהאווירה המקומית אל חווית חו"ל באדיבות נציגתנו בארצות הקור.

בסתיו, כשבארץ רק מתחילים עם טיולי המדבר והגראן פונדו למינהם, הכל ירוק פורח וחוץ מקצת גשם מזג האויר נוח יחסית, בצפון ארה״ב בכלל, וב-Mid West בפרט עונה זאת מסמנת את הקפאון. רוב הרוכבים מעבירים את אימוניהם מהחוץ אל מערות הכאב ומתחילים לבלות שעות איכות על הטריינר. מה שהופך את השמירה על הכושר לקשה בהרבה.

מאת: שרון שחר
תמונות: Barry Roubaix, מישל הנדרן ושרון שחר
image001

בגלל החורף הקר והמושלג, במשך שנים יעד של תחרות שמתרחשת בחודשי החורף כמו הסמרתון היתה בגדר פנטזיה עבורי כי פשוט לא הייתי יכולה להגיע אליו עם הכנה מספקת. בשנים האחרונות לאור ההתפתחות בעולם הטריינרים, האופניים והציוד הנלווה, החורף הופך להיות נסבל יותר (הכל יחסי כמובן) ואני אפילו מתחילה לחשוב שיעד כמו הסמרתון אולי כבר לא יהיה רק בגדר פנטזיה כי אם בר השגה גם עבורי.

שרון שחר על פאודר טרי במישיגן

שרון שחר על פאודר טרי במישיגן

אז איך שורדים את החורף בשלום?

בהכללה, במחוזותי עונת הכביש באה לסיומה עבור רוכבים רבים כאשר הטמפרטורות צונחות מתחת לסף ה-5 מעלות. תקראו לי נמושה, אבל לטעמי גם כש-5 מעלות בחוץ לא ממש כייף לצאת לרכיבות כביש, ועל רכיבות כביש ארוכות אין בכלל על מה לדבר.

במשך שנים סוף ספטמבר תחילת אוקטובר סימנו עבורי את תחילתה של עונת אופני ההרים ובשנים האחרונות נכלול בזה גם גראבל/סיקלוקרוס. עונה זאת של ה-off road נמשכה רק כחודש חודשיים מקסימום, ועם נפילת השלג הראשון גם זאת באה לסיומה. מהר מאוד למדתי (בערך אחרי נסיון אחד) שרכיבה על צמיג 2.1 או אפילו 2.4 על שלג עמוק היא בלתי אפשרית (אם כי נפילות כואבות פחות) ועל קרח אין מה לדבר. ניסיתי צמיגים עם studs, אבל אלו מייאשים להתקנה, כבדים ולא ממש עוזרים כשהשלג עמוק. בערך בתחילת חודש דצמבר נסגרה הבסטה עד מרץ (במקרה הטוב), והברירה היחידה היתה לעלות על הטריינר ולפדל לצלילי סרט אקשן טוב או במקרה הטוב איזה DVD אינטרוולים של קריס קרמייקל.

>> אל תפספסו את מה שמעניין על אופניים: הכניסו את האימייל פה:

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של בייקפאנל.





הפתרון הטבעי אולם חלקי בלבד היה ללמוד לעשות סקי ולנצל את החורף המושלג לספורט שונה לחלוטין. אכן, פתרון מהנה, אבל כמו שאמרתי חלקי. למה חלקי? זה יקר, ומצריך הפקה כשאת גרה בניו יורק (העיר) ללא רכב. פתרון של פעם בחודש במקרה הטוב. אבל מה לגבי שאר החודש או במהלך השבוע? ריצה? כן זה תחליף טוב, אבל עדיין רוצים לפדל!

אז הינה סקירה קצרה על איך אני ורוכבים אחרים שורדים את החורף.

הפתרון החלקי, סקי (Alta, Utah)

הפתרון החלקי, סקי (Alta, Utah)

שלב א – מוטיבציה

image007

תמונה באדיבות Barry Roubaix צולם ע"י ג'ולי מקגראו

מינוס 5 מעלות בחוץ, רוח, שלג ושמיים אפורים. הנטייה הטבעית היא להתכרבל מתחת לפוך עם שוקו חם וספר או סרט טוב, האח בוערת וחם בבית. אז איך בכל זאת נקום מהספה? סימון מטרה/אתגר/יעד כל שהוא בסוף החורף או תחילת האביב יחייב אותי לשמור על כושר במהלך החורף. זה עובד אצלי: בשנים האחרונות היעד היה Barry Roubaix מירץ גראבל המתרחש בסוף מרץ במחוז Barry שבמדינת מישיגן (וכן, אפשר לחוש בהומור שבבחירת השם, ע"ש המחוז בו הוא מתרחש).

