כמה פעמים קרה שנכנסת לחנות אופניים וביקשת לדוגמא מכנס רכיבה. המוכר, בפרצוף הכי רציני, אמר לך “אין לנו לנשים, אבל את גבוהה תקחי מידה S של גברים, זה בדיוק אותו דבר”?
אז זהו, שלא, ויש הבדל. אם אתה גבר, וקורא את השורות האלו ולא מבין על מה אני מדברת, אז דמיין שמישהו היה אומר לך “תלבש את החוטיני האלו, הגדלנו אותם למידה L, זה אותו דבר”. אתם ישר תקפצו ותגידו “מה פתאום, לאאאאא” למה בעולם באופנה ה”רגיל” אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו שיש הפרדה בין בגדי גברים לנשים אבל בעולם הרכיבה לא? מה שונה?
בשנים הראשונות שבהן התחלתי לרכוב מבחר בגדי הרכיבה היעודיים בארץ לא היה גדול. על ביגוד רכיבה ספציפי לנשים לא היה מה לדבר והקניה באינטרנט עוד היתה בחיתוליה. אז נאלצנו אנו הנשים להסתפק במה שהיה בנמצא, בעיקר בבגדי גברים, שלא היו ממש נוחים, ולא ממש התאימו. אבל למזלי אני 1.76 מטר אז יכולתי להסתפק במה שהיה, אבל מה אם את בחורה בגובה 1.55 מטר, את כנראה תצטרכי למצוא לך ספורט אחר.
כשעברתי לגור בניו יורק ביגוד רכיבה לנשים היה זמין יותר, אם כי גם אז במבחר מצומצם. רק אז הבנתי כמה ההבדל משנה, בעיקר במכנסי הרכיבה. כבר אז בתחילת שנות ה-2000 היו מספר חברות שהחליטו שגם לנו הנשים מגיעה התייחסות ויצרו ביגוד ספציפי לנשים, אבל העיצובים היו משעממים או בצבעים מוזרים. מי אמר שאם את בחורה את חייבת ללבוש חולצה ורודה עם פרפרים או פרחים?
מאז זרמו הרבה מים בירדן ועם גידול אוכלוסית הרוכבות כך גדל גם ההיצע. כיום כמעט אין חברה גדולה בעולם האופניים שלא מקדישה ליין ספציפי לנשים (ביגוד, ציוד ואופניים). הדגילה לעשות היא חברת ג’יאנט שהכריזה לפני זמן קצר על פיצול מותג הנשים שלה Liv לחברה נפרדת. כמובן שגם בארץ כבר אין בעיה למצוא ביגוד ספציפי לנשים, בין ביצור המקומי כמו חברת Funkier לבין חברות זרות. אבל עדיין המבחר אינו גדול, החנויות לא מחזיקות סטוקים מכול המידות ובטח שלא בדגמי הקצה- כי איזה בחורה תשקיע 2,000 ש”ח בנעליים? קבלו News flash: אנחנו משקיעות הרבה יותר מזה בביגוד והנעלה רגילים, אז למה שלא ברכיבה? זה קרה לי לא אחת גם בארה”ב שמוכר ניסה להסביר לי שהדגם של הנעל ב-$100 זה בדיוק אותו דבר כמו ה-s works שעולה $400, וכי אני בחורה אז זה ממש מספיק לי.
אז היום אני רוצה לדבר על טרנד די חדש בתעשייה שלשמחתי הולך וגדל: אותן חברות שהוקמו על ידי נשים ופונות לקהל הנשים בלבד, ושרוכבות או טריאתלטיות רציניות ותחרותיות הן הפוקוס העיקרי שלהן. הן משקיעות בעיצובים קוליים, פיתוח פדים מיוחדים, גזרה יעודית וכו’. הן אומרות לא לגישה הקיימת של ניקח את הדגם של הגברים, נקטין ונצר אותו למידות נשים, נחליף לצבעים ורודים, סגולים והינה יש לנו ליין לנשים.
אי אפשר לדבר על חברות לביגוד נשי או לנשים בכלל בלי להזכיר את חברת Terry Bicycles, זו אכן החלוצה בתחום. האוכף עם לוגו הפרפר שלה חוגג השנה יום הולדת 30, וזמן קצר לאחר השקת אותו אוכף (שבמונחים של היום נראה כמו ספת טלויזיה נוחה) הוקמה החברה ופועלת למעלה מ-25 שנה. Terry הוקמה על ידי ג׳ורג׳ינה טרי ובמהלך השנים עיצבה אופניים, מושבים, ביגוד ושאר נלוות עבור האישה הרוכבת. ההשגים של החברה מרשימים ביותר, והמוח העומד מאחורי החברה עוד יותר מרשים וחלוצי.
