המתיש לכיש שתוייג על ידי מארגניו כ"אירוע הגראבל של השנה" היה אחד מאירועי אופני ההרים והגראבל הגדולים שהיו פה אי פעם. עם מסלול מעולה, תחרותיות גבוהה מקרב רוכבים שלקחו אותו ברצינות, סקנדל מעניין בפודיום בסיום (קראו את כל הכתבה…), ובירה משובחת בסוף – הוא קיים את ההבטחה.

מאת: גיא חלמיש

אם לא ראיתם את הסרט למעלה – לחצו פה:

 

אז איך ולמה התחיל המתיש לכיש?

דיברתי עם זיו ענפי BikeWay, יזם ומפיק האירוע, לשמוע ממנו קצת על ההתחלה ולמה בעצם יזם את זה: "זו היתה תולדה של רעיון וקונספט קצת שונה: רציתי לעשות מסלול ותחרות שייועדו לאופני גראבל – זה קורה בכל העולם ויש יותר ויותר תחרויות גרבל. ההשראה היא מתחרות מוכרת בארה"ב: Dirty Canza שזו תחרות של 200 מייל (כ 320 ק"מ!) בדרכי גרבל, ורציתי לייצר משהו ישראלי מהקונספט הזה. אז הייתי חזק בתוך הגראבל וכך זה נולד – באופן ממש פיראטי בנובמבר 2013 וב 2014 היה הראשון המאורגן.

למה נוצר הצורך למסד? מאחר והיה כל כך טוב בראשון, רצינו לעשות משהו יותר ממוסד ומאורגן. חשבנו שזה ימשוך יותר אנשים, יקדם חזק יותר את ענף הגראבל שאני מאמין בו, ואולי ימשוך ספונסרים לתחרות שתחרות פיראטית לא מתאימה להם. וכמובן למצב את BIKEWAY בחזית ענף הגראבל הישראלי.

008-001

ב 2016 עשינו את התחרות בינואר, אבל שם נולדו גם לקחים חדשים שייושמו ב 2017 – רצינו לגוון יותר את המסלול, שהיה זהה בחציו הראשון בכל שנה, והכיל תמיד את הסרפנטינות של הסיום. רצינו לגוון, ולעשותו יותר ידידותי למשתמש ברמת המסלול – שיהיו בו שבילים מהירים וזורמים יותר, פחות טכניים, פחות מחורצים. שום דבר שמאתגר מרמה טכנית בינונית ומעלה. המטרה השנה היתה להשאיר את המסלול הכי מהיר והכי חלק שיכול להיות. זה משפר את החוויה גם בכך שזה מפחית בעיות ותקלות, וגם מסלול כזה הוא עדיין מתיש כי אתה עובד בו הרבה יותר בגלל דיווש בלתי פוסק (לעומת ירידות טכניות בהן לא מדוושים).  

מבחינת התאריך בחרנו את סוף אפריל, שיצא אמנם יותר חם, אבל כך יכולנו להשתמש במסלול כמו שאנחנו רוצים בלי אילוצי בוץ ומעבירים שבורים, ועדיין לשמור על קצת ירוק בעיניים.

005-001

על מה רוכבים באירוע הגראבל? על אופני הרים בעיקר…

אז אחרי כל הדיונים האם גרבל מתאים לישראל, והאם המסלול הזה מתאים לגרבל, מעניין להסתכל על העובדות: זיו מספר שהשנה נרשמו 335 (!) רוכבים, אבל הרישום היה ללא גבייה, וכך לא מעט אנשים פשוט לא הופיעו. בסוף היו על המסלול 290 רוכבים שגם זה מספר מכובד לאירוע כזה, ומהווה גידול משמעותי מ- 2015. נרשמו מעל 50 רוכבי גרבל ובפועל היו קרוב ל 40, וזה גם גידול משנים קודמות.

