אחרי שבוע של דיונים, מתיחות וטראש טוק מזנקים 33 רוכבי העילית הישראלים של 2017 לאירוע האופניים השנתי המרכזי בישראל – אליפות ישראל באופני כביש. בהמשך לדיוני השבוע לגבי רוכבי העתודה של האקדמי, רק איתמר איינהורן זינק עם חולצת המועדון הישראלי (500 וואט). שאר רוכבי העתודה קיבלו אישור מהמאמנים שלהם לרכוב עם ועבור הסייקלינג אקדמי.
מאת: דני אסקרוב
לכתבת סיקור הנשים לחצו פה.
אם לא לחצתם PLAY למעלה – הנה הוידאו:
מיד בזינוק מתגבשת קבוצת בריחה לא קטנה ובה נוכחים גם אביב יחזקאל וגם גיא שגיב. קבוצה באיכות שכזאת מהווה איום גם בשלב כה מוקדם ולמרות פער של כ 20-30 שניות מתנהל מרדף.
באופן שעדיין אינו שכיח בישראל, הבריחה הראשונה נתפסת אחרי תחנת הדלק של בית גוברין והדבוקה שוב כולה יחד. אך לא להרבה זמן…
אביב יחזקאל (סייקלינג אקדמי), גיא גבאי (IGP) ועידו רג׳ואן (TACC, ברכות על מרוץ מצוין) מייצרים בריחה נוספת שמקבלת כמה שניות מהדבוקה בירידה הגדולה לכיוון עגור.
קצת לפני עגור מגשרים אל הבורחים ים פוליאק וגיא זסלר (אקדמי – עתודה) ואליהם מצטרף יובל בן מרדכי (TACC) שכמו שראינו בשבוע שעבר באליפות הנג״ש נמצא בכושר מצוין. השישייה עובדת היטב ופותחת פער לא גדול מהדבוקה הרודפת.
בירידה מקו הסיום לצומת ליאון איתמר איינהורן (אקדמי – עתודה – 500 וואט… זה מסובך כל העניין הזה של הקבוצות) וגיא שגיב (רק מהסייקלינג אקדמי…) מגשרים. הפרט המשמעותי בגישור הזה הוא שאין בו רוכבים של 500 וואט – עומר גולדשטיין מפספס את המהלך ונותר בקבוצה הרודפת יחד עם רועי גולדשטיין (סייקלינג אקדמי).
באיחור, וזו לא הפעם הראשונה שהקבוצה בשחור לא מזהה מהלך טקטי מכריע, מזהים רוכבי 500 וואט את הבעיה ומנסים לרדוף את השמינייה מלפנים על מנת לתקן את הטעות. המהלך הזה לא יעלה יפה אך יעלה לבן איינהורן, סער הרשלר ועומר גולדשטיין במרוץ.
עומר גולדשטיין יוצא לניסיון גישור אחרון. יחד איתו רועי אחיו (הרוכב היחידי של הסייקלינג אקדמי שלא נמצא במקום הנכון) ודור דבירי הנצחי.
מלפנים, רן מרגליות מודיע לאביב יחזקאל וגיא שגיב שרועי גולדשטיין יגיע אליהם לבד (בעצמו ובלי עומר), ויורד אחורה לדבוקה השנייה עם רכב הליווי כדי להפעיל את ההוראה הזו מאחור. עומר רועי ודור רואים את הבריחה 45 שניות לפניהם, אך רועי גולדשטיין מקבל מרן הוראה לא לעבוד עם עומר (מאחר וזה יביא את עומר, כעת כבר רוכב של 500 וואט והאיום הכי גדול על הפודיום כשהוא בדבוקה מובילה) . האחים נשארים ללא דבירי אך הפער לבריחה גדל.
לקראת ההקפה החמישית, עומר מבין שאם הוא נשאר אם רועי אין לרועי סיכוי לנצח. עומר מוותר על המירוץ של עצמו עבור אחיו ורועי תוקף ובורח.
בהחלטה אמיצה, לא שכיחה ולגמרי מחוץ לקופסה, מרגליות מורה לכל רוכבי האקדמי לחכות לרועי – בבריחה, הרוכבים עוצרים (!!!) בצד הדרך ויורדים מהאופניים – זהו לא מראה שכיח במרוצי אופניים.
גיא גבאי ויובל בן מרדכי מוצאים עצמם לבד בחוד עם 2 דקות יתרון והקפה וחצי להחזיק מעמד – ״בוא ננסה״ אומר גבאי.
