דגם הקנונדייל סינאפס החדש הוכרז לאחרונה ובו שורה של עדכונים שהבולטים בהם נראים לעין. אבל בפגישה שערכתי עם אנדי שמידט, האיש שתכנן את המוצר הזה, ועם דיימון ריינרד מנהל הנדסת אופני הכביש של קנונדייל, למדתי שיש דברים מאוד מעניינים, שלא תמיד מקבלים את הבמה בהודעות לעיתונות.
מאת: גיא חלמיש
מהרו- רק בימים הקרובים ניתן עוד יהיה לרכוש את חליפת הדור ה-6!
לרכישת קיט BIKEPANEL דור 6 – לחץ על קישור זה
כל שעה עם מהנדס מנוסה כ”כ כמו דיימון בחברת אופניים, שיש כל כך הרבה ללמוד ממנו היא דבר שאני תמיד נהנה ממנו מאוד. לו רק לא היתה לנו שעה קצובה במשרד בלבד, אלא סדרת יציאות לפאב המקומי על בירה טובה, אני ואריק שני (חבר-רוכב מניו יורק ואלוף ישראל בנג”ש לנוער לפני כ 20 שנה שביקר איתי במשרדים) היינו שותים בצמא את כל הסיפורים שלו…
והיה גם סיבוב עם סופיה ווייטקומב מנהלת ה PR שלהם במשרדי חברת האופניים המרשימה הזו, שתמיד משחררת מוצרים עם אופי רב וייחודיות ו Lunch Ride – אירוע מקובל בחברות אופניים (גם אצלכם במשרד?). המשרדים שלהם יפים ומעוצבים ויש מלא אופניים מסביב – כמו האופניים הירוקים של סאגן בתמונה מטה וכמה קלאסיקות שקשה לא לרצות להעביר כדי לתלות בסלון, כתמונה. אפשר בקלות לדמיין עבודה במקום כזה. הסינאפס החדשים אגב, יגיעו לישראל ולרשת Recycles באזור נובמבר.
הכירו את Damon Rinard ו Andy Schmidt
דיימון הוא אחד האנשים שהכי רציתי להכיר בתעשייה העולמית באופניים. הוא שנתיים וחצי בקנונדייל (ו-GT) דמיינתי שיחה מרתקת שנובעת מהיותו בצמתים מדהימים וחדשניים בתעשייה הזו מעל ל 20 שנים: הוא היה שם ב Kestrel בשנות ה 90, כשהם השיקו את אופני הכביש האווירודינמיים מקרבון והוא היה חלק מצוות הפיתוח שלהם בעידן של צינורות עגולים מאלומיניום…
דיימון רינארד
הוא פיתח אופניים בטרק והמשיך להיות בשפיץ של החזית עם סרוולו שלקחה את התפקיד של קסטרל כמובילה חדשנית והביאה את ההפרדה שכל השוק אימץ בין אופני קשיחות-משקל לבין אופני כביש-אוירודינמיות, כולל היציאה המבריקה של מוט אוכף מתהפך (שחסרה לי גם היום בדגמים רבים) שמאפשר תנוחה קדמית לטריאתלון ואחורית לרכיבת כביש. בקיצור הוא האיש שאם אתם אוהבים טכנולוגיה ואופניים הייתם רוצים לשבת איתו על בירה ולשמוע סיפורי מורשת על התפתחות הענף אופני הכביש בעשרים השנים האחרונות. לצערי על מה שמעניין באמת לא יכולנו לדבר: מתי קנונדייל תשיק את הדגם האווירודינמי שלה. המיקוד בשיחה היה על הסינאפס החדשים.
אנדי והיצירה: סינאפס 2018
אנדי שמידט הוא המהנדס השני שישבנו איתו הוא בצוות של דיימון והאדם העיקרי שעבד על ה Synapse ואפשר להגיד שהיצירה הזו היא משולחנו. הוא זה שממש נכנס לעומק ומימש את היעדים שהוצבו לדגם החדש, אותם הראה לנו על האופניים שלו – פרוטוטייפ סופי של ה Synapse. אגב, עוד דבר שרבים לא יודעים הוא שלמעשה מדובר בחברה בעלת שני מותגים: ואותם האנשים מתכננים גם את אופני GT.
