בעשורים האחרונים שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה הישראלי גדל באופן ניכר. 59.1% אחוזים מהנשים הישראליות עובדות. המושג “יוקר המחיה” בהחלט סייע לעובדה זו להתקיים. בבית בו שני ההורים עובדים מספר רב של שעות ביום, “זמן איכות” עם הילדים הפך להיות כמשימה בלתי אפשרית. איך מנצלים את הזמן המועט שנותר באופן הכי יעיל ואיך זה מתקשר לספורט?

מאת: דנית לויטן ורדי
פורסם במקור במגזין הריצה RUNPANEL

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

“אמא, בואי תצלמי מה בניתי” – קרא לי בהתלהבות בני יהל בן ה-4, נזכרתי מיד במושג joint attention (“קשב משותף”) שלמדתי בלימודי הפסיכולוגיה שלי- היכולת של שני יחידים להתמקד ולהתעניין יחד באובייקט אחר כגון: חפץ, אירוע או אדם אחר. יכולת זו מושגת כאשר אחד היחידים מפנה את תשומת ליבו של האחר לאובייקט ע”י מבט, הצבעה, ו/או קול. יכולת זו חשובה מכיוון שמשקפת לא רק את דרכי התקשורת של היחיד אלא את התפיסה שלו את השני כשותף תקשורתי, את העניין שלו בשיתוף האחר והבנה של כוונות תקשורתיות של אחרים.

ה”קשב המשותף” אותו יהל ביקש כולל עצם זר. הנייד שלי. נבהלתי. מה זה אומר לגבי האמא שאני? מה זה אומר לגבי הדור הצעיר אותו אני מחנכת? האם אין זה מספיק שאני אביט דרך עיניי בפלא, האם יש צורך בגורם שלישי שהוא המצלמה / “סלפי”? מדוע הוא מחפש את המסכים סביבו גם ברגע כה יצירתי? ה”פשטות” של פעם כבר לא מספיקה לקטנטנים האלה שגדלים להיות “דור הסלפי”. האם כל המסכים שמקיפים אותנו טובים לנו, ואיך זה קשור לנושא לשמו התכנסנו פה – הספורט?

 

יש לנו ערוץ טלגרם! https://t.me/BIKEPANEL

 

הקשר בין “דור המסכים” להיפראקטיביות

ילדים רבים מוגדרים היום כבעלי בעיות קשב וריכוז בצורה כזו או אחרת. בעבודתי במסגרות החינוך השונות, אני חשה כי משנה לשנה כמות הילדים המוגדרים ככאלה רק עולה. ניתן לומר כי אורח החיים שאנו מקיימים משפיע רבות על הילדים אשר סופגים מן הסביבה את ה”כאן ועכשיו”- תרבות של צריכה מיידית ומהירה, המירוץ אחר החומר, ומהפיכה טכנולוגית רבת השפעה. האם דחיית סיפוקים יכולה להשתלב באורח חיים שכזה? הייתכן?

תתארו לעצמכם את דני, ילד היפראקטיבי שמפריע לגננת. לדעתה הוא ילד ”רע”, ”חצוף”, ו”משוחרר כל רסן”. דני מרבה להיענש, דבר הגורם לו להעצים את התנהגותו השלילית. עם הזמן, הוא חש דחייה מצד עולם המבוגרים, וכן מעולם הילדים. בבית הספר, הוא מתקשה ללמוד, כמו יתר חבריו עקב קשיי הריכוז שלו. הוא מפתח בעיות של דימוי עצמי נמוך ומכאן הבעיות רק ממשיכות לגדול. עצוב?

בעבר הילדים היו מבלים שעות רבות במשחקי רחוב וחצר, עוסקים בפעילות גופנית חופשית. לעומת זאת כיום, הילד מבלה את מרבית זמנו מול הטלוויזיה, המחשב והנייד ללא תנועה. ילדים קטנים אוהבים לרוץ, לטפס,לקפוץ. ההורים של היום, מדכאים את היצר הטבעי הזה מטעמי נוחות (“בייביסיטר בחינם” לילד בזמן שהמבוגרים עסוקים).

התופעה של ריבוי מסכים נחקרה ונמצאה כמשפיעה לרעה על טווח הקשב לאורך זמן. ארגון הבריאות העולמי קבע כי הנוער הישראלי מבלה הכי הרבה שעות מול המסך – יותר מבכל מקום אחר בעולם. בשנים האחרונות, הולכים ומצטברים מחקרים רבים ביחס להשפעות בריאותיות של זמן מסך והאור הכחול שמוקרן מהם על תינוקות, על ילדים ועל נוער.  השפעות אלו כוללות פגיעה במערכת החיסונית, השפעות נוירולוגיות, השפעות על יציבת הגוף ופגיעה בתפקוד הראייה, והעלאת הסיכון להיווצרות בעיות רגשיות, היפראקטיביות ובעיות התנהגות (Harvard University 2012).

הילדים

פעילות גופנית- התרופה הטבעית

“בבקשה קחי אותו ותעזרי לו להירגע”- את המשפט הזה אני שומעת לא מעט מהגננות כשאני נכנסת לגנים לטיפולים פרטניים.

