Specialized היא אחת החברות המשפיעות והמצליחות ביותר בתעשייה. החברה יושבת במורגן היל: עיירה אמריקאית מנומנמת הממוקמת חצי שעה דרומה מעמק הסיליקון. בכל צהריים יוצאים עובדים רבים לטקס היומי: The Lunch Ride. רכיבת כביש שהיא המקבילה להפסקת העישון בחברות אחרות . רק שכאן הבוס רוכב, העובדים רוכבים, ואת כל הסגירות המעניינות סוגרים ב- Lunch Ride. במורגן היל אגב, יש כ- 250 עובדים. בכל העולם כ- 500. בכניסה למשרדים נמצא מוזיאון האופניים של החברה ובו דגמים מתחילת פעילותה ועד היום. נמצאים שם הסטאמפג'מפר הראשונים כמובן, ואופניים שרכבו עליהם כוכבים כצ'יפוליני ובונן, וכן מבחר של אופני קונספט שמסגירים חוש הומור של מעצבים. בשנים האחרונות היא עוברת מהלך התרחבות לאספקת מגוון אדיר של אופניים ואביזרים: לא עוד רק שלדות, אלא גם בולמי זעזועים, קסדות, נעליים, גלגלים, ועוד.
נפגשתי עם שני אנשי מפתח בתכנון אופני ההרים של החברה: יאן טאלאבסק – מהנדס גרמני (ממקור צ'כי ששם המשפחה שלו מסגיר) מנהל קבוצת ההנדסה של האפיק, הסטאמפג'מפר, והאנדורו, ועם מייק (המכונה מיק) מקאנדריוס – מותיקי ובכירי תעשיית הבולמים, והמוח שמאחורי ה- Brain. שני ברי המזל המוכשרים האלה הם מקצוענים מהרמה הגבוהה ביותר שיש בענף, וגם אחלה אנשים שתענוג לדבר איתם. ניכר עליהם שהם נהנים ואוהבים את עבודתם, וזו עבודה לא קלה: כמות החידושים והשיפורים שהחברה האלה מייצרים משנת מודל אחת לשנייה היא מרשימה. ברור שהתרבות הארגונית של Specialized לוחצת לשיפור שיפור שיפור כל הזמן, והאתגר הזה יושב על כתפיהם הרחבות של יאן, מיק, וחבריהם לצוותי המוצר.
BZ: כיצד מתכננים אופניים ב- Specialized?
יאן טאלאבסק: תהליך תכנון אופניים נעשה בSpecialized ע”י צוות של שלוש דיספלינות עיקריות: ניהול המוצר (שיווק), ההנדסה, והעיצוב. התהליך מתחיל ביצירת ה- Product List שבו מנהל המוצר מגדיר מה השינויים העיקריים שהמוצר צריך לספק בשנת המודל הבאה. שינויים כאלה יכולים להיות דרישה לרדת במשקל לרמה מסוימת, או כל שיפור אחר שמעוניינים להגיע אליו. כל הצוות יושב בהרבה סיעורי מוחות משותפים ומהם יוצא ה- Product Brief: שמתרגם את ה- Product List לרשימת פיצ'רים. שוב סיעורי מוחות עם כל הצוות כדי לשלב את כל המימדים של יצירת אופניים ולוודא שההנדסה יוציאו סכמת מוצר לעיצוב ושהעיצוב יעצבו כך שאפשר גם יהיה לייצר את זה ביעילות. עוד לפני ייצור אבות טיפוס ראשונים מייצרים דגם מפלסטיק שממחיש כיצד ייראה המוצר. זה מאפשר לקבל פידבק מדילרים ורוכבים וכן להתחיל להכין את הגרפיקה מבלי לחכות למוצר המוגמר ולחסוך זמן יקר.
BZ: מה היתרונות לגודל שעומדים לרשותם יחסית לחברות קטנות יותר?
יאן מציין לא מעט יתרונות לחברה כמו Specialized ביחס לחברות הבוטיק:
- האנשים הטובים בתחום – כי חברה חזקה יכולה לאסוף את המוכשרים ביותר.
- פיתוח מהיר יותר – כי יש יותר משאבים.
- יש לו אמצעים יקרים שמאפשרים לו לעשות דברים במקום מבלי להיות תלוי בהקצאות תקציבים או ספקים חיצוניים: כגון תוכנות פיתוח יקרות, מכונת CNC לרשותו, מעבדת טסטים וכו'.
- גישה לספקים הטובים בעולם שלא עובדים עם החברות הקטנות יותר
- גישה לרוכבים המקצוענים שמספקים פידבק יקר ערך
BZ: היכן תורם הפידבק של הרוכבים המקצוענים והאם הוא רלבנטי גם לדגמי הביניים?