כמובן ששניהם גם רוכבים (חזק!) ויצאנו איתם מייד אחרי הפגישות גם ל Lunch Ride – שעה אינטנסיבית ומעוררת ברולינג הילס יפהפה. על זה – בהמשך…
מהם החידושים העיקריים במודל 2018
אוקיי, בואו ונוריד מהמערכת את כל הדברים “הגדולים” החדשים במוצר הזה: קודם כל הורדת משקל במאות גרמים מהדגם הקודם. הקצנה משמעותית של האסימטריה בשלדה – הבדלים ניכרים בין צד ימין לצד שמאל במזלג, התומכות שרשרת, ובכל מקום שמושפע מכך שכל הוואטים שלנו נכנסים לשלדה מצד ימין בעיקר, ובמעצורי דיסק וכוחות העצירה מנסים לעוות את השלדה גם הם מצד אחד בעיקר.
בנוסף- הם למעשה יצרו אופניים אחרים ואופטימליים לכל מידה עם צינורות שונים לגמרי במידות שונות – למשל קוטר צינור תחתון גדול במידות הגדולות וקטן יותר בקטנות. הם הכינו 3 מידות שונות למזלגות (אבל הסטם במידה זהה לכולם). זה מה שאפשר להוריד את המשקל ולהוסיף קשיחות צידית משמעותית.
הושק כידון וסטם ייחודיים ואווירודינמיים שמספקים מראה נקי. הכידון מקרבון והסטם מאלומיניום (אנדי מספר שאין יתרון לקרבון בסטמים, ואפשר להגיע לאותם משקלים וקשיחות עם אלומיניום בעלויות נמוכות יותר) – ומה שיפה בהם שהם נראים כיחידה אחת, אבל מאפשרים קיסטום אורך ורוחב לרוכב, וגם הטיה של זווית הכידון שחסרה לגמרי בכידונים אינטגרליים מיחידה אחת. יש גם מקום להתקן אלגנטי למחזיקי גרמין ששולב במוצר.
לבסוף – הורחבה ההתאמה לצמיגים מעט רחבים יותר: 32מ”מ מה שמטשטש עוד יותר את הגבולות בין אופני אנדיוראנס לאופני גראבל, ומתחיל להשאיר מקום להינות מגרבל מבלי לאבד את חווית הכביש התגובתית יותר.
שיפורים חכמים ונסתרים מהעין
הם הצליחו לדקק את הצינורות המייצרים שיכוך ורמת הספיגה קפצה מדרגה משמעותית. אפשר לראות את זה בעין בקלות בתומכות האוכף הדקיקות יותר מבדגם הקודם.
חבק מוט האוכף שונה והגישה אליו בזווית מלמטה מחור קטן בשלדה. זה נקי, לא צריך יותר את כיסוי הגומי שהיה בדגם הקודם, ואנדי מספר שהוא תכנן את הזווית כך שיהיה קל להשתמש באלן עם מד טורק וזה לא יתקע בשלדה.
אנדי השקיע הרבה מחשבה בשיפור הולכת הכבלים בתוך השלדה כך שזה ידידותי למכונאים, איכותי יותר (ללא נקישות) ומוסתר טוב יותר מבעבר. למשל – חור קטנטן מוסווה בצמוד למעביר הקדמי מאפשר הולכה נקייה לגמרי של חוט ה Di2. עוד דוגמה למאמץ לשוות מראה נקי – לוחית הכניסה של הכבלים בצינור התחתון מקבלת את כל הכבלים, ולא משאירה חור פתוח מכוער וחתום בצד השלדה כמו שרואים בלא מעט זוגות כשיש מערכת חשמלית.
עוד נקודה – החיבור של המעביר הקדמי הוא בברגים לשלדה, וכך אפשר לוותר עליו – אנחנו הולכים לראות יותר ויותר רוכבים בוחרים באופניים עם 11 הילוכים בלבד גם בכביש, ויש דגמים לסינפאס החדשים שיגיע כך, ויתכן שהסינאפס הבאים יגיעו כבר עם אפשרות ל 1x בלבד – גם בתכנון השלדה ומרווחי הצמיגים, ואז יאפשרו צמיגים רחבים באמת, וביטול מוחלט של ההפרדה בין גראבל לכביש. אני חושב שזה רעיון מעולה – גם להוריד משקל, גם להרחיב את טווח השימושיות, גם לחסוך רכישת זוג נוסף לגראבל, וכל זה במחיר קטן יחסית של הגדלת הקפיצות בין הילוך להילוך. מי שירצה לרכוב בבוץ וגשם – יכול גם להינות מחורי הכנה להתקנת מגנים גלגלים.
