אבן הדרך הראשונה בקמפיין האולימפי של נבחרת ישראל באופני כביש לנשים הונחה היום על האנדרטה במעלה עקרבים. זו כנראה לא התוצאה האופטימלית לא קיוו מאמני הנבחרת ומנהלי איגוד האופניים אך היא שמה את ישראל בעמדה ממנה ניתן לראות רוכבת ישראלית בריו.
אבל בואו לא נקדים את המאוחר. מרוץ ה UCI השלישי (מבין שלושת המרוצים בישראל), נערך היום על המסלול היפה מעין בוקק למעלה עקרבים, 73.6 ק״מ אורכו. אל המרוץ זינקה נבחרת ישראל נשים אחרי שעברה יום לא פשוט ביום שישי.
מאת: דני אסקרוב
מיחידות ליחידה
היתה הסיסמא של חבורת הנשים שהתגבשה בחודשים האחרונים לקראת מרוצי המטרה בערד.
הסיכום בין הצוות המקצועי (אילן אולמן המאמן. ניב ליבנר ואורי צור מנהלים הספורטיביים) לרוכבות הנבחרת היה, שמי שתנצח את הנג״ש תוביל את הנבחרת בשני מרוצי הכביש. פז בש היתה הפיבוריטית הטבעית. ממוקדת ובכושר מצוין. הציפיה היתה שפז תנצח את הנג״ש ותוביל את הנבחרת אל מרוצי הכביש בשישי ובשבת.
אבל לשני בלוך היו תוכניות אחרות. שני זינקה לנג״ש וסיימה אותו ראשונה ובפער מרשים של 42 שניות. בש סיימה שניה ואנטרי קריסטופורו הרוכבת המצטיינת של נבחרת קפריסין סיימה שלישית למרות תקלה טכנית. בלוך קיבלה 40 נקודות UCI. בש 30 והקפריסאית 16.
יום שישי, מרוץ 2, עין חצבה – ערד, 72.4 ק״מ
הסיפור של המרוץ השני התנקז אל הק״מ האחרון. אחרי רכיבה יפה ומהירה של רוכבות נבחרת ישראל אל ובתוך העליה מים המלח לערד, בש ובלוך הגיעו לק״מ האחרון עם הקפריסאית המצוינת. בלוך תקפה ראשונה. אך לא הצליחה לנער את הקפריסאית. ואז, כשהקפריסאית תקפה, נותרה בלוך ללא מענה. בש, שעד אז רכבה יפה עבור הנבחרת, לא נשארה עם בלוך כמצופה, רדפה אחרי הקפריסאית וסיימה שניה. בלוך סיימה שלישית. הניקוד החדש – 60 – 56 לבש.
לא עוד סיפור של תחרות רגילה: פז בש בהשעיה!
הבעיה היתה שפז לא קיימה את ההוראות של הצוות המקצועי. הציפיה היתה שתוליך את בלוך אל הסיום ותסיים אחריה. הסביר אילן אולמן: “אופני כביש הוא ענף ספורט קבוצתי, ונבחרת ישראל זינקה לתחרות כיחידה אחת במטרה למקסם את ההישגים בשלושת מרוצי סוף השבוע. פז הפרה את ההוראות הקבוצתיות והטקטיות שהוגדרו ע”י המנהלים הספורטיביים והצוות המקצועי של הנבחרת, ובכך פגעה בערכי היסוד הספורטיביים עליהם נבנתה נבחרת הנשים ובאפשרות למקסם את ההישג הספורטיבי כחלק מממטרת העל של הבאת רוכבת כביש לאולימפיאדת ריו״. בערב שישי הושעתה בש מהנבחרת ונסעה לביתה! כל המשקל והאחריות על הקמפיין האולימפי עברו אל כתפיה של בלוך – ״קיבלתי את האחריות פעמיים, ביום חמישי בצורה טובה, אחרי הנצחון בנג״ש. ביום שישי אחרי ארוע פחות נעים. הלחץ המנטלי היה מאד כבד״.
יום שבת, מרוץ 3, עין בוקק – מעלה עקרבים, 73.6 ק״מ
נשות נבחרת ישראל הגיעו אל קו הזינוק בתחושות מעורבות של שליחות ואי נוחות גם יחד. ״זה לא פשוט, היה ערב לא כל כך נעים״ סיפרה אחת הרוכבות. שני בלוך נראתה מרוכזת וממוקדת בתוך עצמה לפני הזינוק כשכל הציפיות של הפרויקט מונחות על כתפיה.
