בתום אפיק ישראל, אירוע שחלם והגה גל צחור לזכר אביו, גיורא צחור, שנהרג בשנה שעברה בתאונת דרכים בעת שרכב על אופני השטח שלו, עמדו כ 400 רוכבים שהשלימו את שלושת ימי התחרות משתאים ומאושרים – הם המסיימים הראשונים של מרתון אופני ההרים הרב יומי הראשון בישראל אי פעם. הם סיימו שלושה ימים מפרכים במיוחד בהם רכבו כ 260 ק”מ 5,700 מטרים מצטברים על פני שלושה ימים.
אם לא קראתם את סיכומי התחרות היומיים הנוספים אולי תרצו להציץ גם בהם:
- סיכום היום הראשון: התחרות שמביאה את הסטנדרט של חו”ל לישראל
- סיכום היום השני: עליות ללא רחמים!
- היום השלישי וסיכום ראשוני של התחרות
- הסרט והתוצאות
כעת בסיום היום האחרון, אין שריר בגופם שלא יודע לבשר על כך ביגון. למרות שרובינו חובבנים, מי שהצליח להשלים את המסע המפרך הזה, הוא ספורטאי קצה. אצל כולם השרירים הכואבים יתאוששו מאחר והנפש מרוממת: החוויה שקיבלו פה משתתפי התחרות היא נדירה. היא משהו אחר לחלוטין מכל מה שהיה בארץ עד היום. מדהים לגלות רמה כזו של ארגון בשנת ההשקה. זה ניכר אחרי היום הראשון, ולשמחתנו המשיך באותה רמה ללא נפילות או פישולים גם אל היום השני ואל היום האחרון. המשתתפים הרבים שהיו פה וגם ביקרו בעבר באירועים הבינלאומיים הגדולים – קייפ אפיק וטראנס אלפ, ידעו להעיד שהרמה לא נמוכה מהטופ של התחרויות העולמיות, ואלה תחרויות עתירות משאבים, נרשמים וספונסרים. מה שהביא את האירוע הזה לרמתו היא הנחישות והירידה לפרטים של גל צחור, והמעטפת המדהימה שהוא הצליח לגייס לאירוע הזה – משפחה, המועדון שלו – CCC, חברים, רשות מקומית, חברות ועוד. אפיק ישראל קמה על רוח וחזון של אדם אחד, והמון המון עבודה קשה, תרומה, רצון טוב והתנדבות של עשרות אנשים לצדו.
קשה לא לחשוב בהקשר הזה על הקשיים האדירים שקיימים במדינה קטנה כל כך לשמור על מסורת כזו. העתיד חייב להיות מבוסס על תשתית כלכלית חזקה שתממן הפקה כזו שלא רק על בסיס רצון טוב של אנשים – בין אם בתמיכת רשויות ובין אם בתמיכת חברות עסקיות.
אבי עבאדי מוביל פלטון מובחר ואת עצמו והשותף שלו איתי הלוי על המקום העשירי הכללי באפיק ישראל
למה מתכוונים כשאומרים רמת ארגון קצה
רק כדי לתת מושג למי שלא היה באירוע על מה מדברים המשתתפים שמתארים רמת ארגון שלא נראתה פה בהפקה מדהימה: עוד לפני האירוע- קיבלנו מיילים המתארים בדיוק את כל מה שעלינו לדעת על התחרות. נהלים, מה הולך להיות ומתי. שקית המשתתף חיכתה לנו בחנויות Trek הקרובות לביתנו, ובהן צ’יפ המשתתף, מידע בטיחותי, מדבקת הסטייג’ הראשון – שמתארת את גרף הגובה של המסלול ונקודות ההזנה לאורכו. המדבקה תשמש אותנו גם כקופון לאיסוף הבירה בסוף הסטייג’. עוד היו צמיד ליד – כרטיס הכניסה למתחמי התחרות למשתתפים, תליון זיהוי למערכת RunnerScanner דרכה איתרנו את התמונות שלנו אח”כ ו… 50 שקלים מתנה למימוש בחנויות Trek – ללא תנאי מקדים (ללא מינ’ קנייה או התניות מקובלות דומות). כדי שחלילה לא תתברבר בהגעה לאירוע נשלח גם שלט לדשבורד שנותן לסדרנים את האינדיקציה לאן לכוון אותך כך שתחנה קרוב למתחם הלינה שלך.
