אליפות העולם באופני כביש – אחרי שנתיים של אקדמי, קמפיין נבחרת הנשים, תקציבים ומקצוענות אנחנו מגיעים לשם ושוב חוזרים ל “העיקר ההשתתפות”. האוירה מסביב היא של התקדמות, משתתפים במירוצים בחו”ל, מעלים את הרמה בארץ אבל ברגע האמת, במסלול שטוח ותנאי מזג אוויר ביתיים לא מסיימים באזור של הפלטון (אם מסיימים בכלל).
אז מה אנחנו? סטארטאפ ניישן באופנים או עמוסי הבטחות כמו בטר פלייס? אם לשפוט על פי אליפות העולם אנחנו בדיוק איפה שהיינו לפני שנה או 5 שנים, תלוי איך סופרים.
כתב: יניב שור עם דני אסקרוב
צילום: איל דולין
הרוכבים הישראליים: משישה מסיימים שניים
יש איזה סוג של שמחה על כך שישראלים שרוכבים בצורה גלויה במדינה מוסלמית אבל זו לא הפעם הראשונה שספורטאים ישראלים מתחרים במדינה במפרץ: למשל – אליפות אירופה בבריכות קצרות ב 2014 בה השתתפה משלחת ישראלית, וגם שחר פאר התחרתה בקטאר, (והיו עוד “טניסאים”…). אולי זה PR חביב לאיגוד האופניים ולאקדמי, וזה גם חשוב ומשמח שיש כזה, אבל הגיע הזמן להתקדם מעבר לכך.
ששה ישראלים התחרו באליפות העולם ורק שניים מסיימים את המירוץ עם תוצאה: אביב יחזקאל (U23) במקום 137 ופז בש (עילית נשים) במקום 103. שניהם מצליחים במאמץ עליון להימנע מה-DNF לו זכו האחרים. קשה לא להתאכזב מהתוצאות הללו. רצינו לראות יותר מסיימים, רצינו לראות את השלישיה של אקדמי מצליחה לעבוד במשותף כדי להשאיר אחד מקדימה. רצינו לראות את תוצאות קמפיין הנשים אצל רוכבות הנבחרת אבל זה לא קרה.
מה לא עובד? קשה להגיד וזה בהחלט גם עניין של מזל – גיא שגיב נקלע לתאונה ורוכב נתקע בו מאחור ושבר לו את המעביר… יכול להיות שאנחנו ישראלים חסרי סבלנות ומסרבים להכיר בכך שהישגים בפלטון המקצועני מגיעים אחרי שנים של תחרויות. יכול להיות שהמטרה האמיתית צריכה להיות רוכב בעילית וכל מה שקורה עכשיו זה רק הקדמה לכך. מאתיו היימן האוסטרלי סחב בקבוקים מהרכב 15 שנה עד שזכה בפריז רובה. אביב יחזקאל עוד רכב לפני 10 חודשים את סייקלוקרוס שוהם, אבל אנחנו כבר צריכים הישגים.
כך או כך, התוצאות של 2016 לא טובות וניתן רק לקוות שהם עוד ירידה לצורך עלייה ולא יוציאו את האוויר מהמפרשים. הנבחרת זוכה בשנים האחרונות למעטפת איכותית, תמיכה טכנית וגם עמדות מים שבדוחה היו חשובות במיוחד. אלה כבר לא זאבים בודדים שהגיעו לאליפויות עולם על חשבון המשפחה עם תמיכה של חברים – הרוכבים צריכים לנצל את כל זה לקפיצה יותר משמעותית. אנחנו מבינים שביותר ממקרה אחד הבעייה היתה התיבשות ובעצם אי יכולת לנצל את המעטפת שמסביב לרוכב.
כרגע אנחנו עדיין לא יודעים לשרוד את רגעי ההכרעה של המרוץ ובעצם תלויים לגמרי בצורה שבה הוא מתפתח. אם מישהו מפוצץ בהתחלה אז אנחנו כבר לא שם ואם היה לנו מזל והבומבה הגיע רק בסוף אז רשמנו תוצאה. אחרי כמה שנים טובות של תיקווה ליותר המצב הזה הוא מאכזב.