פעילות גופנית בתחילת יום עבודה מרוממת את רוחי, מפיחה בי חיות, ומעוררת תעצומות נפש רבים, כאלה שמסייעים לי לעבוד עם ילדים בסיכון ומשפחותיהם. לאחר שהבנתי מה גדולה היא תרומתה של הפעילות הגופנית בשבילי, החלטתי להתחיל כל מפגש עם הילדים בגן במספר דקות של הפעלה פיזית כלשהי: אני מבקשת מהם לעמוד, לקפוץ במקום או בחלל החדר, להניע איברים מצד לצד, ולהיות בתנועה רציפה.

ילד פעיל גופנית, הוא ילד בריא יותר, ערני יותר ומצב רוחו מרומם יותר. אני מחזקת אותם על השתדלות. לעתים מאתגרת יותר ולעתים פחות. ילד שמאמינים בו כי יצליח- ישתדל הרבה יותר. האמונה הזו בהם מצמיחה להם כנפיים.

אושר הילדים

איך עושים את זה בפועל?

שימוש באביזרים נלווים כגון: כדור פיזיו, צלחת וסטיבולרית, טרמפולינה קטנה, מנהרה, גליל, חישוקים וכו’ הופכים כל מפגש לימודי למעניין ומרענן הרבה יותר. כאמא לשלושה בנים אנרגטיים ערכתי ניסויים במגרש הביתי שלי. בסופי- שבוע כשאני חשה שהשעמום גובר ותחושת מיצוי מהמשחק בבית מגיעה לשיאה, הבנים ואני יוצרים ”מסלול תחנות” בבית או מחוצה לו (שרפרפים משמשים למסלול על הגובה, וסל הכביסה משמש למשחק עם כדור). תחנות פשוטות כגון: קליעה לסל, קפיצה לאורך חבל המונח על הקרקע, גלגול על מזרן מסייעים במידה רבה לפריקת האנרגיה ולהרגעת הגוף כולו. הילדים יכולים להכין בעצמם את המסלול. לרוב, הם הרבה יותר יצירתיים מאיתנו. (ניתן גם לשלב שימוש במרקמים שונים כגון: קפיצה לתןך גיגית מים/ חול/ חלוקי נחל/ צמר גפן)- החשיפה מעוררת ומגרה את החושים השונים ויוצרת עניין.

פעילות גופנית

חיים זה תנועה- תנועה זה חיים

לא פעם שמתי לב לכך שילד אשר אותגר פיזית לפני סשן טיפולי כזה או אחר, הצליח ברמה גבוהה וטובה יותר מאשר בסשנים בהם לא היה אתגר שכזה. מחקרים רבים הראו כי פעילות גופנית מחזקת את הביטחון העצמי של הילד, משפרת את מעמדו החברתי, מטפחת את הקואורדינציה והיכולת המוטורית, ותורמת לבריאות הגוף ולשיפור הכושר. ביה”ח רמב”ם, לדוג’, מפרסם הנחיות הנוגעות לפעילות גופנית. הוא מציין כי כל סוג של פעילות ספורטיבית בקרב ילדים חשובה, תורמת לאורח חיים בריא, ומקטינה את הסיכוי לחלות במחלות שונות בטווח הקרוב והארוך.

הילדים

תנו דוגמא אישית

“כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו”, אמר הרב קרליבך. אחד הדברים הכי משמעותיים זה הדוגמה האישית. הילדים שלנו מסתכלים עלינו ולומדים מאיתנו הכל.  איך זה יראה אם נשב עם הנייד שלנו פתוח על דף הפייסבוק, ונבקש מהילד שלנו לכבות את משחק המחשב?! הילדים הם למעשה מראה של ההורים והסביבה הקרובה, התפקיד שלנו הוא לשים את הגבולות בתחום כזה שאין להם את היכולת והבקרה לעשות זאת לבד.

ברגע שאנחנו ניהיה מודעים יותר, נוכל להפחית משמעותית זמן מסך. מחקרים מהשנים האחרונות מראים שמגבלות מצד ההורים על זמן מסך, הוצאת מסכים מחדר השינה ופעילות גופנית שבועית מפחיתים בהצלחה את זמן הצפייה של ילדים במסכים.

האמינו בהם. תנו להם דוגמה אישית. תספרו להם שאתם יוצאים להליכה, לרכיבה. הם מהר מאוד יבקשו להצטרף אליכם. כיום אנו מבינים כי מחלות רבות של הגיל המבוגר מקורן דווקא באורח החיים שלנו בגיל הצעיר. פרופ’ דני נמט (סגן מנהל מחלקת ילדים ומנהל מרכז ספורט ובריאות לילדים ונוער במרכז רפואי מאיר), הסביר במאמרו מדוע חשוב לבצע פעילות גופנית בגיל צעיר. בין השאר דיבר הוא על מניעת השמנה, מניעת אוסטיאופורוזיס בגיל המבוגר, וירידה בהתקפי אסטמה.

התחילו עם הספורט (כמשחק) מוקדם!

חינוך הילדים מוקדם ככל האפשר לאורח חיים בריא ובטוח, לתזונה נכונה ולפעילות גופנית עשוי להפכם למבוגרים פעילים יותר פיזית, ולהעניק להם חיים בריאים יותר. הילדים הפעילים של היום- הם המבוגרים שאנחנו מייחלים להיות מחר.

מאת: דנית לויטן ורדי