ממשיכים – מגיעים לאירוע, ומזנקים. סימון המסלולים מעולה. סימון מסלולים זה משהו שאי אפשר להגיד שיש מספיק ממנו כמעט אף פעם – תמיד טוב שיש יותר… מאות אנשים על מסלולים של מאות ק”מ וכמות התקלות פה שואפת לאפס. כבר סיפרנו על עמדות ההזנה – מדהימות, שירותיות, ומלאות באנשים מקסימים שתומכים ברוכבים הממהרים וקצרי הרוח…
ככה לוקחים מקום ראשון בזוגות מעורבים – דורון אמיץ תומך במגאן בלצר
אתה חוזר למתחם אחרי הרכיבה, 200 מטר לפני שער הסיום מרשלים קולטים את המספר שלך ומדווחים בקשר לכרוז בסיום שאתה מגיע. כשאתה בשער הכרוז כבר יודע את שמך ומכריז בחגיגיות שהגעת, גיבור. אין מתחרה שלא התאמץ בתחרות מפרכת כל כך שיגיד לכם שהוא לא נהנה מהיחס האישי הזה.
יש לך תקלה? עמדות תיקון של שימנו וטרק לשירותך. אין לך? אתה לוקח את האופניים למתחם האחסון השמור, שם יש עמדת שטיפה של מים עם קומפרסור שמעיף ביעילות את כל הבוץ מהמכלולים ומאפשר לך לצאת עם מכונה מוכנה ונקייה ליום המחרת. בדרך החוצה מהמתחם עמדת טעינה לסלולריים – לכל משתתף עמדה מסומנת משלו! אין מצב שמישהו יתקע פה בלי תקשורת לעולם. (אגב את מספר החירום דאגו לרשום על מספר האופניים – שלא יהיה ספק איפה שמרנו את זה ברגע אמת אם כזה מגיע).
ביום הראשון אתה מסיים והולך להתאושש – שורת מקלחות עם מים חמים מחכה לך. עמדות המסאז’ מאוישות, האוהלים כבר מסודרים והחברה מתארגנים כל אחד על אוהלו. מי שחובב אמבטית קרח מוזמן לסבול עוד 15 דקות לטובת התאוששות, ומי שרוצה לאכול מייד הולך לקייטרינג שהוצב שם ורוכש טורטיה טעימה עם אורז ושתיה ב 45 שקלים. בכל יום למדנו לפנטז על הטורטיה שלנו די מהר אחרי שהגענו לסיום הקטע. ארוחת הערב וארוחת הבוקר הן חלק מהחבילה – ושם מתקתקים מהר ובקלות את ההודעות על שעת הזינוק למחרת, תדריך קצר ולא מעיק, פודיומים וקטע הסטנד אפ היומי של נמרוד כהן…
אין ספור היבטים נוספים מלמדים על חשיבה על הרוכב ועל החוויה שלו ברמה שעוטפת אותך ב 360 מעלות. חווית קצה לרוכבי קצה.
המסלולים: לא קל…
המסלולים התחלקו בצורה קרובה למושלמת על פני שלושת הימים. הם החלו ביום קל יחסית ועתיר מישורים שתפקד כ”חימום”. רק 90 ק”מ… ומסלול שחוצה את עמק יזרעאל מאיזור רמת השופט אל סינגל אלון הגליל. ביום הזה אף אחד לא באמת יודע כמה הוא אמור ללחוץ ואלה שרוצים לעשות תוצאות טובות צריכים הרבה נסיון כדי לרכוב במקסימום שלא ישרוף אותם וישאיר עוד כח לימים הבאים. ההתחלה היתה ישירות מכפר התחרות לכיוון צפון – עולים ויורדים פעמים-שלוש ביער האיזורי ובגבעות על שיפולי עמק יזרעאל ואז גולשים על העמק ובישורות מישוריות טסים לאורכו כ 20 ק”מ לכיוון אלון הגליל. שם נכנסים לסינגל נגד הכיוון הרשמי שלו, ויוצאים ממנו חזרה למסלול זהה בכיוון כפר התחרות.
