Trek Speed Concept מבחן למכונת הנגש האדומה של טרק / גיא חלמיש
החופש מכבלים - נקיון ואינטגרציה מלאיםאבזור משלים ייעודי לשלדהאפשרויות התאמה לרוכביציבות כיוונית (נוחות למרחקים ארוכים)
אינטגרציה = מורכבות וסיבוכיות יוקרה לא באה בזולגלגלי מקור פשוטים
87%ציון BIKEPANEL
סקסאפיל ועיצוב90%
נוחות ואפשרויות התאמה90%
עליות80%
ירידות85%
סיבובים100%
אבזור ותמורה75%

Trek Speed Concept – שלוש המילים האלה מבטאות את הכמיהה למהירות ואת שם אופני הטריאתלון / נג"ש המרשימים של Trek, שקיבלנו למבחן. מכיל את כל הפיצ'רים העדכניים ביותר- אינטגרציה, נקיון בקוקפיט, וחלקים משלימים ייעודיים. אלה אופניים קיצוניים, מהירים, ולא פשוטים לרכיבה: אופני נג"ש וטריאתלון לרציניים.

האופניים שנבחנו כבר בני מעל לשנה אולם הדגם לא השתנה. הם מבוססים על אולטגרה מכנית, גלגלי Aura, ובנייה וצביעת קסטום ייחודית של טרק. בתצורה זו מחירם כ 25,500 ש"ח.

מאת: גיא חלמיש
צילום: חגי שפירא, גיאחה

 

גם מבחן וגם מסע אישי לתנוחה ולספורט

זו כתבת מסע אל תנוחה ולאבזור הנכונים – מסע שכל טריאתלט צריך להכיר, כי כל העניין כולו באופני נג"ש הוא התנוחה והאופטימיזציה של המהירות. יש תהליך כיוונון ודיוק תנוחה ארוך יחסית בז'אנר הזה, ורכיבה של 10 דקות בחניה של חנות לא תלמד אתכם הרבה, אולי אפילו לא כמה רכיבות.  

אני בטוח שיש קוראים שאומרים לעצמם "מה הבעיה – תגש לאסף ורניקעמוס וולף – דוד רזניק – אורן גונן בפיטזוןהיליארד ותמדוד"… לרוב האנשים אני אכן ממליץ לעשות את זה – זה קיצור דרך מועיל. אבל מבחינתי – מסע הניסוי והטעיה הזה הוא חלק מתהליך הלמידה וההתחברות שלי לאופניים. לעשות את השינויים בעצמי ולחוש את השפעתם על אופני המבחן הם בית ספר להתאמה ולהבנת אופני המבחן. זה מסע מהנה, והדבר האחרון שאני רוצה הוא להפוך אותו לאינסטנט של זבנג וגמרנו. חלק גדול מהתהליך התבצע בחנות Trek פולג של CTC.

בנימה אישית – המסע שלי השנה הוא גם מסע חזרה לטריאתלון. הקיץ ממילא מרחיק אותו מהסינגלים, מגזין-בלוג הריצה RUNPANEL (אם לא ביקרתם עדיין – כנסו!) מבקש שארוץ יותר. עשיתי את טריאתלון ת"א, התחלתי להתאמן אצל דלית שיף (לכתבה ב RUNPANEL) והיעד: אליפות הארץ באילת ובדרך גם לקחתי פודיומים משמחים עם מקום שני בספרינט טריאתלון נתניה, ומקום ראשון בקטגורית הגיל בגן שמואל באולימפי.

TREKהכירו את ה Trek Speed Concept

הדגם שקיבלתי הוא דגם טריאתלון – רק בטריאתלון מותר גם להשאיר את הפיירינג התחתון המכסה את אזור המעצורים התחתונים ב Trek האלה, ולהוסיף את תאי האחסון שהם המשך של השלדה, המשפרים אווירודינמיות ומראה קרבי.

אגב, ה UCI, בניגוד לעולם הטריאתלון גם מנסה לייצר שוויון בתנוחה של כל הרוכבים – ולפני מירוצים מוודאים:

  • משקל שאינו מתחת ל-6.8 ק"ג.
  • שני הגלגלים בעלי אותו גודל.
  • קצה האוכף לא יהיה קדמי מעבר ל 5 ס"מ מאנך לציר מרכזי, או:
  • המרחק מאנך ציר מרכזי לקצה הכידון לא יהיה גדול מ 80 ס"מ (85 ס"מ לרוכבים גבוהים מ 190 ס"מ)

ולכל חוק יש מענה… מעניין לדעת שהאוכפים הקטומים של רוכבי הטריאתלון ייצרו לרוכבי ה UCI עוד קצת חופש ואפשרות למקם את עצמם בצורה קדמית יותר.

