קיטרנו על מסלול אליפות העולם באופני כביש בדוחה אבל עם העובדות קשה להתווכח: המסלול השטוח הניב שני ספרינטים מעולים, מהטובים שראינו. על מרוץ הנשים כתבנו בכתבה קודמת, ומרוץ הגברים הסתיים בספרינט מדהים עם שלושה אלופי עולם על הפודיום – קלאסי!
את הזוית הישראלית אנחנו מסכמים עם אילן אולמן ואביב יחזקאל שסיים את מירוץ ה-U23 ומספרים לנו מה בדיוק קרה שם.
כתב: יניב שור עם דני אסקרוב
צילום: מוטי פישביין\סייקלינג אקדמי, Etixx – Quick-Step / Tim de Waele, אילן אולמן\איגוד האופניים
אליפות העולם באופני כביש – עילית גברים זה לא פיקניק
מסלול העילית גברים היה שונה מהותית ממה שראינו בתחלת השבוע: סיבוב ארוך במדבר לפני הכניסה לעיר חשף את הרוכבים לרוחות וסופות חול שהובילו לאצ’לונים ופיצולים בפלטון כבר בשעות הראשונות. מי שעבד בקבוצות שהתפצלו מאחור השאיר במדבר אנרגיה מיותרת והתקשה לחזור למירוץ. הגרמנים עם גרייפל-דגנקולב-קיטל והצרפתים עם דמאר-בוהאני היו מהסובלים העיקריים. הפתיחה הזו הביאה למצב שלעמדת ניצחון בעשרת הקילומטרים האחרונים מגיעים רק כ-20 רוכבים ואת המסלול כולו מסיימים רק כ-50 מתוך 200. המספרים האלו מצביעים על הקושי העצום שיוצר מסלול שטוח וחשוף לרוחות, לא פחות ממסלול גבעות וכבישים צרים.
פטר סגאן נאלץ לעבוד כמעט לבד בתוך הכאוס הזה – הוא אפילו נצפה מביא לעצמו בקבוקים מהרכב (אחיו יורג ומייקל קולר הסלובקים הם לא להקת הזאבים שעזרה לבונן ולא הקטרים של קאוונדיש). הוא היה מהאחרונים שהצליחו לסגור לקבוצה הראשונה והשאיר לעצמו סיכוי לניצחון. מכאן זה היה מאבק שלו מול הרכבות של הבלגים, הבריטים וההולנדים, רכבות קצרות וחזקות מאוד שניסו לשלוט במרוץ בחלקו האחרון.
הנבחרת ההולנדית ללא ספרינטר טבעי היתה חייבת לתקוף ועשתה כן, בהתחלה עם ניקי טרפסטרה שנשרף מיד ואחר כך עם טום ליזר שלרגע היה נראה כמו אלוף העולם בדרך. ליזר הוא רוכב אלמוני יחסית שאת ההישגים הגדולים שלו עשה בעבר עם מקום ראשון באליפות העולם ג’וניורס ורביעי ב-U23. כמקצוען לא התבלט במיוחד אבל בכל זאת ניפק התקפה יפה מאוד כ-2 קילומטרים לסיום שעם קצת היסוס מאחור היתה יכולה להצליח. אבל ההיסוס לא הגיע וליזר נבלע על ידי הקבוצה הכל כך איכותית מאחור.
כקילומטר לסיום ההובלה התחלפה כמה פעמים וביציאה לספרינט היה נראה שלקאוונדיש יש את זה. פטר סגאן לקח סיכון גדול, נשאר מאחור עד הרגע האחרון (לפי ההסברים שניתנו אחרי כן – עקב רוח הפנים) ואז פרץ מימין לאורך המחסומים והצליח להפתיע את קאוו ש”got boxed” כמו שהוא אמר (בחר קו לא נכון ונחסם על ידי רוכב אחר). הספרינט של סגאן היה יכול בקלות להיחסם (בטעות) על ידי ניזולו אבל סגאן ביצע אותו כמו אלוף ולקח את כל הקופה. ההישג הזה היה רק דובדבן בעונת 2016 שהיא של סגאן מהתחלה עד הסוף. בדוחה הוא הוסיף לעצמו נצחון על קאוונדיש ובונן ראש בראש – הבחור הזה פשוט יכול לעשות הכל.