במאמר מוסגר, Barry Roubaix זהו אירוע הגראבל הגדול ביותר באיזור, ולטענת המארגנים, בעולם, וכיאה לאירוע גראבל הוא מתרחש בחסות מבשלת הבירה Founders – זוהי אחת מהMicrow Breweries הטובות בארה"ב, והיא ממוקמת בעיר הסמוכה, גרנד רפידס, שהיא הבירה הלא רישמית של מיבשלות הבירה במישיגן. על קו הזינוק מתייצבים מעל ל-3,000 רוכבים ורוכבות (לא רע למירוץ שקיים רק כ-7 שנים), למירוץ מאתגר של 100 ק"מ (62 מייל), 50 ק"מ (32 מייל) או 40 ק"מ (24 מייל), על גראבל, בוץ, קרח ושלג לפרקים וגבעות (משהו לא שכיח באיזורי). כיוון שזה מירוץ פתיחת העונה, הוא מושך אליו את טובי הרוכבים המקומיים, כביש או הרים, אבל לא רק אותם כי אחרי הכל גם אני רכבתי שם.

למה אני מדברת על אתגר אתם שואלים? הרי לא מדברים כאן על מרחקים אסטרונומים, טיפוסים שנמשכים קילומטרים על קילומטרים. נכון, זה אתגר מסוג אחר. זאת הרכיבה האשונה בחוץ מאז חודש נובמבר, לכן רכיבה זו תהייה מעיין wake up call לראות אם כל אותן שעות על הטריינר השתלמו, ואנחנו בכושר סביר או שהבירה, ההמבורגרים והדונטס שזללנו בחורף יעלו לנו ביוקר. אתגר נוסף הוא מזג האויר. מרץ במישיגן (ובשיקגו) זה בעצם עדיין חורף, מה שאומר מזג אויר הפכפך, ויש סיכוי טוב לשלג, גשם, טמפרטורות קרות או הכל ביחד. בשתי הפעמים שהשתתפתי במרוץ בעבר הטמפרטורות בזינוק במקרה הטוב נשקו למינוס 5 ובמהלך היום נשארו מתחת לאפס. באחת הרכיבות זכינו אף לשלג בקלומטרים האחרונים. אבל אם לא הייתי נרשמת ונוהגת 4 שעות אין מצב שבעולם שהייתי יוצאת מהבית ביום כזה. אוקי, מוטיבציה – יש. מה הלאה?

תמונה באדיבות Barry Roubaix צולם ע"י אנדראה טאקר

תמונה באדיבות Barry Roubaix צולם ע"י אנדראה טאקר

שלב ב – ברוכים הבאים לעולם מערות הכאב

ההתפתחות בעולם הטריינרים בהחלט הופכת את ההתמודדות עם החורף לנסבלת יותר. טריינרים חכמים שנשלטים על ידי תוכות מחשב או דרך אפליקציות לטלפון כמו Computrainer, Tacx או ה-Kicker בהחלט עוזרים להפך את את האימון על הטריינר למעניין יותר ויש הסוברים ליעיל יותר. האפשרות של רכיבה על מסלול נבחר עם וידאו או אנימציה המלווה אותך או קפיצה לעולם וירטואלי בו מתחרים ברוכבים אחרים כמו Zwift או Ergvideo הופכים את האימון על הטריינר למעיין משחק מחשב מאתגר. כל אלו הופכים על הפידול על הטריינר ליותר מסתם רכיבה.

עם הטריינרים החכמים באו גם המכונים שמציעים חבילות אימונים על טריינים, אימוני אינטרוולים או סתם רכיבות מסלול עם סרט וחברה. חלק מהמכונים אף מציעים אופציה של איחסון האופניים שלכם למשך התקופה (כמובן בתוספת תשלום), כי מה כבר יש לעשות עם האופניים כששלג בחוץ? בהחלט מקדם נוחות. כי הרי צרת רבים חצי נחמה. אז אם כבר בחרנו במכון נוח, שילמנו ואפשר לסבול בחברותה, אז מה לא נלך? ברור שנלך.

צרת רבים חצי נחמה

צרת רבים חצי נחמה

שלב ג – Let's Man Up, רכיבה בכפור עם Fat Bikes

נכון, תמיד תמצאו רוכבים שרוכבים בחוץ לא משנה מה מזג האוויר, הם יצאו לרכיבה בטמפרטורת מינוס 15 מעלות או בסופת שלגים. יש גם את אותם רוכבים שתראו אותם במזג אויר של 0-4 מעלות בחוץ לובשים מכנס קצר או כפפות קצרות, שקר לי רק מלראות אותם. אני, וכאן אני מרשה לעצמי להכליל ולומר שגם רוב הרוכבים האחרים, הם לא כאלו הארד קור.
image013

אישית במשך שנים ההעדפה שלי היתה להישאר בפנים איפה שחם ונעים אם הטמפרטורות ירדו מתחת ל-2 מעלות בהתחלת הרכיבה, בטח שמדובר ברכיבת כביש. בפעמים הבודדות שעזרתי אומץ לצאת לרכיבת כביש בטמפרטורה כזו זה היה סיוט מבחינתי. בעוד שהחורף האמיתי בניו יורק נמשך רק כ-3 חודשים, בשיקגו (אליה עברתי מניו יורק) נתווספו לו עוד בערך חודשיים. האלטרנטיבה של סקי כבר לא כ"כ זמינה. מה שהופך את החורף בשיקגו לנסבל פחות. 5 חודשים בשנה על הטריינר זה קשה גם לחדורי מוטיבציה כמוני. אז כשהתחלתי לראות את התמונות של רוכבים בשלג על Fat bike הבנתי שאין פה ברירה, אני חייבת לנסות, אולי זה הפתרון.

