קיץ 2007. אני זוכר שאני מקבל לידי את עותק ה-MBA ישראל הראשון שלי. אני פותח אותו ומה הכתבה הראשונה שמקבלת את פניי? תמונה ענקית שמודפסת על שני עמודים עם איזה רוכב צעיר, מכוסה כולו בבוץ, על אופני סקוט ומדים של נבחרת ישראל וכיתוב אדום ענקי: 'גדול בסקוטלנד: שלומי חיימי מסיים במקום ה-7 באליפות העולם לנוער'.

מאת: יואב גריבי
צילום: אלסנדרו די דונאטו

בחזרה ל-2017: אני פותח את אתר איגוד האופניים, ומה ההודעה הראשונה שמקבלת את פניי? "תומר זלצמן סיים במקום ה-5 באליפות אירופה לנוער באופני הרים". למעשה מדובר בדירוג הגבוה ביותר אליו הגיע רוכב ישראלי… אי פעם. אדגיש ואומר כי מדובר בהישגו של רוכב, כי אם היינו כותבים "רוכב או רוכבת", יש לזכור גם את נגה כורם, שסיימה במקום החמישי באליפות העולם ב-2009, או בפודיומים הקבועים שלה ב-EWS.

חוץ מתומר, בתחרות השתתפו שאר חברי נבחרת ישראל באופני הרים: גיל לי גונן (נוער בנים), גיא זסלר וגיא לשם (גברים מתחת לגיל 23), ושלומי חיימי (עילית בוגרים). גילי לי רונן מסיים את מרחק התחרות המלא במקום ה-39, כ-00:07:51 דקות מהמנצח – Jofre Cullell estape הספרדי (5 הקפות). גיא לשם מסיים את התחרות במקום ה-49, כהקפה אחת פחות מהמנצח – Gioele Bertolini האיטלקי  (6 הקפות). גיא זסלר מסיים את התחרות במקום ה-55, כהקפה אחת פחות מהמנצח האיטלקי (6 הקפות). שלומי חיימי מסיים את התחרות במקום ה-39, כהקפה אחת פחות מהמנצח – Florian Vogel השוויצרי  (7 הקפות).

תפסנו את תומר לאחר הסיום במקום החמישי במקצה הנוער:

1

ספר לנו קצת על עצמך- מי אתה? כמה זמן אתה רוכב?

אני תומר זלצמן, מהיישוב יובלים שבמשגב, רוכב, מתאמן ומתחרה מגיל 8 ועד היום במועדון טים מישגב אצל עוז דודאי. במהלך השנים הוא עזר לי למצוא את הדרך שלי, ונוצר בינינו קשר חזק והבנה מקצועית טובה. בשנה האחרונה הוא עזר לי מאוד כמנהל הקבוצה המקצועית של טים מישגב, בין אם זה בנסיעות, תמיכה בתחרויות בארץ ובחו"ל וכו'. בלעדיו לא הייתי נמצא איפה שאני היו״.

אני מאוד תחרותי וכבר מגילאים צעירים סימנתי לעצמי מטרות ורציתי ללכת הכי רחוק שאפשר. אני זוכר שכילד קטן ראיתי את שלומי חיימי ורותם ישי נלחמים ראש בראש בארץ ואמרתי לעצמי: "יום אחד אהיה ברמה שלהם". אחרי שגיליתי את סבב גביע העולם בחו"ל, וראיתי את רוכבים כמו נינו שורטר, ג'וליאן אבסלון, ועוד חבר'ה עפים על המסלולים, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. לקחתי את האופניים בצורה מאוד רצינית ועשיתי המון ויתורים, שצעירים בגילי בדרך כלל לא עושים, כדי להגשים את המטרות שלי. השנה העבודה הקשה מתחילה להביא תוצאות (תומר הוא אלוף ישראל לשנת 2017 ב-XCO לגילאי 17-18 י.ג.), אבל אני תמיד מזכיר לעצמי שאני רק בתחילת הדרך ויש לי עוד הרבה עבודה לעשות.

מזל טוב תומר! כל הכבוד על ההישג. איך זה מרגיש לשבור שיא ישראלי?

תודה רבה! יש הרבה כבוד בקביעת שיא ישראלי בתחרות ברמה הזאת. התמיכה והאהבה שקיבלתי מכל פינה בארץ מאוד חיממה את הלב ונתנה הרגשה של שליחות וגאווה. בנוסף התחרות מאשרת שאני יכול להתחרות בטובים בעולם (ידוע שאירופה מובילה את הזירה הבינלאומית) ושזה המקום שלי. ההישג מעניק הרבה ביטחון למטרה המרכזית שלי העונה – אליפות העולם שבאוסטרליה, בה אנסה לשבור גבולות נוספים.

איך היה להשתתף בתחרות בסדר גודל כזה? כמה התחרות והרמה באירופה שונים מהמצב שלנו בישראל?