פטר סגאן האיש והרוכב
פטר סגאן זה לא רק ההישגים. בניגוד לרוכבים אחרים בעבר ברמה שלו, הוא לא ממש זולל תארים ותמיד זה נראה כאילו יכול היה לקחת יותר. סגאן מביא לדבוקה רוח אחרת: הוא לוקח את הדברים בפרופורציה עם חצי קריצה, נוהג בהומור ולא נותן לעצמו להתנפח יתר על המידה. מיד כשעבר את הקו היה אפשר לראות את הפרגון של קוואנדיש ושל בונן, שניה אחרי שהפסידו את אליפות העולם – הם יודעים שיש להם עסק עם רוכב של פעם בדור. אפשר היה גם לראות את החיבוק של סגאן לבונן – איש שהוא ודאי מודל עבורו מגיל צעיר: כשבונן כבר החל להריץ רכבות, סגאן עוד רכב על אופני הרים…
סגאן הוא לא הראשון שזוכה בחולצת הקשת ב אליפות העולם באופני כביש שנתיים רצוף. עשה את זה גם פאולו בטיני הרוכב האיטלקי הנפלא לפני 10 שנים ועוד רוכבים בעבר הרחוק יותר. אוסקר פריירה הספרדי ניצח 3 פעמים אבל לא ברצף. אבל סגאן הוא משהו אחר – כי הוא פשוט ברמה אחת מעל כולם. הוא רוכב ללא קבוצה ואין לו 3 סוסים בלגים שפותחים את הדרך. אחרי הרבה מקומות שניים הוא למד את המיקום הנכון ואת היציאה בזמן ועכשיו זה באמת תלוי בעיקר בו. אם הכל מתחבר אז זה שלו – גם ספרינט בדוחה, גם מונומנטים, גם חולצת המאיץ בטור – הוא רק צריך לבחור.
פודיום של אלופי עולם
כשהאבק התפזר אחרי הספרינט נשארנו עם פודיום של 3 אלופי עולם:
- פטר סגאן מ-2015
- מארק קוואנדיש מ-2011
- טום בונן מ-2005
מארק קוואנדיש היה מאוכזב מאוד בסיום ובצדק. ספרינטר כמוהו שמגיע לסוף המירוץ עם רגלים צריך לסגור עניין. הנבחרת הגרמנית שנשארה מאחור כללה את שני הספרינטרים שהצליחו להתמודד אתו השנה – גרייפל וקיטל – בלעדיהם זה היה צריך להיות שלו, אבל אז הגיע סגאן.
טום בונן יכול להיות מרוצה. בונן כבר כמה שנים לא בשיאו והוא לא הספרינטר האימתני שקצר שלבים בטור. למרות הכל הצליח לחבר השנה מרוץ פריז-רובה אדיר ומקום שלישי באליפות העולם. טומיגאן ניצח בדוחה יותר מכל רוכב אחר (במסגרת הטור של קאטר) והמסלול הזה נתן לו עוד מתנה אחת לפני הפרישה המתוכננת בעונה הבאה.
טום בונן מנצח בבריסל קלאסיק מוקדם יותר השנה © Etixx – Quick-Step / Tim de Waele
במורד העשיריה מייקל מאתיוס המתוסכל ששוב מפספס מול סגאן (שני בשנה שעברה), ניזולו הספרינטר האיטלקי, בואסון-האגן, אלכסנדר קריסטוף וסוגר את העשיריה האלוף האולימפי גרג ואן-אברמט שהפעם עבד בשביל בונן.
וויליאם בונה הוא הצרפתי היחיד שהצליח להיכנס לתוך ה-20 הראשונים, ובריאן קוקארד שלא הוזמן לסגל בטח יושב בבית ומלא שמחה לאיד. קוקארד היה מתאים למסלול הזה יותר מדמאר ובוהאני.
אטיקס קוויקסטפ דוהרים למדליית הזהב ב-TTT בודחה © Etixx – Quick-Step / Tim de Waele
הישראלים בקטאר – הזוית של אביב יחזקאל
תפסנו את אביב לשיחה קצרה עם חזרתו לישראל. אביב בן 22.5, רוכב בסייקלינג אקדמי, אלוף ישראל נג”ש, כמעט דאבליסט ואחד משני המסיימים היחידים השנה באליפות העולם. אביב הוכיח שוב שהוא מהרוכבים המובילים והמבטיחים ביותר שיש לנו. הסגנון של אביב שכולל יכולות גבוהות במגוון מסלולים בשילוב של יכולות נג”ש מצוינות. זה בדיוק המקום שבו רוכב ישראלי יכול לפרוץ ולקבל את ההזדמנות שלו להטביע חותם. בתחומים אחרים של מטפסים טהורים או רוכבי קלאסיקות הפירמידה צרה ויש המון כשרון, קשה להתבלט. הטופוגרפיה בישראל לא מגדלת רוכבים לכיוונים הללו וכתוצאה מכך יש לנו פחות מה לתת.