אמנם גרבל כאופנה נמצא פה בערך 4 שנים, אבל הוא קיבל לא מעט חשיפה אצלנו ובכלל. אז איך זה שב"אירוע הגראבל של השנה היו רק 15% רוכבים על סייקלו וגרבל"? בעיני זה אומר משהו על מצב האומה והתאמת המסלול לתחום. יש מצב שעקומת הצמיחה של הנישה הזו תופסת כיוון אופקי יותר (מתון יותר מבעבר). 

011

מצחיק להיזכר במה שכתבתי במתיש לכיש הראשון

מה נדרש על מנת בכל זאת להשפיע על כך שיתחזק החלק של רוכבי הגראבל באירוע הגראבל? כך כתבתי ב 2014: "עד לא מזמן נהוג היה להפריד בין רכיבת סינגלים לרכיבת דרכי ארבע על ארבע באמצעות קבלת העובדה שכשאנו רוכבים בדרכי העפר ליותר זמן ומרחק, אנחנו למעשה רוכבים מרתון. לפתע פתאום אותה רכיבה עצמה הפכה לרכיבת "גראבל", שזה בסדר גמור אם זה מה שמוציא אתכם מהבית לעוד רכיבה, אבל במציאות מה שגיליתי הוא ש"גרבל" זו למעשה רכיבת מרתון שבה מלא רוכבים מקבלים מלא פאנצ'רים…".
"איכשהו הסטייל לא מתחבר עם המציאות" כתבתי, וכל כך כעסו עלי כמה מאלה שהתחום יקר להם, ורצו לאתרג אותו. אבל במקביל, לאט לאט, הם עצמם החלו להפנים את המסרים האלה, והחלו לעשות התאמות לגרבל בישראל – הן בצמיגים שכבר מתקרבים לעוביים של צמיגי אופני הרים, והן במסלולים כפי שהעיד בפני זיו ענפי עצמו לגבי השינויים במסלול 2017: הורדו ממנו קטעים טכניים שמאטים את רוכבי הגרבל (אבל לא את רוכבי אופני ההרים). זה קורה לאט אבל קורה: מימוש טוב יותר של תחום הגראבל, שהוא שעטנז בין רכיבת כביש לרכיבת מרתון אופני הרים, יחיל הרבה יותר כבישוניות שתייצר תועלת אמיתית בבחירת אופניים כאלה על פני אופני הרים.

014

ענייני הפקה, עלויות ותמורה

סלחו לי על הכנסת הגסויות לכתבה, אבל נראה לי שאחד הדברים שתרמו לצמיחה הגדולה בכמות הרוכבים השנה היא הורדת המחיר – מ-180 ש"ח לדמי השתתפות ב- 2016 לסכום סביר והגיוני של 100 בלבד ב-2017. זיו מעיד שהוא הצליח להוריד עלויות הפקה. להבנתי זה בין השאר במעבר להפקה של האירוע בעצמו ללא שותפים. פה אני אציין את התרומה הניכרת שראיתי של CCC – מועדון "אח" של BikeWay עם אותם מאמנים. באירוע פעלו נמרצות גל ועינת צחור, עידית שוב ואילן אידלסון – ואולי נוספים שאני מתנצל אם לא הזכרתי שהפעילו את האירוע. כל הכבוד.

מה מקבלים המתחרים? שלוש תחנות האכלה,  אחת עם מזון ואיזוטונים ועוד שניים עם מים. יש סיוע רוכב מאסף שרכב אחרון במסלול הקצר, ורכב מאסף בארוך – שלא נטש אף אחד. זיו מספר שאחרי הפודיומים הם רצו חזרה לראות מה קורה עם כל הרוכבים, ולא עזבו את השטח עד שוידאו שאחרון הרוכבים מסיים. בנוסף קיבל כל מתחרה בירה וטישרט מגניב למדי של התחרות.

גיל מזור, גראבליסט וותיק ביותר

גיל מזור, גראבליסט וותיק ביותר

אז למה אין שילוט באירוע?

