אם לא קראתם את סיכומי התחרות היומיים הנוספים אולי תרצו להציץ גם בהם:
- סיכום היום הראשון: התחרות שמביאה את הסטנדרט של חו”ל לישראל
- סיכום היום השני: עליות ללא רחמים!
- היום השלישי וסיכום ראשוני של התחרות
- הסרט והתוצאות
הזווית של גיאחה:
ע”פ כל המידע שנמסר קודם לכן היום השני של אפיק ישראל הוא הדבר האמיתי. אם היום הראשון היה חימום של 90 ק”מ ומעט גובה מצטבר (יחסית) הרי שהיום השני, כך הובטח, יהיה עמוס בעליות קשות במיוחד. המידע שנמסר קודם לכן התברר כנכון…
היה זה יום סלקטיבי וחסר רחמים: 100 ק”מ שהחלו בכפר התחרות ברמת השופט בכיוון מערב. אחרי חמישה ק”מ של זינוק מתגלגל (טור הרוכבים רוכב בקצב אופנוע מוביל, עד שזה משחרר את הרוכבים מלפנים להתחיל להתחרות), בום – העליות הראשונות פיזרו מייד את הרוכבים על פני מרחק גדול, והכתיבו לא מעט מהעתיד לבוא בעמדות הרוכבים לאורך המסלול. בהתחלה היו אלה עוד עליות “מתורבתות” יחסית, או שעוד היתה לנו האנרגיה להתיחס אליהן ככאלה. המסלול ממשיך לדרך נוף כרמל (נגד כיוון השעון) ונוף מדהים של העמק מתגלה מימין. זו הפעם האחרונה שנצליח לראות משהו. ההמשך היה כל כך אכזרי, קשה, חסר רחמים, תלול…
העליות מגיעות מהר מאוד: קשות, תלולות, ומתעקשות להשאר עד סוף הקטע
כאילו שלא די בכך, גל צחור כאילו חיפש (ומצא) את העליות הכי מאתגרות טכנית שהוא היה יכול לאסוף. אנחנו לא מדברים על תלילות כבושה ורגילה, אלא על עליות זרועות אבנים בגדלים שונים, מדרגות סלע, אחוזים לא שפויים טרטור אינסופי של 100 קילומטרים שהם מהקשים שארחו מרתון בישראל. כעת קחו את העובדה הזו ושקללו אותה עם העובדה שהמתחרים עייפים אחרי יום האתמול, ויום לא פשוט מחכה להם גם מחר…
אני ניצלתי את החסיון העיתונאי שלי כדי לקחת על עצמי משימה עיתונאית ממעלה ראשונה – אם ביום הראשון התגלגלתי עם הגיבורים שבאמצע הדבוקה, הרי שהפעם רציתי לראות איך מרגישים אלה שמתחרים באמת. איך זה מקדימה. עזרא שהרבני השותף שלי לאירוע שחרר אותי למשימה (כן, זה אומר שכזוג אנחנו נפסלים כי זה מרתון זוגות ולפי חוקי התחרות צריך לשמור על מקסימום 2 דקות בין חברי הזוג, אבל הדיווח העיתונאי מחייב…), ועל המסלול עצמו מצאתי את עצמי די מהר נמצא דרגה אחת אחרי התותחים של העלית, באיזור המאסטרס החזקים.
התמקמתי טיפה לפני הפודיומיסטים של היום הראשון עם ארז ווייסבורד ואליוט שרמן ששמו לעצמם מטרה בלתי מתפשרת: לנצח את הקטע בקטגורית המאסטרס, ובמיוחד – להשיג את צמד הקזחים גיא באומל, ורמי ירון מנצחי המאסטרס של הקטע הראשון. אליוט וארז “ארחו” אותי כמעט כל המסלול ורכבנו כתף לכתף. לא יפה לארח ככה. הוציאו לי את הנשמה. היו רגעים שממש תכננתי את המסרים למשפחה במילותי האחרונות לפני שאני נופח את נשמתי. אליוט – רוכב חזק להדהים ותחרותי מאוד. הוא דחף דחף דחף כל ה 100 ק”מ, לא ויתר לעצמו ולבן זוגו וראה רק את הפודיום והמקום הראשון מול העיניים. ווינרים. המטרה הושגה והם סיימו ממש צמוד ל 5 שעות כרבע שעה אחרי ראשוני הקטע של היום בעלית: עודד דנון (שיכול היה לבחור להחשב מאסטרס, אבל יש מאסטרס ויש מאסטרס…) ורועי גולדשטיין שסיימו בזמן של 4:44 שעות.
