אביעד יזרעאל, מאמן נבחרת ישראל באופני הרים, ליווה את הקמפיין האולימפי של שלומי חיימי מתחילתו. לאחר שארחנו ב BIKEPANEL את שני בלוך נציגת ענף הכביש לאולימפיאדה, אנחנו שמחים לשמוע את הסיפור של מאחורי הקלעים בריו – XCO:
מאת: אביעד יזרעאל
צילום: אביעד יזרעאל \ איגוד האופניים
חודש וחצי למשחקים האולימפיים
סגירות לוגיסטיות אחרונות, התאוששות קלה מתקופה עמוסה של אליפות עולם ואליפות וישראל והנה אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בדרך לשדה תעופה, דרך שמוכרת לנו היטב מהתקופה מהשנים האחרונות אבל הפעם זה שונה: הפעם אנחנו יודעים שלצ’ק אין הזה בדרך לקנדה הגענו אחרי שעבדנו קשה והרבה, כל אחד בתפקידו שלו, ביחד ולחוד.
למה קנדה? לאחר בחינת כל האופציות להכנה האחרונה למשחקים, היו לנו מספר קווים מנחים אשר בעזרתם החלטנו להוציא לפועל את התוכנית הנוכחית. הדגשים לקביעת היעד היו: מזג אוויר איכותי ויציב לאימונים, תחרות הכנה ברמה גבוהה ושעון דומה לשעון ברזיל. לאחר עיכוב של 8 שעות בטיסה הראשונה מתל אביב לטורונטו, קיוונו כי כאן יסתיימו הבלת”מים.
השהות בקנדה אפשרה לנו להיכנס לשגרת אימונים איכותית וממוקדת. לאחר שלושה שבועות בהם האימונים התבצעו כמתוכנן, הגיע גביע עולם Mont Saint Anne לאחר מירוץ יציב ואיכותי ידענו שאת המחנה אפשר לחתום בהצלחה ואנחנו מוכנים לפרק המשמועתי והשמח של הנסיעה כאשר הכושר גבוה, המוטיבציה גבוהה. אבל בהתאם לתוכניות ולזמן, שבועיים לפני המטרה, העייפות מורגשת ותקופה הטייפר מחכה להתחיל במטרה לעלות את החדות (Training Stress Balance(.
הטיסה לריו
שער העליה למטוס בטורונטו קושט בדגלי קנדה. במקום היו מספר עיתונאים ועשרות ספורטאים מכל הענפים. מספר דקות להמראה, הקברניט איחל בהצלחה לכל משתתפי המשחקים בשם חברת התעופה אשר נותנת חסות לנבחרת הקנדית ויוצאים לדרך.
ריו! כמוכר לנו מהמשחקים האירופאיים באזרבייג’ן, נחתנו לתורים האולימפיים. זרמנו במהירות תוך טיפול יוצא דופן של עשרות העובדים והמתנדבים. בשונה מרוב הספורטאים דרכינו היתה הפוכה מכפר הספורטאים ולאחר השכרת הרכב התחלנו את הנהיגה אל מחוץ למטרופולין.
את השבוע הראשון בילנו בהרים, כ-80 ק”מ מריו, הכנה אחרונה אשר תכלול אימוני טייפר קלאסיים במטרה לשמור על הכושר הגבוה ולעלות את חדות הגוף לקראת התחרות. האימונים עוברים בהצלחה ולצדם גם ההקפדה על צריכה גבוהה של בשר אדום ברזילאי איכותי.
המסלול
יומיים לפני הכניסה לכפר האולימפי הגענו לשטח התחרות לאחר קבלת אישור להליכה רגלית על המסלול במטרה להגיע מוכנים ככל האפשר לשלושת הימים היחידים בהם אפשר להתאמן על מסלול התחרות.
“ואוו!” זאת הייתה ההרגשה כאשר הקופצנו אל קו הזינוק ולענינו נגלה 70% משטח המסלול. אותי אישית הדהימה הפניה הראשונה של המסלול אשר הייתה בנויה מברם בגובה של 6 מטרים ולאורך של 20 מטר לפחות! חשבתי לעצמי כי אנחנו הולכים לראות כאן משהו מיוחד וכך באמת היה.
ראו כי הושקעה מחשבה מאחורי כל סלע שהונח על המסלול, כל תעלת ניקוז שנחפרה וכל עמדת צילום. המסלול בהחלט ראוי להיות מסלול אולימפי!