המתיש לכיש עובד עם נוהל מסלול כזה: זיו מקליט פיזית את המסלולים בנסיעה אמיתית (לא רק על מפות) ומפרסם אותם לכולם, בד"כ כשלושה ימים לפני התחרות כדי לא לתת יתרון לאף אחד. יש היכרות אינטימית של המסלול על ידי זיו והוא יודע איך לקצר ולהגיע לכל נקודה במהירות אם צריך, כיוון שהוא גם רכב החילוץ והתמיכה.

שאלתי אותו על עניין הניווט – כשאירוע הוא פיראטי, זה מובן שמנווטים עם קבצים, אבל כשאירוע צמח לאירוע מופק בתשלום, מדוע אין שילוטים? "זה חלק מהתחרות, חלק מהקונספט שלה הוא שיש נווט לבד. גם בתחרויות הגדולות בחו"ל שאני עוקב אחריהן רוכבים עם מפות. אנשים מתברברים שם על ימין ועל שמאל, וזה חלק מהקטע לנווט לפי הקובץ. השאלה הזו עלתה וחשבתי על זה רבות – האם לשים כמה שלטים עיקריים – אבל לא שמעתי על תלונות. יש פה ושם את הפניות שאנשים מגלים שהם המשיכו הלאה וצריכים לחזור חזרה, אבל בסה"כ מי שרוכב עם GPSים איכותיים אין לו שום בעיה". אני חייב לאמר שאני לא משתכנע: בעיני סימון מסלול הוא אחד התועלות הגדולות של אירוע מאורגן בתשלום וההבדל העיקרי בינו לבין אירוע ללא תשלום. לא חייבים לסמן ברמת סמרתון האחרון או אפיק ישראל כל 50 מטר, אבל היה טוב לו היו מסמנים פניות. לטעמי סימון המסלול חשוב בהרבה מתחנות הזנה (תמיד אפשר לרכוב עם תיק שתייה, אם ממש חייבים), וזה גם אינטרס של האירוע – כי לא לכולם יש מכשירי ניווט עם מפות, וסימון מסלול יאפשר לעוד רוכבים רבים להגיע.

תקלות השנה? זיו מספר ש"הפידינג זון הראשון בקצר לא דילג במהירות מספיק מהמיקום הראשון שלו לשני – כי חשבנו שיקח הרבה יותר זמן למהירים של הקצר להגיע. ידענו שהמהירים מאוד יפספסו אבל לא חשבנו ששליש יפספסו – בקיצור החברה מתחזקים…"

037

חוויה אישית

טוב, אז הפעם כאמור הגעתי עם אופני המרתון שלי מתוך מטרה לרכוב את המסלול הקצר – פריביליגיה שניתנה רק לרוכבי השטח. בהתחשב בכך שאופני הגרבל הרבה פחות מפנקים מאופני השיכוך הכפול שלי די ריחמתי על החברה של הסייקלו וגרבל שנאלצים לבלות במסלול הארוך, אבל זה הגיוני מפאת גודל הקטגוריה.

אני בהפחתת מרחקים ועצימויות – מאז הסמרתון לא מצאתי המון אנרגיות לרכיבות ארוכות, לא רכבתי כביש כמעט (המקור המסורתי לבסיס הכושר שלי), ואני לוקח את זה באיזי, תוך כדי חזרה גם לריצה… אז קצר של 76 ק"מ נשמע לי ארוך מאוד כרגע, וגם אותו תכננתי לעשות בקצב רגוע. אז בחרתי לי בטריילז את המסלול הקצר 2017 ויצאתי לדרך.