דבר ראשון – אופי התחרויות בחו"ל מוכר לי היטב ואני כבר מנוסה במרוצים בסדר הגודל הזה. השנה זינקתי לשלושה גביעי עולם לנוער ועוד כמה מירוצים בינלאומיים חשובים, בנוסף לשנה שעברה, בה השתתפתי כבר באליפויות אירופה והעולם בשנתי הראשונה כרוכב נוער.

זה ישמע מוזר אבל תחרות קרוס קאנטרי בארץ היא תחרות שונה לחלוטין מתחרות קרוס קאנטרי בחו"ל: כמות המשתתפים גדולה משמעותית (יש פי 10, ולפעמים יותר, משתתפים מהכמות בארץ) וכתוצאה מכך יש הרבה יותר מתח ובלגן כבר מקו הזינוק, כי כולם נלחמים על מיקום. המלחמה הזו יוצרת תחרות סופר מהירה בהשוואה לארץ, שבה אין פקקים וכל אחד רוכב בקצב שלו. בארץ כמעט תמיד אני רוכב לבד ובקצב שלי זמן קצר לאחר הזינוק, בעוד בתחרויות בחו"ל זה מצב שאני לא יכול להרשות לעצמי. בנוסף, האווירה בתחרויות בחו"ל הרבה יותר חיובית ושמחה. המון אנשים באים לצפות בתחרויות והם מאוד מעורבים: ועושים רעש, כיף ומעודדים את כולם! זה דבר שמאוד חסר לי, כמתחרה בארץ, ולדעתי הוא נוצר בגלל הפרשי תרבות ומיתוג ופרסום של הענף.

מנוי חינם על מגזין BIKEPANEL!

נהנה מקריאת הכתבה? זו לא האחרונה...
הזן את כתובת הדוא"ל שלך והצטרף להמוני המנויים למגזין של בייקפאנל.





איך ניתן לדעתך לשפר ולחזק את הענף התחרותי בארץ?

אני חושב שיש כמה דברים עיקריים שצריך לעבוד עליהם:

  • פרסום ושיווק טוב יותר של הענף: ככל שיהיה יותר כסף ומשאבים ככה הענף יצמח ויתפתח. בסופו של דבר אני באמת מאמין שענף אופני ההרים מאוד מהנה ומעניין לצפייה, פשוט צריך למתג ולפרסם אותו טוב יותר.
  • הבנה טובה יותר של המאמנים איך מגדלים רוכבי קרוס קאנטרי תחרותיים: לדעתי הרבה רוכבים לא מתפתחים מספיק בכלל הכוונה לא נכונה. בגילאים הצעירים יותר צריך להתמקד בטכניקה וליצור בסיס רחב וטוב וכשמגיעים לגילאים שבהם הגוף מתפתח פיזית צריך להתמקד בפיתוח הכושר. ברגע שהבסיס הטכני כבר קיים אין צורך לעבוד על שניהם במקביל.
  • הרוכבים: הרוכבים צריכים לרצות את זה יותר! חלק גדול מהקידום הוא ברוכבים עצמם, כמה הם רוצים את זה ומה הם עושים כדי להשיג תוצאות.

תוכל לתת לנו קצת מידע על המתרחש במשלחת של הנבחרת לתחרות בחו"ל?

הנסיעה החלה ביום שני. חבר קבוצתי גילי ואני נפגשנו עם דרור בשדה וטסנו יחד לאיטליה, שם פגשנו את שאר חברי הנבחרת ואת הצוות המקצועי שכלל מכונאי אוסטרי וסונייר דרום אפריקאי (סונייר הוא איש צוות שמעסה, מבשל, ממלא בקבוקים ובקיצור עושה את החיים שלפני התחרות להרבה יותר קלים). אני חייב להגיד תודה ושאפו לאיגוד, לנבחרת ולדרור על הנסיעה הזאת. הכל תקתק והיה מאורגן למופת, וקיבלתי את השהות הכי מקצועית ונוחה שהייתה לי בתחרות בחו"ל ואני מאמין שהיה לזה חלק בתוצאה. הדבר היחידי שהייתי צריך לדאוג לו הוא לרכוב. בנסיעות נבחרת תמיד יש אוירה טובה וצחוקים, אבל מתי שצריכים להיות מקצועיים ורציניים יודעים לעשות את המעבר. לדעתי הנבחרת נמצאת במגמת עלייה מבחינת מקצועיות ותנאים ואני מקווה שזה ימשיך ככה.
במשך השבוע רכבתי את המסלול מספר פעמים, כדי להכיר ולהתמקד במסלול ובקווים שלי: בבוקר עשיתי הקפה קלה ככל הניתן, עברתי את הקטעים שלא ניסיתי יום קודם וסגרתי לעצמי קווים לתחרות. אחרי הצהריים רכבתי הקפה זורמת על המסלול: זאת אומרת עבודה בקצב נוח בעליות ובירידות דגש על התאוששות ורכיבה חלקה. ביום רביעי יצאתי להקפה עצימה עם שלומי, הרגשתי שהמסלול מתאים לי ושאני נוסע עליו מהר ובשליטה, ופשוט התחברתי למסלול! לאחר ההקפה שלומי החמיא לי על הרכיבה וזה נתן לי עוד אקסטרה ביטחון לתחרות. אני רוצה להוסיף בהזדמנות זו שיש לי המון כבוד והערכה לשלומי ואני חושב שעדיין יש לו את המקום המיוחד שלו בענף.