“אבא, קדימה!!!” רז שפירא מקבל עידוד מביתו עומר בת ה 19. העידוד הביא אותם למקום 13 כללי בתחרות ולמקום השני בקטגוריות הזוגות המעורבים
היו כאלה שהתלוננו שהמסלול של היום הראשון לא מעניין מספיק, אבל לטעמי הוא דווקא מעולה: מסלול כזה לא הייתי מתכנן לבד בגלל המישורים שלו, חציית הכבישים וכו’ – ודווקא זה מה שעשה אותו ייחודי ומעניין עבורי. הוא גם היה נכון מבחינת חלוקת המאמצים, ומה שחיכה לנו אח”כ, ביום השני והשלישי. נוסף על כך הוא נתן שונות אמיתית ליום הזה לעומת הימים האחרונים, והיה זה היום היחיד שראינו בו את קטרי המישורים – הרוכבים הגדולים והחזקים מושכים פלטונים של רוכבים מאחורי גבם החסון, כאילו זו רכיבת כביש – רק בשטח.
היום השני היה קריעה אמיתית. באמת, צריך אומץ להטיל את הרוכבים לתופת הזו. המפה מדברת בעד עצמה…
רכבנו ביום הזה את כל הכרמל כמעט ופשוט תפרנו עליות בצורה שלא נגמרה. נוסף על הקושי האוביקטיבי של עליות קשות, מדורדרות, סלעיות, ובלתי מתפשרות, החל גם גשם לרדת על הרוכבים כחמש שעות מתחילת הרכיבה. רק 10-15 הרוכבים הראשונים הצליחו להגיע לסיום לפני הגשם, וכל השאר נתקעו בקטעי בוץ שהופך לטיט על מעבירי הילוכים ותוקע את הגלגלים. זה החלק שהיווה גם אתגר מנטלי לא פשוט למתמודדים – ופה מתגלים אלה שבאים להנות וכלום לא יכול להפריע להם, כי כך הם החליטו, ואלה שזה שובר אותם. הרוב המכריע, למעשה כמעט כולם קיבלו את זה בצורה מאוד ספורטיבית – זה חלק מהאופי של כל אירועי המרתון הגדולים בעולם: היבט מזג האוויר עושה את המירוצים האלה לקשים הרבה יותר ממה שהמפה וגרף הגבהים יראה לכם. ביום הזה קיבלתי פה ושם בקשה אישית להעביר לגל – “תגיד לו שהוא מניאק”… סבלנו, נהננו…
את היום האחרון אפשר לתאר כיום כייפי במיוחד. לכאורה – שלוש הקפות, זה משהו שלא מבטיח הצלחה גדולה. רוכבי אפיק מעדיפים מסלולים אפיים – נקודה לנקודה, או הקפה דרמטית שמכסים בה שטח גדול, ומרגישים במסע. ה”סיבובים במקום” של תחרויות של הקפות זה יותר XC בחוויה. אבל הפעם המסלול היה אדיר, כי הוא היה לונה פארק שדגם כמה מהסינגלים המגניבים של האיזור, בירידות ובעליות, ושילב בינהם בצורה מדויקת מאוד עם מתארים נוספים: ישורות, עליות מתונות, קירות, וכו’. הפעם היה אפשר לצאת עם בקבוק אחד בלבד לדרך, ולבנות בצורה מלאה על 2 תחנות ההזנה שהיו בכפר התחרות אותו חצינו פעמיים וכ 13 ק”מ אחריו. אף אחד לא חשב שהמירוץ הזה יאפשר לו לגלגל רגליים אחרי היום האחרון: גובה מצטבר נושק ל 700 מטרים בכל הקפה הביא אותנו לכ 2000 מטרים מצטברים גם ביום האחרון שבו רכבנו כ 80 ק”מ.
