בשבועות האחרונים התפתחו מספר דיונים סביב הביטוי ׳מצב הענף׳. מכיוון שלדעתי הנושא ראוי ואף קרוב לליבם של רוכבים רבים, חשבתי לנכון להביא נקודת מבט אחרת, שמשקפת טוב יותר את המציאות לטעמי:
תקציב האיגוד
אחד המרכיבים החשובים ביותר בענף האופניים התחרותי ובכלל, הוא תקציב איגוד האופנים, שיחד עם תקציבי הרשויות ודרישות המשטרה מהווים את הגורמים המשמעותיים ביותר בקיומם של מרוצי הכביש בארץ.
סקירה של התקציב המוצג ל 2013 מראה גידול בלתי צפוי של כ 20% בתקציב. זהו הישג משמעותי בימים בהם רוב התקציבים מקוצצים. עיון מדוקדק מראה כי את עיקר הגידול בכסף בחר האיגוד להשקיע בנבחרות הכביש וההרים, הנבחרות יהנו מכ 464 אלף שקל שיתוספו לפעילותן.
בשיחה שקיימתי עם גזבר האיגוד איציק גליקמן, נימק איציק את ההחלטה להשקיע בנבחרות סכום משמעותי בנימוקים הבאים: “מרוצי אופנים (הרים וכביש), הינם ענף אולימפי. האיגוד רואה בהגעה לאולימפיאדת ריו, יעד מרכזי ולכן בחר להשקיע במצוינות השגית וביצוג רוכביי חוד. בימים אלו נקבעים קריטריונים חדשים לעמידה בתנאי הנבחרות ושליחת מתחרים לתחרויות ולאליפויות עולם. האיגוד מתוקצב ע”י מנהל הספורט, על פי השגיי הנבחרות בתחרויות בעולם, ולכן הגידול בתקציב הנבחרות. בנוסף לאמור, האיגוד שם השנה דגש על קבוצת הקדטים, על מנת להגדיל את בסיס הפרמידה ובסיס הנבחרות בעתיד. האלטרנטיבה להגדיל את תקציב התחרויות בארץ, נראתה פחות אפקטיבית עקב השתתפות דלה ועלויות גבוהות של התחרויות. אין הצדקה ליותר תחרויות בהינתן כמות המתחרים הנוכחית העלויות גבוהות ביותר ואין להן ערך ספורטיבי מספק!”
בנוסף – “ועדת בורוביץ קיצצה כחמישים אחוז מתקציב הטוטו לאיגוד האופניים. אף על פי כן, הצלחנו לעמוד ביעדי התקציב. השנה לאחר לחצים נקווה שישופר מצבינו עם הקמתה של ועדה חדשה שבראשה לובצקי. השנה תתקיים גם המכביה לאחר ההצלחה של הפעם הקודמת בענף האופניים” (סעיף השיפוט הגבוה בתקציב 2013, מוסבר ע”י גזבר איגוד האופניים בעיקר בהקשר של מרוצי האופניים במכביה – ד.א).
תקציב התחרויות המקומיות מתוכנן להישאר דומה לזה של 2012, בהנחה שמחירי השיטור לא יועלו, מבטיח הדבר כמות ואיכות מרוצים דומה לזו של 2012. בכלל, עלויות השיטור הן מטלה קשה על התקציב. מוסיף גליקמן – “עלויות המשטרה עולות בכול שנה! אין למשטרה מחירון קבוע ואין הם רוצים לעבוד לפי בסיס מחירים מקובל. כל תחרות לגופה ובכול שנה מחדש. התחרות הראשונה של פתיחת העונה באורים עלתה 28,000 ש”ח, סכום עתק לארבע שעות של תחרות. ישבנו במספר ועדות, ועל אף הסימפטיה ושיתוף הפעולה ההדוק המחיר יקר. אין למשטרה מסגרת תקציבית שנתית לגביי תחרויות אופניים ואנו נדרשים לשלם מראש עבור כול תחרות. עליי לציין שעבודת המשטרה מקצועית וללא דופי”.