כך או כך הדגם הזה מדגים את כל מה שמתכנני אופני נגד שעון מודרניים מנסים להשיג:

  1. אווירודינמיות ואינטגרציה – אותו נקיון שלם שמושג באמצעות החבאה מוחלטת של הכבלים, ושילוב מלא של החלקים השונים לכדי צורה חלקה ואחידה בכל חלקי האופניים. לשם כך צריך לתכנן מערכת שלמה ולא רק שלדה: מעצורים, סטם, אירובאר, והתקני אחסון ונוזלים.
  2. אפשרויות התאמה לרוכב – חופש כמעט מוחלט בהנחה אופטימלית של כל רוכב על האופניים באמצעות אפשרויות כיוון של האוכף, האירובר, הגבהים והמרחקים.

Trek Speed Conceptמקדם חרמנות וסקסאפיל (עיצוב)

האופניים הגיעו בצבע שקשה להתעלם ממנו: צביעה אדומה של Project One של טרק- אותה תוכנית התאמה אישית כמעט מלאה של הצביעה והחלקים בקנייה. אדום כמו של Trek Segafredo, אבל לצביעה יש מחיר משקל של כ 250-300 הגרם. האופניים של קונטדור ללא צבע, אבל של קנצ'לרה היו צבועות בלבן מהמם עם קישוטים.

אדום זה צבע מקטב – או שאתם אוהבים או שמאוד לא, ואני האמת פחות בקטע של אדום, אבל אין ספק שמדובר באחת השלדות הכי יפות שיש בעולם הטריאתלון. עיצוב מהמשפחה "הישרה" – זו שנוקטת בקווים חדים וזוויות ברורות ופחות בצורות מעוגלות, וזה יפה.

הקטע הבולט והמרשים הוא הנקיון האווירודינמי המוחלט – האינטגרציה של המזלג וההיגוי עם השלדה, האינטגרציה של הסטם והאירובאר, ההסתרה המוחלטת של המעצורים. נראה מדהים ומאוד חלק.

טריאתלון

מדובר במכונת נג"ש או טריאתלון מקצוענית. אם יש לכם כרס, בעיות גב, או חוסר יכולת להיות רכונים ויעילים לא בטוח שזה המוצר בשבילכם. רוב היעילות האווירודינמית מושגת בזכות התנוחה של הרוכב על האופניים, והתועלת באופני נג"ש כאלה שהם מאפשרים את התנוחה הזו. אם אתם לוקחים את הז'אנר הכי קיצוני של אופני נג"ש ומסרסים אותו באמצעות הגבהות של הקוקפיט או האירואבאר – חבל… זו לא כוונת המשורר והמתכנן של האופניים האלה.

אגב, מספרים מוזרים יצאו לי במדידה עצמית של האופניים: בעוד שבסיס הגלגלים הרשום למידה M הוא 98.5 ובמידה S הוא 96.1 הרי שלי יצא 97.5. כנראה שבכל זאת זה Small.

השוואה של המידות העיקריות לאופניים האחרים שבחנתי לאחרונה מראה שבסיס הגלגלים רגיל יחסית למידה, אולם תומכות השרשרת די ארוכות, מה שמסביר את היציבות שלהם. גם הטרייל מעודד יציבות ומתקבלת תמונה של אופני נג"ש נוחים יחסית ובעלי יציבות כיוונית.   

Trek Speed Conceptמתכנסים לתנוחה וקדימה לכאב

מציאת האוכף הנכון

האוכף הקטום והרחב המקורי של Bontrager שהגיע עם האופניים כבר היה מרוכך ומקולף ממאות שעות רכיבה ודי מהר חשתי שהוא לא בשבילי. את חציו הראשון של המבחן ערכנו עם אוכף ה Mistika של פיזיק (להשיג בחנויות טרק ישראל). יש לי אהבה למותג פיזיק – במיוחד לאוכף האליינטה שלהם, יקיר עכוזי, אבל הם מייצרים גם נעליים, ועוד.