רז מלחי נותן בסינגל. אחרי שלושה ימים קורעים הוא מצטלם במבט של “הרגע קמתי, יצאתי לסיבוב שחרור קליל, יש פה איזה תחרות?”… עמית שטרית והוא הגיעו במקום ה 17 כללי ו 12 בקטגוריה
היום האחרון הוא יום קשה לשרירים וכבר קשה לתת מכות של כוח. הגוף עייף, הדופק לא עולה, ועובדים יותר על סיבובי רגליים מאשר על התקפות של עוצמה, אלא אם כן אתם בעלי עומק של רוכבי עלית או גופכם מאוד מורגל ברכיבות קשות ויומיומיות.
היה זה גם היום הפתוח לרוכבים שלא מתמודדים כל שלושת הימים והיה נחמד למתחרים לפגוש עוד רוכבים, גם מהמרחקים העממיים יותר, שהתנהגו למופת בסינגלים ופינו למהירים והמותשים מהרב יומי את הדרך ואפשרו לתחרויות לזרום.
בסיום הקטע מתחם האקספו לבש חג – משפחות, ילדים, מתנפחים, והרבה שמחה, גאווה ושרירים כואבים. יחסית ליותר מדי תחרויות בארץ שמסתיימות בנטישה חשאית של כל הקהל והמשתתפים ואיזור ריק שמחכה לאחרונים, היה זה מרענן לראות מתחם קבלת פנים חי, שמח וחגיגי ביום האחרון.
הרוכבים הסתובבו על הדשא עם חולצות המסיימים (או בעגה המקומית “פינישרס”), שהרוויחו ביושר וזיעה:
צריך להיות פינישר של 300 ק”מ כדי להכנס לתור של המתנפחים? נדב אלקבץ מימין ועופר סלע משמאל מקבוצת הכרמליטים של יואב מאור
פודיומים:
דירוג כללי \ עלית:
מימין גל צחור. במרכז בחולצות המובילים – שקד פרנק ועידן שפירא שניצחו את התחרות והדירוג הכללי. משמאל עודד דנון ושני ילדיו (לא רחוקים בגיל מאלה שהוא מתחרה עמם) ושותפו למקום השני רועי גולדשטיין, ובמקום השלישי אליעד דניאל ורונן אליס:
עדה צחור מעניקה את חולצות המובילים:
עדה צחור מעניקה את חולצות המנצחים לשקד פרנק ולעידן שפירא
מנצחי זוגות מעורבים:
המתכון לניצחון באפיק ישראל בקטגוריות מעורבים הוא די פשוט מסתבר – תביא בחורה ממש יפה, תשתדל שהיא גם תהייה רוכבת עלית, ותנסה לרכוב בקצב שלה שלושה ימים רצופים… ניצחו מגאן בלצר ודורון אמיץ, שניים משפחת שפירא (עומר ורז), ובמקום השלישי מורן תלפז ועופר צינדורף
פודיום מאסטרס:
לנימי לא אכפת כלום חוץ מלנסות לנצח את גיא באומל, ושיהיה לו תירוץ טוב למה גורמים חיצוניים מנעו את זה ממנו הפעם (ok אז לנולי השותף שלו יש תוכניות אחרות – זה צריך להפריע?). אליוט שרמן מנסה להתנקש אנארובית בארז ויסבורד (ובי, כשאנחנו על הזנב שלו רוב הדרך בקטע השני הקשה) ובעיקר מוטרד מגיא באומל כל הרכיבה, ובאומל ורמי ירון מניעים את כל המערכת – באומל מה עשית להם לכולם? אין ספק שלמרות סיומם במקום השני אחרי ארז ואליוט, רמי ובאומל היו מרכז המוטיבציה של כל השישייה הזו.
פודיום גראנד-מאסטרס – הורוד זה בגלל שהם כבישונים? במקום הראשון יוסי פוקר ואורי אייזנברג. בשני: חיים זעיר ויקיר אופיר ובשלישי מריו סרמונטה וצבי אלמוג.
וזוג הנשים היחיד בתחרות: אילת ורייצ’י:
אולי תתעניינו גם בכתבות הבאות:
אפיק ישראל – סטייג’ ראשון – דיווח מהשטח: התחרות שמביאה את הסטנדרט של חו”ל לישראל \ נמרוד כהן
אפיק ישראל – היום השני – עליות ללא רחמים! גיאחה ועזרא שהרבני מדווחים מהשטח
כתב וצילם: גיא חלמיש