חברת ביגוד חדשה הוקמה בישראל דפנה שמיר זוגתו של ירנין פלד המעצב ובעל הקשרים בענף האופניים, והם רוצים להביא בשורה עיצובית ומוצרית לעולם צפוף של יצרני ביגוד. סטייל ואופנה הוא הקו המוביל שלהם. יוג’ין לויט נפגש עם ירנין, רכב עם החליפה, ומביא ראיון ורשמים מהמוצר.
מאת: יוג’ין לויט
Pony Cycling- הסוסים דוהרים גם בארץ
התפתחות הסוס כפי שאנחנו בשפת המדענים מכירים היום משוערת לפני כ-45–55 מיליון שנים ומקורו האבולוציוני הראשוני נקרא איוהיפוס שהיה יונק קטן דמוי כלב. כרוכב שאוהב טיולים, אני נזכר במראה הקסום שראיתי כשאופני לקחו אותי אל גובה 3000 מטר על גבול איטליה אוסטריה: מראה שחשף את הבהמה האצילית זו על רקע נופיו המדהימים של רכס האלפים. יום אחד כמה לה Pony Cycling חברה ישראלית כחול לבן בלאדי. כבר יש כמה חברות ביגוד רכיבה שבאו מישראל, אבל יש להודות שהיעד לשיווק בינ”ל ודגש על עיצוב לכבישונים בפוני מזכירים אחת מהן יותר מאת האחרות- לאטפ. הפעם באתי בגישה של – גלה לנו מי היוצר ונגיד לך איך זה.
יוג’ין וה Pony Cycling
את ירנין, ידיד המערכת עם רקע בבייקפאנל כאחד הפאנליסטים הראשונים, ורקע ארוך יותר בענף האופניים בכלל, אני מכיר כבר תקופה לא קטנה. עוד מהימים שבהם גלגלי 27.5 היו קדמת הטכנולוגיה וכבישונים עוד לא חלמו על מעצורי דיסק. אבל עם כל זאת עדיין האופי הביישני או ליתר דיוק – ה”לא אוהב לדבר טו מאץ׳ מסתורי”, הכריחו אותי לתפוס אותו לשיחת העמקה, מי כמה ולמה על בסיס שתיית בירות על מנת לשחרר את שרירי לשונו ולשפוך קצת אור על המותג הדוהר – Pony Cycling.
ירנין פלד- מהקיבוץ לאופניים
אם תשאלו את ירנין מה הרקע שלו או ליתר דיוק אילו מרכיבים המייחדים את כישוריו בתעשיה? הוא כנראה יענה שהוא בכלל צלם, מעצב גרפי, סוג של תכנת, מכונאי אופניים, מכונאי רכב ואיש שיווק כלשהו. אבל בגדול אהבתו לאופניים התחילה עוד בקיבוץ, ששם כמו שטנץ ידוע מראש, כל ילד מתחיל לרכוב על אופניים לפני שלמד ללכת על רגליו. האהבה רק צמחה ובצאתו לטיולי אופניים בעולם עלה הצורך בטיפול המכונה על בסיס אישי. קיבוצניק רואה, קיבוצניק עושה. מפה לשם, משם לפה, מתגלגל ירנין בענף הצומח די באיטיות באותה תקופה וצובר ניסיון הן ברכיבה והן במכונאות. אפשר כמובן להמשיך את הביוגרפיה על ילד בן 50 עם מסתורין של סוכן מוסד אבל נשאיר משהו לירנין לכתוב על עצמו בפנסיה.
ירנין פלד
אז מאיפה צץ הרעיון להקים חברת ביגוד?
התשובה שזרק לפני שבכלל לגם מהבירה: “זה פשוט קרה!”. די מהר דפנה הכניסה מרפק בצלעותיו ואז ירנין זימר כמה משפטים: “הלכתי לפי חלומי משכבר הימים, על בסיס התאמת ביגוד לאיזור גאוגרפי. רוב החברות בתחום הספורט מחזיקות את מרכזי הפיתוח שלהן באירופה והן בעצם קובעות סוג של סטנדרט מסויים. וכמה שזה לא יהיה איכותי ומקצועי, זה לא בהכרח ישרת באותו הסטנדרט אצלינו בארץ זבת”. לפי עקרונות היוצר – ירנין, ההבנה שבישראל צריכות להיות דרישות אחרות התואמות את האקלים האיזורי לא בהכרח מושרשת אצל היצרן האירופאי. כמובן שזה לא רק יזרעל דדיקייטד, הרי רוב מדינות הסובבות את הימה התיכונית סובלות מאותן בעיות. שלא נדבר על אזורים כמו דרום מערב ארה״ב, אוסטרליה ועוד כאלו וכאלו שנופלים על אותה משבצת של מזג אוויר חם ולעתים גם לח כמו בארץ הקודש.