זה אוכף טריאתלון בשרני למראה (בעל הרבה ריפוד) ומאוד קצר ודי רחב. האוכפים הקטומים מסייעים להישען קדימה בתנוחה הרכונה עם פחות לחץ על המפשעה.

לפיזיק יש עוד כמה פיצ'רים מצוינים – כמו בכל אוכפי פיזיק יש לו שקע להתקנים כגון תיקי אוכף ונצנצים. כשאין את אלה נמצא שם הלוגו מאחור. בנוסף באוכף הטריאתלון יש מקום לחיבור מערכות שתייה באמצעות תוספת אדומה המתחברת לאוכף עם ברגים קטנים, ומאפשרת מיתקונים אליה. חכם.

טריאתלטים רבים אוהבים להשאיר זווית שונה מעט מזו של אופני כביש – כאשר האף נמצא מילימטר נמוך יותר מהחלק האחורי, שוב – כדי להוריד את הלחץ מהמפשעה ולתמוך בתנוחה הרכונה והקדמית. פה נכנס פטנט של טרק של סגירת אוכף באלן מאחור וחוגה המכוונת את הזווית מלפנים.אופני טריאתלון

אורכו הקצר של האוכף בחיבור עם מוט האוכף של ה Speed Concept הנו בר משמעות: צריך לדייק את מיקום האוכף יותר מאוכפים אחרים כי אין כמעט טווח תנועה לאורכו. ב Speed Concept יש מוט אוכף רחב, בעל פטנט שמקל על כיוון זווית האוכף, אבל לא קיימת אפשרות להניע את מחבר האוכף קדימה ואחורה על הרוחב הזה – את מיקום האוכף תדייקו ע"י הסטת מסילות האוכף עצמן, או באמצעות החלפת מוט האוכף לכזה עם הסטה גדולה יותר אחורה- כמו באופני כביש רגילים- זו נקודה לרעת האבזור הזה, ועדיפה מסילה.

לאחר תקופה עם האוכף הרחב והקטום חשתי בבעיה גנרית של אוכפי טריאתלון קטומים עבור חלקנו: הרוחב הגדול שלו יוצר אצלי שפשוף בחלק הפנימי של המפשעה. לא לכולם מתאים אוכף רחב כל כך, ונזקקתי לשינוי:

עברתי לאוכף שונה – של חברת הבת של שימנו, Pro ולדגם Stealth. האוכף הזה התאפיין בכך שהוא שטוח יותר מהפיזיק, עם הרבה פחות ריפוד, צר יותר, וארוך יותר. הצורה שלו היא משהו באמצע בין קטום אמיתי כמו הפיזיק לבין אוכף כביש רגיל וכנראה שאת האמצע הזה הייתי צריך.

התיישבתי עליו בצורה מעט יותר מסורתית ופחות קדמית, וזה שיפר לי את התחושה על הפדלים ואת הנוחות. העובדה שהוא קשה יותר טובה לי – אחת שאני מוצא את הנקודה הנוחה אין שקיעה ומגע שלא תכננתי שיכול לייצר שפשופים. אין לו את הפיצ'רים הנוספים שיש לאוכף הפיזיק והמתקונים. כמובן שאוכפים זה עניין אישי ואני משתף אתכם לתהליך הזה בעיקר כדי ללמוד – שיש תהליך, ושהוא אישי. כי אופני טריאתלון זה מסע ולא זבנג וגמרנו…

אגב, ניסיתי להיות קדמי כמו בתמונות של המקצוענים בנג"ש, אבל תמונות לחוד ומציאות לחוד – הרגליים שלי מורגלות ברכיבת כביש, ומצאתי שאני הרבה יותר מהיר בישיבה מעט רגילה יותר המפעילה את ההמסטרינגס… שריר הירך האחורי. אני מקווה שזה לא יפגע לי יותר מדי בריצה (היא זקוקה לכל סיוע שתוכל לקבל…)

רכיבהההיגוי והחוויה על הקוקפיט

לפי המלצת המידות של טרק יתכן שהשלדה של אופני המבחן קטנה עבורי – אבל התחושה הכללית שלי על האופניים מבחינת חווית שליטה ורכיבה מצוינת ואפילו יציבה מאוד. קטן זה אומר בעל פחות התנגדות לרוח, ולכן אם אפשר לבחור בקטן אני מעדיף, במיוחד בגאומטריה יציבה כזו.