יאן: הרוכבים המקצוענים שעובדים עם החברה (בטיני קאנצ'לרה ובונן בכביש, וסאוסר – אלוף העולם ב XC באופני ההרים) תורמים במתן פידבקים שרוכבים רגילים פשוט אינם מסוגלים לאפיין אותם באותה רמת בהירות שהמקצוענים יכולים. זה בא לידי ביטוי בעיקר בהכוונה מדויקת בתחומי הקשיחות והשיכוך.
דוגמא: Specialized ייצרו שלדה שמבחני הקשיחות בסטנדרטים המקובלים של הענף הדגימו בצורה חד משמעית שהשלדה קשיחה יותר, אולם המקצוענים הודיעו באופן עקבי שהיא פחות! כיצד זה יתכן? האם המדידה הכמותית הממוכנת יכולה לטעות והתחושה הסובייקטיבית של הרוכב המקצוען נכונה יותר? מתברר שצריך לשפר את שיטת המדידה כך שהיא תבטא טוב יותר את התחושה האמיתית ברכיבה. כאשר שינו את שיטת המדידה לפתע התגלו תוצאות אחרות – והמקצוענים צדקו.
אגב – חלק מהמגזינים וחברות האופניים משתמשים בשיטה הפחות רלבנטית, אז שימו לב: לא קונים אופניים לפי טבלת משקל וקשיחות באתר היצרן!
BZ: מדוע שלדות הקרבון כ”כ יקרות והאם זה ישתנה בקרוב?
יאן: עדיין ייצור האלומיניום הוא תהליך פשוט בהרבה, וישנם הרבה ספקים שיודעים לעבוד אתו. קרבון הוא עניין אחר: עלות הידע האיכותי בקרבון היא גבוהה, והייצור מורכב יותר. לטענתו ישנם אופני קרבון להמונים בשוק שברמת המחיר שלהם, כבר עדיף היה לקנות אופני אלומיניום שכן איכות שלדת הקרבון במחיר כזה אינה עולה על איכות שלדת האלומיניום. היתרון של אופני האלומיניום המקבילות ברור ומגיע בדמות רמת האבזור הגבוהה יותר שהן יספקו. אבל הלקוחות רוצים, ובמקום שיש ביקוש – יהיה מי שיספק אותו…
BZ: האם קרבון באופני הרים חזק מספיק?
יאן טוען שכן. לדבריו, בחלק מאופני ההרים עובי האלומיניום לא עולה על 0.7 מ”מ – כלומר דק כ”כ שבהחלט קרבון יכול לתת מענה לא פחות טוב. בטרייד אוף של הקרבון יש משחק בין קשיחות לחוזק. על כן ישנם שני סוגי קרבון שהם עובדים איתם ששילובים שלהם מיושמים במקומות שונים בשלדה: אחד קשיח במיוחד אולם החוזק שלו בינוני. השני חזק במיוחד אולם הקשיחות בינונית. לטענת יאן אם שלדת אנדורו מקרבון ועליה מזלג פוקס 36 יתנגשו בקיר – המזלג ישבר קודם. לא הייתם רוצים לבדוק את זה על האופניים הפרטיים שלכם…
BZ: מה היית ממליץ למי שמתלבט לגבי רכישת אופני קרבון משומשים?
יאן בתעשייה הזו כבר 12 שנה ועוד לא ראה מקרה שבו הצבע החיצוני לא סדוק, אבל בפנים מסתתר סדק מרושע שיתפרץ ויגרום לאופני הקרבון היקרים שלכם לקרוס שבועיים אחרי שקניתם אותם. ההמלצה החד משמעית היא לבדוק אופני קרבון בבדיקה ויזואלית בלתי אמצעית מדוקדקת בה תחפשו סדקים נראים לעיין בצבע או בחומר החשוף. אם השלדה צבועה ואין בצבע סדקים – כנראה שבאמת אין סדקי עומק. מצד שני אם יש סדק בצבע – יתכן שאין סדק פנימי אולם אל תיקחו סיכון. שאלתי האם בדיקות רנטגן זו אגדה אורבנית ומתברר שלא – לפעמים עושים את זה אבל ברמת הצרכן הפרטי זה לא ממש מעשי.
BZ: איפה באים לידי ביטוי הצרכים השונים של נשים בתכנון האופניים?
