חלון זמן של “השבתת מפעל” הכתיב חופשת רכיבה בסוף יולי תחילת אוגוסט. זמן מעולה לברוח מהחום הזוועתי של ישראל אל עבר האלפים הקרירים, המצננים, המלאים יובלי שלג ואווירה חורפית נעימה. עננות במקום שמש קופחת, רוח מלטפת חודרת אל הפדחת מבעד לחורי האוורור בקסדה לייבש אותה בלטיפה נעימה… לא ולא!
מאת: דודי גלבוע
צרפת קיבלה אותנו באחד מגלי החום הכבדים שהיו שם אי פעם, וכך מצאנו את עצמנו, לחיים סמוקות מחום שמחפש מפלט, מזיעים כמו החזרזירים שהופכים פה במהירות ל”ז’מבו” על בגט. מחפשים את עליות הסלבריטי מהטור דה פראנס לנעיצת ה X הידוע: “עשיתי את האלפ דואז”.
שכרנו רכב במרסיי ויצאנו לכיוון האלפים לאזור בורג’ ד’וואזן הנמצא ממש למרגלות האלפ דואז. הכפר הנ”ל וכל האזור שסביבו הוא גן עדן לאופניים. בכל רגע נתון יש עשרות אם לא מאות רוכבים על הכביש בדרכם אל או מאחד המסלולים המרהיבים הנמצאים במרחק דיווש מהעמק. מצאנו מקום בכפר Oz שנמצא ממש ליד, בשאטו ד’אוז של אנדי וג’יל, גם בגלל שקיבל המלצות חמות בטריפ אדוויזר וגם ובעיקר כי זה מה שנשאר בתחילת יולי כשהזמנו.
האלפ דואז – עליה פח?
מעורר כבוד. זכרונות. טור דה פראנס. פאנטני. לאנס. עלייה סלבריטי בכל קנה מידה. באנו לצרפת לשבוע לעשות המון דברים, אבל באמת, בלב, באנו לסמן וי על האלפ דואז. תרשו לי להקדים את המאוחר: עליה פח. שלא לומר פח-פחים.
באנו לסמן וי על האלפ דואז
צרפת לא ממש האירה לנו פנים הפעם: ביום הראשון שמש מלהטת של כארבעים מעלות בצל – את החרא הזה יש לנו בשפע במידל איסט (מאחר וזה היה יום נסיעה ממרסיי הרחוקה, הוא הוגדר על ידי הדי.אס כיום “התארגנות” ולכן לא היה הכרח לצאת ולהתאבד על השיפועים שנראים כה מאיימים מהכפר למטה). ביום השני לעומת זאת – קור כלבים. גשם מטורף שלא מפסיק לרדת ושלג בפסגות ההרים מעל איזה גובה מסוים. חיכינו בסבלנות בשלה\צימר. שיעמום. לאחר כמה שעות עברנו לפעילות אנארובית של גירוד חלקים בגוף. אחורי זה התחלנו גם לריב. מבט באתר מזג האויר לשלעולם לא מכזיב מגלה שבשלוש ייפסק הגשם.
העמסנו האופניים בגשם וירדנו לאלפ. מצאנו חנייה ציבורית חינמית גדולה ורחבה ובעיקר ריקה וללא מגבלות על זמן החניה, כמו במרכז כפר האופניים הקרוב. התלהבנו מעצמנו על גאוניותינו בבחירת לוקיישן מושלם להכנות. החננו הרכב השכור. עשינו פיפי פעמיים ליתר ביטחון וכהתרגשות לקראת המעמד, התלבשנו והתכוננו לרכיבה.
אוקיי – 2 דקות חימום וירטואלי ואנחנו על הבנד הראשון מתוך 21. הכל מסומן ומשולט היטב. מיתוג צרפתי מתוקתק.
עליה סלבריטי – דודי גלבוע (בסגוללל) מכין את ההתקפה על הסרפנטינה
הגשם הפסיק בדיוק בזמן ולפתע מכל עבר הגיחו כולם: רוכבים דרוכים אחוזי טירוף אחרי ההפסקה הכפויה. טריאטלטים אהבלים על אירוברים (בתוך העלייה…) ובעיקר כל היתר. היתר זה כל העולם ואישתו שרוצים לעשות את האלפ דואז.
