נגשׁ זו אחת הדיסיפלינות הכי חנוניות באופניים: העיסוק האובססיבי בשיפור אווירודינאמיות, בציוד, בחלוקת וואטים נכונה ובאופן כללי במספרים הופכת אותה לפנטזיה של כל רוכב שהוא חובב ניתוח נתונים (זה אני :-), לכן תמיד הייתי סקרן לנסות להשתתף בה. הבעיה היא שמיום שנסגרה ליגת הנג״ש בארץ זה הפך לתחום כמעט בלתי רלוונטי עבורנו רוכבי הכביש. מירוץ הנג״ש היחיד בשנה מתקיים באליפות ישראל ובכל שאר הזמן אנחנו רק יכולים לחלום על מירוץ נגש איכותי. מצד שני- התחום רלבנטי להמון רוכבים בישראל ורבים עוסקים בו: טריאתלטים למרחקים השונים.
הרגשתי שאני חייב לנסות להתמקד בתחום הזה- גם על מנת לאפשר לי להכיר אותו באופן אינטימי כמאמן וגם בגלל שזה יעד מאד מרגש מבחינתי. אז הצבתי מטרה: להשיג פודיום באליפות ישראל בנג״ש ועל הדרך לייצר סדרת כתבות שבה אני משתף את הידע שאני צובר לאורך הדרך.
מאת: דרור הדדי
צילום: אורי ניצן, גיאחה
אליפות ישראל בנג״ש – על מה אנחנו מדברים
האלמנט החשוב ביותר במירוץ כביש רגיל לא קיים בנגד השעון- אין פלוטון שיגן עליך מהרוח. לכן המירוץ הזה נקרא ״מירוץ האמת או The Race of Truth״. אין כאן טקטיקות, אין האצות חדות ״שיפרקו״ את הפלוטון ואין כאן בריחות. ישנו דבר אחד – רכיבה במהירות הכי גבוהה לאורך מסלול נתון.
אליפות ישראל בנג״ש מתקיימת על כביש החוף (כביש 2) ומתחילה במחלף עתלית לכיוון מחלף זכרון יעקב, שם מסתובבים חזרה ומסיימים בנקודת ההתחלה. המרחק הכולל עבור קטגוריות העילית והבוגרים 1 (פרו) בה אני מתחרה הוא 28 ק״מ. לאורך המסלול מעט מאד עליות והמכשול המרכזי בו הוא הרוח שיכולה לנשוב במהירויות שונות.
זמן המנצח (צביקה מכלוף) בקטגוריית בוגרים 1 למרחק הזה בשנה שעברה היה 37:45 (מהירות ממוצעת של 44.5 קמ״ש) בעוד המקום השני (גיל צביק) רכב בזמן של 38:28 (43.6 קמ״ש) והשלישי (רונן צ׳רניק) עצר את השעון על 38:34 (43.5 קמ״ש). בקטגוריית העילית לשם השוואה זמן המנצח (גיא שגיב מה-Israeli Cycling Academy) היה 35:53 (46.8 קמ״ש).
פודיום באליפות ישראל – מה זה דורש
למעט דרג העילית, פורמט אליפות ישראל השנה שונה ובמקום להתחרות על בסיס קטגוריות כבשנים קודמות, אנחנו נתחרה השנה על בסיס גילאים. אני אתחרה בקבוצת הגיל 29-39 ומול כלל רוכבי המאסטרס – מהפרו ועד רמה 3. יחד עם זאת, סביר שעל מנת לעמוד על הפודיום אצטרך בסופו של יום לרכב בסדר מהירות דומה לפודיומיסטים של שנה שעברה – כלומר מעל 43.5 קמ״ש.
מעולם לא רכבתי על אופני נגד השעון, ובפעמים בהן התחריתי בנג״ש עשיתי את זה ללא שום הכנה מסודרת. 2016 הייתה הפעם האחרונה שהתחריתי על המסלול הנ״ל. עשיתי את זה עם אופני כביש רגילים אליהם חיברתי אירובאר במהירות ממוצעת של 39.2 קמ״ש. כלומר אני צריך לשפר את המהירות שלי ב-4-5 קמ״ש ביחס לפעם ההיא.
למה נגש זה מרגש
אחי הגדול רץ מרתונים ומאד מתקשה להבין את ההיגיון מאחורי מירוצי אופניים. ״איך אתם משווים את עצמכם אחד מול השני? הרי זה בכלל לא קשור למי הכי חזק? אצלנו בריצה זה מאד פשוט – אתה רץ הכי מהר ומי שמגיע ראשון לקו הסיום מנצח״. אז נכון, ריצה וגם טריאתלון הם מירוצים שונים לחלוטין מאופניים. אלה מירוצים שמבוססים על היכולת לדחוף ״הכי חזק״ לאורך מקסימום זמן ולראות מי הכי מהיר. אופניים זה עולם אחר לגמרי – רוכב שינסה לנקוט באותה שיטה יגלה פלוטון שלם שנהנה מהדראפט שלו ועוקף אותו בספרינט סיום ברגע האחרון.