מאחור – רועי מגיע אל חבריו והרכבת של האקדמי מתחילה לדהור. עבודה נפלאה של חמשת הרוכבים החזקים בישראל, חמושים בלכידות קבוצתית והפער לזוג מלפנים מצטמצם במהירות. איתמר, למרות המדים של 500 וואט, הוא חלק מהאקדמי עכשיו ותורם את חלקו.
לקראת סוף ההקפה החמישית, לפני עליית המים, ההימור של רן משתלם והזוג המוביל נתפס. השביעיה נכנסת להקפה האחרונה.
מיד עם תחילת ההקפה השישית והאחרונה תוקפים גיא שגיב ואיתמר איינהורן. אביב יחזקאל ורועי גולדשטיין מגשרים. יובל בן מורדכי וגיא זסלר נושרים. גיא גבאי, שכבר לא רוכב כמקצוע וחזר להתאמן רק לפני מספר שבועות יוצא לגישור אחרון.
גבאי הנפלא, מחייך כל הגישור, צובע את הבריחה בכתום שחור, ומוכיח שהוא עדיין רוכב נהדר וגם, שמי שרכב ברמה הגבוהה לא שוכח את העבודה מהר כל כך. איזה יופי לראות את גיא רוכב כך. נוצרת החמישייה המובילה. הפודיום עדיין לא של האקדמי. כמה עוד נשאר לגבאי לתת? לא הרבה.
בעליית המים, אביב רועי ואיתמר בורחים לגבאי – ״פשוט נגמרו לי הרגליים והפסקתי לדווש״. אחרי שהיה לו פנצ’ר גיא שגיב נופל ונפצע בעיתוי גרוע ויוצא מהמשחק.
במטרים האחרונים, רועי גולדשטיין מצליח לנצח את איתמר איינהורן ומסיים מרוץ יוצא דופן ומרתק עד למטרים האחרונים – ״ידעתי שאני צריך להיכנס לעליה של הספרינט שלישי״ אומר רועי. ״סיימתי כבר שני ושלישי פה וידעתי שצריך להיכנס שלישי! ככה אתה מקבל ליד אאוט ויכול לנצח״.
איתמר עשה מרוץ מעולה ויש לו סיבה להיות מאוכזב, כי זה היה כל כך קרוב.
אביב יחזקאל, מסיים שלישי. אביב תמיד פעיל ומצוין במסלול הזה וגם היום החל את המהלך המכריע והיה בתמונה ממש עד לסיום. בראבו. גיא גבאי מסיים רביעי.
בנימה אישית ברשותכם
אחרי שנה בגלות הגעתי לביקור מולדת לפגוש משפחה וחברים. שמחתי לגלות שלמרות המרחק הרב והזמן שעבר, ענף האופניים המקומי הוא חלק ממה שאני רואה כמשפחה. בשנה האחרונה לא כתבתי. בכדי לכתוב אני צריך להרגיש את האנשים ואת הענף. בשבועיים האחרונים שמחתי לחזור ולהרגיש את כולם.
אחרי אליפות הנג״ש עם היוודע המהלכים ודיוני התקנון שלפני מרוץ הכביש, ראיתי לנכון לפרסם את המידע, לא על מנת לפגוע, אלא בכדי לתת לצופים במירוץ את הכלים להבין את כל מפת האינטרסים והאופי של האנשים המעורבים במירוץ. בדיעבד, עכשיו כשמהלכי המירוץ ידועים, מי שקרא מה שקרה מאחורי הקלעים, הבין טוב יותר למה האקדמי עצרו עבור רועי!
רועי גולדשטיין הוא אלוף ראוי ויהיה שגריר מצוין לספורט האופניים הישראלי. רועי רכב איתי בקבוצה והיו דמעות כשהוא חצה את קו הגמר ראשון. אני אוהב את ענף האופניים הישראלי. קודם כל את הרוכבים.
סייקלינג אקדמי זה פרויקט חשוב וטוב!
לעניות דעתי, הסייקלינג אקדמי זה פרויקט חשוב מאד וחיובי ביותר וקבוצת אופניים מיוחדת ומעניינת. אין שום דבר רע לומר על הפרויקט הזה בכל הקשור לתרומתו לרוכבים ישראלים ולקידום הענף בישראל. עם המשאבים של סילבאן אדאמס ורון בר-און השמיים כבר כמעט ורודים והם ממש לא הגבול.
למרות האמור לעיל, האנשים שמנהלים את הסייקלינג אקדמי עוד לא מצאו את הדרך הטובה ביותר לעבוד עם המערכת (איגוד ומועדונים) המקומית שמטבעה היא אטית יותר, ענייה יותר, שמרנית יותר ונחשפת הרבה פחות לעולם ביחס לקבוצת האקדמי. חייבים למצוא את הדרך הזו על מנת שענף הכביש ימריא. כי יש כבר רוכבים מקצועניים אך אין יותר נבחרות כביש. יש תקנון ויש עתודה אבל זה עוד לא עובד חלק, יש אנשים באיגוד, בקבוצות ובאיגוד אך התפוקה של המערכת כולה עדיין לא מקסימלית.