גם המטרה שלי הושגה: הצצתי היום בקטנה לחוויה של רוכבי הפודיומים: החברה האלה לוחצים את המקסימום כל שלושת הימים ולא רק יום אחד. צריך כח רצון אדיר, עומק של כושר שמאפשר להתמודד עם ימים ארוכים ועוקבים, ולקבל, לאהוב, ולהעדיף את הכאב. לחבק את האיזור האדום… לא לכל אחד! בדרך גם הספקתי לתת את פנימית הספייר שלי לאליעד דניאל שסבל מסדרת פאנצ’רים מתסכלת ופגשנו בו וברונן אליס – מנצחי הסטייג’ של אתמול כמה פעמים… הם מתקנים, עוברים אותנו במהירות, ושוב מתקנים, ושוב עוברים אותנו. בשיחה שאחרי אליעד אומר לי שזה תמיד באשמת הרוכב ולא הנסיבות: הרוכב הוא שצריך לבחור את הצמיגים הנכונים, לבנות את הטיובלס נכון וכו’. גישה מרשימה ופרוקאטיבית.
אליעד דניאל ורונן אליס – המרכיב הבלתי צפוי משפיע גם על מנצחי היום הראשון: שלושה פאנצ’רים מנעו מהם לשמור על המקום הראשון
עוד מ”החוויות” שאספתי היום היו פיצוץ לברך מהסטירר של האופניים שלי כשאחד מהבייבי הדס בעליה הסיט את האופניים במטרה ליירט אותי (מקווה שאוכל לרכוב מחר!), ומעיכת הציפורן בבוהן שמאל שכואבת עכשיו מאוד, כנראה עקב הידוק לא מספק של אבזם הנעל, מה שגרם לכף הרגל לנוע קדימה ולצפורן להמעך בתקרת הנעל אלפי פעמים של פידול.
ארז ווייסבורד ואליוט שרמן ששמו לעצמם מטרה בלתי מתפשרת: לנצח את הקטע בקטגורית המאסטרס
נקודות התזונה פוזרו בצורה מושלמת, ברמה כזו שאין שום צורך להביא איתך כלום. הם חיכו לנו אחרי כ 30, 50 ו 70 ק”מ, והיה בהן כל מה שרוכב צריך: תמרים, חצאי בננות, בייגלה, מים ומשקאות איזוטונים. בדיוק כשתצטרך מים או מילוי מזון הו יהיו שם, ובתחנות – מלאכים! החברה מקדימה לחוצים – רוצים לקחת משהו ולברוח או להשיג את המתחרים שלהם. מלאכי התחנות לא נתנו לנו שהות להתמודד עם העפיפות והעייפות של המירוץ ולחשוב בכלל מה צריך לעשות שם. לפני שאתה יודע מה קורה הבקבוקים שלך כבר נלקחו ומולאו, שתי בננות ותמרים נדחפו לך לכיסים, ויאללה אודרוב… צא לדרך.
גל סלבדור הוא המכונאי הראשי של DAA יבואנית שימנו, ונותנת חסות לאירוע. כחלק מכך היא מספקת את העמדה הטכנית לשירות הרוכבים, וגל מאייש אותה. אני לא יודע איך לתאר לכם את התופעה: 400 רוכבים מייצרים המון תקלות ובלאי, והם מגיעים לעמדה של גל שעובד פה בטירוף שלושה ימים. האיש לא מפסיק לקרוע את התחת למעננו קרוב ל 24 שעות. הוא ישן שעתיים בלילה! מגיע לעמדה עם חיוך, אדיבות, וסבלנות. מתקתק ולא נמרח על שיחות חולין: עובד בלחץ ומשחרר עוד זוג אופניים ועוד זוג אופניים בקצב מסחרר.
דקה אחרי שהגענו – חמש שעות מהזינוק החל גשם שוטף. מאות רוכבים פזורים על מסלול שהוא מהקשים שראינו, וכעת מימד נוסף של קושי התווסף – בוץ. כמות התקלות שהדבר מייצר היא אדירה. מעבירים נשברים, שפיצים נשברים, שרשראות נקרעות, כבלים גומרים את חייהם… בתום היום השני צפויות לגל שעות קשות.
הוא עובד כאילו זה יומו הראשון בעבודה והוא צריך להוכיח את עצמו ונותן את הנשמה ברמה נדירה – וזה לא יומו הראשון: האיש עובד כבר שנים ארוכות ב DAA, ופורש, לצערנו בעוד חודשיים עקב מעבר שלו ושל אשתו לארה”ב. אבידה לענף. גל סלבדור – המון בהצלחה. נתגעגע אליך!
גל סלבדור – המכונאי של האירוע
אפיק ישראל הוא חגיגית אופניים מדהימה, קיצונית, ויש בה הזדמנות מאוד ייחודית להכיר את האנשים שרוכבים, לדבר, ולבלות יחד במשך שלושה ימי אופניים אינטנסיביים. רק אירוע רב יומי מפגיש את כולנו בצורה כזו.
