"חושבים קדימה" הוא מדור חדש ב BIKEPANEL שמתעסק בעתיד: במה שהולך להיות, במה שכדאי שיהיה, בחשיבה חדשנית בעולם האופניים: מגמות, דיעות ועיסוק במה שאין אבל יכול להיות. מטבע הדברים העתיד אינו וודאי, ולכן זה במהותו טור עמדה. לפעמים העמדה מבוססת יותר ומבטאת מגמות שאנחנו רוצים לספר לכם עליהן ולפעמים היא דיעה לגבי מה שצריך להיות, או whishful thinking… מתחילים: 

הצעה לקק"ל: הנה האסטרטגיה הלאומית הבאה שלכם

לא רבים מרוכבי האופניים בישראל התנסו באופני הרים חשמליים מהסוג הטוב, האמיתי, הכייפי – זה שכובש את אירופה ואת האלפים, זה שמניע אלפים אל פסגות ההרים בעליות הקשות בעולם: בפירנאים, בדולומיטים, באוסטריה ובשוויץ. אופני הרים חשמליים מרחיבים את היריעה של תחום האופניים בעולם, ויש בהם הזדמנות לספק אופק חדש גם לענף האופניים בישראל.

במאמר עמדה זה, אני טוען שבאופני ההרים החשמליים טמונה ההזדמנות הגדולה הבאה של קק"ל – לאחר שאימצה את האופניים ויצרה תשתיות לרוכבים בכל הארץ, היא צריכה כעת לאמץ את תחום האופניים החשמליים לשטח. רק קק"ל יכולה להשקיע את ההשקעות הגדולות הדרושות כדי להגדיל בצורה דרמטית את החשיפה לתשתית האופניים הנפלאה שלה ביערות ישראל, כך שיונגשו לקהלים רבים חדשים, שלא ידעו על קיומה של התשתית הזו עד היום (וידעו רק אם תאומץ האסטרטגיה שהנחנו פה על השולחן). 

* בשיחה אישית עם גורם בקק"ל העברתי את הרעיונות האלה, כדי שיוגשו בנייר עמדה פנימי, ואני מקווה שתהייה לכך השפעה אמיתית בשטח.

מאת: גיא חלמיש

1אופניים חשמליים יביאו קהלים חדשים לאופני ההרים

לא כולם הם רוכבים מסוקסים, מגוידי שרירים, ומנופחי ריאות. לא כולם מוליכים חמצן ביעילות של מכונה משומנת בעודם מטפסים באופניים מאות מטרים מצטברים בכוח רגליהם. למעשה הרוב הם לא כאלה. תארו לכם מצב בו עולם האופניים הישראלי היה מכפיל את עצמו ופונה לאוכלוסיה גדולה בהרבה מזו שהוא פונה אליה היום – כמה טוב זה היה עושה לעסקים, למדריכים, לחנויות, ולאנשים עצמם? כמה אושר ובריאות היו מוענקים לאלה שייחשפו לעולם הנפלא של האופניים? כמה מתוכם יחליטו לאחר מכן לעלות מדרגה, ולרכוב גם בלי מנוע? אופניים חשמליים לרכיבת שטח הם הכלי שיאפשר את זה.

ההתנגדויות – בגלל אופניים חשמליים עירוניים

הבעיה בארץ ושל כולם פה היא שמסתכלים על החשמליים בעיר כרפרנס, וזה לא בהכרח הרפרנס הנכון. אוכלוסיית המשתמשים בעיר אינה רלבנטית לאופני הרים חשמליים. בעיר, לפחות בארץ – המטרה היא לא טיול אלא ניידות זולה (בניגוד לחו"ל – ניידות נקייה…) והאמצעי תפס במיוחד ככלי אדיר עובר חסרי אמצעים שמשפר את הדמוקרטיות של הניידות, וגם חוסך פקקים למי שלא נמצא באוכלוסיות החלשות יותר. המחירים של אופניים חשמליים עירוניים הם ברמת ה 2000-5000 ש"ח. המחירים של אופני הרים חשמליים טובים הם בין 15,000-35,000 ש"ח – וזה מגדיר קבוצת התיחסות שונה לגמרי.
אני רואה לנגד עיני משהו אחר לגמרי ביערות – כמות האנשים שמטיילים בארץ תיירות פנים גדולה פי מאות מכמות הרוכבים בישראל. יש לכוון בשיווק, בתועלות, בהכוונת הפנייה לסוגי האוכלוסיה, אל מוטיבציה אחרת – מוטיבציית הטיול, היציאה אל הטבע, הכרת הארץ, ותיירות – בהחלט לא המוטיבציות המניעות את האוכלוסיה שאתם מכירים היום באופניים חשמליים.

נכון – יש סיכון אמיתי שהחבורה של Fun ערסי גועלי וחסר התחשבות בסביבה תכנס גם היא כשהמחירים ירדו (וגם קודם לכן- אבל המחירים הגבוהים ישאירו את ההשפעה והכמות זניחה). יש גם סיכוי שאלה יהיו בטלים בשישים לעומת ההזדמנות של פנייה אל מאות אלפי טיילנים בישראל, אוהבי טבע, שיכנסו לאופני הרים חשמליים לא כדי לרכוב, אלא כדי לטייל. חלקם גם יעברו לרכיבה ממש, וגם אם לא – הם יכניסו משאבים חדשים לענף.

