בפרק הראשון למדנו על פגיעותם של המנעולים השונים וכיצד ניתן, די בקלות בד”כ, לפרוץ אותם. העובדה שמנעול מסוים אינו ניתן לפריצה, או קשה יותר לפריצה, היא עובדה חשובה, אולם בחירת המנעול הוא רק השלב הראשון בנעילת האופניים. הסיבה לכך? השאלות לאן המנעול קשור וכיצד הוא נועל את האופניים משפיעות לא פחות.
אפילו אם רכשתי את המנעול הטוב ביותר במיטב כספי, וקשרתי את גוף האופניים לעמוד תאורה נמוך, הרי שכל אחד שירים את האופניים עם השרשרת דרך עמוד התאורה יוכל לאסוף אותם. בתמונות הבאות נעבור ונסקור כיצד לא לנעול את האופניים, על סמך יום צילומים שלי באוניברסיטת בר-אילן:
כפי שאפשר לראות כאן, מדובר על אופני Haro לא זולים במיוחד, אשר קשורים לחפץ פלדה שאינו מחובר לרצפה. כלומר, קודם כל כל אחד יכול להרים את האופניים ביחד עם החניה עצמה. אבל גם אם הגנב לא מתוחכם במיוחד, ולא רוצה להשקיע את שתי הדקות שיש להשקיע בפריצת מנעול הסיבים הדק, הוא יכול פשוט לנתק את הגלגל הקדמי שמחובר עם שחרור מהיר ולהמשיך עם האופניים. מדובר על עבודה כמעט אפסית של נעילה. המסקנה הראשונה שלנו היא שיש לקשור את האופניים למקום יציב ויש לקשור חלק משמעותי של האופניים לחניה, ולא חלקים שניתן לפרק.
זו גם טעות קלאסית: גוף האופניים קשור בצורה טובה מאוד אבל האופניים עצמן הן רק חלק מההנאה. כאן הגלגלים עצמם אינם מחוברים, וגם בקבוק המים נותר על האופניים. המסקנה השניה היא שגם חלקים מהאופניים ניתנים לגניבה, ואם תשאר באמצע הרחוב בלי גלגל קדמי, לא יהיה לך קל לחזור הביתה; לכן, נועלים את הגלגלים אל האופניים.
לסיכום חלק זה: נעילה טובה מקיימת שלושה כללים:
- מנעול טוב
- נעילה לחפץ קבוע שאינו ניתן לשחרור
- נעילה של כל הרכיבים על האופניים. מכאן, אפשר לדבר על אסטרטגיות נעילה.
אם נחזור למשל הנמר, יש מספר אסטרטגיות שונות ב”ספרות המקצועית” (עד כמה שהיא ספרות ועד כמה שאפשר לקרוא לה מקצועית). גישת שלדון בראון היא גישת ביניים, ממוצעת, שיוצאת מנקודת הנחה שהמטרה של הנעילה היא להיות פחות גניב מאשר האופניים לידך. במאמר מ1995 מסביר בראון, לדוגמא, כי אין צורך לנעול את גוף האופניים, כי נעילה של הגלגל האחורי עם מנעול פרסה אינה מאפשרת את הוצאת האופניים; עוד הוא מציע להחזיק מנעול קבוע במקום החניה ולא להסחב עמו כדי לחסוך את המשקל העודף. הגישה המינימליסטית הזו עשויה להספיק במקומות בהם כל אחד מכיר את שכניו, ובמקומות בהם יש תאורה ותנועה רבה של אנשים, אבל לא בתל-אביב או מקומות דומים.