2

אז מה היה שם?

זינקתי לתחרות מהשורה השלישית, שזה המיקום הכי טוב שקיבלתי בתחרות בינלאומית גדולה בחו"ל! בדרך כלל אני רגיל לזנק מהשורה השביעית, במקרה הטוב, ולפלס את דרכי קדימה (כמו בתחרות גביע העולם לנוער בגרניכן, בה סיימתי תשיעי).
הזינוק מהשורה השלישית אפשר לי לחמוק מהפקקים הנוצרים בתחילת התחרות, כאשר יורדים מה-Start loop ונכנסים לחלקים הצפופים והטכניים יותר. המסלול של האליפות הורכב מעליות חדות, קצרות וטכניות ובירידות טכניות מאוד וקצרות. בקיצור, אין מקום לנוח במסלול הזה, ולכל אורכו צריך להיות ב-100% פוקוס, מה שאומר שהמסלול היה מאוד קשה פיזית ומעייף.

האימונים שלי על המסלול היו טובים מאוד, הרגשתי מעולה פיזית, מנטאלית ושהמסלול מתאים מאוד לסגנון הרכיבה שלי. ביום התחרות שרר חום כבד, בחוץ היה בסביבות ה-35 מעלות, ולכן קיבלתי החלטה לא לפתוח בכל הכוח, לבנות את התחרות שלי בחכמה ולא לשרוף את עצמי על ההתחלה.
את הקפת הפתיחה סיימתי במקום ה-12, ומשם המשכתי לעקוף עד הסיום בלי להשתולל ולסכן את עצמי בהתרסקות או בפנצ'ר.
להקפה האחרונה נכנסתי במקום השביעי. במהלך ההקפה עקפתי את הרוכב השישי ונצמדתי לרוכב במקום החמישי. אחרי הירידה האחרונה במסלול יש 400 מטרים שטוחים עם סיבובים בדשא ופאמפטרק נמצא ממש על הסיום, ואין הרבה סיכויים לעקוף משם ועד הסיום. אנחנו מסיימים את הירידה ואני נמצא שתי שניות אחרי החמישי ודרור צועק לי: "תעקוף אותו לפני החצץ!" – אחרי שעולים לחצץ יש קטע פידול קצר ואז נכנסים לפאמפטרק וההזדמנות האחרונה לעקיפה היא רגע לפני הפאמפטרק. בסיבוב לפני הכניסה לחצץ ראיתי שהחמישי מתעייף ואמרתי לעצמי שאני הולך על זה בכל הכח, רק להיכנס לפניו לחצץ! אני עוקף את החמישי ומבטיח לעצמי את המיקום הזה וכמעט תופס את המקום הרביעי.

איך אתה מתכוון להתמודד עם השלב הבא בחיים – צבא, וזה שבא אחריו כדי להגשים את המטרה שלך, להיות רוכב מקצועי לכל דבר ועניין?
אני יודע מה אני רוצה ואני עושה הכל כדי להשיג את זה. אני יודע להציב לעצמי מטרות ולעמוד בהן עם הרבה עבודה קשה, נחישות ועקביות. שזו לדעתי נקודת החוזקה שלי. לגבי המשך הדרך-  זו שאלה קשה. לפי מה שהבנתי מספורטאים שאחרי השירות צבא היא מערכת מאוד לא ידידותית לספורטאים, המקשה מאוד על המשך הקריירה לחלקם. אני יודע שאני רוצה לבנות לעצמי קריירה ולהיות בין הטובים בעולם ואני מאמין שאני יכול לעשות את זה, ובשביל זה כבר עכשיו הרבה גורמים הכוללים אותי, ההורים שלי, האיגוד והנבחרת מנסים לעזור לי לסדר את עניין הצבא. אני אעשה הכל כדי לעבור את השירות הצבאי בדרך החלקה ביותר ואני מקווה שלא יהיו בעיות בדרך, ואם יהיו בעיות נפתור אותם. כי לדעתי ספורטאים צריכים לקבל את המקום והיחס הראוי להם בצבא.

 

מאת: יואב גריבי
צילום: אלסנדרו די דונאטו

 


נהניתם מהכתבה? קבלו עוד כאלה, במנוי חינם. נרשמים פה:

מנוי (חינם) לRUNPANEL – מגזין הריצה הטוב בישראל: https://goo.gl/Auzkl9
מנוי (חינם) לBIKEPANEL מגזין האופניים הטוב בישראל פה https://goo.gl/4tGh4F