אביב יחזקאל (סייקלינג אקדמי) באליפות ישראל האחרונה – היחיד שסיים ב U23. צילום: איל דולין
אליפות העולם בדוחה – ארגון גרוע ומסלולים משעממים
מעבר לישראלים, ועוד לפני שנערך מירוץ העילית גברים, אליפות העולם בדוחה תיזכר בעיקר בגלל ארגון גרוע במיוחד, מסלולים משעממים והעדר קהל. עם כל הכבוד לכסף הקטארי, זה לא עובד. מסלול מסוכן מלא סיבובים וכיכרות, חלוקת מים צפופה מדי ואירועים ביזריים כמו אמבולנס פרטי על מסלול הנג”ש. המירוץ עצמו היה סוג של קריטריום, עצבני ודורש יותר מדי מזל. החלפת אופנים במסלול כזה עשויה להיות סוף הסיפור וכך גם פיצול בעקבות תאונה. החום (שלא היה קיצוני) שיחק תפקיד בעיקר בקרב אלו שלא רגילים אליו ונרשמו מספר אירועים של כמעט מכת חום.
למה צריך לעבור מארבעה נתיבים לאחד מיד לאחר אזור חלוקת המים? למה צריך כל כך הרבה מחסומים כשאין בכלל קהל? שני סיבובי 90 מעלות מלאכותיים בכניסה להקפה? הקפת ככרות במקום מעבר על הצלע הקצרה? למארגנים בדוחה פתרונים. מראה המסלולים הריקים הזכיר משחק רדיוס בכדורגל ואפילו צילומי המזרקות, הגנים ובתי המלון המפוארים לא הצליחו לשבור את הרושם הכללי שמדובר בפלופ. הנה האמבולנס המקומי שמצא את עצמו על המסלול.
אליפות העולם לגברים U23 – בעיות בחלוקת המים. רק אביב יחזקאל מסיים
אביב יחזקאל, עומר גולדשטיין וגיא שגיב זינקו למירוץ הזה שכלל 160 ק”מ כולם בתוך דוחה. ההשתתפות של גיא ועומר מסתיימת בצרוף שאנחנו כל כך לא אוהבים לראות – DNF. אביב שהיה היחיד שסחב עד הסוף, החזיק יפה עד לסיבוב האחרון ואז נגמרו לו הרגלים והוא סיים במקום ה-137, לא DNF אבל גם לא התקדמות משנה שעברה.
גיא שגיב מספר שלאחר תאונה בקילומטר השלישי שהוא הצליח להתחמק ממנה, נתקע בו רוכב מאחור ושבר לו את המעביר האחורי. גיא המשיך על אופני גיבוי מהרכב הניטראלי שלא התאימו וחסרו מתקן בקבוק, בעוד שרכב הסיוע של הנבחרת ממוקם בסוף השיירה…
במרוץ עצמו לא התפתחו מצבים דוגמת מספר סבבים של התקפות שאולי היו מאפשרים לרוכבים שלנו להפתיע. במקום זה קיבלנו משחק מקדים ארוך מאוד עד לספרינט ומירוץ שכנראה עוד אין לנו מה לתת בו.
חלוקת המים שיחקה תפקיד חשוב במירוץ, וברגע שהרוכבים שלנו לא הצליחו לאסוף את המים נגזר עליהם לשרוף את עצמם בלי יכולת לעמוד בקצב. הבעיה הזו לא הייתה ייחודית לקבוצה הישראלית וגם בקרב הרוכבים האחרים היו רבים שלא הצליחו לשתות כמו שצריך. אחד מהם התמוטט על הקו ונזקק לטיפול רפואי מציל חיים.
נשים – עילית – רק פז בש מסיימת
פז בש ורותם גפינוביץ’ זינקו למירוץ הזה שכלל 135 ק”מ כולם בתוך דוחה אך המרוץ נגמר עבורן מוקדם מהצפוי. בגלל המסלול השטוח ההולנדיות הכתיבו קצב מהיר והמון התקפות מהתחלה והרוכבות הישראליות לא עמדו בשינויי הקצב ובספרינטים התכופים.