עוד פריט ששווה לתת עליו את הדעת הוא ביטול ההקצאה המינימלית שהיתה ליחסי ציבור. מה שמבטיח שנמשיך לקיים את הפעילות החביבה עלינו במחתרת. גליקמן מסביר כי – “יחסיי הציבור בוטלו בגלל חוסר הצלחה של המשרדים איתם עבדנו ובגלל מצוקה תקציבית”. האיגוד סופג, במקרים מסוימים במידה מסוימת של צדק, ביקורת רבה. לטעמי, ברוב המקרים תיקשור טוב יותר של ההחלטות היה משפר פלאים את יחסיו של האיגוד עם קהל לקוחותיו הפוטנציאלי, בשיחתנו גילה גליקמן פתיחות ולא הסתיר דבר.
מאידך, הפרויקט המוערך של אופניים לכולם יתוקצב בכ 100 אלף שקלים נוספים!
גם אם מנהלים אחרים היו משנים את סדר העדיפויות בתכנון התקציבי שהוצג, בעיני ההחלטות שמשתקפות מהתקציב אינן בלתי הגיוניות והלוואי ויובילו לתוצאות המצופות. מנהלי האיגוד החליטו לתעדף את הנבחרות על פני יותר מרוצים בארץ. יתכן ואנשים אחרים היו מקבלים החלטות אחרות, אבל ההחלטה לגיטימית.
קו הסיום במירוץ אורים הראשון ב 2013. צילם: איל דולין
ביטול מרוצים
העונה עוד לא החלה וכבר זכינו לביטולם של מספר מרוצים. מרוץ בית שאן נדחה עקב תנאי הדרך על ידי המשטרה, טור אילת בוטל כנראה עקב תקציב הרשות המקומית ומרוץ הסייקלוקרוס בפתח תקווה נדחה וצומצם. משבר תקציבים ברשויות המקומיות, קושי בגיוס מימון לתחרויות ומיעוט מתחרים הם הגורמים המשמעותיים שמקשים כלכלית על קיום מרוצים בארץ.
זו לא פעם ראשונה. מרוצים התבטלו בעבר וכנראה יתבטלו גם בעתיד. זה חלק מהספורט. מרוצי אופניים מורכבים לוגיסטית משום שהם מתקיימים בדרכים ציבוריות ולא באצטדיונים או מגרשים יעודיים. גם באיטליה ובספרד מרוצים רבים מתבטלים. אך כאשר 10% מתוך 100 מרוצים מתבטלים נשארים 90 מרוצים. כאשר 10% או 20% מתבטלים מתוך 20 המרוצים שיש בישראל בשנה, האפקט הרבה יותר גדול.
כולי תקווה שלוח המרוצים ישאר קרוב ככל האפשר לתכנון המקורי. תתפלאו – כל אחד יכול לסייע בנושא זה.
מירוץ אורים. צילם: איל דולין
נקודת האור – מבול רוכבים בחו”ל
לטעמי ההתפתחות החשובה ביותר בענף המקומי היא יציאה של כמות רוכבים גדולה ואיכותית לתחר בחול. האם אופניים הפך לענף יצוא הספורט השני בישראל? שני רק לכדורגל?
נכון, זו לא בלגיה ואין לנו 100 רוכבים ברמה עולמית, אבל יש לנו יותר משנה לשנה. אחרי שהדרך נפרצה ע״י שני דורות של רוכבים (גרשוני ושות׳ ואח״כ סירקין, דובינסקי ואחרים), ובשנים האחרונות, דרור פקץ׳, רן מרגליות וניב ליבנר, אנו רואים יותר ויותר רוכבים שיוצאים לרכוב בחול – יובל דולין, אנטון, רותם גפינוביץ׳, רותם ישי ושלומי חיימי באופני הרים, משלימים את רן, ניב ומיכל אלה ולראשונה יש לישראל כ 10 רוכבים שירכבו בעולם ב 2013 כמקצוענים.
מדוע זה קורה? הסיבות ליציאה ספורטאים לחול באופניים ובכדורגל שונות. רוכבי האופניים, כמו גם נהגי המירוץ יוצאים לחול על מנת להתחרות בענף שבישראל פשוט לא קיים. לא בדקתי מספרית אבל אין ספק שהשנה נרשמת פריצת דרך משמעותית. זה תהליך שהחל לפני מספר שנים מבשיל ומוביל לתוצאות.
