בחלק הראשון ראינו שיש גישות שונות לעניין – ככל שתהיו חלק הדוק יותר מקבוצת רוכבי כביש רצינית יותר הסבירות שתתחילו לחשוב על זה גדלה. מתלבטים? גם אני התלבטתי. הנה עוד כמה טיפים ולקחי ההתנסות האישית שלי. מה לא עושים בשביל קוראי BIKEPANEL…
מאת: גיא חלמיש
נלך על "הברזילאי"? (עד איפה מגלחים? יש טיפים?)
העצה הברורה היא להשתמש קודם לכן במכונת תספורת. רועי קפאח: "במצב "פרווה" הכי קל לגלח את הרגליים אחרי שעוברים עליהן עם מכונת תספורת, אחרי המכונה השערות יורדות ונשארים זיפים קטנים והם קלים לגילוח. אני אישית מגלח עם ג'ל וסכין גילוח. נסיון השנים הראה לי שסכינים זולים לא מתאימים לי, ההספק שלהם לא טוב ומצריך זמן רב וגם הפעמים היחידות שנחתכתי בגילוח היה עם סכינים זולים, מאוד ממליץ על סכין איכותי וחדש לכל גילוח. את הגילוח יש לבצע אחרי המקלחת כשהעור והשערות רכים. טיפ נחמד שקיבלתי מידידה: לפני ואחרי הגילוח לעבור על הרגליים עם ליפה וסבון נוזלי נמרצות, הפעולה גורמת לכך שלא יהיו שערות כלואות מתחת לפני העור. עוד משהו חשוב, אם יש לכם אדמומיות על הרגליים, הדבר האחרון שיש לשים על הרגליים הוא קרם לחות וכו, זה מגביר את הגירוי, יש להשתמש במשחות נגד גירויי עור."
נימי: "שמע סיפור: כשגילחתי מול מצלמות, לפינת האופניים בתוכנית האקסטרים בערוץ עשר, גילחתי רק עד גובה הטייטס, כלומר מבחוץ זה נראה טוב. יום אחרי הצילומים הלכתי לבריכה בקיבוץ עין-כרמל. מול המקפצות ישבו כמה חברים ומשפחותיהם ולגמו בירה. אני מגיע עם הספידו שלי, עולה על המקפצה וחצי קיבוץ נשכב על הדשא ומת מצחוק. היה לי ממש מכנס באגי משערות עד למעל הברך… טסתי הביתה וגילחתי את כל הרגל עד למעלה, עד לתחת. "
עד קו התחתונים הוא הקונצנזוס במחקר הקטן שערכנו, והתדירות כנראה שמשתנה לפי אופי השיער וצבעו. עבה ושחור – יותר, דק ובהיר פחות…רועי מגלח "בין שבוע לשבועיים. כשזה מציק או אין זמן, אני מושך את הזמן".
אל תבקרו במאדם טוסו!
רוב הרוכבים משאירים את טקסי הסרת השיער בשעווה לחלקים הפרוורטיים במיוחד של תוכניות ריאליטי. הקונצנזוס הוא שזה כואב מכדי שיהיה באמת מעשי. יש כמה שדווקא המליצו, ואחד אף סיפר שלקוסמטיקאית שלו יש איזה שעווה מאלחשת שמפחיתה כאב.
צביקה עינב מהמרואיינים המליץ: "תאמינו או לא אבל דווקא לקופים מאיתנו, שעווה זה להיט. נכון, כואב לכמה דקות, מציק מעט לעוד כמה שעות, ומעט יותר יקר כי די קשה עד לא אפשרי לעשות לבד, אבל מה, עושה רגליים יפות וחלקות ולהרבה זמן. כמו תוסיק של תינוק. ואם אתם לא מקצוענים, הורדה אחת בתחילת הקיץ תעשה את הרגליים חלקות לחלוטין ללפחות כמה שבועות וגם לאחר כמה חודשים, השיער עדיין ישאר דליל בהרבה ממה שהיה. וגם כאלה שחייבים להיות חלקים כל הזמן, שעווה פעם בחודש או חודש וחצי ואתם מסודרים. אם מתחרים וחייבים לגלח זה נראה לי עדיף בהרבה מלגלח לפחות פעם בשבוע באמבטיה כמו אני לא רוצה להגיד מה."