אחרי שנה באקדמי אביב נמצא רק בתחלתה של קריירה מקצוענית ובהחלט יש למה לחכות.
אביב עשית דרך ארוכה השנה, מה היתה התוכנית לפני המרוץ?
הצבנו לעצמנו מטרה ברורה שהייתה יותר ממה שעשו בעבר במירוץ כזה. הטקטיקה היתה לנהל מירוץ כמה שיותר שמרני וחסכוני ולשמור כוחות בידיעה שזה הולך להסתיים בספרינט. עומר היה אמור לנסות ולהיות מיוצג במהלכים (אם יהיו כאלו) בשליש האחרון של המירוץ. אני וגיא היינו אמורים לרכוב ביחד כאשר לפני הזינוק ועל פי החלטת מאמן הנבחרת היה נראה שגיא יותר בכושר למסלול כזה וננסה לשים את הביצים בסל שלו. כמובן ששני רוכבים שמכירים אחד את השני כל כך טוב ויודעים להיות כנים אחד עם השני יכולים לשנות את ההחלטה הזו “על הכביש” בהתאם להתפתחות המירוץ וההרגשה.
המירוץ התחיל קצת כאוטי במיוחד כשמזנקים מאחור ומתחילים ישר על ההקפה. לגיא (שגיב) לא היה מזל, הוא היה מעורב בתאונה מיד בהתחלה, נשבר לו המעביר האחורי כפי שכבר פורסם ולא היה לו הרבה מה לעשות. אני הצלחתי איכשהו להתחמק מזה ואחרי 2 הקפות הצלחתי להתמקם מקדימה ולהישאר שם רוב המירוץ. נאלצתי להמשיך לנהל את המרוץ שלי לבד על פי אותו עקרון.
אביב מוביל, גיא אחריו – באליפות ישראל 2016. צילום: מוטי פישביין\סייקלינג אקדמי
במרוץ עצמו היית ממוקם מצוין 7 הקפות (מקום 40-50) וירדת רק לקראת הסיום. מה קרה שם?
המירוץ התנהל בתסריט קלאסי של מרוץ אופנים שטוח שהולך לספרינט. הנורבגים נתנו לבריחה 3 דקות וניהלו אותה לפי 10 קילומטרים לדקה של פער. 50-60 קילומטרים לסיום הייתה עלייה ראשונה בקצב. למרות שפספסתי מים 3 הקפות לסוף שרדתי את ההאצה הזו.
הפיד זון ליד הפיניש היה לא מסודר במיוחד ובמצב הכאוטי שנוצר לא הצלחתי לקחת מים. אחר כך פספסתי את המים גם בהקפה השניה לסוף, ובהקפה האחרונה כבר אין חלוקה. קיויתי מאוד שיספיק לי מה ששתיתי עד אז להגיע לפיניש. אבל כ-20 קילומטרים לסיום, בעצם אחרי הכניסה להקפה האחרונה, היתה האצה נוספת התנתקתי וראיתי שאני לא יכול לחזור לדבוקה. מהנקודה הזו כבר לא היה כל כך משנה אם זה 3 דקות או 7 דקות – פשוט נגמר המירוץ מבחינתי.
יש תחושה של פספוס?
כן, יש תחושה של פספוס כי אני מרגיש שהיה לי את הרגלים כדי לעשות תוצאה יותר טובה כפי שתכננו. אני מבין את הביקורת, זה בסדר, אבל אני לא מסכים שאין התקדמות: אני מרגיש שעשינו התקדמות גדולה השנה. נכון גיא גבאי הגיע בשנה שעברה למיקום טוב יותר, וסיימנו יותר רוכבים את המירוץ, אבל אני יודע איך אנחנו מסוגלים לרכוב עכשיו ואיך היינו מסוגלים לרכב בשנה שעברה ואני חושב שאנחנו בעולמות שונים לגמרי.
מה נשאר ב-2016? האם אתה סיימת את העונה?