נתחיל בסרטון קצר שמדגים מה באמת אפשר לעשות על האופניים האלו:

אז אחרי השתפנות ארוכה של קר לי, החלטתי לעשות מעשה ולנסות את התופעה הזאת בעצמי. מצאתי קורבן שיבוא לסבול איתי, בחרנו יום עם טמפרטורות יחסית נסבלות "רק" מינוס 10, התלבשנו חם ויצאנו לרכוב.
image015

אז מה גזר הדין?

זה כבד, אם כי אפשר יותר קל אם תשקיעו באופני קרבון וגלגלי קרבון. זה מסורבל ומרגיש כמו טנק ברכיבה. אבל החיוך לא יורד מהפנים. כייף לא נורמלי! לרכוב ככה בסינגלים שמכוסים שלג, לנסות למצוא אחיזה בטיפוסים הקצרים והתלולים על שלג חלקלק, למצוא את הזוית הנכונה לקחת את הסיבוב כי ההיגוי קצת יותר מסורבל.

פתאום סינגל שרכבתי מאה פעם מרגיש כמו חדש. כשהשלג עמוק זה כמו לרכוב על ענן. למי שעושה סקי דמיינו יום פאודר. האופנים דורסים מכשולים בדרך: סלעים, ערימות של עצים, כאילו הם לא שם בכלל. האחיזה של הצמיגים נפלאה, וככל שלחץ האויר בגלגים נמוך יותר היא תשתפר. לחץ אויר של בין 6 ל-10 PSI הוא לחץ אידיאלי לרכיבות בסינגלים מושלגים. אחרי רכיבה אחת על ה-fatties לא עמדתי בפיתוי והזמנתי אחד כזה לעצמי (N+1).

מהר מאוד גיליתי שבשל השילוב של אופניים גדולים ומגושמים יותר ושלג לא זזים כל כך מהר ועובדים הרבה יותר קשה. מה שאומר שהגוף מתחממם מהר. הבעיה היא הידים והרגליים ואם יש רוח גם הפנים סובלות. אבל עם הטכנולוגיה של היום גם לכל אלו יש פתרון טוב יותר משקיות נילון על הרגלים.
image017

אז איך מתלבשים לרכיבות בטמפרטורות כאלו? הסוד כולו גלום בשכבות

אחרי שנים של ניסוי וטעייה היגעתי לשילוב המושלם מבחינת חימום הגוף: שכבת בסיס מצמר מרינו מנדף, חולצה ארוכה עם פליז ומעיל חורף דוחה מים ורוח בהחלט מספיקים לטמפרטורה של עד מינוס 10 ואולי אף יותר. אם עדיין קר אני מוסיפה עוד שכבת בסיס. מתחת למכנס הרכיבה אני לובשת מכנס ארוך צמוד עם פליז ובטמפרטורות קרות יותר יתווסף לו בד דוחה רוח מלפנים. להגנה על הפנים בנדנה מבד רגיל או פליז. מתחת לקסדה מספיק כובע צמר דק או פליז והכי חשוב הוא שהכובע יכסה את האוזניים. אציין כי בשנתיים האחרונות מספר חברות יצאו אם קסדות חורף עם ריפוד שמזכירות קצת קסדות סקי.
image019

הידים והרגליים זה כבר סיפור אחר. אני סובלת ממחלת ריינו או במילים אחרות סירקולציה לקויה לקצוות הגוף וזאת הבעיה העיקרית שלי בכל טמפרטורה מתחת ל-8 מעלות. המצאת המאה מבחינתי היא הכיסוי לידים על הכידון (Bar mitts או Poggies). נכון מבחינת סטייל (וזה חשוב) זה לא נראה הכי, אבל הידים מרגישות נעים גם עם כפפות דקות לרוב האנשים. עדיין נזקקתי לכפפות החורף שלי אבל פעם הראשונה בחיים האצבעות לא קפאו. לכפות הרגליים – גרבי צמר, מחממים כימיים ומגפי חורף עוזרים. יש רוכבים שעוטפים את הרגלים בשקיות נליון לבידוד נוסף. חברות כמו 45NRTH מתמחות בציוד רכיבה לתנאי מזג אויר קיצוניים ומציעות את הפתרון האופטיצלי לרכיבות בחוץ גם בחורף קשה. זו, נגמרו התירוצים.
image021

שלב ד – מצא לך יעד חם לרכיבה למיני חופשה

אז עכשיו שיש לי את האופניים המתאימים והציוד הנכון החורף כבר לא נראה כל כך נורא. אבל עדיין 5 חודשים של כפור זה המון, אז כמובן למי שיכול תמיד ממולצת איזה הפסקה קצרה ומיני חופשה מהקור. לאן הפעם? תקראו בכתבה הבאה.

מאת: שרון שחר
תמונות: Barry Roubaix, מישל הנדרן ושרון שחר