ההיגוי ב- Speed Concept מרגיש לי מדויק ונכון: לא הייתי רוצה לשנות את הסטם – לא עצבני מדי ומאפשר להיכנס לסיבובים רחבים בתנוחת איירובר. אם אתם אגרסיביים ברכיבה, שימו לב לעניין הסיבובים – האופניים נמוכים יחסית ולא כדאי לסובב פדלים בסיבוב. הפדל, האספלט ואני למדנו את זה באמצע טסט של 20 דקות באחת ההשכבות שלי בקריטריום של נתניה כשהוצאנו ניצוצות זה מזה.

הכידון הרחב נוח מאוד ואפשר לבלות הן על האירובר והן עליו למרחקים ארוכים. גם על הפדים של האירובר אני מרגיש מצוין ולאורך קילומטרים רבים ולא חייב להתרכז מעבר למה שדרוש כדי לייצב ולשמור על קו רכיבה ישר ויעיל. בקיצור – הדגם הזה תוכנן עם מחשבה על האיירונמניסטים בקהל.

בעליות – נוח לי ואני מטפס לא רע איתם. זה בכל זאת צפוף ומצריך לרכוב "מאחור" כדי לא לתת ברכיות לאירובר. כמו כן – יש מגבלה מסוימת בשינוי מהירות – היציבות שלהם אינה מעודדת התקפה בעמידה והגברה מהירה מאוד ביציאה מהסיבוב.

אגב היגוי – הכידון אינו מאפשר לגלגל לזוז מעבר לזווית מסוימת – ברכיבה זה לא מורגש אבל בהליכה וכיוון האופניים בחניה רדיוס הסיבוב שלהם גדול בשל כך. זה התגלה כיתרון בריצה עם האופניים בהחלפות – הם לא רועדים ושומרים על כיוון נכון, ואין אפשרות אפילו להסטת כידון וגלגל מהירה לכיוון שלדת האופניים, שתתקע אתכם באמצע הלחץ של ההחלפה – נוח!

TREKיחד עם זאת הבחירה בשלדה קטנה חייבה להסיט אוכף הכי אחורה שאפשר על מסילותיו, ולשבת בחלקו האחרון. במשך החצי הראשון של המבחן חשתי שחלק הגוף העליון שלי טיפה צפוף והגב אולי מעט מקומר. הפתרון – הרחקת האירובר קדימה.

יש כמה היבטים לכוונון האירובר:

  1. מרחק פדים זה מזה – צפוף זה יותר אווירודינמי וגם יותר לחץ על החזה ופחות שליטה על האופניים.
  2. אורך הזרועות – מרחק בין הפד למעביר ההילוכים. הידיים צריכות לאחוז בחלק המתרומם הקדמי ולקבל גישה קלה להילוכים.
  3. מרחק כל האירובר מהאוכף – פה יש כמה אפשרויות- החלפת מוט אוכף או הסטת אוכף על המסילה, הארכה וקיצור של הסטם – מה שישפיע על ההיגוי. אם ההיגוי טוב: אפשר לעשות את זה בשינוי נקודת חיבור פדי המרפקים לבסיס האירובר.
  4. גובה האירובר – מושפע מגובה הסטם ומספייסרים – לטרק יש 6 מידות, ובמקרה שפה הוא גבוה יחסית, והאירובר צמוד אליו יחסית. הדוקטרינה האווירודינמית גורסת שעדיף היה לקחת את הסטם הכי נמוך שימשיך את קו הצינור העליון, אולם להעלות את האירובר באמצעות ספייסרים שישחררו את האוויר מתחתיו ומתחת לכריות אל הצינור העליון – כך זה נראה באופניים של המקצוענים. זה אומר גם שתהיו רכונים מאוד גם ברכיבה על הקרניים.

עד גבול מסוים – זה פשוט: רק פתיחה של הברגים והסטה קדימה (עשו זאת רק בחנות – הברגים עדינים ונמרחים בקלות). אם תצטרכו, כמוני – הסטה משמעותית יותר – פה כבר נכנסת האינטגרציה למשחק: צריך להחליף כבלים שכן הם עוברים כולם בתוך השלדה והכידון ואין שם מקום ליתרות רבות… עוד יתכן שצריך לבחור בסטם ארוך יותר ולשני השינויים האחרונים יש משמעות כספית של חומרים ועבודה לכל התאמה כזו. בכלל – יש עוד דוגמאות של אבזורים קצת מיוחדים פה, שמובילות למסקנה שאלה אופניים שכל נגיעה בהם מצריכה מכונאי – עדיף לא לבד, ובנסיעות לחו"ל הרגישות מעט עולה.