029

איכשהו יצא שנדבקתי לשלישייה חייתית מ BikeWay: רפי ניב, אודי שחם ויעקב כהן – שמשכו חזק את המרחק הארוך, מחויכים ונהנים מהחיים. הקצב היה מצוין עבורי בתקופה של כושר טוב, אבל לא בתקופה הנוכחית, וכך בכל עליית כח הם היו מתנתקים ממני מעט, ואני הייתי חוזר אליהם בירידות. מי שחושב שטכניקה לא רלבנטית לרכיבה בדרכי 4*4 כבושות טועה – אני מגלה לא פעם שחלק ניכר מהביצועים שלי הוא בדיוק בקטעים האלה שלא מצריכים מאמץ פיזי כמעט: בזכות בלימה מאוחרת יותר בכניסה לסיבובים, יציאה טובה יותר מהם, ושחרור כללי  מהברקסים. כל זה יכול לעבוד עד נקודה מסוימת, אבל לא הספיק לפער הכושר ביני לחברה האלה… שרדתי כ 50 ק"מ והתפצלתי למסלול הקצר.

רק עוד 26 ק"מ חשבתי לעצמי, אבל באופן שלא תחקרתי לעומק – אולי טעות שלי בטריילז או משהו, איכשהו חזרתי למסלול הארוך, וגיליתי את זה רק בנקודת המים האחרונה שבו – בק"מ ה… 75 בערך. משם חתכתי על הכביש של בית ג'וברין מותש למדי חזרה למתחם הבירות כשקרוב ל 90 ק"מ ברגלי. הרבה מעבר למה שרציתי. היה לי קשה, בסוף ממש זחלתי, אבל נהנתי, משכתי את עצמי לקצה הנוכחי שלי.

042-001

ומה בכל זאת נדרש כדי שיהיה פה מירוץ גראבל אמיתי?

המסלול הזה מעולה בעיני. הוא לוקח את הרוכבים לאיזורי הלכיש המתישים והיפים, ומגלה להם את כל אזור הגבעות שבין פארק בריטניה למזרחה לקרית גת. בתכלס – זה אחד ממירוצי המרתון אופני ההרים המוצלחים בישראל, ולא פלא שהוא גם הופך להיות לאט לאט אחד הגדולים שבמרתונים החד יומיים. שילוט – יסגור את הפינה הזו סופית. ולמה אני אומר "מרתון אופני הרים" על "אירוע הגראבל של השנה"? מאחר וזה מה שזה: רוב של רוכבי שטח, רוב של דרכי 4*4 שאין בהן יתרון לאופני גראבל, ולא מעט מפונצ'רים מקרבם שאם היו מתחרים מול אופני הרים – היו נשארים מאחור…

כדי שמירוץ יהווה מרוץ גראבל אמיתי, הוא צריך לייצר מצב שבו, ואצטט פה בעילום שם רוכב שהיה בשפיץ של הגראבליסטים "לא מנצח זה שרוכב מספיק לאט ושמרני כדי לא להתפנצ'ר"… הוא צריך להכיל באמת מסלולים זורמים וחלקים יחסית, וחלקים ניכרים של כביש! כשיש מקטעי כביש משמעותיים ברור שיש יתרון לצמיגים הדקים והתנוחה הנמוכה על הדרופים. אבל זה לא קורה פה – כי זה מסוכן ודורש סגירת כבישים, אז ברור שהפקה בסדר הגודל הזה לא יכולה לעמוד בזה. רוצה לאמר: אל תקראו את זה כתלונה שאינה מחוברת למציאות – זיו ביצע את מירב ההתאמות שיכול היה כדי שזה יהיה יותר זורם ומהיר וטוב שעשה את זה.

הבירה של מבשלת שריגים בסיום היתה טעימה להפליא (למרות הפיצול המוזר בין איפה שקונים את הנקניקיה לבין איפה שקונים את הבירה, והעדר הקולה באותו המקום, וחומת ההפרדה האגרסיבית והמעיקה שהוצבה שם על ידי דיירי המתחם בין המתחם שלה לבין מתחם החומוס…), החברה על שולחנות העץ היתה מעולה וכיף גדול היה להפגש עם כולם. כן ירבו!

