30 ביוני. שש בבוקר. שטח ההחלפה של האיירונמן הוא מגרש ענקי שבו חונים 3,000 זוגות אופניים מכוסים ביריעות פלסטיק צהוב שעליהן מוטבע לוגו חברת פאוורבאר, הספונסורית של התחרות. על מתקני התלייה תלויות להן השקיות הכחולות (לציוד הרכיבה) והאדומות (לציוד הריצה), וביניהם מתרוצצים מאות טריאתלטים לחוצים.
גם אני נמצאת שם, מתנהלת לפי הרשימה שהכינותי מראש: מכניסה משקפי שמש לשקית בגדי הרכיבה, בודיגלייד לשקית ציוד הריצה, מפעילה את הגרמין ומבריגה אותו על התקן הקוויק-ריליס שעל כידון האופניים. צביטה ריטואלית לוודא אוויר בצמיגים. אני לא מתפתה לנסות ולנפח שוב הבוקר, במיוחד לאור הלקח שלמדתי בישראמן, אז מילוי אוויר מיותר שבר את הוונטיל בתוך משאבה לא מוכרת. עכשיו כל מה שנשאר הוא לבקר בשירותים בפעם האחרונה, להידחס אל תוך חליפת השחייה המלאה המתועבת, ויאללה, לזנק כבר.
הכתבה עברה לפה. כנסו: http://runpanel.co.il/p/35749