זו עליה סלבריטי. עליה ממותגת. ברנד ניים. איקאה. או ליתר דיוק דולצ’ה וגבנה.
כולם עולים, כביש, שטח, אופני מדבקה, רוכבים עם גינס קרוע וכפכפים. כולם עושים את האלפ דואז.
הסרפנטינות עוברות להן בשטף. הנוף לא משהו. עליה די סתמית. אתה צריך להתרכז בכיתובי הגיר על הרצפה בכדי לעשות לעצמך שכנוע עצמי שאכן אתה עולה את העליה המיתולוגית. גודל המעמד וכו’ וכו’. סופרים את הבנדים. אתה כבר מגיע ל- 10. אתה מרגיש טוב. כלום לא כואב. העליה עוברת בכיף. מגיעים עד למעלה ועשית את האלפ דואז. גם אלה עם הטיי באס והפליפ לופ מגיעים.
גם קושמרו מגיע.
הכל סבבה.
כולם הפי.
נראה כמו הטיילת באילת בקיץ. כולל הגזלן המסורתי, הארטיקים וכו’ וכו’. דווקא החנות הסקסית של ראפא סגורה (הם יודעים הרי את האמת. עליה פח).
“גם קושמרו מגיע”
אתה שואל את עצמך, זה הכל? או כמנהג המקום “סה טו”? לא קשה במיוחד, לא יפה במיוחד, לא משתלב עם איזה מסלול אפי במיוחד ולא נעליים. קצת מעצבן אותך שהשקעת אנרגיות נפשיות של התרגשות והעצמה, כמעט דתית, לריק. אתה כבר לא ילד – יו שוד נו בטר!
אתה ממשיך משם לקול דה סארן (הצד השני של האלפ דואז) – והכל משתנה. פה לפתע פתאום אתה מרגיש באמת באלפים. שקט. שקט. ירוק. נוף. רוכבי כביש אמיתיים. ירידה מרהיבה. קול מדהים מדהים מדהים, מגוון ועוצר נשימה. אתה פתאום מבין מה זה הביטוי עולם אכזר. הקול דה סארן זה הילד המוצלח, איך זה שהערס הזה האלפ דואז לקח לו את היפה של הכיתה וגם עושה יותר כסף, איך?
העליה היפה בצד הנסתר של ההר
הגענו למטה לחניה אחרי כ- 60 ק”מ. אני שואל את גיא: “לא סגרת את הדלת”? הוא אומר לי ” בודאי שכן”.
הדלת הפתוחה ומליוני רסיסי הזכוכית הקטנים הבהירו לנו את מה שלא צריך להסביר. פרצו לנו לרכב בעודנו מטפסים את האלפ. גנבו לגיא את הקרם-תחת של אסוס, ועוד כמה דברים.
אני אומר לכם: עליה פח.
הקונספט הפעם: שני איזורי רכיבה שונים לחלוטין בחופשה אחת
מאת: גיא חלמיש
הפעם תכננו 6 ימי רכיבה בדרום האלפים. מאחר ואנחנו הגרסה המשוכנזת של “מצ’עמם לי” מארץ נהדרת, הלכנו על שני איזורי רכיבה, כי לבלות שבוע שלם באותו הכפר יכול להטריף את “מצ’עמם לי” בקלות רבה. צריך גיוון, וגם לרכוב 6 ימים שכולם נראים כמו “עלייה, ירידה, עלייה, ירידה” זו לא המתכונת המומלצת לטעמנו לחופשת אופניים – 4 ימים כאלה מספיקים. התוכנית אם כן היתה לבלות 4 לילות באיזור האלפ דואז, ואז לדלג 4 שעות דרומה אל פרובנס ואיזור ערוץ נחל הוורדון.
