תחרות האנדורו הראשונה בארץ הקודש- חנוך יצא לסקר את האירוע המכונן, ולנסות את מזלו ב”ילד הרע” של עולם אופני ההרים.
לא בכל יום קם לו ענף חדש בספורט העולמי. יותר מכך, אעיז ואומר שאפילו מדובר באירוע נדיר למדי… אבל הנה, לפני פחות משלוש שנים, החלו להופיע ברחבי העולם תחרויות אופניים מזן חדש- תחרויות המשלבות סיבולת אירובית מחד, ויכולות טכניות של רוכב דאון היל מאידך. כשחושבים על זה- מוזר איך לא עלו על הענף המדליק הזה לפני שנים רבות. הרי מדובר בשילוב האולטימטיבי, שמתאים לרוב הרוכבים שבינינו. הרי זה מה שרובנו אוהבים לעשות- לטפס ולסבול בעליות, רק בכדי להגיע לסינגלים הטכניים שיובילו אותנו בחזרה לתחתית ההר. כמה פשוט!
אם כן (ובקצרה..)- מהו אנדורו?
מדובר בתחרות שלבים, אשר מורכבת מסגמנטים מדודים של ירידות טכניות וארוכות, המשלבות אלמנטים מכל הסוגים והמינים. הירידות מתאימות (לפחות בתחרויות ברחבי העולם) לאופני שבילים אגרסיביים המצוידים, לרוב, ב-160 מ”מ של מהלך מתלים. עד כאן, נשמע מוכר ורגיל. אממה- על הרוכבים המשתתפים לטפס ברכיבה בחזרה לראש ההר, ולהגיע בזמן קצוב להזנקה הבאה והמדודה שלהם. לחלק הזה קוראים “התשה”. מה שההתשה הזו נועדה לעשות, הוא להפריד בין הרוכבים שיודעים “רק” להשתולל בירידה, לבין אלו שגם משקיעים באימוני סיבולת ועליות.
אלמנט נוסף שמושפע עד מאוד מפרקי ההתשה והעליות, הוא בחירת האופניים המתאימים לתחרות. הרי אם מדובר היה רק בקטעי דאון היל, ללא טיפוס, היו רוב הרוכבים בוחרים באופני ירודות קלאסיים: מהלך ארוך, עמידות גבוהה ומשקל גבוה. אך העליות הארוכות והמפרכות מכריחות את הרוכבים להתאים את האופניים והציוד לרכיבה בשני הכיוונים, ובכך משנה את בחירת מהלכי המתלה, הצמיגים והציוד ההיקפי.
הענף הוכר על ידי ה-UCI כלגיטימי, והוכרז סבב עולמי רשמי, ובו מספר תחרויות בשנה, ביעדים אקזוטיים, המשלבים הרים אימתניים וסינגלים מטורפים. רוכבים מקצוענים רבים, משתי האסכולות הקיצוניות ביותר של עולם האופניים, התאהבו בענף האנדורו, וביצעו מעבר לענף צעיר ביותר של הספורט. רוכבי XC מקצוענים רבים לוקחים חלק בסבב העולמי, כמו גם ה”חשודים הרגילים” מענף הדאון-היל. מענף הקרוס קאנטרי עברו הזוג המלכותי של עולם ההרים האמריקאי- הת׳ר אירמיגר וג׳רמי הורגן קובלסקי- שניהם אלופי ארה”ב ורוכבים אולימפיים באופני הרים קרוס קאנטרי. מענף הדאון היל העולמי- דן את׳רטון, סדריק גראסייה, ג׳ארד גרייבס…
ובינתיים בישראל….
לאחר כשלוש שנים בהן מתקיים סבב מחתרתי ועקבי של תחרויות אול-מאונטיין, בניצוחו של עירא שמש הבלתי נלאה, החליט השנה המארגן על פיילוט ראשוני- שילוב של קטגוריית אנדורו אל תוך תחרות האול מאונטיין. לאחר שהודיע על כך בדף הפייסבוק של האירוע, הוצף הדף בתגובות נלהבות וחיזוקים מרוכבים רבים לרעיון הפיילוט החדש. וכך, ביום שבת, ה-1.3 התקבצו להם כ-170 רוכבים בפארק קנדה, לתחרות משולבת של אול-מאונטיין\אנדורו, על הסינגל השחור אשר מקיף את הפארק. מדובר באחד מקטעי הסינגל האהובים בישראל. כזה המשלב משטחי סלע ודרופים צפופים, לצד קטעי דיווש פתוחים ומהירים, וכל זאת מול נוף עוצר נשימה של מישורי השפלה והמרכז. כ-140 רוכבים, וביניהם ילדים רבים, הגיעו לתחרות הקלאסית- מדידת הירידה מן המגדל עד סוף הסינגל, בעוד כ-30 רוכבים אמיצים הגיעו להתנסות, לראשונה, בתחרות אנדורו אמיתית, על אדמת ארץ הקודש. לפעמים חלומות מתגשמים, ועל כך, לפחות במקרה הזה, יש להודות לעירא שמש החלוץ.