ישראל כמדינה היא יעד רכיבה של כל השנה. ללא חורף גשום במיוחד שרמתו משתווה לסתיו אירופאי בינוני. אבל לא הכל לטובה וגם לנו יש בעיות במתכון של קיץ לוהט. אז האם אותם פיתוחים אירופיים בעלי כל הפיצ׳רים המגניבים של אוורור, רשת איכותית וטכנולוגיות של קירור הגוף על בסיס זיעה טובים לבני משה? כנראה שלא בדיוק. במדבר כמו במדבר, אתה מתייבש עוד לפני שאתה מזיע. אתה גם מקבל יותר קרינת uv ממה שיש באירופה, אז טכנולוגיות אירופאיות אינן תואמות לנו ב 100%.
עיצוב וסטייל
נקודה נוספת שירנין שם בהשקפתו נוגעת בתחום העיצוב. הרי כל התעשייה, כולל חברות ענק כמו נליני, קסטלי וחברותיהן עוקבות אחר החברות היותר קטנות כדי לחוש את הטרנדים ולראות מה הולך בעיצוב. בחלק מהחברות עד שאתה לא מגיע למרחק נגיעה מהרוכב על מנת לראות איזה לוגו מוטבע על החליפה, זה די נראה אותו דבר. אחרות הצליחו לייצר זהות ברורה יותר בזכות העיצוב: אסוס, בלק שיפ וכמובן ראפה מיתגו את עצמן לא רק בטיב המוצר אלא גם בקו גרפי שמאפיין אותן, וההשפעה שלהן עברה לכל היצרנים כמעט- משהו שניתן לראות בסדרת הקלאסיקות של CRAFT שבחנו.
ביגוד שניתן לזהותו מרחוק ולזהות את החברה זו רמת היחודיות שירנין שואף אליה. השאיפה להיות יחיד במינו טמונה במין האנושי די חזק, ואם יש לך את הרצון והאמצעים, אז למה לא? בהשקפתו ירנין לא מחפש לרדוף אחר טרנדים מקובלים ובא לתת את סגנון עיצובו בלבד על סמך ניסיונו כמעצב בעשור האחרון. הרדיפה וצורך בלרצות את הכלל מנוגד להשקפתו לגבי מה זה אומר להיות מיוחד ושונה מהשאר. יש בזה הרבה סיכון לעסק מתחיל בעולם של טייקונים בעלי שם, אבל הכל נעשה על מנת ליישר קו אחיד עם אסטרטגיה די פשוטה: אתה לא יכול להתחרות בהם במגרש שלהם ולהיות כמוהם במקביל, משמע – עדיף לבדל את עצמך על מנת לבלוט ולמשוך את העין של הצרכנים.
פוני? סוס קטן וחמוד כזה?
לא רק כאן כבודו מנסה להישאר מיוחד: לתת שם כמו “פוני” למשהו שאמור לייצג מהירות נוחות ורסטיליות, מרים גבות בסביבה ישראלית. הרי פוני ידוע בתור סוס קטן וחמוד, אפילו קצת עילג ומגושם.
אז זהו שלא: אמנם יש בויקיפדיה הגדרות ברורות לגובה הסוס על מנת לעמוד בתיוג הגזע אבל גם שם יש התייחסות שזה לא בהכרח הסוסים החמודים שאנו רגילים לראות בפינות ליטוף עם ילדים. גם סוסי מרוץ ספורטיביים ושאר ירקות של אצילות סוסית נכללים בהגדרה. אבל זה לא באמת משנה כי ברגע שתרכיבו את האותיות הראשונות של ילדיו: פלד אור, נגה, ויעל הכל יהיה ברור.
מקום ייצור? è ovvio!
פה ירנין חוזר כאילו עשה ריסט למערכת ועונה בקצרה: “איטליה, למעט הגרביים, נ ק ו ד ה”. ירנין שתה כפרה, שתה עוד שלוק ותענה שוב, אני אומר לו. המממ, נשמע מקולו – “זה בעצם מפעל שמייצר את הביגוד לחצי מהקבוצות שאנו מכירים כיום בתחרויות המרכזיות. חלקנו מכירים את המוצרים של נליני, והם באים מאותו מפעל, אבל הוא מייצר גם להרבה חברות מצויינות נוספות”. פה ירנין הפעיל את מיסוך המוסד ולא פלט את שמם. היתרון, כך הוא אומר, זה הידע האדיר שקיים במאגר מחלקת הפיתוח וחידושים. העבודה לא מתחילה מאפס אלא לוקחת את הקיים, שממילא נמצא בנקודת התחלה איכותית, ומפה רק אפשר לשפר ולהתאים לצרכים של היוצר. זה קיצור דרך עצום בתהליך הפיתוח כאשר כל הטכנולוגיות והאמצעים פרוסים על השולחן, רק תרכיב בחוכמה.
יש לזה סיכוי? ואיפה קונים?
