החולצה הצהובה מחליפה ידיים והטור דה פראנס 2017 מתעורר לחיים בפירנאים

השבועיים הראשונים של טור 2017 הסתיימו בפירנאים, והמירוץ הפך מרתק. אחרי שלושה ימי מירוצים מעניינים ומלאי התרחשויות, לא רק שאין וודאות לגבי המנצח, נראה שהמומנטום שיכריע את המירוץ עוד לא נוצר.

142 שניות מפרידות בין כריס פרום בצהוב לבין המקום השמיני של ניירו קינטנה אחרי שהעביר את החולצה לארו והשיג אותה בחזרה. 142 השניות האלו היו יכולות להיחשב פער יציב, אבל המסלול של השבוע השלישי כל כך מגוון שלא ניתן כרגע לפסול שום אפשרות, כולל חזרה של קינטנה לפודיום. בדרך לקינטנה, פרום צריך להשגיח על ארו (18 שניות), ברדה (23 שניות) ואורן (29 שניות). חם ביולי!

כתב: יניב שור
תמונות: ASO

רענון בטור: ארו בצהוב

שינוי כיוון בטור דה פראנס

זו לא החולצה הצהובה שהחליפה ידיים על שניות בודדות, אלא שינוי הכיוון באופן ההתמודדות על החולצה הצהובה. אחרי שחצי מירוץ עסקנו במרפק של סאגן ובבית השחי של פרום, אחרי שראינו יותר מדי דם, אחרי קטעי מעבר קצת שבלוניים, אחרי שקטעים 8-9 הבטיחו ולא קיימו – פתאום קיבלנו בקטעים 12-13 נקודת מפנה.

בשנים האחרונות התרגלנו לתסריט קבוע – שליטה של סקיי בקטעי ההרים, התקפה של פרום לקראת אמצע המירוץ ואחריה טקטיקה הגנתית שמביאה את העכביש בחולצה הצהובה עד לפריז. התרחיש הזה בטור 2017 כבר לא יקרה. לראשונה בקריירה שלו, פרום מוצא את עצמו בצד הרודף בשלב 13 לקראת השבוע האחרון של הטור.

החולשה היחסית של פרום, הכושר הנפלא בו מצויים ארו וברדה וגם המסלול הלא שגרתי בפירנאים – יום אחד ארוך עם סיום בעליה ואחריו יום קצר עם סיום בירידה ואז קטע גבעי עם קיר בקצה – כל הגורמים האלו הפכו את הטור לחם, צפוף ומאוד לא צפוי בכניסה לשבוע השלישי.

פאביו ארו (אסטנה) במקום השני בהפרש זעום, אבל אין לו קבוצה שתתמוך בו ואין לו יכולת להשגיח על כל כך הרבה מתמודדים. התרגיל הטקטי של סקיי בשלב 13 (ראו למטה) יחזור על עצמו, וכך גם ההתקפות של האחרים. ארו יצטרך להמר על הגלגל של מישהו כדי לשמור על סיכוי לזכות בחולצה הצהובה, וכמובן גם להתקיף בעצמו. עכשיו כבר ברור שהוא בכושר (אחרי הפציעה של אפריל אז נפגע בקרסול, הפסיד את ההשתתפות בג’ירו והושבת מאימונים לכמה שבועות) ואולי בשל מאי פעם. בחולצת אלוף איטליה, ארו צועד בבטחה אל תוך הנעליים של ניבאלי.

כריס פרום (סקיי) אמנם חזר להובלה אבל הוא לא בכושר של השנים הקודמות. לא ברור עדיין אם זה מה שיש לו לתת השנה או שזה חלק מהתכנית והוא עדיין יראה מגמת השתפרות לקראת השבוע האחרון. סקיי עושים מאמצים להפוך גם את לנדה למועמד, כדי להעמיס על פאביו ארו, ברדה ואורן מבחינה טקטית. עם כל כך הרבה טיפוס באלפים בשבוע השלישי, התרגיל הזה עוד יצליח בסוף ויהפוך גם את לנדה המצוין למתמודד על הדרוג הכללי.

ריגוברטו אורן (רביעי, 29 שניות, קנונדייל) הוא נעלם גדול. אף אחד לא ספר אותו לפני הטור, אבל מסתבר שהוא בכושר מצוין. אם הוא חזר לכושר בהרים, מה לגבי הנג”ש? אורן היה בעבר רוכב נג”ש לא רע בכלל. בפעם האחרונה בה היה בכושר ממש טוב (2014) ניצח קטע ITT בטירנו אדריאטיקו ואחר כך בג’ירו. קינטנה הפסיד לו אז 2:40 ואח”כ ניצח את המרוץ. ארו הצעיר הפסיד לו אז 2:55! הוא בהחלט עשוי להפסיד לפרום פחות זמן בשלב 20 (אם בכלל!).

ניירו קינטנה (שמיני, 2:22 מוביסטאר) הראה סימנים של חזרה לעצמו בשלב 13. אם ימשיך בכיוון הזה הוא יכול ביום אחד להתקרב למובילים ולפתוח מחדש את ההתמודדות. כמעט שכחנו שלפני שבועיים קינטנה היה האיום הגדול ביותר על פרום. אם קינטנה יתקיף בשבוע השלישי מי ירדוף אחריו? ארו? פרום? ברדה? יחכו אחד לשני? סקיי ישלחו שוב את לנדה? יש כאן מצב טקטי מאוד מורכב וקרב פוקר לא פשוט. קינטנה חייב להתקיף כדי להישאר רלוונטי כי הוא רוכב נג”ש חלש ויכול להפסיד בקלות יותר מדקה בנג”ש.

נירו קינטנה ממוביסטאר

דן מרטין (1:26 מקום 6, QSF) וסיימון ייטס (2:02, מקום 7, אוריקה) ימשיכו לשחק את קלף הג’וקר, לא כי הם חלשים אלא כי אי אפשר להשגיח על כולם. בשלב 13 המתמודדים ביחד עם ארו נתנו להם להתקיף בסיום ולא רדפו אחריהם. הפעם זה נגמר עם 10 שניות קיזוז בסיום הקטע על ארו, פרום וברדה שהיו מאחור.

רומן ברדה (שלישי, 23 שניות, AG2R) רק מתחזק והביטחון שלו נמצא בעלייה. פתאום לדבר על החולצה הצהובה לא נשמע מאוד יומרני. היכולות שלו דומות לאלו של ארו, הם בני אותו הגיל ומיודדים. בדופינה שניהם הפסידו זמן לפרום בנג”ש, ברדה מעט פחות, ארו קצת יותר, אבל זה לא בהכרח מנבא את הנג”ש הקצר והשטוח של שלב 20, אחרי 20 יום של מירוץ. אחד המצבים המעניינים שיכולים להתפתח הוא קרב ראש בראש של שני אלו, על החולצה הצהובה או על הפודיום.

שלב 12 – יום חמישי האחרון

בכניסה לשלב 12 כל העיניים היו על טים סקיי בציפייה לאותו תסריט קבוע שכבר הזכרנו. במשך 212 ק”מ וטיפוס מצטבר של 4400 מטר היה נראה שהשליטה של סקיי מוחלטת. גם בכניסה לעליה האחרונה של היום עדיין היו לפרום בצהוב פועלים, כולל מיקל לנדה בתפקיד פועל העל. אבל הסיפור של שלב 12 הוא 200-300 המטרים האחרונים של השלב עם הרמפה שאתם רואים בתמונה למטה. 300 מטרים לסיום התכנית של סקיי השתבשה. פרום לא היה מוכן לקיר הזה או שפשוט היה גמור. מיקל לנדה שאמור היה להוביל אותו הצטרף להתקפה של ארו וברדה. במשך דקה או שתיים ראינו את הדרוג הכללי מתהפך לפרום ולסקיי על הראש. בסוף הדרמה הקצרה הזאת, ברדה שהכיר את העליה טוב מכולם ניצח את השלב, ארו ניצל את היכולת המתפרצת שלו כדי לקחת את החולצה הצהובה!

הקיר המכריע

רומן ברדה (AG2R) מנצח השלב, מיהר לשתף את נתוני הניצחון שלו בסטרבה. למרות שלא שיתף את ההספקים (חבל!) אפשר לראות את המהירות הממוצעת – 36.4 קמ”ש! – על פני כמעט שש שעות ו-4400 מטרים של טיפוס, כולל שלושה KOM – מרשים. ברדה פשוט בכושר שיא.   

בצורה מפתיעה, כריס פרום הפסיד על הקיר הזה 20 שניות ביחד עם החולצה הצהובה. למרות הובלה ושליטה מאוד משכנעת של סקיי לאורך כל היום, הפעם לא הייתה רגל מסיימת. פרום איבד גלגל מיד כשארו יצא להתקפה ולא הצליח להגיב גם כשברדה הצטרף. מיקל לנדה שהוביל אותו בחלק האחרון של המירוץ פתח מבערים והצטרף להתקפה, ספק בגלל חוסר תשומת לב ספק בניסיון לנצח. קשה להאשים רוכב שמרגיש שהוא יכול ונמצא כל כך קרוב לשוקת. באופן אירוני, זה דומה למה שקרה לפרום עם ברדלי וויגינס ב-2012, אז היה זה פרום שהתקיף בטעות את מוביל הקבוצה. ללא לנדה, פרום היה פשוט גמור והגיע לסיום על אדים של אנרגיה. לנדה חטף על הראש מיד, ולאור המצלמות מחוץ לאוטובוס של הקבוצה כי בסקיי אין חוכמות.   

רומן ברדה בכושר שיא, מקבל עוד ועוד בטחון ככל שהמירוץ מתקדם. הפודיום נראה ממש בהישג יד, והמקום הראשון בטוח נמצא בחלומות. עד אז, עוד ניצחון בטור, שלישי בשלושת השנים האחרונות.

ההפסד של פרום בשלב 12 לא בהכרח מרמז על הבאות. זאת הייתה עליה קצרה ואכזרית, מהסוג שמתאים יותר לארו ולברדה. המצב יכול להיות שונה לחלוטין באלפים ובעליות הארוכות והמתישות שעוד מחכות בשבוע השלישי. רק יומיים לאחר מכן, בשלב 14, פרום כבר תפקד טוב יותר על קיר בסיום הקטע ולקח מארו את החולצה הצהובה.  

טים סקיי הייתה שוב הקבוצה היחידה שהגיע לעבודה. מוביסטאר נעלמה ביחד עם וולוורדה, למרות שעל הנייר יש לה מטפסים טובים בסגל. אסטנה סובלת מפציעה של פוגלסנג, שניסה להתאושש על האופנים ללא הצלחה. AG2R עושים כל מאמץ עבור ברדה אבל יש להם כלים מוגבלים.

“לא היו לי הרגליים” אמר פרום אחרי הקטע

שלב 13

השלב של יום הבסטילייה, 14 ביולי, תמיד מיוחד, ותמיד יש ציפייה שרוכב צרפתי יעשה את זה. מאז שדוד מונקוטייה הבקיע את שערי הטור ביום הבסטילייה של 2005, שנה אחרי שרישאר וירנק עשה את אותו הדבר ב-2004 – כבר 12 שנים הצרפתים מחכים שזה יקרה שוב.  

קטע של 100 ק”מ בלבד בשלב כל כך מכריע של המירוץ וביום הבסטילייה הוא הזמנה לדרמה, וכשמזמינים את אלברטו קונטדור, הוא מגיע! כמעט 70 ק”מ לסיום האקדוחן התנענע על הטרק שלו בתמונות שהמעריצים שלו כל כך אוהבים. מיקל לנדה הצטרף אליו, במה שיהפוך למהלך המשמעותי ביותר של היום.

קונטדור ב Trek Segafredo

ברגע שהצמד הזה תפס 30-40 שניות על הדבוקה סקיי הפסיקו לעבוד. במצב רגיל הקבוצה של מחזיק החולצה הצהובה – אסטנה של ארו – היו לוקחים את המושכות. אבל אסטנה היא לא קבוצה, ופוגלסנג עדיין על האופניים נלחם באומץ בפציעה שלו אבל ללא הצלחה (DNF). ארו נלכד במצב בלתי אפשרי. הוא לא יכול ללכת קדימה כי הוא לא יכול לנהל מרדף עצמאי אחרי קונטדור ולנדה במשך 70 קילומטרים. אם היה מנסה, פרום היה יושב עליו ומתנקם בו בהמשך. מצד שני, אם הוא נשאר מאחור הוא רוכב בקצב של הדבוקה שלא ממש מעוניינת לעזור לו.