הקבוצות, המבוססות כלכלית על ילדים בחוגים ורוכבי מסטרס שמספרם גדל בעקביות איפשרו ללא מעט מאמנים להתמקצע ולעסוק באימון אופניים לאורך זמן. התוצאות באות לידי ביטוי בעליה משמעותית ביותר ברמת המרוצים (בעיקר בקטגורית המסטרס פרו). יחד עם רוכבי המסטרס והילדים, קמו בכל קבוצה רוכבים מצטיינים בגילאי 15-23. בן איינהורן, גיא גבאי, רועי גולדשטיין, רותם גפינוביץ׳, מיכל אלה, ודניאלה לוי כמו רוכבים נוספים שלא הוזכרו יוצרים שדה עמוק ואיכותי שלא היה כאן קודם. תוצאות איכותיות באליפות העולם לנוער ובמירוצים באיטליה וצרפת הראו שצומח כאן דור של רוכבים שאולי אחד מהם יצליח להיות פורץ הדרך התודעתי של הספורט הנפלא הזה. מספיק להביט בתוצאות מרוץ אורים בכדי להבין שקורה כאן שינוי.
נכון שעל מנת שהענף יפרוץ לתודעה הציבורית יש ליצר הישג – ורצוי במרוץ גדול מאוד…אבל גם אם לא, הידע, הנסיון והקשרים שקושרים הרוכבים האלו, ערכם לענף לא יסולא בפז. הרווח גם אם לא יראה בטווח המידי עוד יגיע כשהם ימשיכו ויבשילו כרוכבים, וגם כשהם יעברו לפאזה הבאה שאחרי כן כמאמנים שמביאים את מה שהם למדו בחו”ל לדור שאחריהם.
לטעמי, למרות מיעוט המרוצים בארץ, מצב הענף התחרותי מעולם לא היה טוב יותר. אם אחד מהרוכבים בחו”ל, יצליח ליצר תוצאה שתזכה לכותרות, הסטת התקציב של יחסי הציבור לנבחרות תהיה החלטה מוצלחת מאד.
קבלו אותם: הפודיומיסטים של מירוץ אורים! צילם: איל דולין
קטגורית מתחילים והאחריות שלנו כרוכבים
בכל דיון על מרוצי אופניים תמיד יש מישהו שמלין על כך שאין רמת מתחילים ולמה חייבים להיות חברי איגוד על מנת להתחרות. מי שמחפש תירוצים למה לא להתחרות, תמיד ימצא סיבה. בכדי להתחרות בכל ענף ספורט, צריך הספורטאי להיות חלק מקבוצה ורשום באיגוד שמקיים את התחרויות. כך פני הדברים בכדורגל, כדורסל וטניס. כך צריך להיות גם באופניים.
רוצים להתחרות? הירשמו לקבוצה, ריכבו באימונים מסודרים בדבוקה תחרותית והירשמו לאיגוד על מנת לחזקו ולחזק את הענף.
קטגוריית מתחילים? סליחה אבל זו שטות גמורה. כבר במרוץ הראשון יהיה ׳מתחיל׳ אחד חזק שיעשה את המרוץ קשה ומהיר וינצח. במרץ השני כבר יהיו עוד כמה חברה תחרותיים שירצו לנצח והופ, הנה אנחנו במסטרס ב׳… (לפני שהגיעו החברים מהפרו וחגגו במרוץ הפתיחה…)
מרוצי אופניים הם קשים, מהירים ויש בהם תאונות. גם המקצוענים נופלים וקמים 10 פעמים בעונה, זה חלק מהספורט. רוצים לקדם את הענף? בואו להתחרות, שימו את הפחדים והחששות (שדרך אגב, כל המתחרים חווים אותם מדי מרוץ) לנגד עיניכם, ותתמודדו עם עוד 100 רוכבים בדבוקה מהירה שטסה 50 קמ”ש במישור. זה כנראה הדבר הכי מרגש שתעשו בחייכם ובסיום המרוץ תהנו מתחושה נפלאה של הצלחה. נשרתם מהדבוקה, נסו שוב, לא קרה כלום.
באנלוגיה לנקודה הקודמת בדיון, 10 הרוכבים המובילים שלנו ראו כי בארץ אין מספיק מרוצים, לקחו אחריות ויצאו למקומות בהם הספורט מפותח על מנת לבחון את עצמם מול הטובים ביותר וללמוד. זה מה שכל מי שהענף קרוב לליבו צריך לעשות. ואם יהיו 300 רוכבים בכל תחרות ולא רק פעם בשנה באליפות ישראל, יהיו יותר מרוצים והרמה תעלה.
שתהיה שנת אופניים משובחת בארץ ובעולם, BIKEPANEL ימשיך בסיקור לאורך השנה כולה.
צילם: איל דולין
כתב: דני אסקרוב