הרוכבים, האווירה, החלוציות
משנה לשנה נראה כי כמות המשתתפים בתחרויות האול מאונטיין גדלה, וכך גם המקצועיות של מארגני הסבב. משעוני עצר תוצרת קסיו, עברו כבר בשנה שעברה למערכת מדידה אלקטרונית ומדוייקת, מחברת למחשב, המספקת תוצאות בזמן מהיר יחסית וללא טעויות (כמעט). העמידה בלוח הזמנים השתפרה לאין ערוך גם כן, והשילוב של כל אלו, יחד עם אווירה נהדרת, אוהלי מציגים: FOX, GHOST, COMMENCAL, TRANSITION, KONA ופינוקי נוקנוקיות בלחמניה בסוף האירוע, ממשיכים למשוך עוד ועוד רוכבים חדשים אל תחום האול מאונטיין. בכלל, אירועי האול מאונטיין מושכים משפחות רבות של רוכבים, בשל האווירה הנינוחה ואתרי התחרויות האטרקטיביים. הילד בא להתחרות, ושאר המשפחה הולכת לאורך המסלול ומעודדת את שאר הרוכבים, תוך ישיבה בפיקניק תחת עץ מול הנוף. בילוי שבת לגיטימי וכיפי.
מי מגיע להתחרות , אתם שואלים? ובכן, ילדים בני 8-9, עם הורים בעלי לב חזק, נערים המתאמנים בקבוצות בעלות נטיה טכנית, כמו מועדון “אול-רייד”, ואנשים בוגרים (מבחינה אנטומית כרונולוגית, לפחות) המחפשים ריגושים ונמשכים לתחומי האקסטרים. לתחרות האנדורו הגיעו רוב החשודים הרגילים, המוכרים בענף האופניים הישראלי כרוכבי All Around מעולים. מדריכי טכניקה בהווה ובעבר, רוכבי דאון היל מאומנים, והרפתקני בן שמן, אשר נלחמים זה בזה באפליקציית הסטראווה בכל רחבי הארץ… גם לי היה קשה לוותר על ההזדמנות, וביליתי שלושה אימונים ארוכים בבחירת קווים ומעבר על המסלול בשבועיים שקדמו לתחרות. זו תחרות שפוגעת בול לאהבות הגדולות שלי- עליות, סיבולת, טכניקה, וחוזר חלילה.
בין הרוכבים שהגיעו לתחרות האנדורו, אפשר היה למצוא גם את חלוצי הענף הזה בארץ שלנו- דימה רפקין, גיא בר ואוהד בן חמו, אשר כבר לקחו חלק בכמה מן התחרויות של הסבב העולמי. דימה, גיא ואוהד התכוננו היטב לתחרות, ובילו ימים רבים על המסלול, כחלק מהאימונים שלהם לתחרויות הבאות אליהן הם טסים בקרוב. האימונים שלהם כוללים רכיבות בדפקים גבוהים, עם דגש טכני משמעותי, עליות ארוכות וסטייג’ים מבויימים, בהם הם רוכבים במשך שעות ארוכות לקצוות ההר מכל הכיוונים, ויורדים בסינגלים הטכניים יותר של כל אתר רכיבה. מקצוענים, כבר אמרנו…
אם כן, בשעה תשע וחצי בבוקר, התכנסו כל 30 רוכבי האנדורו לתדריך מקדים. הרגשה של ראשוניות עמדה באוויר, כאשר עירא הסביר בחיל ורעדה את חוקי התחרות: “על הרוכבים לטפס במעלה ההר, תחילה על שביל רחב, ולאחר מכן לאורך כל הסינגל השחור בעליה, עד אשר יגיעו אל מגדל תצפית האש אשר בתחילת מסלול מדידת הזמנים. לרשות הרוכבים 35 דקות לטובת הטיפוס, זמן סביר לכל הדעות. כאשר תגיעו למעלה, יזניקו אתכם האחראים, לקטע מדידת הזמנים בירידה. לאחר שתגיעו מטה, עליכם יהיה לטפס שוב למעלה, תוך 35 דקות, וחוזר חלילה. לאחר שלוש הקפות שלמות, נסכום את זמני מדידת הזמנים בירידה, ובעל הזמן הקצר ביותר יהיה מנצח תחרות האנדורו הראשונה בישראל!!”…
מחיאות כפיים נלהבות ומבטים מלאי התרגשות נשמעו מכל עבר, כאשר בשעה 09:55 בדיוק, הוזנק הרוכב הראשון לעבר תחילת העליה. שלושים הרוכבים טיפסו להם במעלה ההר, בזמן שבמקביל התקיימה לה תחרות ה”ספרינט” אול מאונטיין הקלאסית בירידה. כאשר הגענו מעלה, רוכבי האנדורו, נעצרה תחרות האול-מאונטיין, והוזנקנו בזה אחר זה מטה אל עבר קו הסיום. הכל התקיים בסדר כמעט מופתי, על פי התכנון ועל פי לוח הזמנים, ועל כך מגיע שאפו גדול לעירא שמש וצוות ההפקה (שעובד חלקו בהתנדבות!). לרוכבים רבים היתה זו הפעם הראשונה בה הם רוכבים, ללא הפסקה כלל, את העליות והירידות של פארק קנדה. מדובר במאמץ מורגש וגדול, אשר משפיע לרעה על יכולות הרוכבים במדידת הזמנים בירידות. הוא משפיע על בחירת הקווים, על יכולות הדיווש ועל שמירה על ציוד תקין- ועל כך יעידו הפנצ’רים ונפילות השרשרת הרבות שאירעו במהלך התחרות.