אבל למרות המועקה ואחרי שהבינו שהקפריסאית מטפסת מצוינת החליטו בנבחרת להפוך את המרוץ לקשה ככל שאפשר. שתי הקבוצות של הישראליות (ישראל א׳ ו ב׳) ״ירככו״ את המתחרות ב 70 הקילומטרים הקודמים למעלה עקרבים ומשם – כל אחת לעצמה.
וכך היה. אחת אחרי השניה משכו מרים בר-און, אביטל גז׳, הילה יצחק ושאר רוכבות הנבחרת עד אפיסת כוחות – ״הן היו גמורות, אבל כל פעם כשביקשתי לעלות, גם כשכבר לא היה כח, הן עלו שוב״ סיפרה בלוך. שאפו.
ואז הגיע מעלה עקרבים.
בום. בלוך הולכת קדימה בכל הכח ולא מביטה לאחור.
מאחור מצטרפות אליה קריסטופורו הקפריסאית וליסי ריסט מאסטוניה.
בלוך לוחצת חזק. 2 ק״מ לתוך העליה האסטונית נושרת. זה ישראל נגד קפריסין עכשיו.
לא חשוב מה עושה בלוך, היא לא מצליחה לנער את הקפריסאית המצוינת. התסריט הופך צפוי מרגע לרגע.
300 לסיום, הקפריסאית רואה את שער הסיום ותוקפת.
״לא ידעתי את המרחק לסיום כי לא היו שלטי מרחק (נכון מאד, לא היו – ד.א) אבל כשראיתי את השער אז ניסיתי את מזלי וזה הצליח. שני רכבה חזק מאד. הייתי על הקצה אבל זה עבד לי גם היום״ – סיפרה הקפריסאית.
שני מסיימת את המרוץ בסערת רגשות אמיתית. נשכבת על האספלט ולא מצליחה לנתק את הרגל מהפדל. כל המתח, האחריות והמאמץ הפיזי מתערבבים לבכי של כאב, פורקן ותסכול. דרמה אמיתית.
מקום שני ו״רק״ 86 נקודות לא מבטיחים מקום בריו למרות שבדירוג הקרוב תכנס שני ל 100 הראושונות בעולם.
עכשיו נותר לנסות ולגרד עוד כמה נקודות בחו״ל (אם יתאפשר), לרענן את הדפדפנים על דרוג ה UCI כל יום עד מאי ולקוות שהמדורגות מתחת לשני בלוך לא יוסיפו ניקוד.
התמונה הגדולה
הסיפור המרכזי של סוף השבוע המרתק הוא החלטת המאמנים. לנצח תעמוד השאלה האם פז היתה מנצחת על מעלה עקרבים ומביאה את 40 הנקודות להשלים 100 נקודות עבור עצמה. אבל ההחלטה של הצוות המקצועי והגיבוי שקיבלו מהנהלת האיגוד חשובים בעיני הרבה יותר. בהנתן שכל התנאים להובלה היו ברורים לרוכבות, אם לא היו מקבלים את ההחלטה שקיבלו, שלושת אנשי הצוות היו פשוט מיותרים. יש כאן אמירה ערכית שתישאר לא מעט זמן – אופני כביש זה ספורט קבוצתי וכל רוכב בנבחרת חייב לדעת את מקומו. לא יתקבלו חריגות והתנהגות שחורגת מההוראות. זה מסר חשוב וערכי ובטווח הארוך זה גם המסר הנכון.
שאפו גדול לניב ליבנר שכמאמן של פז וכבן הזוג של אחותה נשאר נאמן למקצוע והוכיח קור רוח ושלווה מרשימים שהקרינו על כל הסביבה.
בכל התהליך שקרה כאן בחודשים האחרונים גדלה כל המערכת. השופטים שהרימו מרוץ UCI, המאמנים, המנהלים ובעיקר 8-10 נשים שרכבו למקומות חדשים מבחינה תחרותית וחברתית. ללא טיפה של ציניות זה היה מרגש לראות ולהיות חלק מהתהליך שנגמר בדמעות על ההר… על הדרך ראינו גם את עומר שפירא גדלה לתוך השלישיה הבכירה, רוכבת קבוצתי ונפלא בשלושת הימים ומסיימת במקום הרביעי והמרשים היום.
בסופו של יום – דרמה, ספורט, מאבק, יזע ודמעות. דם יש במקומות אחרים מספיק. כן ירבו.