מקום הלינה המומלץ באיזור האלפ דואז הוא בכפר שנמצא ממש למרגלות העלייה: בורג’ ד’וואזן. הכפר הזה הפך בעקבות העלייה המפורסמת שיוצאת ממנו, לכפר תיירות אופניים והאווירה ב 200 המטרים המסחריים שבמרכז מלאה באופניים. איזה 3 חנויות רכיבה, בתי קפה, והמון המון רוכבים. זה נחמד, אבל גם אומר שקשה יותר למצוא מקום לינה. אנחנו כאמור נחתנו על כן בכפר Oz שנמצא ממש ליד, בשאטו ד’אוז של אנדי וג’יל. הוא אחראי על השיווק, לוגיסטיקה וניהול, והיא השפית, ושפית מדהימה יש לאמר – שהנפיקה לנו ארוחות ערב מושלמות ומושקעות ברמה של מסעדת יוקרה. ויש WiFi, שזה משו משו באירופה. צריך לציין שמבחינת מיקום, השאטו הנ”ל לא נמצא ממש בעמק, צמוד לעלייה לאלפ דואז, אלא דווקא בכיוון העליה לגלנדון ולקרוק דה פייר. יש צדדים לכאן ולכאן במיקום הזה.
דווקא הסיבובים באלפ דואז שטוחים יחסית, ובינהם יש מדי פעם קטעים תלולים יותר
באיזור האלפ דואז אפשר למצוא כמה עליות מוכרות ולתפור סביבן את הרכיבות: האלפ דואז עצמו כמובן, הקול דה סרן עליו דיבר דודי, והוא חלק מהסיבוב של האלפ דואז, וכן ה Glandon, ה Croix Fer, וה Mollard ובנסיעה קצרה: ה Galibier האימתני והטלגרף שבדרך אליו מצפון. מי שרוצה להוסיף עוד כמה עליות הלוך חזור שאינן במסגרת לופ אבל אפשר להעשיר באמצעותן את הסיבוב של האלפ דואז יכול למנות את ה Les Deux-Alps ואת ה Col du Sabot. גם ה Col De Madeleine נמצאת קרוב יחסית ואם אתם מחליטים להיות רק באיזור הזה ולא לדלג למקום אחר – זו כמובן עליה שתוסיפו למלאי. כמובן שיש עוד הרבה עליות בסביבה אבל אלה העיקריות שכדאי להתייחס אליהן. על קצה המזלג: http://bourgdoisans.com/en/leisures/road-cycling
היתרון בדילוג באמצע השבוע הזה הוא הגיוון ושינוי האווירה, והחסרון הוא שמדובר ב”Transition Day” שבד”כ קשה לשלב בו רכיבה עם הדילוג: יש בעיה לשים את כל המזוודות והציוד ברכב ולרכוב 4 שעות, אלא אם כן יש לכם איפה לשים אותן (או את הרכב) בצורה בטוחה. אם תרצו לעקוב אחרי התוכנית הזו בדיוק, נמליץ לכם להכניס את האיזוארד ביום הטרנזישן דרומה. או לתת מנוחה לרגליים ביום החמישי, ולעצור בדקטלון בגאפ בדרך לוורדון. זה לא יכול היה להחשב שבוע רכיבה מקצועני ברוח הטור דה פראנס אם לא היה לנו יום טרנזישן, ולא היינו עוצרים ב GAP, לא?
איך עושים את האלפ דואז כמו שצריך?
על ידי כך שעושים אותו כעלייה השנייה, אחרי שעשיתם את הקול דה סרין!
ההקפה של האלפ דואז היא דוגמא לכוח שיווקי – שפועל על כולם כולל עלינו: היא מכילה למעשה שתי עליות: הקלאסית שרואים בטור – עלייה סתמית, שחוץ מסרפנטינות היא לא מעניינת במיוחד, וקול דה סרין שממנה ירדו בטור האחרון כדי להשלים את ההקפה ולחזור שנית לקלאסית המשעממת. כולם עושים את העלייה השיווקית, בזמן שהעליה היפה באמת היא הקול דה סרין. הכח הזה עובד עלינו כל כך חזק שאנחנו לא מסוגלים להתנגד לו גם אם יגידו לנו את זה באופן ברור (כמו שיותם קאופמן – הד”ר של בייקפאנל לרכיבה בצרפת אמר לנו לפני צאתנו). הפתרון שלנו פשוט. עקבו אחריו, ותחזרו מרוצים:
העליה היפה בצד הנסתר של ההר
הקול דה סרין היא עליה יפהיפיה, מגוונת ומביאה אתכם למקומות מעט יותר נטושים, ריקים מרכבים, והיא נכנסת ויוצאת מקניונים, משנה כיוונים, ובכלל מאוד יפה. עוד יתרון של טיפוס לאלפ דואז מפה היא שזה כביש משובש ביותר, נופלים אליו לעיתים אבנים מהמצוקים סביבו, ועדיף לעשות אותו בעלייה ולא לרדת ממנו (במהירות, על כביש משובש) כמו שרבים עושים בהקפה הקצרה.