"לפני הקייפ אפיק הלכתי בקביעות לשעווה, עוד חלק מיחסי האהבה של רוכב אופניים לסבל. אחר כך גילחתי לפי שיטת אילן אידלסון: בכל יום במקלחת עושים רבע רגל אחר. עכשיו רק עשיתי ניסוי עם מכונת גילוח, לא יודע מה יהיה ההמשך. יש לך המלצות מודרנית?" שואל נימי. רועי לא מתחבר לשעווה אחרי שעשה זאת: "פעם אחת ואחרונה, שטפי דם נשארו אחרי הכאב של החוויה המפוקפקת.."
לייזר? הורדת שיער לצמיתות? לא הצלחנו לקבל אישורים על רוכבים שעשו את זה. כנראה שמדובר בעוד שלב של טאבו. אולי בגלל שהפטנטים האלה לא מוצלחים מי יודע מה, דווקא לגברים, לרגליים, זה יכול לבצע רק הפחתת כמות השערות העבות אולם השארת הרגליים שעירות ברמה עדינה יותר? אולי בדיוק שביל הזהב לרוכב שאינו מעוניין להיות גורילה על אופניים אולם גם לא רוצה להשתעבד, או להיות מובך מהמראה האנאלי והחלק לגמרי של רגליים מגולחת. הסכנה בכך היא חוסר הצפיות של התהליך על שערות הרגליים – זה עובד יותר או פחות, אולי בצורה לא קונסיסטנטית בהתאם לסוגי שערות שונים על הרגל… קשה לשלוט על התוצאה. אם יש קוראים שעשו את זה – נראה אתכם מעיזים ומגיבים בתגובות לכתבה עם תובנות משלכם!
מבט מהיר בתמונה מראה מיד – עוצמת הוואטים המקסימלית של הרגלים המקועקעות והחלקות מאחורי גבוהה בהרבה משלי…
מועקות ותחזוקות
נימי: "עוד בעיה שלא מרבים לדבר עליה הם הזיפים: כשהם מתחילים לצמוח זה מגרד ואף כואב לשבת על כיסא (במיוחד בחלק האחורי של הירכיים, בהמסטרינגים. יש גם צמיחה כפולה של שערות מתחת לעור, פצעונים, בקיצור, זה לא עובר חלק ולא נראה מושלם כמו על החברה שלך". רועי, אוונגליסט גילוח חולף על פני ההפרעות האלה כאילו הן לא שם: "יש פצעים שיוצאים לפעמים אחרי הגילוח וגירוי אדמומי על העור-זניח לחלוטין.."
עומרי נשבר בשלב מסוים ולמרות הצדדים החיוביים של הגילוח, לא ממשיך עם זה: "נראה לי שהסיבה העיקרית שבגללה הפסקתי לגלח זה בגלל התחזוקה וההתעסקות שזה מצריך ממך. אתה מגלח ואחרי יומיים שלוש אתה מתחיל להסתובב עם זיפים מכוערים שגם דוקרים את הגיברת. בצורה לא פיירית יש לי הרבה שיער על הרגליים ומעט על הראש. תחזוקת שני אזורים בגוף זה כבר יותר מידי בשבילי. הקרחת ניצחה את הרגליים. שווה לחשוב טוב טוב אם מתחילים כי זה ממכר ומצד שני דורש לא מעט אנרגיה."
גל סלבדור מצטט את דוד רזניק שסייע לו עם טיפ שמקל על החיים: "כשגילחתי, השתמשתי במכונת גילוח חשמלית ופשוט עברתי במהירות על העור כל יומיים שלושה – זה משחרר מהצורך במקלחת, הכנות, ועניינים… השיטה של רזניק היא לעשות עם זה במהירות כל פעם חלק אחר ברגל וכך לא צריך איזה חצי שעה רק לעניין הזה"
נמרוד: "האישה אוהבת את הרגליים המגולחות בגלל הלוק, אבל זה מחזיק מעמד בערך יומיים. ברגע שזיפים מתחילים לצמוח היא כבר לא מוכנה להתכרבל איתי כי זה דוקר. Damn woman! חוצמזה תוך שבועיים ויש לי 5 מ״מ שיער, זה מכוער רצח ודורש תחזוקה תכופה ומעצבנת"
אמיר להר, מגלח כבר שנים: "השלב הבא הוא לק בציפורניים"
לעבודה
לאור העובדה שאני נאלץ להצטלם לא מעט לבייקפאנל על אופנים, ואנחנו רוצים, שואפים, לייצר תוכן מקצועני, למול העובדה השנייה – שהובלתי קבוצה בשם "שעיר אבל לפניך", אני נמצא במצב רגיש: בדיוק מצבו של המתישב ליד שולחן האוכל, כאשר כובע (הפרווה) שלו מונח על צלחתו, והוא עומד לאכול אותו…
מכונת תספורת כבר יש. סכיני גילוח יש. צריך רק להחליט, אבל ההחלטה קשה.