בואו נדבר על מה שחשוב באמת – חווית הרכיבה
אני מתחבר לקונספט הנוחות – זה פקטור משמעותי מבחינתי בבחירת אופניים, אבל באופניים הפרטיים שלי בחרתי מתוך קטגוריית הקשיחות-משקל מכמה סיבות עיקריות שקטגוריית האנדיוראנס בדרך כלל לא נותנת להן מענה:
- חיות ואג’יליטי – חיות זו הדינמיות של האופניים, התגובתיות שלהם ברכיבה אגרסיבית יותר – מיידיות העברת הכח כשיוצאים לספרינטרים או עמידה בעליה.
- היגוי – יש נטייה לתת לאופניים מהסוג הזה עודף יציבות. גם יציבות יתר פוגעת בחיות ובתגובתיות.
- גובה קוקפיט מוגזם – צינורות ראש ארוכים מדי, מוגזמים, מפריעים לרכוב נמוך ואווירודינמי, ומקלקלים את פיזור המשקל על האופניים.
- משקל – הפער שנפתח בין דגמי העליות לנוחות של רוב החברות במשקל היה פשוט גדול מדי.
כל אלה מתורגמים בסוף לחווית רכיבה נעימה, רכה, מפנקת ונוחה למרחקים ארוכים אבל חסרת משיכה לרוכבים תחרותיים. לכאורה זה הגיוני- הרי זה בדיוק המקום שבו הם משלימים את קו המוצרים של חברות האופניים לצד דגמים תחרותיים יותר, אבל זה מפספס את העובדה שרכיבת כביש היא בכל זאת לא רכיבת טורינג אלא רכיבה ספורטיבית במהותה, גם אם זה בספורטיב (גראן פונדו). זה לא חייב להיות ככה – הרי המקום ממנו שואבים האופניים האלה את ההשראה הוא הכי תחרותי וקשוח שיש: הקלאסיקות של האביב, פריז-רוביי. כבר לפני שנים ארוכות כשראיתי בטור דה פראנס אופני קסטום של קאנצ’לארה שהיו אופני אנדיוראנס רק עם צינור ראש נמוך אמרתי לעצמי שזה בדיוק מה שהייתי רוצה.
מוליך הכבלים הפנימי- שיפורים נסתרים מהעין
במקרה יושב לידי בקנונדייל האיש שממחשבו יצא התכנון של Trek עם הגישה הזו בדיוק – גיאומטריה שונה לאותו דגם עם צינורות ראש באורכים שונים (גרסאות ה H1, H2), אז חשתי שיש לי עם מי לדבר על זה! דיימון מהנהן ומייד שולף ממחשבו טבלת אקסל ובה דטה בייס של גאומטריה של מעל 300 זוגות אופניים (כמו שמכילות מכונות ההתאמה של מכווני האופניים רק באקסל שמאפשר להשוות במהירות בין דגמים שונים. הוא מראה לנו במהירות גרף ובו בציר אחד Stack ובשני ה Reach של כמה זוגות (ביניהם הסינאפס הקודם והסופרסיקס). כך אפשר לכוון ולתכנן בדיוק את האופניים ולראות בדיוק כמה ספייסרים היה צריך רוכב מסוים כדי להשוות גובה קוקפיט של שני זוגות שונים. אנחנו מסתכלים על הסינאפס החדשים ורואים שהם טיפלו בנקודה הזו ואיזנו מעט לכיוון גאומטריה תחרותית יותר, וההפרש בין ה Evo התחרותי ל Synapse הופך להיות קטן מאוד – ברמה של 2 ס”מ (למידה שהסתכלנו עליה).