אז איך מצליחים מול טייקונים בעלי שם שעומדים באותה משבצת יחד עם Pony Cycling? פה התשובה הייתה די ברורה: יש כאלו שרוצים איכות ורוצים להיות חלק מהעדר, ויש כאלו שרוצים איכות ורוצים להיות ייחודיים. להיות ייחודי זה לא זול: 165 ירוקים (דולר) לחולצה, 185 ירוקים לביב, לא כולל מע״מ, משלוח חינם, פה: http://ponycycling.com/
אבל בכל זאת נוסיף קצת פאן ביקורתי לסיפור. יצא לי לרכוב לא מעט עם החליפות החדשות וכקרוסר מתלמד שמתחיל לעלות קילומטראז׳ בעיקר בשטח אפשר כבר להבין את מהות וטיב החליפה.
מה אהבתי
- התאמת מידה- אני די פריק של הדבר ואם משהו לא מתיישב לי בול לרצון אני די פוסל את זה לגמרי. המידות ב Pony Cycling נופלות בול לארסנל שאני כבר רגיל לקבל מיצרן איטלקי. גופי די רזה וארוך, ישנם כאלו שיגידו – בנוי לרכיבת כביש ואני אענה: מה לקחת על הבוקר ותן לי גם. מידה מדיום נופל עלי בול ומרגיש כאילו נתפר בול עלי. החלקים האלסטיים ששולבו בחליפה עוזרים לה לחבק את הגוף במידה הנכונה ללא לחצים לא נעימים. לדעתי גם אם רוכב רזה שאוהב הדוק יקח מידה קטנה מהרגיל שלו, האלסטיות שלה תתאים ללא שאלות. יצא לי לראות את יואב בר שפיזית הוא בכלל מידה מעלי לובש מידה סמול ללא תלונות, אבל הוא כבישון אמיתי, לכו תבינו מה הם אוהבים (במחשבה שניה זה כמעט כל מי שיקרא את הכתבה על בגדי לייקרה…).
- נידוף ואוורור ברכיבה– אותה אלסטיות בחלקים מסויימים הן בביב והן בחולצה ובז׳רגון של ירנין- “פיצ׳רים”, גורמים לה להיות בלתי מורגשת. אין לי באמת מושג מה התרכובת כימית/ טקסטילית שלה אבל כל הסיפור של זיעה ונידופה עבד לי מעולה. נשארתי יבש לאורך כל הרכיבה ואף חלק לא נדבק לגופי בהשוואה לחולצות יצרן ״לא איטלקי״ שיש לי בארון.
- עיצוב- אני איש של מינימליזם, וזה גם די באופנה אם עושים זאת נכון. כך גם העיצובים של Pony Cycling מדברים באותה שפה. אומנם יש לי קצת העדפות אחרות בהקשר של צבעים, אבל הבורדו די התאים לי לגרוטאת הוינטג׳ שלי. בדיעבד אם זה היה בכוחי, הייתי בוחר צבעים אחרים. אבל כל אחד והשיגעון שלו. בנוסף לחליפה ניתן להתאים כפפות וגרביים מאותו סט כך שתוכלו להיות 100% דיזיין פריק מכף רגל עד הראש.
מה לא אהבתי
- הדבר שהכי קופץ לעין זה המחיר. מותג חדש שעוד צריך להוכיח את עצמו נכנס עם תג מחיר די גבוה ומתברג ישר על אותו רף של אסוס ושכנותיה. 350$ לחליפה, לפני ששילמתם 17 מע״מ, מביא לכם אותה הביתה ב 1450 ש״ח בערך תלוי בשער. לאחר כתיבת הכתבה הוא יצא גם באינדיגוגו במחיר נמוך יותר: 280$ (שזה כ 1000 ש”ח סבירים יותר ועדיין בהיי אנד).
- בתור ערס שטח טיפוסי אני נוהג לפתוח את הריצ׳רץ׳ כדי לחשוף את החורשה ועל הדרך לאוורר את גופי. באותם רגעים שניסיתי להיות יותר צנוע וסגרתי את המחשוף עד הסוף, איזור הריצ׳רץ׳ לפעמים הציק לי בגירודים.
- ביב – אני די פריק גם בדברים הקטנים ובטח זה נופל גם תחת קטגוריית העדפה אישית, אבל דברים כמו נראות הספוג של הפד בתפר תמיד יקפוץ לי לעין. הכתפיות עשויות מחומר דמוי גומי שמקשה בתהליך הלבישה כי הן מתלפפות סביב עצמן. מדובר בפיצ’ר מיוחד של חומר לא מחליק שמונע תזוזה ברכיבה, אז יש יתרון ברור עם החסרון. אישית, אני מעדיף כתפיות רשת כמו שזה מגיע בדגמי הנשים של פוני. הלוגו מוטבע בהדפסה ונראה שזה לא ישרוד עוד הרבה זמן שם.
- כפפות – לאחר רכיבה ארוכה הרגשתי סוג של עודף חופש ביד ורצון להוריד.
סיכום:לכיוון של – י י ח ו ד י –
כל אחד שחשק באיכות וייחודיות, אוהב חליפות אווירודינמיות צמודות שתואמות את האקלים הישראלי. קבוצות רכיבה שרוצות לרשת את הנבחרת גם בעיצוב קאסטום או כל פריק אופניים, יש לכם פה מוח כחול לבן באיכות איטלקית משובחת. תתחדשו!
מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם!