“שיעור זה כמו שיעור, אם אתה לא מתחבר למורה\מדריך לא משנה כמה הוא יתן לך שום דבר לא יעזור. במקרה של בן קדמי זה מקרה קלאסי – הוא אייטם בפני עצמו: הזקן, הלבוש וכמובן הוירטואוזיות שלו על האופניים. הוא מדבר לאט ומעט אבל כל מילה בול. ללא התנשאות, בגובה העיניים. פשוט כיף לרכב איתו, קל להתחבר אליו, פשוט כיף.”
המילים הקצרות האלה מפיו של יוג’ין לויט, הצלם של BIKEPANEL שגם השתתף איתי בשני שיעורים פרטיים אצל בן קדמי מבטאות בדיוק רב את התחושות שיצאנו עמן. בסופו של דבר מדובר באנשים. נכון, יש את החומר הנלמד, שעוד נגע בו, אבל האישיות היא העניין העקרי. היא עושה את ההבדל.
צילם: יוג’ין לויט
כתב: גיא חלמיש
איך הופך רוכב לאליל רכיבה?
בן קדמי: “דבר ראשון אני ממש לא חושב שאני אליל למרות שזה מחמיא לי מאוד ועוד לשמוע את זה ממך. אני פשוט חושב שאני מחובר לרכיבה לטבע ולגוף בצורה טובה ובגלל זה התוצאות כאלה. כל אחד יכול להיות “אליל”. כישורים ויכולת רכיבה הם לא משהו מולד – הם משהו שניבנה ונרכש ויכול ללהשתפר ולהשתנות. היכולת שלנו להתאים ולשנות את הדפוסים שלנו היא מדהימה. השאלה היא עד כמה אתה באמת מוכן להקדיש/להקריב לשם כך. משם הדרך להגיע למקום בוא אתה רוצה להיות קצרה מאוד. בנוסף למידת טכניקת פירוק התנועה עזרה לי מאוד להתקדם וכמובן גם לקדם מודרכים שלי.”
אז יצאנו ללמוד עם בן בשיעור פרטי, איך לפרק את התנועה, ואיך להשתפר קצת ברכיבה.
אמירת רקע: בעיני כל רוכב צריך לקחת קורס או שיעורים פרטיים כאלה לפחות פעם בתקופה מסוימת, ולא משנה מה רמתו. אני כבר לקחתי כמה כאלה. התחלתי את הרומן שלי עם אופני הרים בקורס פרטי שהעביר עמי-יעל יהודאי לפני כ 15 שנים, ומאז השתתפתי בסדנא חד יומית עם נימי ביער עופר במסגרת אירוע שאני כבר לא זוכר מהו, ואף לקחתי קורס בעז הרים בתקופת בייקזון שבו שוב הדריך אותי עמי-יעל וגם נמרוד כהן. הבעיה שלי היא שלבד עם עצמי אני לא מתרגל. שמתי לב לדבר מאוד מהותי בהבדל ביני לבין רוכבים מעולים: הם באמת משקיעים בכך עד שהם מפצחים את הבעיות. אני לא, וכך גם רוב הרוכבים, ולכן במיוחד – הסדנאות האלה חשובות כי הן המקום הכמעט יחיד שיביא רוכב שמעוניין להשתפר לרמה אחת, או יותר מעל השגרה שלו.
בן קדמי, נעים להכיר
“אני בן 30 נשוי גר בתל אביב מתעסק בהדרכה ואימון אופניים מזה 10 שנים. התחלתי לרכוב בגיל 13 XC ב1996 ומאז לא שחררתי. התחרתי DH במשך הרבה שנים, הספקתי להיות סגן אלוף הארץ באחת השנים בנוסף התחרתי בדברים נוספים כמו קרטינג ואופנועים.
איך התגלגלתי להדרכה? אחרי הצבא חזרתי לרכוב ועם הזמן הרבה חברה התחילו לשאול אותי שאלות לגבי רכיבה. עם הזמן הבנתי שסוחר אני לא וגם לא איש עסקים ומה שאני באמת אוהב זה לרכוב ולהדריך. עם השנים שיפרתי את יכולות ההדרכה שלי בזכות האהבה שלי למקצוע. לפני שנתיים נסעתי עם נמרוד כהן מייסד עז הרים הדרכות והפקות לסמר, ושם בעקבות רכיבה טובה וזמן איכות ביחד החלטנו לאחד כוחות ולהחזיר לעניינים את בית הספר עז הרים ולהפוך אותו לבית הספר לרכיבה טכנית הטוב והמקצועי ביותר בארץ. מאז זה התפתח בצורה מדהימה: עם כמה קבוצות רכיבה, גיוון באופי וצורות ההדרכה, ומענה לצרכים של רוכבים שונים בפורמטים שונים של הדרכה.”
…”אימונים פרטיים מתאימים לרוכבים שעברו איזה שהיא הדרכה וכבר רוכבים סינגלים ברמה כזו או אחרת ורוצים לעשות טיוניג (כיוונים סופיים) או לעבוד על איזה שהיא טכניקה ספציפית שרוצים לשפר”. מחירים: שעה-300 ש”ח, שעתיים-500 ש”ח, וניתן גם לבחור באימון חודשי+תוכנית אימונים בהתאמה (ומחיר) אישית.