דיימון מדגים כיוון הילוכים על מתקן שדה…
דבר נוסף הוא ההיגוי – והוא מושפע בעיקר ממידת הטרייל (זו מצידה מושפעת מזווית המזלג והמיקום המדויק של ציר הגלגל ביחס אליו, וגם באלה אין חופש מוחלט כיוון שבמידות קטנות רוצים להימנע מקרבה מסוכנת של הרגליים לגלגל). גם בנושא הזה הם מבצעים הרבה בדיקות כדי להגיע לחווית ההיגוי הנכונה לאופניים – והכלי לכך הוא מזלג מיוחד שאפשר לרכוב איתו על הפרוטוטייפ ולשנות בכל 10 שניות את הטרייל עד שמגיעים למידה המושלמת, לטעמם של המתכננים. הם הצליחו לייצר טרייל זהה של 5.7 ס”מ לכל מידות האופניים (למרות שינויים שנוצרים בין מידות בזווית המזלג אל הקרקע).
ההזדמנות בהפיכת הקטגוריה לתחרותית יותר
אם לוקחים את הקטגוריה הזו לכיוון תחרותי יותר מרוויחים אופניים שהם גם נוחים במיוחד וגם מהירים המאפשרים דיסנדינג מהיר יותר, בטוח יותר ומלחיץ פחות. ההבטחה במוצר כזה היא שהוא יתאים גם לתחרות מזדמנת או רכיבה אגרסיבית יותר ואימונית, וגם לרכיבות נפח ארוכות או טיולים רב יומיים עם האופניים בחו”ל.
זו הזדמנות חדשה להרחיב את המעטפת לרכיבות בדרכים פחות סלולות – לשלב גראבל עם רכיבת הכביש, וליהנות מטיולי אופניים על זוג אופניים רב שימושי באמת.
אגב גראבל – שאלתי מדוע בעצם הם לא פתחו את זה עוד יותר כדי שיהיה אפשר להכניס צמיגים רחבים ממש – 40 למשל? (כמו בחברת הבוטיק Open).
דיימון אומר דבר מעניין: יש מרווחי תקינה הדורשים 4 מ”מ בכל צד מהצמיג, אבל בפועל יש מעט יותר כיוון שהיצרנים שומרים מרווחי בטחון עבור הבדלים קטנים בייצור בין שלדה לשלדה, עוד איזה שני מ”מ של צבע וכד’. אם אתה לא רוכב עוצמתי במיוחד שמצליח לעוות את הגלגלים, או רוחב בעיקר בימים ללא בוץ אפשר בתכלס להכניס יותר מ 32… זה כבר יכול להפוך את הזוג הזה לבר מתיחת ייעוד משמעותית לגראבל.
הסיבה העיקרית שאי אפשר להכניס יותר בצורה רשמית היא שהתכנון מניח קראנק כביש וזה מייצר את מגבלת רוחב הצמיגים – זה משפיע על אורך ה Chain stay וה Chain Line כפי שמוגדר בדרישות של יצרני מערכות ההינע (שימנו וסראם) לכביש.
סינאפס, סופר X וסופר סיקס יצאו לרכיבה
הגיע הזמן לבדוק את הכלה
משרדי קנונדייל יושבים כשעה וחצי מהעיר ניו יורק במדינה אחרת – קונטיקט. זו סביבה ירוקה מדהימה שניכר על הבתים בה שהחברה לא סובלים שם- וילות גדולות מוקפות מדשאות ענק ויערות סבוכים ויפים. התוואי – רולינג הילס מגניבים בסגנון בית גוברין רק צפוף יותר: מלא עקומות, ירידות ועליות הדוקות ודי תלולות לפעמים: שפע של הזדמנויות להרגיש את הסינאפס במכות כח, יציאות מהאוכף, השכבות בסיבובים מהירים ורכיבה דינמית.
השותפים לרכיבת ארוחת הצהריים בת 18 המייל העצבניים האלה הם המהנדסים שמארחים אותנו, ועוד מהנדס אוסטרלי חייתי שהוא גם טריאתלט ומומחה באווירודינמיות… הוא מוביל את הרכיבה בעוז ואני נלחם עם הדופק להישאר על הגלגל שלו. פה ושם כשיש אספלט שבור אני נכנס אליו בעיניים פקוחות עם הסינאפס שקיבלתי – במידה 54 ועליהם צמיגי 30, ללא הכידון החדש (חבל), וממשפחת הדגמים שנבנו מקרבון פחות יקר – דגם הדיסק 105 – שום דבר מפואר… ועדיין היה עליהם כיף גדול ודינמי.