ההתחלה עם מכונת התספורת. שורות שורות אני עובר על הרגלים, לא בטוח לגבי המתודיקה. אם בשיער הראש כבר יש שיטה קבועה לגילוח הקרחת הרי שפה אני עוד לא מתורגל: קודם לגמור את השוקיים ואז לעבור לירכיים או להתענג על משיכות מכחול-מכונה ארוכות עד למפשעה? אני פותר את ההתלבטות על ידי בחירה בקצת מהכל…
דילמות קשות מתגלות באיזור קו התחתונים: מהו בדיוק קו התחתונים? איך בדיוק עושים את ההפרדה בין השער שמתחת לתחתונים לזה שמחוצה לו? אם אני רוצה לשחות בבריכה במראה סביר, אני צריך לגלח לקו הבגד ים, אולם לחרדתי אני מגלה שקו התפר מייצר קשיים… קשיים נוספים מתגלים באיזור הברכיים, ובכל מקום בו המכונה עוברת על שטח קשה ועור על גבי עצם. הסכין לא נצמדת טוב אל החלקים האלה ושערות סרבניות נשארות במקומן. אט אט גדלה ערמת השיער המג'ונג'ן מן השמש על רצפת המקלחת, ואני מופתע מכמותה. יש כבר יותר שיער על הרגליים שלי מאשר על הראש.
התהליך מתקדם והרגל מתגלה אט אט. היא הרבה יותר לבנה ממה שחשבתי. השערות החומות שלי, אל אף שנשרפו לג'ינג'יות תחת השמש הקופחת ממסכות את לבנבנותי, ובהעדרן זוג רגליים אשכנזיות מתגלה לתפארת פולין. זאת ועוד, לכל שערה בסיס, וסביבו מעטפת קטנטנה של פיגמנט עדין. לא שזה מפתיע אותי לאור ריבוי הג'ינג'ונים על כל חלקה גלויה לשמש בגופי, אבל לפתע פתאום אני רואה את הנקודות האלה, בהירות ועדינות בהרבה מבשאר הגוף, ומסמנות את העתיד העגום של העור והבריאות שלי. השיער, יש לו תפקיד חיובי בהגנה על העור, והפיגמנטציה ברגליים נמצאת איזה 20-30 שנות עיכוב אחרי זו שבחלקים החשופים. הרגלים בהירות והעור עדין יותר ומראהו אחיד יותר מבשאר חלקי הגוף מלאי הנקודות, כתמי שמש, ומפגעים, שבטח יהפכו לגידולים שפירים יותר ושפירים פחות בעוד כמה שנים של חשיפה.
גמישות זה חשוב. אם אמרו לכם שצריך להקפיד על גמישות הרי שצדקו – הגמישים יצליחו לגלח טוב בהרבה את החלקים העליונים של שריר הירך האחורי. גם פה בעיה – איך בדיוק יודעים מה קורה שם לעזאזל? אני קשה עורף כנראה כי הוא סרב להתפתל מספיק כדי לאפשר לעיניים להסתכל על התחת. מצב השיער מאחור – תעלומה.
עוברים לאמבטיה. לרגע אני מתלבט אם לחסל על הרגליים את כל קצף הגילוח שלי, ומחליט שסבון זה מספיק. הוא אכן חלק ומחליק, ומסייע לסכין לכסות בקלות את המשטחים המוכרים וזרים האלה, אבל אני לא בטוח בדיעבד לגבי השיטה הזו – דומה שעם קצף יש פחות הנג-אובר לעור ביום שאחרי. בינתיים – אני והרגליים שלי נפגשים בצורה שעוד לא הכרנו בה קודם. מסתבר שגם אחרי 42 שנים עוד אפשר לרענן מערכות יחסים. עוד שערה ועוד איזור והרגל הולכת ונהיית חלקה. מעביר יד לאתר נקודות חיכוך וסכין עוברת מייד אחריה. המעשה הושלם.