הזווית של עזרא שהרבני
כבר שנרשמתי עם גיאחה כצוות בייקפאנל לאפיק ישראל ידעתי שאני הולך להיות החוליה החלשה ושנועדתי לסבול, אבל גיא הרגיע ואמר שאנחנו הולכים להנות ולרכוב בסבבה, אלא שבשבוע שעבר נתקלתי במספר 18:44 וחשכו עיני, מדובר היה בתוצאה של הנ”ל שהיתה השביעית בטיבה בגראן פונדו ירושלים בטיפוס אל נס הרים ממחסיה וזה כולל את רוכבי העילית קולטון, גיא גבאי וגרבובסקי. ברגע אחד הבנתי שיום ששוני הולך להיות יום אסוני אלא שאחרי הכל מדובר במשימה עיתונאית והגיע שהזמן שאשתתף בתחרות זוגות כפרטנר החלש מהשניים וכל מה שקרה לפני כן כנראה כיוון אותי משמיים לעניין הזה, בעוד אני לא הצלחתי להתרומם ליותר משש שעות שבועיות טחן דל השומן אינטרוולים כדי לשבור את השיא של בר בהר וכשהתעסקתי בהעמסת פחמימות (בדיוק החלה עונת הקרמבו בצרכניה) גיא הגביר עומסים והתיישב שעות על הכסא. הוא טוען שרק הוסיף אימון אחד בשבוע. אולי זה מספיק כשאתה שוקל 66 קילו…
חמש בבוקר האוטו מועמס, חושך מוחלט, המשק אולי מרויח אבל צריך לזכור ששתי אוכלוסיות נפגעות מכך ששעון החורף עדיין לא נכנס, הדתיים ואנחנו…רוכבי האופניים. על כביש שש לכיוון רמת השופט אני נזכר שבביקור הקודם שלי שם, בהופעתו של מאיר אריאל לכבוד שחרורנו מהצבא וכך לא נותר לי אלה למלמל “ולך תצא מזה עכשיו, איך תצא מזה עכשיו…” , לרגע הפכתי לרוכב היחיד בארץ שמייחל לפציעה של שותפו לרכיבה, לא חלילה פציעה קשה אלא כזו שתפחיד 25 אחוז מהאפקטיביות שלו ותעלם רגע אחרי שאפיק ישראל יגמר (אני מניח שתסלחו לי אחרי הכל כל מערכת זוגית מתבססת על יחסי שנאה-אהבה).
היסטוריית הרכיבות שלי עם גיא היא לא רבה, במרתון ערד 2010 הוא הגיע כנציג בייקזון, השאיר לי עשן בצורה של 7 דקות ואותי מתוסכל שיש חזקים ממני למרות שבצעתי אחד לאחד את תוכנית האימון של אופיר. בהמשך באפיקים סביב נחל שקמה שהוצאתי כבסיס למבצע יואב הראשון, היה גיא מתיישב מאחורי בסינגלים של רוחמה וניר משה ולא מרפה עד שנאלצתי לכנותו “הבלתי נעיר”, יתכן ובקונסטלציה אחרת היה החלמיש הולך על פודיום אבל נוכחותי הבטיחה קצב טיול בשבילו כך שאשרתי לו להשתמש בי כתירוץ למיקומנו הנמוך יחסית בתחרות.
ההיסטוריה שלי מלמדת שעם אפיק חד יומי אני יכול להתמודד ללא תוכנית אימון. כך היה עם הצ’ימיצ’ורי וה- 6PE, אלא שבמקרה דנן מדובר באירוע רב יומי ובאירוע כזה בכל יום נוסף אני קם קצת פחות, ההתרגשות, התזונה והלינה באוהל יכולים לסכן את הזכאות לחולצת הפינישר (בהנחה שאחוז הלא מסיימים באירועים מתקרב ל-30 אחוזים).
עזרא מקבל דחיפה מוראלית מחברים שביקרו אותנו בסינגל. צילם: צחי אוחובסקי
ברכיבות למען או על שם, הרכיבות הופכות להיות אצלי כמו הדקה דקתיים דומייה ביום הזיכרון: המחשבות נודדות אל האיש ופועלו וכך כמו שבמרובע למען הנרי אוחיון הייתי קצת מהנרי וקצת מהקהל שעטף אותו, דמיינתי תחרויות ופודיומים, ניצחונות והנפת ידיים. כך היה הדבר פה, תוך כדי רכיבה הייתי קצת גיורא והרבה צחור, דפקתי טנקים אחד אחרי השני, החלפתי זהויות ואפילו הצלחתי לחטוף את וענונו רגע לפני אלון הגליל, וכשהייתי גמור לא חמצן כל שנותר לי הוא למלמל “יא זבל, זה הלהיות או לחדול שלך? אתה רך לעצמך בגלל איזה 100 קילומטר אפיק, תחשוב על גיורא בטנק בשכם, שבוע ללא מקלחת כשמסביבו שורצים הירדנים, בסכנת חיים אמיתית – זה הלהיות או לחדול האמיתי”.