סרט מתוך כתבת מבחן לאופניים חשמליים של סקוט:

פרדוקס שחייבים לפתור

הצמיחה של ענף האופניים נעצרה. כדי שהחזון של אלפי רוכבים חדשים שיצטרפו לענף ויגיעו ליערות קק"ל יתגשם, צריך לייצר מצב שבו אופני הרים חשמליים יהיו זמינים לרוכבים חדשים ואוכלוסיות רוכבים שונות מאלה שבאו לענף עד היום. אבל אופני הרים חשמליים אינם מוצר זול. כדי לרכוש רמה טובה של אופניים כאלה יש צורך בהשקעה שאין הרבה רוכבים מתחילים שישקיעו אותה, וכאלה הם כמעט בהגדרה, קהלי המטרה של האופניים האלה: מתחילים.

שיטה אחרת לחשיפה היא באמצעות מדריכים מקצועיים המוציאים קבוצות רכיבה על אופני הרים חשמליים בטיול מודרך ומאורגן. הבעיה שאם הדבר הזה יושאר רק לשוק הפרטי, במיוחד בשנים הראשונות – יש סיכון שזה לא יתרומם. ההוצאה על 10-15 זוגות כאלה עבור מדריך או עסק היא מאות אלפי שקלים, והחזר ההשקעה עליה, במיוחד בשנים הראשונות בהן התחום הזה עוד לא מפותח, יהיה סיכוני עד בלתי אפשרי. צריך לשבור את כשל השוק הזה, וכדי לשבור כשל שוק, צריך לשכוח רגע מעקרונות הכלכלה הליברלית הקלאסית נוסח אדם סמית, ולהתחבר ולו לתקופה מסוימת לעקרונות כלכלה אחרים, שמבינים שהיד הנעלמה היא באמת נעלמה לפעמים, ויש מצבים בהם צריך יד נוכחת.

אופניים חשמליים לשטח – האסטרטגיה הבאה של קק"ל?

אני רוצה להציע לקק"ל הצעה שיכולה להיות החזון הבא שלה בתחום קידום היציאה לטבע וליערות: כשם שהשקיעה מתקציבה העשיר בבניית תשתיות רכיבה שמשמשות עשרות אלפי רוכבים, היא יכולה כעת להמשיך ולקדם את חשיפתם והשימוש בהם על ידי יצירת מערכת שתתן פתרון להתנסות ותיור עם אופניים חשמליים. רק לקק"ל יש את המשאבים להרים השקעה כזו לטובת הציבור – שכן מרכז קק"לי כזה לא ימדד בהחזר השקעה עסקי אלא ברמת החשיפה שהוא יצור לאוצרות הטבע של ישראל, ובתרומתו לחברה.

הפורמט: הקמת מרכזי רכיבה שיחזיקו כמה עשרות זוגות אופני הרים חשמליים כל אחד, ויאפשרו לרוכבים לשכור אותם לרכיבה (יתכן שזה דורש גם עבודת שדולה לחקיקה וביטוחים תומכים – עוד דבר שקק"ל יכולה להיות כוח מוביל בו). מרכז כזה ישמש גם מקור להשאלה\החכרה מוזלת למדריכי טיולי רכיבה שיעבדו עם המרכז ויוציאו טיולים המתבססים על התשתית של קק"ל. אפשר לקבל השראה (לא העתק הדבק אבל כיוון) מהכתבה של שי יגל על מרכז אופניים באוהיו, ארה"ב.

2הסיכונים

אני לא עיוור לקשיים ולסיכונים – למשמעות הפיזית והכלכלית של הקמת מרכזים של אופניים חשמליים מעבר לעלות הציוד, להשפעה על הסינגלים עצמם, למשמעות של גדילת כמות המשתמשים בתשתיות, לצורך בתחזוקה… יש גם סיכונים הנובעים מכניסה של מתחילים לרכיבה ישירות על אופניים עם מנוע חשמלי: יכולות להיות תאונות, יש שאלות וקשיים של אחריות משפטית, ענייני ביטוח ועוד. סיכונים כאלה יש לנסות ולהפחית, באמצעות דרישת רכיבות ראשונות במסגרת הדרכה, ובאמצעים נוספים, לכן גוף גדול ועתיר משאבים כמו קק"ל אולי יוכל להתמודד עמם.

האסטרטגיה העתידית של קק"ל בתחום האופניים?

לו יהיו כמה מרכזים כאלה בכל רחבי הארץ סביב אשכולות הסינגלים המוכרים והמוצלחים, זה ייתן דחיפה דרמטית לעולם אופני ההרים החשמליים בישראל. התוצאה של זה תהיה הרחבה משמעותית של קהל הנהנים מהטבע הישראלי ומהתשתית של שבילי קק"ל. זה יחזק את ענף האופניים בישראל, את החנויות, היבואנים, המדריכים, יהווה מוקד לתיירות, יחשוף יותר אנשים גם לאפשרות של רכיבה בלי מנוע חשמלי, ויכול להשפיע בצורה חיובית גם על הענף הספורטיבי – עם תחרויות מסוג חדש (אנדורו חשמלי), וזליגה של רוכבים מהחשמלי לספורטיבי. גודל ההשקעה הנדרש לכך הוא כזה שרק גוף כמו קק"ל יכול להעמיד.

מאת: גיא חלמיש