נאמן לעצות אני לא מורח קרם לחות אלא קרם אפטר שייב ייעודי של ג'ילט עם אלוורה. זה בהחלט מרגיש כמו משהו שעוזר, ואם על הפנים, על שיער סרבני בהרבה זה אמור להוריד אדמומיות וגירוי, אני מניח שגם פה זה יעבוד. 
התחושה אחרי
התחושה אחרי הגילוח מאוד לא נעימה. הכל מרגיש יותר מדי. עצבים שהתרגלו שנים לתחושות עמומות, ממוסכות, מותקפים לפתע במגע ישיר וחסר תיווך של רוח, מים, בדים, קור וחום והם לא יודעים איך לעכל את זה. זה מרגיש יותר מדי. כמו תסמונת של עיצבוב יתר. המכנסיים מרגישים כנדבקים אל העור. אני מחפש בדים רכים יותר ונעימים שיעיקו פחות.
יום אחרי, ופצעונים קטנים דוקרים ומעיקים באיזור קו התחתונים והירך האחורית, והתחושה לא נעימה גם בישיבה על כסא רגיל: עקצוצים ודקירות. בגילוח שני, עברתי שוב על יבש יום אחרי נקודתית על כמה מקומות שבהם הרגשתי שיש דקירות של פיספוסי שערות: big mistake – גילוח קרוב עם סכין על עור יבש ולא עם קצף או סבון שמחליקים, ותסמונת העור הרגיש והפצעונים החריפה משמעותית באיזורים האלה. אני מתחיל להתחבר לטיפ של רזניק\גל סלבדור להתארגן על איזה מכונת גילוח לתיקונים מהירים וקצרים.
מייד אחרי הגילוח הראשון אני לא אוהב את המראה של הרגליים שלי. הן נראות דקות יותר ומוזרות. באופן משעשע על האופניים אחרים נראים טוב מגולחים אבל על עצמי זה לא נראה לי טוב במבט מלמעלה. ההרגל הויזואלי חזק מאוד: רוכבים בתמונות מגולחים. אנחנו כבר רגילים לתמונת הרוכב המגולח וממש לא רגילים לרוכב שעיר, לכן במבט על תמונות זה נראה לי מצוין גם על עצמי, אבל במבט ישיר על הרגליים – מוזר! גם על חלק מהמבוכה עוד לא הספקתי להתגבר. ביציאה אל גינת המשחקים עם הילדה, אני בוחר במכנסי שלושה רבעים… אחרי איזה שבוע שבועיים התחושה הזו מתחילה להרגע. לא משנה כמה מוזרים נהייה, היכולת האנושית להסתגל ולהתרגל היא משהו רב עוצמה – אנחנו יכולים להסתגל לכל דבר.
אם חשבתם שלפחות ברכיבה הדבר ישפיע לטובה, אזי פה יש כמה היבטים סותרים: מאחר וההמלצה החד משמעית של בעלי הנסיון היתה לגלח עד לקו התחתונים (או בגד ים הספידו למי שגם מתאמן בשחייה, כמוני), הרי שהתגלתה סתירה בין צרכי הרוכב לצרכי השחיין\טריאתלט: מסתבר שבאיזור המפשעה והישבן, מהוות להן השערות עוד שכבה המסייעת להפחתת חיכוך. בצד המגולח של המפשעה, ובצד המגולח של החלק האחורי העליון של הרגל – קו התפר עם העכוז, הן תפקדו כמיסבים בנקודות החיכוך באיזור הפד ברכיבה, וכעת לאחר גילוחן רמת החיכוך דווקא עלתה, וברכיבת שטח ארוכה של כ 90 ק"מ אני מרגיש טיפה פחות נוח מאשר לפני הגילוח.
בצד החיובי – קל בהרבה למרוח את קרם השיזוף, וקל בהרבה לשטוף את הלכלוך אחרי הרכיבה, שאין לו עוד שכבת שיער להשתלב בתוכה.
עוד דבר חיובי שהעיד עליו גל סלבדור (המכונאי הראשי של DAA) עוד לפני הרכיבה הראשונה שלי – הוא הורדת הטמפרטורה ושיפור האוורור. חברות הביגוד משקיעות הון תועפות בבדים ופטנטים לנידוף מהיר של הלחות הרחק מן הגוף, ואנחנו משקיעים הרבה ברכישת הביגוד הזה. שערות הרגלים הן שכבה שמבודדת אותן מהרוח, ומשאירה את הזיעה יותר זמן בצמידות לעור. הרגליים המגולחות מתקררות הרבה יותר מהר ברוח וההשפעה של זה מורגשת.