פז בש עוד יצאה בחלק הראשון של המרוץ להתקפה חסרת תוחלת ותפסה זמן מסך של דקה בקושי – לא שווה את הסיכון והמאמץ המיותר. אולי המהלך נוצר כדי להבטיח הגעה קלה יותר לנקודת חלוקת הבקבוקים, אבל לא היה צורך להמשיך אותו. בהמשך המרוץ רותם המשיכה לרדת בדרוג בעוד שפז שומרת על מרחק סביר מהמובילות עם עוד רוכבות מארצות שונות שנאבקות להישאר במרוץ. בסופו של דבר פז נאבקת ומסיימת במקום ה-103 כפסע מה-DNF. הנחמה היחידה בכך היא שמירת הרצף של שני בלוך מריו, לפחות ברמה המקצועית יש לנו בפעם השנייה השנה רוכבת שסיימה מרוץ ברמה הזו.
באליפות ישראל 2016: מימין פז בש ורותם גפינוביץ שהתחרו בדוחא, ועומר שפירא שלא יצאה עקב פציעה. צילום: איל דולין
המרוץ עצמו התנהל בשליטה של ההולנדיות, ובקילומטרים האחרונים היה פשוט בית ספר לרכבות. מאריינה ווס שהובילה את המהלך ההולנדי המנצח גם בריו ניצחה על נבחרת הולנדית עמוקה שמתחה את הפלטון שוב ושוב ויצרה רכבת מושלמת בסיום. האיטלקיות, הגרמניות, הבלגיות והבריטיות העדיפו לשבת ורק למזער נזקים עד כ-40 קילומטרים לסיום. בנקודה זו אמה נבן (ארה”ב) ניצלה את יכולות ה-TT שלה כדי לפתוח פער של 40 שניות ורק אז הבלגיות הצטרפו למרוץ. הפער מנבן המצוינת רק עלה והגיע לכמעט דקה כ-30 קילומטרים לסיום. בכניסה להקפה האחרונה הפלטון בולע סוף סוף את נבן המותשת והמירוץ מתחיל מחדש.
כ-10 קילומטרים לסיום ההולנדיות שולטות ומייצרות פשוט קו כתום ביציאה מכל כיכר. רכבת מושלמת, רוכבת אחרי רוכבת בסדר ירידה נכון עד שמשאירים לבד את הספרינטרית ההולנדית קירסטן ווילד שלרוע מזלה אין לה רגלים להחזיק את המנצחת הדנית אמילי דידריקסן. קשה להתנתק מהתחושה שמריאנה ווס עצמה הייתה לוקחת את הספרינט הזה.
עשרת הקילומטרים האחרונים יזכרו בוודאי כאחד הספרינטים הכי טובים שראינו איי פעם במירוצי נשים, אם כבר מסלול כמו בדוחה אז אין קרב יותר יפה מהספרינט הזה. התקציר זמין בערוץ של UCI כאן:
מקצה הגברים עילית
מירוץ הגברים היום צפוי להיות מאוד אגרסיבי. יהיו רוכבים שיעשו הכל כדי לא להגיע לקו עם 30 ספרינטרים אחרים. אם יהיה ספרינט המוני זה יכול להיגמר אצל כל אחד מהספרינטרים הבכירים.
צריך לקוות שהאגרסיביות לא תוביל לתאונות ושהרכבות יהיו הוגנות. כבר ראינו השנה שיש לא מעט רוכבים שעושים מעט יותר מדי בשביל המיקום ובמסלול כזה מרפקים ודחיפות יכולים להיות הרסניים.
אליפות העולם – ולמה אצלנו אין שידור?
חובבי האופניים בישראל לא יכלו לצפות בפז ורותם ביום שבת. מדוע? צ׳רלטון (ספורט 1 וספורט 2) הם בעלי זכויות השידור בישראל. בימים בהם אין כדורגל הערוץ משדר גם אופניים. כך שודר מרוץ האנדר 23 ביום חמישי. ה UCI מצידו חסם את השידור ביוטיוב למדינות בהם יש בעלים לזכויות השידור. כשיש כדורגל, צ׳רלטון בוחרת לא לשדר את מרוצי האופניים וצופי האופניים בישראל נשארים קרחים מכאן ומכאן – חסימה של יוטיוב מחד וצ׳רלטון שלא משדרת מאידך…
אם החלטתם לשדר רק חלק אז בסדר, אבל תודיעו ל-UCI שיפתחו את הערוץ בישראל לפחות למה שאתם לא משדרים.
כתב: יניב שור עם דני אסקרוב
צילום: איל דולין