מתיש לכיש 2017

כבוד ותהילה לפודיומיסטים

הפודיום הפעם לא היה טריוויאלי – אנג'לו די וירולי – הרוכב שנתפס בישראל על שימוש בחומרים אסורים והושעה, הגיע ראשון אל קו הסיום בקטגוריה שלו אחרי כמה פאנצ'רים. בהתייעצות המארגנים הוחלט למנוע ממנו להיות חלק מהתחרות הרשמית והוא לא עלה אל הפודיום. זיו מספר לי לאחר המקרה שבתהליך הרישום זה התפספס ולכן הוא נכנס לתחרות. לו היו שמים לב לכך אולי היו מאפשרים לו להשתתף אבל מבהירים שהוא לא מתחרה או היו פוסלים אותו מלהשתתף מראש. הסיבה לדברי זיו היא שלמרות שזה לא אירוע איגוד, באים אליו חברי קבוצות, אנשים שבאים להתחרות ברצינות וביושר, לובשים את חולצות הקבוצות שלהם ומשקיעים בתחרות וראויים לשדה ספורטיבי הוגן.

אנג'לו, (לפי עדותו בפני לפני כמה חודשים והבוקר) החליט שלא לערער ולא לפתוח את המבחנה השנייה כדי להוכיח את חפותו. אם ספורטאי מוותר על זכות הערעור והבדיקה השנייה, הוא כנראה עושה את זה מסיבה ברורה. ההסבר שלו: עלויות של מאות יורו לבדיקה. בעיני זה לא הסבר אלא תירוץ לא משכנע מפי אדם שמוציא סכומים אדירים וגדולים מכך על הספורט שלו, ובינו ובין מחיקת הכתם הזה במידה וסמפל B יהיה תקין, עומדת רק בדיקה של מאות יורו… לטעמי אישית חזקת החפות – שאני הדגשתי בכתבה הקודמת שלו כבר לא עומדת לו יותר אחת שוויתר על ההליך הזה. יחד עם זאת נכון היה להגדיר מראש שהוא לא יעלה על הפודיומים ולא לאחר התחרות. שאלה נוספת שעולה היא האם לאפשר לו להשתתף בכלל או למנוע ממנו השתתפות באירועים? זו התלבטות: אם יהיו כאלה שישתתפו, "ינצחו" ולא יעלו על הפודיומים אבל כולם ידעו שהם רכבו הכי מהר, זה יכניס משהו לא נעים לכל תחרות אופניים כזו. כשהוא מגיע, עומד על הקו ובא כדי לנצח – הוא עצמו עושה טעות בעיני, עוד לפני שנכנסים ליחס הסביבה כלפיו. מוטב שיסיים את תקופת ההשעיה ועד אז – שיוותר על תחרויות.

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של בייקפאנל.





קצר עד 40:

  1. יותם קפלן
  2. דורון אמיץ
  3. טל פסי

קצר מעל 40:

  1. הראל כפיר 
  2. ניר פינקלשטיין
  3. אילן טורבינר

נשים קצר: יוליה ריפקין

ארוך עד 40

  1. עומר קצמן
  2. רפי שטרית
  3. יותם וייזמן

ארוך 40+ (אין זמנים)

  1. ניר אשכנזי 
  2. גיא באומל
  3. שרון פאר 

נשים ארוך

  1. דבורה אוחיון
  2. אולה אוסטרובסקיה
  3. מורן פלר 

גראבל (ארוך)

  1. דביר אלמוג  
  2. ניר ישראלי 
  3. צח אוחובסקי 

043

לכל כתבות המתיש לכיש לדורותיו ב BIKEPANEL

  1. מתיש לכיש 2016 RECYCLES
  2. סייקלובוץ, גשם וחיוכים אינספור – מתיש לכיש 2015
  3. וידוי מהגרבל 100 (מתיש לכיש 2014) של BIKEWAY וזיו ענפי
מאת: גיא חלמיש

דעתכם חשובה ומעניינת – הגיבו בתגובות לכתבה!
וגם – מנוי (חינם) למגזין האופניים BIKEPANEL פה:https://goo.gl/4tGh4F