הינה סרטון קצר שיסביר לכם למה:
אבל היום אני לא רוצה לדבר על טרי או על ג׳ורג׳ינה טרי, לא מתוך זילזול בהישגיהם או במטרה שלהם, אלא בגלל שאני רואה את המוצרים שלהם כפונים יותר לרוכבות קומיוטינג, או חובבניות ולא רוכבות רציניות שמתחרות, מבלות שעות וימים על האוכף או ספורטאיות אינדורנס בכלל. היום אני רוצה לדבר על חברות אלו, ששמו להם למטרה לעשות ביגוד נשים ברמה הגבוה ביותר לרוכבות או הטריאתלטיות הרציניות.
בטי דיזיין – כשמסלול הדוגמנות נפגש עם ספורט
בטי דיזיין היא הידועה שבחברות והפופולרית שבהן (לפחות לדעתי). למי שלא יודע בטי הוא כינוי לבחורה בסלנג האמריקאי ומכאן בא השם. קסטין מאייר הקימה את החברה לפני כחמש שנים. כשמה כן היא; החברה מתמקדת המין הנשי כמטרה העיקרית שלה. העיצובים צבעוניים והלוגו היחודי של הפרפר והגולגולת מושך את העין. קריסטין אמרת שאלו בעצם שתי אובססיות שלה ששולבו יחד בנישואין מוצלחים ביותר.
קריסטין מאייר והבטי’ס (תמונה באדיבות בטי דיזיין)
המטרה בהקמת החברה אומרת קריסטין בראיון קצר שערכתי עימה, היתה להביא משהו שונה לנשים בתחום הטריאתלון והרכיבה. היא מסבירה לי שבמשך 17 שנים של תחרויות, היא תמיד חיפשה את התלבושת המושלמת ל-race day. בשלב מסוים השתעשעה עם הרעיון של ליצור לעצמה ביגוד קאסטום, שיתאים לקסדה ולאופניים ושיהייה יחודי ושונה מהשאר (נשמע מוכר?). המטרה היתה ליצור קיט מיוחד שיגרום לנו הנשים לרצות לרכוב ולהיראות טוב.
בטי דיזיין – Badass is Beautiful – קיט שמתאים לקסדה (תמונה באדיבות בטי דיזיין)
העיצובים של קריסטין מושפעים מעולם הגלישה ותרבות הפופ, וביחד יוצרים שילובים מעניינים שמושכים את העיין. קריסטין הסבירה לי כי היא אוהבת את הצבעים של אופנת הגלישה, הם מבריקים, בולטים ומשדרים שמחה. המטרה שלה היא ליצור ליין יוצא דופן שיבלוט ממרחק של קילומטרים. היא עושה שימוש בחוסר סימטריה, צבעים בולטים, זוהרים וניגודיים.
דגימה מליין הטריאתלון (תמונה באדיבות בטי דיזיין)
אכן, אם את לובשת קיט של בטי את תבלטי למרחוק. השאלה היא איך הקיט מרגיש? מבחן לקיט הרכיבה והטריאתלון של בטי בכתבה הבאה בסידרה.
Coeur – מהירות בסטייל ומהלב
כשאיסט קוסט Preppy פוגש בווסט קוסט קול (תמונות באדיבות Coeur)
חברה נוספת בקטגוריה עם נוכחות די גדולה בארה”ב היא Coeur (לב בצרפתית והשורש למילה אומץ, מה שהחברה מנסה לשדר). גם היא הוקמה על ידי נשים שבמשך שנים של תחרויות בענפים שונים של ספורט הסבולת חיפשו קיט שגם יראה טוב וגם יתאים. לפני 10 שנים כשקירבי הקימה את החברה, כל מה שהיא מצאה בשוק היו פרטי לבוש משעממים, לא מותאמים, גורמים לשפשפות במקומות הלא נכונים (האמת, אין מקום נכון לשפשפת) וממש לא מחמיאים לגוף האישה, או כמו שהיא אומרת, גורמות לנו להיראות כמו נקניקיות. מוכר? כמה פעמים ניסינו מכנסי רכיבה שגורמות לירכיים שלנו להילחץ כמו נקניקיה?