Trek Speed Conceptמערכת ההילוכים Shimano Ultegra

כמה דברים נוספים על השלדה משפיעים על החוויה: ידיות ההילוכים, האביזרים הנלווים, והגלגלים.

האולטגרה של שימנו נפלאה, אמינה ומוצלחת. אם אתארגן אי פעם על אופני נג"ש פרטיים לעצמי, שיהיו זוג שני ולא ראשון, רוב הסיכויים שזו תהייה המערכת שאלביש עליהם – מאחר והיא נותנת את אותו התפקוד של הדורה אייס במחיר הרבה יותר זול, ובקנס משקל לא דרמטי. אגב – גם הפדלים בתמונה מעלה הם של שימנו, ואני ממליץ עליהם בכל פה: הכי רחבים ויציבים בתעשייה עם כניסה ויציאה ברורים וטובים. זה פשוט עובד.  

המערכת פה היא מכנית. בניגוד לאופני כביש רגילים שם בעיני מכני זה מעולה, בנג"ש האלקטרוני עדיף. ה Di2 של שימנו פשוט נולד עבור הז'אנר, היות והוא מאפשר להציב כפתורי העברה גם בקצות האירובר, וגם בקרניים. זה מאוד חשוב כי גם ברכיבת קבוצה ובעליות זה יאפשר העברת הילוכים בטוחה מבלי להוריד יד אחת מהכידון אל קצה האיירובר (ואנחנו יודעים מה קורה כשמאתגרים טריאתלטים ברכיבה טכנית…). אבל הסתדרתי גם עם המערכת המכנית, והיא עבדה מצוין.

המעצורים פה הם שילוב של הידיות של שימנו בקצות הקרניים והמעצורים האינטגרליים של Trek באמצעות חברת האבזור שלה – בונטרגר. הופתעתי מאיכות העצירה, שהיתה לא רעה בכלל, בין השאר משום שפס העצירה בגלגלים שסופקו הוא מאלומיניום. ואם מדברים על הגלגלים אז…

אופנייםהגלגלים – Bontrager Aura 5 ומעבר ל Aeolus 7 ו-9 פול קרבון

הגלגלים שהגיעו עם האופניים במקור הם גלגלי אלומיניום עם פיירינג קרבון של בונטרגר- וזה מאפשר להנות מכל העולמות: חתך אווירודינמי לצד פס עצירה איכותי שמאפשר לכם לרכוב בבטיחות, גם בגשם. באופני טריאתלון פס עצירה מאלומיניום הוא יתרון לא מבוטל, כי עוצמת העצירה והמודולציה של ידיות המעצור בקצה הקרניים היא בד"כ הרבה פחות טובה מבאופני כביש רגילים. החסרון הוא המשקל כמובן וגלגלי קרבון מלאים יהיו קלים יותר.

רוחב הגלגלים הוא 23 חיצוני שזה לא מאוד רחב יחסית לגלגלים המודרניים היום, והעומק הוא 50מ"מ. זה גלגל שמאפשר לחסוך בקנייה לעומת גלגלי הקרבון המלא הקרובים למושלמות אווירודינמית של Bontrager – שהם לא זולים.

זה גלגל הרבה יותר אווירודינמי מהרבה גלגלים אחרים, אבל יש מהירים ממנו. החתך שלו לא ממש עגול בחלק הפנימי, אלא מתכנס ונהייה צר יותר, והרוחב כאמור לא מאוד רחב – שני סממנים של גלגלים מודרניים שעבדו עליהם הרבה במנהרת רוח. על ה Speed Concept – מכונה כל כך מתקדמת, רציתי משהו שגם הוא בשפיץ. חשתי איתם שאני בחצי עד קמ"ש אחד איטי ממה שאני אמור להיות.  

טריאתלוןהשידרוג האולטימטיבי

כמה דברים קטנים, והמכונה שודרגה דרמטית. לאחר תחילת המבחן הוספנו לה תיקים וגלגלים חדשים.