תמונתו של גיורא לא מותרת לפרסום ובגוגל תחת גיורא צחור תמונות מקבלים בעיקר תמונות של וענונו, של מודעות האבל ואחת של גל, אלא שמסתבר שלא צריך תמונה כדי לעורר הזדהות. סיפור החיים של גיורא ושל כל אחד מדור ההורים שלנו הוא סיפור מרתק, ממאבקי הישרדות במלחמת עולם שניה דרך המלחמות על הבית ועד הקמת דור ההמשך והאפשרות להתעסק בתחביבים כרכיבת אופניים במדינת ישראל.
גיורא העמיד צאצאים מוכשרים ברכיבת אופניים. גל צחור והאיש שעומד מאחורי אפיק ישראל הוא אלוף הארץ בכביש לשנת 2007 ובשטח לשנת 2008, לגל ביחד עם אילן אידלסון קבוצת רכיבה בשם CCC ולרגע נדמה שהוא הרוכב בעל הניסיון הרב ביותר בארץ במרתונים רב יומיים, ארבע פעמים קייפאפיק ואפילו בטרנסאלפ הוא חטא מעט השנה כשהכין את המשלחת ביחד עם הראל נחמני. גל מבטיח להפוך רוכבים מרוכבי סופשבוע לרוכבים שיכולים למרתונים הרב יומיים. הגרעין הקשה של רוכבי CCC נמצא באזור הבית שלו, הצפוני. לראיה כמו באירוע של הכרמליטים וכמו גם כאן על הזינוק בלטו החולצות בצבע ורוד תכלת.
רכיבה מתוך עמדה נחותה הופכת להיות מן הסתם חסכונית, לא מוציאים אנרגיה לריק, לא עושים לופים במקום ואפילו שוקלים מילים. כך גזרתי על עצמי רכיבה אקונומית שהיא למעשה רכיבה אנטי סוציאלית בעליל.
ביום הראשון גיאחה הגיע בריא ושלם (לצערי) ומזמין אותי לשבת עליו עד לפלוטונים הקרובים ואני מבחינתי הולך ונשמט, הולך ונשמט. כך שרפתי את עצמי במישורים והגעתי לסיטואציה זרה לי בעליות לרמת השופט, היתפסות שרירים ובעיקר ההמ-סטרינג. לזכותי יאמר שרבים וטובים עלו את העליות האלו עם מבטים של כאב ועל כן כמו גבר שיודע לשחרר את אשתו (או להיפך), שיחררתי את גיא ביום השני לרדוף אחרי העילית ואני נשארתי לסקר את הירכתיים של התחרות. נימי שעשה ביום השני לשותפו את אותו התרגיל מסביר לנו שהאשמה היא במובילים החזקים. חרא של זוגיות – במקום לתמוך, שורפים את הבנזוג. לקריאה נוספת על המורכבות של רכיבת זוגות אני ממליץ להכנס לכתבה: רכיבה זוגית – המאמן אופיר גל-און על צוותיות, שיתוף פעולה ומטרה משותפת.
הטקטיקה של רכיבת בדד היא שונה לגמרי, כמו פרזיט אובליגטורי אני מתיישב אחרי זוגות, ניזון מחסכון אנרגטי (בכל זאת למדתי משהו) ומדלג מזוג לזוג והגעה אל רוכבים הרבה יותר חזקים ממני. אלא שלא לעולם חוסן, גם לי הדלק נגמר ועברתי מהקילומטר השישים לטקטיקה שמחכה לזוגות כדי לרכוב איתם לקו הסיום. כל הרכיבה חיכיתי לגשם כי בדרך כלל תנאים קשים יותר מוציאים ממני את המיטב אבל הגשם נחת עלי לאחר זכרון, ורגע לפני סינגל אהוד 2, ההתמודדות בבוץ הביאה לי נזק של לפחות חצי שעה בסינגל ובנחל דליה, אלא שזו חלק מהחוויה שמזככת את הכאב של הרכיבה.
תכלס יום חזק של פחות משבע שעות, סיום בספרינט כיאה למעמד וצפייה בחשש ליום שלמחרת.
צילום: צחי אוחובסקי וגיאחה
מאות: עזרא שהרבני וגיאחה