החוויה היתה פשוט נהדרת. יש משהו נינוח בהתנהלות במעלה ההר ובירידה ממנו, כאשר אין את העמידה על קו הזינוק, כתף אל כתף, כנהוג בעולם ה-XC. כל אחד עם עצמו, מרוכז בשימור האנרגיה בעליה, ובפיצוץ גרעיני מבוקר בטיסה מטה אל קו הסיום. כולם מפרגנים אחד לשני, אך שומרים על מתח תחרותי קל, כיאה למעמד. לרוכבים האוהבים למדוד עצמם מול אחרים, מבלי להכנס לאווירה לחוצה ו”סכין בין השיניים”- מדובר בתחרות האולטימטיבית. יש לי הרגשה שהמון רוכבים הם כאלה, אחרת אפליקציית סטראווה לא היתה קיימת ומצליחה כל כך.
עם תום הקרבות
בשעה שתיים עשרה וחצי בצהריים הסתיימו להם המקצים המקבילים של האנדורו והאול-מאונטיין, והרוכבים הרבים ובני משפחותיהם התקבצו סביב אוהלי המציגים, לוגמים בירה, בולסים לחמניות עם נקניקיות ומחליפים חוויות. בזמן הזה ישבו המארגנים על המחשב, חישבו וסכמו זמנים כללים של האנדורו, וחילקו את זמני האול מאונטיין לפי קטגוריות. באיחור קל וסמלי של עשרים דקות החל לו טקס חלוקת המדליות והעליה על הפודיום. המשפחות מחאו כפיים לילדודס שהתפרעו על המסלול, ילדים מחאו כפיים לאבות בני 40 פלוס, אשר שעטו במורד, ופודיום הנשים היה מלא (!!), לראשונה בתולדות תחרויות האול מאונטיין בישראל. בקטגוריית האנדורו סיימו במקום שלישי בן קדמי, מדריך עז הרים ועבדקן מדופלם, אשר בחר באופני ה-XC שלו לטובת התחרות. במקום השני סיים הבעלים של מתחם BALANCE הנייד לאופניים, מר אוהד בן חמו, ובמקום הראשון, בצניעות וברצינות תהומית, ניצח דימה רפקין, מקבוצת HD-Trek בהנהלת ח’אלד.
לאחר התחרות שוחחתי עם דימה: “אני מאוד שמח על התוצאה, אבל יותר מכך, על הדרך. שמרתי על עצמי בעליות הטכניות, ומיננתי נכון את חלוקת הכוחות לפני הירידה המדודה. עמדתי בזמנים שהצבתי לעצמי לירידה, והייתי מאוד עקבי בכל פעם. שמרתי על קווים, הציוד עבד היטב, ועל פי התכנון, ואני ממש שמח שסוף סוף מתחיל לנו סבב אנדורו בישראל. שה יעזור לי מאוד באימונים לתחרויות של הסבב העולמי”.
אלינור וסנר – מנצחת הנשים: “היה ארגון מופתי ומקצועי! אווירה מדהימה. היה לי ממש כיף להתחרות בארץ, החום והאהבה שקיבלתי משאר הרוכבים הם לא מובנים מאליהם, האחווה שכל כך מיוחדת לנו, החום הישראלי! נשבר לי הפולי שמונע מהשרשרת ליפול לפני התחרות וחגי מילוא עבד על האופנים שלי וסידר לי מספר בעיות קטנות. ביום של תחרות עם כל הלחץ..כל הכבוד לעירה שהקים ארוע שבאמת לא מבייש אמריקה! רק הלוואי וספונסרים יעזרו לו.”
זהו, הסתיימה לה התחרות הראשונה מתוך שש (!!) שמתכנן עירא בסבב האול מאונטיין השנה, ולאחר הפיילוט הסופר מוצלח, הוא החליט לקיים גם מקצה אנדורו בכל אחת מן התחרויות הבאות. נקווה שבתחרויות הבאות יהיו גם פרסים לפודיומיסטים… מי יתן ויותר רוכבים יגיעו ויקחו חלק בחוויה המדהימה הזו, אשר משלבת כל כך הרבה יכולות רכיבה בענף אחד.
יאללה- לתחרות הבאה!