או בעברית רהוטה- יותר עליות, יותר הנאה
אתחיל את הכתבה בהתנצלות. אני יושב וכותב לכם מחדר התקשורת הממוזג, המפנק והמדהים, לאחר יומיים אינטנסיביים של רכיבת שטח תחרותית על סינגלספיד, ושני חצאי בירה להתאוששות אקטיבית בחום הלוהט. לאחר האינטרודוקציה שקיבלתם אמש, אשר סיפרה אודות קיה אפיק ישראל באופן כללי, והתנהלות היום הראשון בפרט, אספר כאן על החוויה של הלילה הראשון ויום הרכיבה השני. מקווה שלא אתבלבל, אני מעט שתוי.
הנושא הראשון שארצה לספר עליו, הוא העניין המהותי ביותר בפרוייקט השאפתני והמדהים אשר נקרא קיה אפיק ישראל- חוויית ה”משתמש”, או חוויית המשתתף. רוכב תחרותי באירוע שלבים אינטנסיבי שכזה, זקוק לחווייה “שקופה”- כלומר, הכל צריך להיות שם כשהוא צריך משהו: מים כשהוא צמא, מזון כשהוא רעב, צל כאשר חם לו ושירותים כשהוא צריך להתפנות. אלוהים (או גל צחור…) נמצא בפרטים הקטנים. ובדיוק כאן עולה קיה אפיק ישראל על כל אירועי האופניים שנוצרו אי פעם במדינת ישראל- ועל כך מגיע למאות האנשים הנוגעים לעניין שאפו וכבוד ברמות הגבוהות ביותר.
לאחר סיום השלב הראשון, הרוכבים גלשו אט אט אל האוהלים והחדרים אשר ברחבי קיבוץ דליה, והחלו בהתאוששות שלהם מן הסיוט שנקרא היום הראשון. הקצב הגבוה שהוכתב בתחילת היום- תוצאה של התלהבות ראשונית ומישורים ארוכים ומחייבי דיווש בלתי פוסק- נתן אותותיו בכל שכבות הרוכבים. רוכבי עלית ומועמדים לניצחון אשר סיימו את היום עם מכת חום ופונו לבית החולים (רותם ישי), רוכבי מאסטרס חזקים שדידו לקו הסיום, תפוסי שרירים ודואבים, ולוחמי סופשבוע גיבורים, שסיימו את היום קרוב לשעת סגירת הקלפיות- 9 שעות של רכיבה בחום הכבד.
הצוות הרפואי קיבל הזדמנויות, חלקן מלחיצות, לטפל ברוכבים.
אחר הצהריים האוויר מעט התקרר, ורוח קלה ועננים פזורים קצת הקלו על השהיה בכפר התחרות המושקע. רוכבים מחוייכים שתו בירה בכל דוכן אופניים או ציוד, וחיכו לסשן היוגה החינמי שהועבר אחר הצהריים על המדשאה המוצלת. סיום מוצלח לצהריים לוהטים, וברכה של ממש לשרירים תפוסים ומקוצרים ממאמץ.
ארוחת הערב הגיעה בול בזמן, ויותר מ-600 איש השתתפו בארוחת הערב החגיגית בחדר הקיבוץ, בה נכחו ונאמו גם ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, שעבד במשך שנים בצמוד לגיורא צחור- לזכרו מתקיים קיה אפיק ישראל. נכח ונאם גם האלוף במיל’, יואב גלנט, אשר השתאה מרוח הקרב של הרוכבים הסובלים בשמש הצורבת ובעליות ההזויות שגל צחור רקח במוחו הסדיסטי.
טקס הענקת חולצות המובילים התקיים לקול תשואות הקהל, וצלחות האוכל התרוקנו במהרה ובתיאבון. טעים.
כפר האוהלים שקט לחלוטין לקראת השעה 10 וחצי, ונחירות קלות נשמעו מכל עבר. יום חדש וקשה עומד בפתח.
היום השני
לרוכבים ציפו היום 95 קילומטרים ומעל 2200 מטרים של טיפוס אנכי- המיטב שיש להרי הכרמל ואיזור חורשן להציע. זינוק מתגלגל של 6 קילומטרים על הכביש החל לסדר את השורות, והשאיר את שותפי ואותי (סינגלספיד עם הילוך 32/18…) בירכתי הפלוטון הנלהב. מיד עם הכניסה לשטח החלו העליות הקטלניות אל עבר דרך נוף כרמל, אשר כללו קטע HIKE A BIKE ארוך, עם קרוב ל-40 אחוזי שיפוע זוועת עולם וכיף לא נורמלי כאחד. תלונות נרשמו מכל עבר בין נשימה, נשיפה ואנחה- כמו שצריך!