נשים נוטות לשבת זקוף יותר בין השאר עקב רגישות גבוהה יותר ללחץ של האוכף. בנוסף מבנה הגוף שונה מזה של גברים בהיבטים שמשמפיעים על התנוחה על האופניים: פחות משקל ושרירים בחלק הגוף העליון ויותר באיזור האגן, וכן רגליים ארוכות יותר ביחס לחלק גוף עליון. כתוצאה מכך, חוץ מתכנון אוכפים ספציפיים, גם השלדה וכיול הבולמים צריכים להתאים לחלוקת משקל שונה: מוטה אל הגלגל האחורי. נשים גם מעדיפות מרווח גחון נמוך יותר. אה… ונדרש יותר שימוש בורוד.
BZ: באילו היבטים השתפרו הבולמים שלכם מאז השקתם?
מיק מסביר: המטרות של מתכנן הבולמים הן שתיים: שיפור היעילות (פידול), ושיפור השליטה (התנהגות במצבי רכיבה שונים כגון פניות, בלימה, וכו'). המגמה העיקרית בתחום הן השגת יעילות ע”י הורדת משקל, תוך ניסיון להתמודד עם הגדלת הגמישות שהורדת משקל גובה. לכל מוצר בתחילת דרכו יש עקומת למידה. במודלים הראשונים של הבולמים היו להם בעיות עם איכות הייצור, וגם חוסר בשלות מסוים של ה Brain. לדוגמא: משקל גבוה מאוד שהיה מרוכז בחלק האחורי של האפיק עד 2008 ופגע באיכות הרכיבה. . ב- 2009 המשקל הורד משמעותית ובאמצעות פיצול הבולם ממנגנון ה- Brain הושגה חלוקת משקל טובה יותר.
שיפורים נוספים שנוספו לבולמים מאז הצגתם הם ייעול מנגנון הפריצה של הבולמים כך שניתן יהיה לכוון את רגישותו בהתאם למשקל והעדפות הבולמים.
הרגישות גם ניתנת לכיוון כך שניתן לאפשר תנועה מסוימת לבולם נעול – כדי להגיב לויבראציות קטנות יחסית בצורה מתונה, ולהפרץ לגמרי רק באלמנט גדול יותר. התועלת מבולם נעול או נעול למחצה כאשר לא צריך אותו היא ברורה: יעילות אופטימלית של העברת הכח. אין צורך יותר לחשוב ולהתעסק עם נעילה ופתיחה של הבולם.
B.Z: אילו מגמות אתם רואים בתחום הבולמים בטווח הרחוק?
אני ומיק מפנטזים בכיף על הטווח הרחוק: העתיד הרחוק כנראה טמון באלקטרוניקה. דמיינו אופניים המכילות אוסף של חיישנים שכולם משדרים למערכת השיכוך שלהם, וזו מצידה מגיבה ומשתנה בהתאם. חיישן יזהה אם אתם מטפסים, והבולם יוריד מהלך בעצמו… חיישן הברקס יזהה בלימה חזקה מקדימה ויתאים את עוצמת השיכוך של שני הבולמים בצורה אופטימלית. בפנייה חדה הבולמים יעזרו לכם להחזיק את הגלגלים ולקבל אחיזה טובה יותר – בדיוק ברמה שהפניה מבקשת.
סיכום
יש כאלה שמעדיפים את הגישה הרומנטית לייצור אופניים – ומחפשים חברות בוטיק קטנות המספקות מוצרים שלא תראו על רוכבים אחרים. אפשר גם להתעצבן על המונופול על האבזור שהגישה האינטגרטיבית של החברות הגדולות כמו Specialized ו Trek מביאות (על כך בכתבת המשך).
מצד שני קשה מאוד לטעון כנגד מוצרים מנצחים וקשה מאוד להתחרות עם היתרונות לגודל שמקנים יתרונות אמיתיים למוצרים שלהם. דוגמאות לא חסר: מתלה ה- FSR הוא מהטובים בתעשייה. דגם ה- StumpJumper המצוינים והנפוצים כל כך שמכסים טווח הנאה גדול ממרתון ועד שבילים. ה- Epic 2009, האופניים של סאוסר – אלוף העולם בקרוס קאנטרי שהציגו קפיצת מדרגה משמעותית ביחס לדגם הקודם שלהם. או Roubaix אופניים שהמציאו קטגוריה חדשה לאופני כביש: אופני נוחות ושיכוך כבישים משובשים, ולאחרונה גם ממוצבות תחת אפיל תחרותי יותר עם תום בונן שניצח איתם את הפריס-רובה.
בנוסף, אין הרבה חברות שפונות לקהלים רחבים כמו Specialized ועדיין מעיזות להכניס עיצוב אוונגרדי וייחודי לקו המוצרים שלהן. אפשר מאוד בקלות להעריך את השאיפה הבלתי פוסקת של החברה הזו לחדשנות ומצוינות בתכנון אופניים.