שאלתי את בן על הקבוצות של עז הרים, שיצא לי לפגוש בתחילת דרכן בבן שמן. הוא מלא בשמחה על הקידום האדיר שכולם בהם עוברים ברכיבה שלהם. מעבר לעובדה שעז הרים צומחת היום ויש כבר 5 קבוצות רכיבה, “יש שם חברה שקיצרו כ 10 דקות מהזמן שלהם בכחול בבן שמן”. ברור ובולט לעין שמה שמניע אותו: “לקחת רוכבים ולראות אותם מתקדמים בצורה כל כך משמעותית…. אני חי בשביל זה!”.
…”הקמת הקבוצות הייתה בעצם צורך שהרגשנו כמדריכים: הדרכה בקורס של יומים או רצף הדרכות בטוח יכול לעזור ולתרום לכל אחד אפילו לרוכבים הטובים ביותר, אבל אימון שבועי קבוע זהו הדבר האמיתי. המדריך באמת מכיר את המודרך וחוזרים על נושא מספר פעמים במשך השנה. בנוסף רכיבה עם רוכבים טובים ממך זה דבר משפר מאוד וכמובן מסגרת שאתה מחויב לה גם עם לא כל כך בא לך לקום בבוקר”.
מה בן קדמי ילמד אתכם בשיעור פרטי?
זה בעיקר תלוי בכם ובצרכים שלכם – כלומר אפשר לבקש להתמקד בדברים שונים (סיבובים, קפיצות, מניואל, מדרגות בעליה או בירידה, וכו’). אנחנו התחלנו בכמה יסודות שתמיד טוב להזכר בהן: עמידת מוצא לרכיבה היא הדבר הבסיסי והחשוב ביותר. בן מדגיש לשמור על עקבים לכיוון הרצפה, מרפקים משוחררים וכפופים, ברכיים בכיפוף. השיטה שלו היא לייצר אפס משקל על הכידון, כאשר יש מצב של פלוס משקל על הכידון ומינוס משקל. המטרה היא שכל המשקל יתרכז מעל הפדלים ולא יוטה לחלק הקדמי או האחורי של האופניים. כדי להדגים את ההשפעה של עמידת מוצא נכונה, ביצענו תרגול אפס משקל על כידון במדרגה. רוכבים לתוך מדרגה, דוך, ולא מושכים ולא משנים את העמידה, רק סופגים עם הגוף… מלחיץ, אבל עובד אם עושים את זה כמו שצריך. אז עוברים למדרגה יותר חדה – עובד… המזלג והגוף יכולים לסייע לנו לעבור הרבה מכשולים אם רק נציב את המשקל במקום הנכון.
ניתוק מרכיבי התנועה
כידון דמה. בן לוקח ענף עבה ועומד מול המודרך תוך שהוא מזיז אותו לכמה כיוונים ומפתיע בתנועה חדה. האתגר הוא להחזיק אותו חזק בכפות הידיים ועדיין להיות מסוגלים לספוג ולהגיב במרפקים ועם הגב והגוף (כיווץ הידיים להחזקת הכידון גורם לכל הגוף להתקשות משהו, וצריך לפצל בין הקונטרה בכף היד ובגוף לבין המרפקים). הראש והמבט יציבים.
תרגול ההפרדה בין חלקי הגוף השונים נמשך למדרגות – פה האופניים מוטים כלפי הירידה, הגוף ניצב לכבידה, והמשקל בנקודת האפס. המטרה היא להתרגל לרכוב עם הפרדה מקסימלית בין האופנים לגוף באמצעות מיקום, וקפיציות מוחלטת של המרפקים והברכיים. הגוף יורד את המדרגות בשיפוע קבוע ורק המרפקים והברכיים זזים עם האופניים מתחתיו.
מהמדרגות המשכנו אל נקודת אמבטיה – קטע של כניסה לערוצון נחל קטן שמשמעותו כניסה לתוך הערוץ ויציאה צפופה ממנו תוך ספיגה חזקה של מכת כידון ביציאה. כמו אמבטיה כזו שצריך לרכוב דרכה במינימום הפסד אנרגיה. הגישה של בן היא אפס משקל וללא הרבה עבודה מקדימה – פשוט להמשיך את מה שלמדנו בכניסת הדוך למדרגה, אולם פה התגלה לי שיותר טבעי לי לזרוק כידון פנימה לתוך האמבטיה (כמו שלימד אותי נימי) על פני הנחית הניתוק בלי הטיפ הזה, מאחר וזה מאפשר יותר מרחב ספיגה בקבלת המכה: יישור הידיים להרחקת הכידון בכניסה לאמבטיה ואז כיפופם מטווח ידיים ישרות לכיוון החזה ככלי לספיגת המכה של היציאה מהאמבטיה. פה מתגלה אחת מהתכונות החשובות ביותר של בן כמדריך: הוא זורם ומרגיש את המודרך. הוא יודע מתי להתעקש מעט ומתי לקבל את השונות של כל אחד, ואיך לשחרר את החסמים בצורה שתתאים למי שמגיע אליו. לא הולכים פה עם הראש בקיר (או עם פלוס משקל על הכידון לתוך הקשיים של המודרך). זורמים.