כן אני סיימתי את העונה. הקבוצה עוד תתחרה בטור רואנדה בנובמבר אבל אני לא מתוכנן להיות שם.
אילן אולמן תמיד מענין לשמוע את הזווית שלו, מספר ל BIKEPANEL:
“לא באנו הפעם אחרי שנה שעברה לברוח ואז לשרוד כמה שיותר, לא באנו להיות נוכחים – באנו לתוצאה. מבחינה זאת ידענו שלא ננצח אבל הערכנו שטופ 20 אפשרי (על פניו). לקחנו רוכבים עם נסיון תחרויות, שהיו באליפויות עולם ואירופה, הרבה מירוצים ברגליים, הכי חזקים גם מבחינת מספרים וגם מבחינת הפוטנציאל ברגע זה.
ברמה הטקטית החלטנו על דרך , על גישה: רכיבה חסכונית, מנוסה, מקדימה להימנע מצרות, אבל חסכוני, מצומצם, כדי להגיע לשליש האחרון אחרי ההתשה ואז כשהגרזן יורד לזרום עם המאדר פאק ולא להרפות עד לסוף.
שמנו הרבה דגש על מעטפת, הרבה מחשבה על התמודדות עם החום, ציוד לשמירה על קור, צדניות ענק לקרח, תיקים שומרי קור לאזורי חלוקת המים, איזוטונים, מזון שנכנס בקלות, קירור הבגדים לפני זינוק עם גרבי קרח שמצננים רוכבים, חלוקות מים כפולה בתחילת פידינג זון ובסופו, איוש ברכבי ליווי, תנאים סביבתיים טובים ממש
מלונות איכותיים, חדרים מרווחים, זוגות בחדרים, אוכל טוב ונכון, שום טרדה על הרוכבים- האיגוד נתן כיסוי מלא. בפועל, לעיתים גל שלילי שמתחיל מתגלגל הלאה ולא נעצר … הרבה פעמים המופע הראשון מגדיר את הלך הרוח והתפקוד בהמשך.
באנדר: גיא התרסק בטווח השלושה ק”מ הראשונים והמירוץ שלו הסתיים וחבל כי פיזית ומנטאלית הוא היה במקום מדהים וזה ממש החמצה. לזכותו יאמר שהוא נלחם ממש לחזור וחפר בעצמו והוכיח קרביים של לוחם למרות שזה היה חסר סיכוי לחזור ומתסכל עבור כולנו.
בנינו על גיא הרבה, הוא היה הגאי טו גו טו שלנו, לא רצינו ממנו כלום זולת להיות שם אחרי 156 ק”מ… לא קרה.
עומר גולדשטיין – למרות שיש לו מספרים מדהימים בכל קנה מידה ופוטנציאל ענק ישב בדבוקה פחות טוב. אי אפשר לתת מרוץ טוב כשאתה יושב באמצע של שליש אמצעי – זו לא פוזיציה של מישהו שרוצה להיות שם כשישו יתחיל ללכת על המים והסנה יבער. הוא נחתך אחרי 120 ק”מ כשהנורווגים עשו קיק דאון והתחילו מרדף בפלאט אאוט.
אביב שהיה אמור להיות שם עם גיא בסוף מרוץ עשה הכל נכון: כ 155 ק”מ הוא שמר על התסריט ואז ב 10 ק”מ האחרונים אחרי מרוץ נכון נכנס לסוג של קיר ביצוע וזהו… הוא רכב כדי לסיים אבל לא בעבור זה הגענו ולא עמדנו ביעד לא במטרה.
בנוער: סער הרשלר נפצע לפני אליפות אירופה, החלים, התחרה בחול עוד פעמיים והשיג תוצאות יפות. עשה בארץ אימונים טובים, הרבה עבודת מהירות, שעות, עצימות לבדוק אם הוא תקין. לקחתי החלטה מקצועית ונלחמתי עליו, לטוב ולרע האחריות עלי פה. בהקפה השנייה נכנסו בו מאחור, הוא איבד מיקום והתחיל לרדוף ונגמר, בהחלט אכזבה. רצינו הרבה הרבה יותר, גם זה לא תרוץ וכשיש הסברים אין תוצאות.
בנשים: באנו עם רותם בכושר שיא – חשבנו על טופ 20. היינו מגוייסים עבורה ובצדק הרבה מירוצים ברגליים, הרבה נסיון, הרבה זכויות, מקצועיות עבודה קשה והתמדה.