בסוף – הסיפור זה אנשים
אופניים זה ספורט נהדר וקשה, אבל בסוף, זה אנשים. במבט מהצד, ה-סיפור של האליפות הזו היה הקרב בין הגולדשטיינים, אילן אולמן ורן מרגליות.
אילן אולמן היה היחיד מבין המאמנים שלא אישר לרוכב שלו לרכוב עם מדי האקדמי. רן וידא שלעומר לא יהיה סיכוי גם כשזה דרש סיכון התוצאה של כל רוכביו. רועי זכה באליפות אחרי שאחיו אמר לו ״לך, כל זמן שאני פה, גם לך לא יהיה סיכוי״.
רן מרגליות רואה את העולם דרך פריזמה של מי בקבוצה שלו ומי לא. זו נקודת מבט לגיטימית אך היא צובעת את העולם בשחור ולבן. אבל בעולם יש הרבה מאד אפור.
אם ניקח לדוגמה את האופן בוא רן ניצח את האליפות, עם עצירה מוחלטת של כל רוכביו (שירדו מן האופניים!) על מנת שיחכו לזה שלא היה איתם, אפשר לראות עד כמה המהלך הזה מרשים, לגיטימי ושנוי במחלוקת בו זמנית.
מרשים ולגיטימי כי במהלך הזה רן הביע בטחון טוטאלי ביכולת של הרוכבים שלו לסגור 2 דק׳ ב 30 ק״מ. זה מהלך ניהולי שמגדל את רוכבי הקבוצה ובונה מחויבות לקבוצתיות ולצוות.
שנוי במחלוקת – כי זה כל כך חריג לעצור רוכבים ולהוריד אותם מהאופניים במהלך מירוץ על מנת לחכות לחבר, שזה כמעט מזלזל בכל מי שאינו חלק מן הקבוצה של רן. ואז האקדמי מחמיאים לעצמם ב YNET…
בסיפור של עומר גולדשטיין האחריות היא קודם כל של רן. אם עומר לא עומד בדרישות צריך למצוא דרך להביא אותו לשם. רן הוא המנהל הבכיר. הבוגר בעל האמצעים. ככזה, הוא אחראי לכך שהרוכב הצעיר, המבטיח אך המורכב הזה יקבל מעטפת שתקדם אותו ולא תפרק אותו. זה קרה עם רועי גולדשטיין בשנה הראשונה, ועכשיו עם עומר. אם זה לא מצליח, זה קודם כל אחריות של רן. במקרה של רועי זה נגמר טוב. אני לא אתפלא אם בשנה הבאה זה יהיה עומר שיזנק לג׳ירו במדי האקדמי. הכל יכול להיות.
הארגון
מגיעה מילה טובה למארגני המירוץ. לפחות בכל הקשור למירוץ העילית גברים ניהול המירוץ וסגירת הכבישים של המשטרה היו הטובים ביותר מאז טור ערד של 2014. פשוט תענוג.
משנה לשנה יש יותר תקשורת במירוץ – היום היו גם צלמי וידאו. שיירת המירוץ הייתה עמוסה אך כולם עבדו יחד (צלמים, טלוויזיה, שיפוט) היטב ולא נרשמו אירועים חריגים. גם זה חלק מההתמקצעות. בעליית המים היה אפילו קהל, עם צעקות וכביש שהופך צר יותר. איזה כיף!
ניכוס טקס הפודיום
הסייקלינג אקדמי זכו בניצחון. לפחות בעיני, ניכוס טקס הפודיום היה מיותר. איגוד האופניים והמארגנים יכולים היו לתת לנותן החסות או לאנשי האיגוד או ההפקה להעניק את הפרסים. בפועל – סילבאן אדאמס נאם, רן מרגליות נאם (בכדי להדגיש עד כמה הניצחון הזה היה חשוב לו, נרגש כמעט עד לדמעות) והזמין את כל רוכביו לפודיום ומנהלי הקבוצה העניקו את הפרסים לרוכביה.
לא היה שום דבר אחר על הפודיום חוץ מהסייקלינג אקדמי ומנהליה.
מאת: דני אסקרוב
————————————————————————————
מנוי למגזין האופניים הטוב בישראל פה: https://goo.gl/4tGh4F
מנוי למגזין הריצה הטוב בישראל פה: https://goo.gl/Auzkl9
————————————————————————————