את הניתוק ושחרור הלחץ מהכידון אנחנו ממשיכים לתרגל בירידה מדרופ תלול – שיש לו אלמנט מקשה בסופו, כי אין “עיגול” של איזור הכניסה למישור. זה חיזוק של הרעיון שנלמד במדרגות שלומדים בו את פירוק ניתוק הגוף מהאופניים לפי שלבי הכניסה לאלמנט: בהתחלה רוכבים רגיל באנך לאופק מוחלט בניתוק מהאופנים, במקביל יש את השליטה בכידון בכניסה לאלמנט ולכל אורכו, בתוך הדרופ האופניים מקבלות את זווית הירידה אבל משקל הגוף שואף להמשיך להיות על איזור הקראנק, ויכולת ספיגה בסוף הדרופ במעבר למישור.
סיבובים – תרגול באספלט ותרגול בשטח
בן מאמין שהצורה הטובה ביותר ללמוד את ניתוק מרכיבי התנועה זה מזה ומהאופניים, בסיבובים, היא על אספלט: “תרגול נייטראלי” גורם להבנה טובה יותר של פרוק התנועה. אז מתחילים במשטח העליון בבן שמן. מה שמתרגלים פה זה הובלת האופניים כך שהם מסתובבים בהטיה (מושכבים), כאשר זה לא הכידון שמשנה להם את הכיוון אלא בעיקר ההשכבה. הגוף נשאר אנך לפי כח הכבידה לפיתוח מקסימום אחיזה.
אני קיבלתי הארה בתרגול הזה. הוא החל “רגיל” בנסיונות האומללים שלנו לחקות את הסיבוב המושלם שבן מדגים, אבל אז בן בא אלינו ונתן לנו המחשה מעולם אחר – אפקט הבלרינה: אתם מכירים את תנועת רקדנים שבה הגוף מסתובב בנפרד מהכתפיים והראש, שננעלים על מטרה? גם באופניים עושים את זה בצורה דומה עם כניסה לסיבוב ופעולות לפי הסדר: ראש ננעל על נקודת המטרה, אחריו כתפיים, אחריו מרפק, אחריו אגן, ובסוף הברכיים. זה מסדר את הגוף אוטומטית גם בסיבוב בשטח גס ולא רק בחניה.
יצאנו לתרגל סיבובים תרגול בשטח ושם התווספו אלמנטים נוספים: סיבוב מוצלח – כניסה לתוכו איטית יותר מהיציאה. רוב האנשים נכנסים מהר מדי לסיבוב ואז חייבים לתקן, להשתמש בברקס (לא טוב…) ומאבדים את המומנטום ביציאה ממנו, או יוצאים מהקו. כמובן שגם בחירת הקו חשובה: רחב בכניסה, חותך בפינה, רחב ביציאה… פה אני מרגיש שאני מתקשה מעט ליישם את הנטרול שהיה באספלט בין מרכיבי התנועה, גם בשביל בתנאי האמת – במיוחד את החזרה ההדרגתית לעמידת המוצא בחלק היציאה מהסיבוב. צריך עוד תרגול…
סיכום
אצל בן קדמי יש דבר מדהים וכיף לרכוב אחריו: הוא מפגין בכל הרכיבה, כל הזמן, בכל האלמנטים ובלי להתעייף זהות בין התאוריה למימוש. אחרי כל כך הרבה שנים האנליטיות שלו בהתייחס לתנועה הפכה כבר טבע שני לתנועה עצמה. הכי מגניב אצלו הם הניתורים – עם זמן אוויר בלי שום פרופורציה למהירות והמדרגה ממנה הוא מנתר! זה ממש מוזר: מגיעים לאט ורגוע בלי מומנט בכלל ופתאום הבנאדם איזה מטר באוויר לשלושה מטר מרחק… אני גם רוצה לרכוב ככה 🙂
נעים לרכוב איתו. הוא משרה רוגע, אווירה נעימה וסובלנית, למרות שלשיעור הראשון הוא הגיע אחרי התרסקות וסבל מכאבים תוך כדי. הוא לא הפיל עלינו את הקושי הזה והיה כיף כאילו הכל רגיל.
לגבי ההבדל בין אישי לקבוצתי – אומר לכם את האמת: בכלל לא בטוח שעדיף אימון אישי כתחליף לקבוצתי – גם לא למדריך וגם לא למודרך. לטעמי הבסיס צריך להיות קבוצתי, וטיפול בקשיים מיוחדים – אישי. זו גם הגישה של בן: “הדרכה פרטית עושה את הפינישיים הנדרשים לטכניקות הבסיסיות”. מספיק שמכל שיעור כזה לקחתם איזה משהו אחד ששיפר את הרכיבה שלכם. מומלץ פעם בתקופה כלשהי לכל רוכב!
צילם: יוג’ין לויט
כתב: גיא חלמיש
>> הי, תגיבו בתגובות, דברו איתנו, תשמיעו קול!