העליות הראשונות פירקו את הפלוטון לחתיכות, ולדרך נוף כרמל המרהיבה הגיעו הרוכבים בקבוצות קטנות, אשר עבדו יחד, לטובת שימור מהירות ואנרגיה.
קבוצת המובילים, בראשות זוג הספרדים, שקד פרנק וגיא שגיב ושלומי חיימי ואליעד דניאל, החלו לפתוח פער על שאר המתחרים. השמש הנמוכה וערפילי הבוקר מעל עמק יזרעאל היוו תפאורה יוצאת דופן לתחילת יום מהמם ביופיו.
לאחר סיום דרך הנוף נכנסו הרוכבים לסינגלים האדירים של בית היערן, ותפרו ירידות מהירות ועליות קשוחות. החיוכים על פני הרוכבים התחלפו במהרה לפרצופים מלאי סבל, כאשר קירות בלתי רכיבים הובילו אותם לרום הכרמל ולצומת דמון. לאחר חציית הכביש החלה הירידה הארוכה של היום, השביל האדום עד כרם מהר”ל- שביל מפרק כפות ידיים ושובר שיניים לרוכבי הזנבות הקשיחים.
לעידן שפירא, שותפי, ולי, היה היום יום נהדר. לאחר שאתמול שרירי התפוסים הכתיבו את קצב ההתקדמות שלנו, היום הרגשתי טוב בהרבה, והכתבתי קצב, הן בעליות והן במישורים. הנטיה הראשונית של רוכבים אשר שואלים על הקושי שברכיבת סינגלספיד, היא לשאול על ההתנהלות בעליות. אספר לכם שהחלקים הכי מעייפים ומתסכלים הם דווקא הירידות המתונות והמישורים, המחייבים אותנו לדווש בסל”ד סטראטוספרי, תוך שאנחנו צופים בחוסר אונים ברוכבי קטקטים שנה ג’ חולפים על ידנו וממשיכים לדרכם. מייאש- אך אנחנו בחרנו באידיוטיזם הזה, ואל לנו להלין.
בבית היערן
מכרם מהר”ל המשכנו, בעליות טכניות ומדורדרות, לכיוון הר חורשן, על עליותיו הפסיכיות, וכל תקווה לרחמים קלים מגל צחור, נגוזה באחת, כאשר גל החליט להוביל אותנו לעליה המערבית לכיוון סינגל “ניו זילנד”, שהיווה את תחרות הסטראווה היומית- ה-TREK TEST. עליה רעה ומפותלת, תחת השמש הלוהטת, בתיבול רוח גב קלילה- המתכון המושלם לצליה איטית ואיכותית. מיד לאחר הירידה בסינגל הוביל אותנו, שוב, הסאדיסט, לעליה הלבנה והאימתנית, שמגיעה (שוב!) לשיא הגובה של הר חורשן. ס’עמק. דיווש איטי על 12 סל”ד בערך, עבר בחיוכים מיוזעים, מגודל המעמד והרגשת ההישג. PRICELESS.
עמדות ההזנה. בננות מעולם לא היו מאכל אטרקטיבי כל כך…
העליות המתמשכות לכיוון כיבוש היעד עברו במהרה, וכבר אפשר היה להריח את השניצל בפיתה של דוכני ארוחת הצהריים. שער הסיום לא הגיע דקה אחת מוקדם מדי, והרגשת סיפוק אדירה ליוותה את השעה שלאחר סיום הרכיבה.
צמד הספרדים ניצח את השלב, בזמן מדהים של 4:15.
הספרדים – בליגה אחרת לגמרי, והם אפילו לא אוספים נקודות UCI!
כאשר מעט אחריהם מגיע הצמד הישראלי מקבוצת CCC- שקד פרנק וגיא שגיב.
הצמד הישראלי המוביל, by far.
ההרגשה הזו, עליה סיפרתי בתחילת הכתבה- שהכל שקוף- חזרה על עצמה מיד עם הסיום: המקלחות מוכנות לרחצה, הבירה הקרה בעמדה של Rock&Road חיכתה לכל רוכב עייף, והלאונג’ המתוקתק של קיה סיפק לרוכבים מקום להניח את הראש ולנוח. כל שרוכב צריך לעשות הוא פשוט לרכוב, וליהנות מה-Facilities המושקעים עד אין קץ.
סיום מושלם ליום נהדר.
מחר- היום השלישי, יקח את הרוכבים לסינגלים המשוגעים של משמר העמק, ולעליות המוטרפות של איזור רמות מנשה.
יופי. עכשיו- עוד בירה, ורגליים למעלה.
בהתחלה עליות משמעותיות אבל אתה עוד טרי. אחרי כן – המסור הזה… אין לתאר…