שלושה ימים אחרי, והגילוח עדיין מחזיק לרמה של תמונה מרחוק. דומה שאפשר למשוך עוד יום יומיים, אם כי ניצני ניקוד שחור מופיעים למבט חקרני מקרוב. התחושה העצבית נרגעת מעט ואפשר לסבול את המכנסים והמגע. זה מרגיש פחות נדבק ומעיק מאשר מייד אחרי הגילוח. חמישה-שישה ימים אחרי הגילוח אני מגלח שוב, ותוהה כמה זמן אני אחזיק מעמד עם העניין הזה. השערות הגיעו כבר לכשני מילימטרים. זה משהו שלא תראו במרחק עמידה ממני, אבל במגע מרגישים הייטב. כנראה שכל אלה שאומרים שפעם בשבוע מספיקה, לא מקבלים מספיק ליטופים על הרגליים שלהם.
הגילוח בסכין מתגלה כבעייתי – לוקח המון זמן, דורש כיסוי טוב של הרגל בקרם גילוח ותשומת לב רבה אחרת הפצעונים והאדמומיות עולים מדרגה. אני נכנס לשגרה של שימוש במכונת גילוח מהיר מדי פעם – ביחוד כשאני יושב ממילא בשירותים… לוקח את המכונה, מעביר במהירות וחוסך כך הרבה זמן, התעסקות, וצורך בתשומת לב שלא לפצוע את עצמי. הגילוח קצת גבוה יותר ודורש תחזוקה תכופה יותר, אולם הוא הרבה פחות מעיק.
חלקלק ברכיבת ההכנה לגראן פונדו ים המלח
סיכום
אה, אבא, אין לך שערות על הרגליים! אומרת בפליאה ילדתי בת החמש וקצת, ומייד שולחת יד – זה דווקא נעים! אחרי כן היא ממשיכה לחקור ולשאול כל מני שאלות תמימות ונוקבות, ואותי זה מביך, תוך שאני מדמיין איך היא מספרת על השיחה ללא צנזורה לכל המעוניין…: "קדימה שקדי – צחצחי שיניים ותתרכזי בלהתכונן לגן, אנחנו ממהרים!"…
אין מה לעשות והגנים השמיים שלנו הם עדיין מהמזרח התיכון: חזה שעיר, רגליים שעירות, גב שעיר, וגילוח צפוף בפנים. אכלנו אותה – יש עמים חלקים מאיתנו ודווקא אלה מחזיקים ברעמת שיער ראש בד"כ. למול אידאל היופי המערבי רובינו לא אוהבים את השיער השחור והצפוף שגדל בכל מיני איזורים בגופינו. זה מייצר דיסוננס משעשע לרוכבים מחויבים שרוצים לגלח: בקונטקסט הישראלי היומיומי, בבריכה, בים, רגליים\גוף חלקות לגמרי זה מוזר. סוג של מוטציה של גבר שברור שיש לו נטייה מוגזמת ללקק את עצמו. על זה תוסיפו את המועקה, העיקצוצים, ההתעסקות ואי הנוחות הנגרמת כתוצאה מהגילוח, ואולי תגיעו כם כן למסקנה שזה לא אטרקטיבי במיוחד. מה שקורה בפועל הוא שמתחילים להפחית תדירות, ולהסתפק בנחמה שבמבט אך לא במישוש, זה עדיין נראה מגולח גם אחרי כשבוע. בשיטה הזו הפצעים והעקצוצים פוחתים משמעותית. גם המעבר למכונה חשמלית ליישור קו מהיר הפחית מעט מההתעסקות. מעביר איזה וויש ביחד עם מספר שתיים בשירותים וממשיך אל יום חדש וחלק.
הרצון שלנו כרוכבים להיראות טוב על האופניים ולהתחבר להוויה הוא מובן וטבעי. בתרבות הרכיבה, זו דרישת סף לאסטתיקה של הרוכב. ככל שמשקיעים בתחביב הזה יותר, שוהים במחיצת רוכבים מחויבים יותר, הולכת ומתעמעמת תפיסת הרגליים המגולחות כמוזרות, ומתהפכת לה לתפיסת הרגליים שעירות כמוזרות. זה תהליך מעניין. רוכב הכביש החובב אולם הרציני, שנמצא בין העולמות, יהיה כנראה בדיסוננס מתמשך בעניין הזה.