התחברתי לאופניים מהשנייה הראשונה – קל מאוד להתחבר אליהם, כי הם פשוט נוחים ונעימים יותר מכל אופניים שרכבתם עליהם. רמת השיכוך פה היא פנטסטית, ותוך כדי הרכיבה חשבתי על זה שהאופניים האלה היו הבחירה הראשונה שלי אם הייתי רוכב ניו יורקי (הכבישים שם שבורים, מלאי מכסים ופסים כמו איזה מסלול בלגי קיצוני).
הגיאומטריה באמת הרגישה לי מצוין – למרות שנשארתי עם ספייסר אחד גבוה יחסית (הספייסר החרוטי שמגיע עם האופניים ונראה משתלב ופחות “ספייסרי” מהרגילים שאתם מכירים), החזית לא היתה גבוהה להחריד. מי שישים את הסטם הכי נמוך שאפשר – כבר יצטרך גמישות טובה כמו של רוכבים תחרותיים לגמרי. רוב הרוכבים הבוגרים ישאירו את הספייסר הזה ועדיין יוכלו לרכוב תחרותי כשהם בדרופים, ומי שרוצה עוד קצת אגרסיביות יכול לוותר עליו. (אני הייתי צריך סטם ארוך יותר בס”מ, אבל אני יודע לנטרל את זה מבחינת הבנת האופניים…)
עם צמיגי 30, ודיוק רב בהיגוי, הרגשתי שאני יכול ממש לטוס בסיבובים ובירידות מהירות. הדיסקים עוצרים מדהים, נשלט וללא רעידות מהגלגלים, ואתם “על מסילה”. ההזדמנות ברכיבה עם גלגלים קלים יותר וצמיגי 25 היא להשלים גם את חווית היציאה לספרינט ועמידה כך שתהייה חדה יותר. לא מדדתי את משקל האופניים שהיו אצלי ברכיבה הקצרה הזו, אבל תחושתית הם לא היו קלים במיוחד, ולא כבדים במיוחד.
כיסא ה Fabric היפה ומפנק ומוט ה SAVE המשכך של הסינאפס
בקנונדייל עושים שימוש בשתי רמות קרבון לאופניים כדי להוזיל אותם משמעותית עבור מי שלא חייב את הכי יקר והכי קל. באופניים היקרים יותר (Hi-Mod) יש קרבון קצה וכ 100 גרם פחות מבשלדות הקרבון ה”רגיל”. בשלדה הזולה יותר אותה בדקתי, אין את החור האייקוני שיש בצינור הכיסא:
אני חייב לאמר שלרוב הרוכבים אין שום הצדקה להשקעה בקרבון הקצה היקר יותר – האיכות מצוינת גם עם הרמה שבדקתי. ומילת אגב על האוכף היפה והמדויק של Fabric (חברה אחות של Cannondale ו GT) – השילוב שלו עם מוט אוכף ה Save היה מושלם.
הוביל רוב הדרך – הוא גם טריאתלט אוסטרלי חזק וגם מהנדס מומחה באווירודינמיות…
קנונדייל וסינאפס 2018 – מחכה למבחן המלא
אלה היו 18 מייל כייפיים ומאירי עיניים – הרגשתי שקנונדייל עשו צעד אחד נוסף לכיוון של יותר רוכבים שעד היום נמנעו מבחירה ב Synapse כי הם לא מספיק תחרותיים. התחושה שכעת – אין בעיה להגיע איתם למשקל נמוך ולהנות מספקטרום רחב יותר של רכיבה, גם תחרותית, וגם מנוחות. אבל זו היתה רק הצצה, ועם אופניים ברמת מחיר נמוכה יחסית. הם עשו לי חשק גדול לקחת את האופניים למבחן מלא או ארוך טווח, אבל בפעם הבאה בגרסת הקצה הכי קלה שיש עם גלגלים קלילים, ולבחון אותם מזווית של רייסר ומטפס מצד אחד, עם עוד סט גלגלי טיובלס וצמיגי 34 מצד שני.