אז קירבי החליטה לעשות מעשה. היא החליטה שהיא צריכה קצת אופנה והמון פונקצוינליות. המטרה היא ליצור ביגוד שלא רק יראה טוב אלה יהיה המתאים ביותר, פונקציונלי ביותר ונוח. קהל היעד – נשים בתחומי ספורט הסיבולת. גם היא כמו קריסטין משתמשת ברקע שלה כאתלטית לעיצוב הליין.
את ההשראה לעיצובים היא מגדירה כאיסט קוסט preppy (דמינו ז’אק מוריס מהצלצול הגואל) שפוגש את הקוליות של החוף המערבי. המיוחד הוא שכל הביגוד שלהם מיוצר בארה”ב, בלוס אנג’לס. כאתלטיות הן גם תורמות חזרה לספורט ו1% ממכירות החברה נתרמות לעמותת Challenged Athletes (עמותה שמטרתה קידום הספורט ועזרה לספורטאים עם מגבלות פיזיות).
מימין: ליין הטריאתלון עם הפד המיוחד
אז מה מיוחד בביגוד מעבר לעיצוב וההתאמה לנשים? גולת הכותרת של המוצרים שלהם הוא הפד ללא תפרים במכנס הטריאתלון. המטרה היא ליצור חייץ ולמנוע שפשפות שנוצרות לפעמים בעת הרכיבה או תכופות יותר בשלב הריצה. אז קבלו סירטון על איך זה עובד:
Smash – הצעירות והנועזות
הצעירה שבחבורה הוקמה על ידי הילארי ביסקאי (טריאטתלטית מקצועית שתחת חגורתה לא פחות מ-66 איירונמן ועוד כמה וכמה אולטרה איירונמן) שחברה אל מישל לאנדרי, גם היא מתחרה ספורט סיבולת ומעצבת בגדי רכיבה וטריאתלון. את הרעיון להקמת החברה הגו השתיים קצת אחרי שהילארי החלה לאמן את מישל ושיחות אופנה (או חוסר אופנה) שהתפתחו בין השתיים הפכו לסמאש.
גם אותן מנחה המטרה ליצור ליין של בגדים לספורטאיות האנדורנס הרציניות שיהיה סטייליסיטי, badass, ונשי. העיצובים נועזים וגאומטריים ובעיקר בולטים. כיוון שלנו הנשים חשוב שהכל יתאים, הן מציעות את הקיט המושלם עם מחממי ידיים וברכיים תואמים.
ההשראה לעיצובים לקוחה מחוויות אישיות שלהן, ובאתר החברה ניתן למצוא את הסיפור שעומד מאחורי הדגם. תוספת נחמדה ועם טאץ אישי. ואם מדברים על טאץ אישי אז החברה מציעה גם חולצת רכיבה וטריאתלון במהדורה מיוחדת לחגוג את הזכיה של הילארי באליפות העולם באולטרה מרתון, והיא גם תחתום לכן על החולצה אם תרצו. בשונה משתי החברות האחרות, הן לא שכחו את הגברים, וחלק מהעיצובים שלהם מיוצרים גם בדגמי גברים.
מימין- גם גברים מקבלים הזדמנות. משמאל- ליין הטריאתלון.
לסיכום
כמובן שאלו לא החברות היחידות העונות על הקטגוריה של ע״י נשים עבור נשים (ראו ערך Soas Racing vonderkitten וכו׳). זאת היא רק סקירה קצרה על משהו שאני מקווה שמסמן מהפך בעולם הרכיבה והטריאתלון, התייחסות לנשים כקהל יעד ולא כמשהו שלאחר יד.
המשותף לשלוש החברות האלו הוא קהל היעד הספציפי, העיצובים, הצבעים הבולטים וההתמקדות במה שאת הרוכבת וטריאתלטית צריכה, מתוך נסיון אישי בספורט. אבל יש גם שונה, כל אחת מהחברות האלו בחרה להתרכז במשהו קצת שונה, חדשני ומיוחד. אגב, כל החברות פועלות בעיקר on-line ושולחות גם מחוץ לארה״ב. מקווה להביא לכן הרוכבות בעתיד עוד חדשות מעולם הרכיבה והטריאתלון הנשי.
מאת: שרון שחר
תמונות: Betty Designs, Couer, Smashfestqueen ושרון שחר