הגישה הקיצונית השניה היא להשתמש בשני מנעולים מסוגים שונים (כי כלים שונים דרושים לפריצתם או שבירתם); כל אחד מהמנעולים נועל הן את הגוף והן את אחד הגלגלים. בצורה כזו, פורץ שרוצה לפרוץ צריך להסחב עם שני כלים שונים, שסחיבת כל אחד מהם היא מסאבת, מסובכת וכבדה. היתרון המשמעותי בגישה הזו היא שהיא מבטיחה כמעט בודאות שאם החפץ אליו נעלתם את האופניים הוא נייח דיו, אז גם כשתשובו לאופניים, האופניים יהיו שם. החסרון הוא שהגישה הזו דורשת לנתק מהאופניים חפצים כמו תיקי נשיאה, מושב, וכלים נוספים (אפשר לראות עוד באתר של Kryptonite).
גישת הביניים, שלי, היא קצת מוזרה. אני מציע להשתמש במנעול פרסה אחד ביחד עם כבל. מנעול הפרסה נועל את הגלגל האחורי והשלדה, והכבל עובר דרך הגלגל הקדמי והמושב. בצורה כזו, אמנם מדובר על מנעול אחד, אבל היתרונות ברורים: לא צריך להסחב עם שני מנעולים (משקל רב יותר), שני מפתחות, ועדיין מדובר על מערך יחסית טוב.
איך עושים את זה?
בשלב הראשון, מפרקים את הגלגל הקדמי. פירוק הגלגל הקדמי צריך להעשות בפחות מ20 שניות, אם אינכם מצליחים לעשות זאת בפחות מ20 שניות, התאמנו עד שתצליחו. כל המטרה היא לנעול את האופניים בפחות מדקה, וגם זה במקרים קיצוניים.
אחרי פירוק הגלגל הקדמי, מעבירים את הכבל דרך הגלגל ואת הפרסה דרך החפץ הנייח (נניח, במקרה שלנו, מעקה פלדה). לאחר מכן, השלב השלישי הוא לדחוס את הכל בצורה טובה, ולנעול את האופניים.
כמו שאתם רואים, הכבל שאני השתמשתי הוא דק במיוחד, למרות שיש גם כבלים עבים יותר. נקודת המוצא שלי היא משל הנמר: אכן, גנב שירצה את הגלגל הקדמי שלי ואת המושב יוכל לקבל אותם בזול ומהר, אבל, בהתחשב בכך שהגלגל שלי הוא חריג (29 אינטש) אני לא רואה מה יש לו לעשות איתו, והמושב? וובכן, זה סיכון.
השלב הבא הוא פירוק כל החפצים המחוברים לאופניים: פנסים, מראות, תיקי אוכף. הבעיה היא שכל זה לוקח זמן, וזה לא קל. לכן, אני עברתי לאחרונה למודל של תיק אחד בלבד, באוכף, שמכיל את כל החפצים שלי: ערכת תיקון תקרים, פנימית חלופית, כלי עבודה, כפפות, מגבוני Anti Monkey Butt (עליהם נדבר בפעם הבאה).
גניבת אופניים היא משחק של תמריצים. את האופניים צריך לנעול בלילה בבית, ולא ברחוב, לא משנה כמה טוב הם נעולים. וגם אופניים שנעולים זמן רב בצורה טובה יגנבו. הכל זה דרך של לנצח את הסטטיסטיקה. בכל מקרה, אני מקווה שלמדתם והחכמתם, כי אי שם יושב לו אדם שחומד על האופניים שלכם, ואם לא תעשו משהו, הם לא ישארו שם כשתחזרו אליהם.
כתב וצילם: יהונתן קלינגר
יהונתן קלינגר, עורך דין העוסק בתחום הטכנולוגיה; רוכב על אופניים ככלי רכב עיקרי. מלמד באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת בית-ברל קורסים על הממשק בין טכנולוגיה, פוליטיקה, חברה ומדע. בניגוד לנושאים שברומו של עולם שהוא מתמחה בהם, יכתוב בבייקפאנל על קומיוטינג רק מהזווית המעשית והפונקציונאלית ביותר (ואולי גם מעוד כמה זוויות נוספות…)