פז הגיע כתומכת מלאה עבורה. במירוץ כזה קריטי שתהיה לך בת קבוצה שתעלה אותך למעלה תתמוך בך ותחפה. ההחלטה להביא את פז היתה נכונה היא רכבה טוב, אבל לעיתים הדברים לא מתחברים: רותם לא התחברה טוב, היא נלחמה על הפוזיציה, מסוג המירוצים שקורים אבל אתה לא רוצה שיקרו באליפות עולם. אולי טעינו בחלוקת המים והאיזוטון, אולי רצינו יותר מדי, אולי זה היה הלחץ להצליח. גם כאן לסיים זה לא ערך מבחינתנו.
השורה התחתונה לא טובה , לא עמדנו ביעדים ומטרות.
האחריות המלאה עלי. אני בחרתי אנשים, קבעתי טקטיקה וגישה והרוכבים עשו ונתנו כל מה שיש להם. באמת לקחנו רוכבים שלכולם היו מירוצים מדורגים ברגליים, שרכבו השנה מירוצים ברמה הכי גבוהה. לא לקחנו אף רוכב ללא ניסיון – כולם גם היו באליפויות עולם לפני, חלקם סיימו כבר בעבר. אפילו עוד לא שלחתי את הסיכום לאיגוד, ואני עונה בכנות למי ששואל כי אין מה להסתיר.
סה”כ מבחינת מעטפת באמת עלינו בשנתיים וחצי האחרונות רמה: אנחנו מסודרים, מאורגנים, אנחנו כתובת לרוכבים, יש פעילות ודרך. יש לא מעט הצלחות ורצינו לסיים את השנה היטב כי היא היתה טובה אבל כאמור לא קרה. לעיתים לכישלון כמו להצלחה אין סיבה אחת ברורה.
חברתית היה מצוין, באמת שהכל תיקתק מדהים ולכן זה צורב עוד יותר. הרוכבים ראויים למחמאות על הגישה, הבגרות והמקצועיות. לכולנו יש חוב לענף ולעצמנו להיות טובים יותר בשנה הבאה. למזלנו זה לא רק אליפות עולם כי יש רקורד: אולימפיאדות וקמפיינים טובים, אליפות אירופה, ושנתיים וחצי של התקדמות מוכחת. הפעם היינו פחות טובים.
כאמור האחריות כולה שלי. אני רוצה להודות פה גם לסייקלינג אקדמי על סיוע מדהים לנבחרת, שוב לציין את האיגוד, את מוכנות הרוכבים והרמה המקצועית והיכולות שהביאו לידי ביטוי השנה. לא הוצאנו משלחת מתוך רחמים וכוונת התלמדות, ומותר לנו לכעוס על עצמנו וכאמור יש לנו חוב לאדם במראה.
אני רוצה לציין גם את ניב ליבנר שהיה שם כל השנה בידע , נסיון איכפתיות והדדיות , להזכיר שוב את אורי צור ותרומתו המכרעת ברגעים הקריטיים ולהודות לכולם על שנה מטרטרת ועמוסה שבסה”כ היתה מוצלחת. את
פאולו הסוואניר שלנו שעשה עבודה מדהימה ואת גונצ׳ר המכונאי המקצועי שהיה שם
עוד נפגש בקרב ובאש!”
לסיכום
אנחנו כמובן מאחלים לאביב ולמתחרים האחרים בהצלחה ב-2017. אם כמו שאומרים אילן אולמן ואביב יחזקאל יש התקדמות, אז נפילה באליפות העולם זה לא סוף העולם. 2017 תביא אתה מספיק הזדמנויות להראות את ההתקדמות הזאת, לשנות את המגמה ולהוכיח שלא עומדים במקום.
כל עולם הרכיבה המקצוענית וסבב ה-World Tour נכנס עכשיו לפגרה שתסתיים רק באוסטרליה – טור דאון אנדר – בשנה הבאה. בתווך קצת השתעשעות בבוץ של הסייקלוקרוס, ומעט זמן לחשוב איך בשנה הבאה עושים את הכל יותר טוב ומתחילים למצות את הפוטנציאל באמצעות הכסף שמוזרם לענף, התמיכה המקצועית והמעטפת.
כתב: יניב שור עם דני אסקרוב
צילום: מוטי פישביין\סייקלינג אקדמי, Etixx – Quick-Step / Tim de Waele, אילן אולמן\איגוד האופניים