כפר הספורטאים
יומיים לאחר מכן, כניסה לכפר הספורטאים – צ’ק אין למתחם המשלחת הישראלית, קבלת חדרים ולישון.
בוקר למחרת (רביעי) התחיל בדומה לכל יום התאוששות / הסתגלות למקום חדש אשר כולל היערכות לוגיסטית ולמידה מהירה של השירותים השונים שניתנים בכפר. בדומה לקבלת הפנים שקיבלנו שבוע לפני בשדה התעופה, גם כאן נדהמנו מהשירות, החיוך והגודל של המתחמים שהברזילאים הרימו. החל מחדר אוכל בגודל מספר מגרשי כדורגל, מספרה, “חנות” פלאפונים ומעבדת תיקונים, מרפאה, מכבסה וכל דבר שצריך ואפשר לחשוב עליו. חנות במרכאות מכיוון שהפלאפונים חולקו לספורטאים בחינם.
יום אימונים ראשון (חמישי) על המסלול. לאחר ההליכה הרגלית לפני מספר ימים, ידענו בדיוק לאן אנחנו מגיעים, איפה להחנות, ואיך לצמצם את הזמן “המת” במהלך היציאה מכפר הספורטאים ועד החזרה אליו.
בשלושת הימים הבאים האימונים בעיקר התמקדו בהעלאת מהירות על המסלול תוך שמירה על חדות הגוף, סגירות והתאמות קלות של הציוד.
יום התחרות!
שעת ההשקמה שנקבעה לצוות כנראה ולא הייתה הכרחית לאחר שכבר בשש בבוקר ההתרגשות הקפיצה את כולנו מהמיטה חדים ומוכנים מהרגיל. מבט מהיר מהחלון בקומה ה-17 של בית נבחרת ישראל בכפר האולימפי מסמן שהולכת להיות חגיגה!
לאחר שבוע וחצי של שמש, הגיחה לה קבוצת עננים נמוכה שמורידה גשם קל שלפרקים מתובל במבול. ההודעות בפלאפון לא מפסיקות לקפוץ וכל מה שנשאר היה להעביר את המכשיר למצב טיסה ולהתחיל לעבוד: העמסת רכבים בציוד, הכשרת שטח הנבחרת וכמובן איסוף מודיעין מהמסלול והנבחרות השונות בגלל השינוי בתנאים.
לאחר סיבוב קצר בשטח המסלול הוחלט לזנק עם צמיגים אשר יספקו אחיזה טובה יותר בתנאים הרטובים ויתרמו לגילגול מהיר יותר. חימום בשטח הקבוצה בוצע במקביל להקמת עמדת תמיכה טכנית. 20 דקות לזינוק מגיעה מתנדבת וכמי שקיבלה את משימת חייה החלה צועקת במטרה להטיס את הרוכבים משטח הקבוצות ל”בוקס” (שטח המתנה להזמנת הרוכבים לקו זינוק).
10 דקות לזינוק, הורדת משקל אחרונה, פוקוס אחרון וכמובן דקה או שתיים להתאמת סף הלחץ למצב האופטימאלי לזינוק!
יריית פתיחה!
זינוק מהיר, הדבוקה יוצאת להקפת הפתיחה הסופר מהירה ומרובת האחיזה (בניגוד לאימונים), הצמיגים מסמנים שעשינו החלטה טובה ושלומי מצליח לעקוף בכל פניה מספר רוכבים ללא הוצאת אנרגיה מיותרת. באותו השלב אני מתחיל את הריצה לשטח הטכני בידיעה ששלומי מסיים את הסטארט לופ בלי שום תקלות ועוד כ-4 דקות מגיע אלינו.
פיד זון ראשון, לרוב לא עומדים עם בקבוקים / ג’לים אלא עם שני גלגלים ביד ושרשרת חלופית בהישג יד לתיקון מהיר.