  1. תיק אחורי אינטגרלי – במקום תיק אוכף רך ומכוער, יש פה תוספת פלסטיק לשלדה, שמותרת רק בטריאתלון והיא גם תוספת שיפור אווירודינמי. נראה מדהים, וגם נחוץ מאוד – כי צריך מקום לפנימית וכלים.Trek Speed Concept
  2. גלגלי ה 9+Aeolus TLR 7 – וואו, מדהימים. מאחור 90מ"מ ומלפנים 70מ"מ- הרגשתי חד משמעית את המהירות הנוספת שהקנו לי, ואת שימור המהירות הקל יותר גם ב 45 קמ"ש והתנגדות רוח גבוהה. שווה שווה לחסוך ולהתאמץ ולהושיב על אופני הנג"ש שלכם גלגלים מהירים כאלה – זה חשוב בהרבה מלא מעט דברים אחרים שאולי תרצו להשקיע בהם. המקום הראשון שלי בקבוצת הגיל בטריאתלון גן שמואל (לסיפור התחרות ב RUNPANEL) והזמן הסביר למרות הרוח החזקה שהאטה אותנו בטרוף בחזור (1:05 ל 40 הק"מ) נזקף במידה רבה לזכותם.טרק
  3. תיק צינור עליון – גם הוא משולב ומתאים לשלדה, ובנוי מבסיס פלסטי וחלק עליון מגומי. הוא פתוח עם חריץ דק שמאפשר לדחוף אליו את הג'לים בשורה, כשקצה השקיות בולט מעט ושליף בקלות – נחוץ ביותר החל מהמרחק האולימפי, וחובה בארוכים יותר.

אבל התוספות האלה לא רק שידרגו מהירות ופונקציונאליות – הסקסאפיל של האופניים קפץ כמה דרגות: ממליץ עליהם בחום, וצר לי על בעלי אופניים אחרים שאין להם את תוספות כאלה. זה מגניב נוח ושווה.

אופני טרקסיכום – Speed Concept כמערכת

על השלדה הזו רכבו קאנצ'לרה, קונטדור, טים ריד ואחרים – הטובים בעולם. ה Speed Concept הם חלום רטוב לכל נג"שיסט, איירונמן וטריאתלט. זו שלדה שעבדו עליה שעות ארוכות במנהרת רוח וטייבו למקסימום את הניקיון, את החבאת ההפרעות למהירות ואת האינטגרציה. היא וותיקה אולם ההובלה הדרמטית שהציגה עם השקתה, שמה את טרק כמה שנים לפני השוק, ולכן היא עדיין אקטואלית. האופי שלה הוא של יציבות ולכן התאמה במיוחד למרחקים הארוכים ולטריאתלטים ששליטתם הטכנית באופניים תסתייע ביציבות הזו (ויש הרבה כאלה!). דרגות החופש להתאמה אישית שהיא מספקת עם האביזרים הנלווים הן כמעט ללא מגבלות לרוכבים שונים זה מזה. החסרונות שלה הם בעיקר במורכבות בצד המכונאות של המכונה (האינטגרציה ופה ושם חלקים ייעודיים).
לטעמי, כדי הרגיש את הקצה ולהביא את המכונה המופלאה הזו למקום שהיא צריכה, יכולה וראויה להיות בו ולשם כך צריך לא לוותר וללכת עד הסוף: לרכוש את התיקים הייעודיים, להתארגן על מערכות שתייה אווירודינמיות ולשדרג לרמות הגלגלים הגבוהות שיש לבונטרגר לתת. מי שיעשה את זה מקבל אופניים מהירים, יציבים יחסית ונוחים לשהייה ארוכה על האירובר.

CTC היא בית שבו האחריות על האופניים והאבזור היא הטובה ביותר בענף בישראל ורמת השירות והמקצוענות מתאימה לקהל של איירונמניסטים שידועים בקפדנות וירידה לפרטים. אין הרבה מוצרים שיכולים לעמוד בתחרות וביבטחון לקונה שקונספט המהירות הזה נותן.

מאת: גיא חלמיש
צילום: חגי שפירא, גיאחה
 

מנוי חינם לניוזלטר RUNPANEL מחכה לך פה: https://goo.gl/Auzkl9
מנוי חינם לניוזלטר BIKEPANEL  מחכה לך פה: https://goo.gl/4tGh4F