המסלול המצ”ב לוקח אתכם אל תחילת האלפ דואז, אולם לא אל כולו. די מהר אתם חותכים ימינה ועושים מסלול שהוא בערך הפוך לזה שעשו בטור דה פראנס האחרון פעמיים. בערך משום שפה תרכבו רק בכביש ההררי באמצע הגובה של הרכס ולא בכביש הראשי יחסית שלמטה, עליו רכבו בטור. משם תמשיכו לכיוון האגם המלאכותי וממנו פונים שמאלה לעליה היפה – היא קול דה סרן שתביא אתכם עד לאתר הסקי של האלפ דואז. אז תרדו למטה, ותעלו חזרה את כל הדרך כדי לשים X סופי על עליית הפח. מי שנמאס לו יכול לקחת אוטובוס חינם למטה, ומי שרוצה עוד קטע מקסים, ירד לאמצע העליה ויפנה שם ימינה שוב אל דרך אמצע המצוק הצרה והיפה, במגמת ירידה ארוכה עד לאגם המלכותי השני שליד Oz ומשם לכפר האופניים.
ידוע שאחד היתרונות של רכיבת אופניים לעומת ענפים אחרים הוא שכל רוכב אופניים יכול ‘לשחק בוומבלי’ או ‘לקלוע מהעונשין במדיסון סקוור גארדן’, אבל רצוי לקחת בחשבון שהעליות הממוסחרות לא תמיד יספקו את החוויה לה ציפיתם: מקומות כמו אלפ-דואז, דוז-אלפ, וקורשבל באלפים, או לוז-ארדידן בפירנאים נבחרות להיכלל בטור, אחרי תלילותן, בגלל שהן מסתיימות באתרי סקי. מבחינה לוגיסטית, זה מצויין למארגני הטור שיש להם מספיק מקום למקם את כל רכבי הליווי של הקבוצות, תא עיתונאים, רכבי תקשורת ועוד. זה מצויין גם לאתרי הסקי שמרוויחים כך פרסום עולמי. אבל מבחינה נופית, אתרי סקי הם ה’ארובות של חדרה’ של האלפים, קוביות עץ מכוערות בלב הפסטורליה.
מסלול שמטפס לאתר סקי כזה הוא לרוב ללא מוצא וצריך לרדת באותה דרך, והכביש הוא די רחב בשביל המשאיות שבנו את האתר ולא ‘רומנטי’ בעליל. נוסף על כך יש עליו המון תחבורה ביחס לכבישים קטנים ועליות שהן מעברי-הרים קלאסיים כמו מדליין, פאייר, גליבייה, איזוארד, וטורמלה. לא סתם רק בשנים 2010 ו-2011 הסתיימו שלבים בטור בגליבייה ובטורמלה. יוצא מהכלל הוא הוונטו, שניתן לטפסו מכמה כיוונים וגם יש בו חנייה בשפע, וגם פלאטו-דה-ביי בפירנאים שאמנם הוא אתר סקי, אבל הכביש אליו יפהפה.
עם כל התלונות והתקלות, עדיין – אלפים זה אלפים, ואין כמו קפיצה קטנה אל המקום היפה הזה כדי להזכיר לנו שלגור ליד ירי גז ופלנגות חמושות זה נחמד, אבל היינו מוכנים בכל זאת להמשיך שם ב”אורופה” עוד כמה ימים…