“נינו מוביל (לא מפתיע), סגאן שני “(זינוק חזק מדי אבל כבוד)”, מדים כחולים שלישי, “כן זה קורצקי”, עוד מדים כחולים, שלומי?!??! מבט מהיר לאופניים, הכל תקין, יופי, “תרכב בשליטה – חזק!” מכאן מגיעים רוכבי טופ נוספים בהפרשים לא מוסברים. אני מנסה להבין אם הייתה נפילה באחד המקטעים, “מה לעזאזל קורה כאן?” התוכניות היו לפתוח באופן מתון, מצד שני מהקטעים הבודדים שראינו את שלומי הוא נראה היה בשליטה מלאה, מפוקס ובעניינים. “יופי!”.
הדופק בפיד זון עולה, זה הזמן לשתות את הפחית קולה הראשונה (כי גם אני יכול לקבל נפילות סוכר במהלך תחרות….)
פיד זון שני
מרחוק מצליח לראות ששלומי עדין בקבוצת החוד. שני סוגי בקבוקים מחכים במקום, בחינה מהירה של הסגנון רכיבה נראית מבטיחה, הקצב נראה בשליטה, המיקום מעולה לצוות הישראלי (של ירדן, הילה ושלי).
בכל הקפה יש שני feed zones כך שממספרים אותם לפי סדר עולה. שלומי מגיע לפיד זון הראשון (בהקפה 2), ואנחנו בנוהל הרגיל: ירדן בנקודה הרחוקה עם בקבוק מס’ 1 אני עם שני בקבוקים נוספים לגיבוי ועמדה טכנית.
סימון על גלגל קדמי של שלומי אומר על החלפה. הנוהל דובר ותורגל: אני על הגלגל, ירדן רץ בחזרה עם הבקבוק להחלפה, ניקוי משקפיים במידת הצורך, מספר נשימות של שלומי. ההחלפה מתבצעת, 20 שניות לכל היותר, איבוד של מספר מקומות בודדים, לא מה שקיווינו אבל זה מה יש וזה לא כזה נורא! בינתיים רוכבים נוספים מגיעים להחלפה, ובמקביל אני בודק את הגלגל התקול -אני מגלה שם ירידת אוויר ללא קרע או חבלה מיוחדת (החלפה חכמה של שלומי מצביעה על רכיבה בשליטה של שלומי).
פחית קולה שניה, כי הדופק גבוה ולא יורד.
קרה משהו – מחפשים את החליפה הכחולה
מנסים להסתכל רחוק לראות מה המצב לקראת פיד זון 2, בינתיים הרוכב העשירי מגיע, כל רוכב כחול באופק נראה כמו סימן טוב אבל ברגע שמתקרב אנו רואים שזה לא שלומי… רוכב ועוד רוכב חולפים על פנינו והמצב לא נראה טוב וידענו שמשהו קרה. הגלגל הקדמי כבר מסודר בחזרה לתרחיש דומה, “אולי שרשרת”?, ירדן חוזר לעמדה הטכנית כי ידענו שזה לא הולך להיות פיד זון שגרתי.
“הנה הוא, רץ באיזור הפליפ לופ, חצי דקה הוא אצלנו”, גלגל אחורי, הצמיג בתוך המעביר, שוב, ירדן מטפל בשלומי, אני ומכונאי ניטרלי על האופניים. שלומי מגיע בריצה לא הכי מהירה, כמעט מרגיש אבוד…
חזרה על האופניים, מילות עידוד וקדימה חוזרים לעבודה. מכאן הקצב טוב, הזמנים יציבים, בודקים את השעון ומחשבים מה הסכנה לחוק ה-80%, אם הקצב בהובלה והקצב של שלומי יישארו דומים אנחנו בעניינים. עוד רוכב נאסף, עוד גישור לקבוצה הבאה, עוד רוכב מפונה באמבולנס, עוד עצירה טכנית של שלומי! הפעם התאמה מהירה לגלגל החלופי וקדימה ממשיכים.
תוך כדי המתנה מפידינג לפידינג מנסים להבין מה קרה? הצמיגים נבדקו, לחצי האוויר נרשמו בכל הקפה במהלך האימונים, “למה יש כל כך הרבה פאנצ’רים?”. הילה יוצאת לכיוון קו הסיום עם ציוד יבש וקצת סוכר, “מי היה מאמין למירוץ כזה?”.