נגש דומה הרבה יותר לריצה. גם בו, המטרה היא לרכוב הכי מהר שאפשר והראשון לקו הסיום מנצח. אבל באופניים אי אפשר לעשות שום דבר בצורה כל כך פשוטה – גם כאן לא החזק ביותר ינצח כי לרוח תפקיד סופר קריטי. המנצח לא יהיה הרוכב שמוציא הכי הרבה וואטים לאורך המסלול, אלא הרוכב שיחס הוואטים לחיכוך עם האוויר שלו (CdA) יהיה הכי טוב. זה שיצליח לצמצם את ״החור שהוא עושה באוויר״ וימקסם את הוואטים שהוא מוציא תוך כדי כך יהיה זה שיעמוד על ראש הפודיום.
העובדה הזו הופכת את מירוץ הנג״ש לסופר מעניין מבחינתי. אמנם אני אצטרך רגליים חזקות ומהירות כדי לייצר המהירות הנדרשת, אבל אני גם אצטרך לצמצם את החיכוך עם האוויר. עולם שלם של Marginal Gains נפתח בפניי כאן – מהתנוחה שבה אני יושב על האופניים, דרך הקסדה שאני חובש, הגלגלים שמסתובבים ועד השמן שאני שם על מערכת ההינע. לכל אחד מהדברים האלה יש יכולת ״לחסוך״ כמה וואטים ולעזור לי לנוע יותר מהר. יש פה עולם שלם של משחק עם ציוד שלצד בניית תוכנית אימון מתאימה הופך את התחום הזה למאד מעניין ומרגש עבורי.
הפייסבוק מסתיר מכם כתבות מעניינות! התחברו ל-BIKEPANEL- מגזין האופניים של ישראל:
? ניוזלטר שבועי פה: http://bit.ly/BiKEsubscribe
? יש לנו ערוץ טלגרם! https://t.me/BIKEPANEL
הציוד: אופני Wilier Blade
זוכרים שכתבתי קודם שאין לי אופני נג״ש? ובכן… באמת אין לי. אבל חברתי לשרון פירסט מ-Love to Ride שמייבא ארצה את אופני Wilier וגלגלי Ursus וביחד נייצר עבורי חבילת נג״ש שלמה. שרון הצליח לשים את ידו על שלדת ה-Blade ויליאר, רגע לפני שעוברים שם לייצר את הדגם החדש Wilier Turbine, עליו כתבנו כאן בבייקפאנל לא מזמן.
את הרכבת האופניים ביצעתי במצמן Tri-Road בפתח תקווה המתמחים בבנייה של אופני נג״ש וגם ביצעו את הכיוונונים האחרונים של האופניים.
על מה נדבר בסדרת הכתבות
המטרה המרכזית שלי בסדרת הכתבות הנוכחית היא לחלוק את הידע הקיים שלי והידע שעוד אצבור בנוגע לעולם הרכיבה נגד השעון. אני בטוח שהטריאתלטים מביניכם יוכלו להפיק ערך אדיר מהדברים שאעסוק בהם כאן, אבל גם רוכבי כביש שאינם מתחרים בנג״ש יוכלו להפיק מזה המון. אמנם התנוחה שונה, אבל הרבה מהאלמנטים שמשפרים את המהירות בנג״ש עושים את זה גם עבור אופני כביש רגילים.
במהלך הסדרה אני מתכוון להתמקד במגון נושאים:
- איך להתאמן בצורה ממוקדת לנג״ש (מוזמנים גם לעקוב אחריי בסטראבה שם אני מפרט על האימונים שאני עושה)
- השוואות מהירות על בסיס שיפורי ציוד שונים – גלגלים, קסדה, חליפת נג״ש וכו׳
- כיוון אופני נג״ש ואיך הוא שונה מאופניים רגילים
- איך לשפר את התצורה של האופניים הרגילים שלכם לתצורת נג״ש
- ניתוחי מסלול ומהירויות
- ראיונות עם רוכבי נג״ש ידועים
- ועוד דברים שעוד אחשוב עליהם לאורך הדרך
אם יש לכם שאלות או רעיונות לדברים נוספים ששווה לעסוק בהם במסגרת סדרת הכתבות הזאת, אני מאד אשמח לשמוע. המטרה היא לעזור לכם להכיר את הנושא יותר לעומק ולעזור לכם לשפר את המהירויות שלכם. כתבו זאת כאן למטה בתגובות או פנו אליי ישירות.
סיכום
44 קמ״ש. זו בערך המהירות שאצטרך לרכב בה ב-23 ביוני על מנת לעמוד על הפודיום. 4-5 קמ״ש מהר יותר ממה שרכבתי אי פעם למרחק הזה. זה יקרה בזכות שיפור משמעותי בציוד אבל גם בזכות שיפור בהכנה למירוץ. בניגוד לעבר בו ״הגעתי והתחריתי״ ללא שום הכנה, הפעם אתאמן על אופני הנג״ש במשך שבועות רבים לפני המירוץ ואשפר את יכולת השרירים שלי להפיק וואטים בתנוחה הזו. אעשה גם תיקונים אווירודינאמיים לאורך הדרך וכמובן גם אתאים את תוכנית האימונים עצמה למירוץ. יהיה מעניין.