זה הספורט
את הרגעים לאחר המירוץ קשה לתאר במילים, גם הדמעות לא איחרו להגיע, אבל זה הספורט, וההתחלה הייתה הכי מתוקה בעולם, התחלה שעוד תלווה אותנו בהמשך! הרבה אנשים שאלו אותנו לאחר המירוץ “מה היה יכול לקרות אם..”בספורט ובאופני הרים בפרט, תקלות הן חלק מהמסיבה, אפשר לדמיין מספר תרחישים להמשך התחרות… מה היה קורה אני לא יודע, אבל אני כן יכול לשתף מספר נתונים מהתחרות:
- ההקפה הראשונה של שלומי הייתה ההקפה השניה הכי מהירה מכלל הרוכבים להקפה הנוכחית, 13 דקות ושמונה שניות.
- חמישה רוכבים בלבד הצליחו לרדת מזמן הקפה של 13:10 במהלך התחרות, אחד מהם, שלנו! שלושה אחרים עמדו על הפודיום.
- רוכב אחד הצליח לרדת מ-13 דקות להקפה והוא גם מנצח התחרות.
- לאחר התקלות, שלומי מצליח להוציא זמני הקפות יציבים ביותר עם הפרש של שניות בודדות אחת מהשניה.
“מה היה אם” אי אפשר לאמר, אבל הנתונים הללו בהחלט יכולים לספק דלק לדימיון.
החיים אחרי ריו
איגוד האופניים חתום על אחת ההצגות המעניינות ואפשר להגיד – גם מוצלחות במשחקים האולימפיים בריו! עכשיו המטרה היא לכוון גבוה אך לפני כן עלינו לסכם את כל הפרוייקט האדיר הזה, להסיק מסקנות ולגבש דרך עבודה לארבעת שנים הקרובות.
הענף בשל וצמא לתכנית עבודה כוללת ומקצועית שתקח את כלל הרוכבים כמה צעדים קדימה:
- הקמת מסגרת אימונים משותפת לקטגוריות הבכירות
- עבודה מקצועית החל מקטגורית הקדטים שכבר יצאו העונה לאליפות אירופה בפעם הראשונה וחזרו עם הישגים מרשימים
- בניית לוח תחרויות תומך לרוכבים עם חשיבה על יציאות ארוכות טווח לאירופה בתקופות הקיץ
- הקדמת אליפות ישראל לעלית במספר חודשים על מנת לאפשר יציאות נוחות ואיכותיות לאירופה וכמובן תחרויות במזג אוויר הגיוני.
לאחר שלוש שנים של יציאות לתחרויות במסגרת נבחרתית ואישית חשוב לציין לטובה את כלל רוכבי הנבחרת והמשפחות התומכות. כל אלה היו שותפים לדרך אשר עזרו ודוחפו את הרוכבים ביציאה לתחרויות ואימונים בחו”ל למרות הקשיים שבכך. הפרוייקט הזה לא היה מצליח לכרום עור וגידים בלי ההשקעה האישית של הרוכבים, המשפחות, המועדונים והנותני חסות האישיים.
באליפות העולם האחרונה הצליחה הנבחרת להציג את אחת ההופעות המוצלחות שלה ובכל הקטגוריות, מספר לא מבוטל של רוכבים קבעו שיאים אישיים וגם שיאים ישראלים בקטגוריה.
לבסוף, מספר תודות
בראשונים הרוכבים שעזרו, דחפו, השקיעו, העצימו אחד את השני וגרמו לפרויקט הזה להתבצע בדרך שהוא התבצעה: שלומי חיימי, רותם ישי, גיא זסלר, גיא ניב, עומר שובי, אליעד דניאל, רונן אליס, גיא לשם, גל שרף, אורי לאונצ’יני, אלון זסלר, ינאי מילס, תומר זלצמן, עידו בן חפר, יותם וייסמן, נגה כורם, רותם גפינוביץ’, מגאן בלצר, מורן תל פז, יובל בר זיו, סתיו גינת, גלי ויינברג ונעמה נוימן.
לירדן גזית המנהל המקצועי, ירון דור המנכ”ל, יוני ירום יו”ר האיגוד, יעל מפקדת החמ”ל, ענבר רונן מאמנת הנשים, דני בלבן, וורן פראייר, דרור פקץ’, שחר גורן, תמיר זינגר, דן דורון, תום בר ואלעד פלטין
למאמנים האישיים, עוז דודאי, אילן אידלסון, תומר בארי,צחי בוייגן, שחף רמות וקובי פורת.
מאת: אביעד יזרעאל
צילום: אביעד יזרעאל \ איגוד האופניים