כ-50 ק”מ לסיום היה נראה שהתרגיל של סקיי עובד, ושלנדה הופך להיות החולצה הצהובה הוירטואלית על המסלול. אבל אז לשמחתו של ארו נכנסו אינטרסים אחרים לתמונה – ברדה שלא רצה להפסיד זמן ללנדה ואפילו UAE שמנצ’ס שלהם במקום התשיעי המכובד. כך בכוחות מוגבלים היתרון של לנדה מלפנים צומצם, וארו ניצל זמנית.

התקפה של קינטנה כמה קילומטרים אחרי קונטדור יצרה קבוצת רדיפה קטנה ובתוכה וורן ברגיל הצרפתי (Sunweb) וקוויטובסקי (סקיי), מצב ששיפר עוד את האפשרויות הטקטיות של סקיי, עם שני עוזרים פוטנציאליים לפרום במעלה ההר.  

ברגע שהתרגיל עם לנדה איבד מעט מהעוקץ שלו, פרום ניסה כמה פעמים להתקיף את ארו אבל ללא הצלחה. ההתקפה המשמעותית ביותר הגיע בעליה האחרונה לאחר שקוויטובסקי חיכה לפרום והיה מוכן למשוך אותו, אבל גם את ההתקפה הזאת ארו שרד. למעשה עם כל התקפה לא מוצלחת של פרום, המצב של ארו רק השתפר, בשלב 13 ובכלל. ארו הראה שהוא כבר לא רק האיטלקי הצעיר והמתפוצץ. יש לו קור רוח ורגלים לעשות את הדבר הנכון גם כשהמירוץ לא מתפתח בכיוון שלו.

בעלייה האחרונה של היום, לפני הירידה והמישור לסיום, קבוצת הרדיפה של קינטנה ביחד עם וורן ברגיל תופסת את קונטדור ולנדה. בספרינט אל הסיום ידו של ברגיל על העליונה, והוא מעניק לצרפת ניצחון ענק ביום הבסטילייה. בדרך הוא גם מקבע את עצמו עמוק יותר בקרב על החולצה המנוקדת.

Warren BARGUIL – TEAM SUNWEB

שלב 14 – שבת

אחרי שני קטעים קשים בהרים, שלב 14 היה תפור על מייקל מאתיוס (Sunweb) או גרג ואן אברמט (BMC). פרופיל גבעות ובקצהו עליה של 500 מטר בשיפוע ממוצע של 9.6% – סוג של קלאסיקת אביב קטנה. את העליה ואן אברמט מכיר מצוין, וניצח עליה את סאגן בטור של 2015. BMC ו-Sunweb לקחו את מלאכת נטרול הבריחה לאורך כל היום, והבורח האחרון נתפס 12 ק”מ מהסיום. הכל היה מוכן למאבק ראש בראש של הרוכבים הכי מתפוצצים בדבוקה.

במאות המטרים האחרונים היה זה מאתיוס שהיה נחוש יותר והחזיק ספרינט ארוך יותר. ז’ילבר ניסה אך נחלש, בואסון האגן לא הצליח להשוות את הכוח העצום של ואן אברמט ומאתיוס.

בגזרת הדרוג הכללי, פאביו ארו סבל קשות מכך שאין לו קבוצה, ובעיקולים שלפני הסיום נדחק עוד ועוד לאחור. בסופו של דבר פרום התחיל את העליה במצב טוב ממנו והצליח לקחת בחזרה את החולצה הצהובה, דווקא בקטע שבו ארו לא אמור היה להפסיד זמן. 

מה בשבוע השלישי?

הרבה! כל יום בשבוע השלישי יכול להיות מכריע. בקופה יש עדיין עליות אימתניות כולל הטלגרף-גליבייר וכמובן קטע נג”ש של 20 קילומטרים.

האלפים מספקים אתגר אחר, עליות ארוכות, קלאסיות, מתישות. לפרום וסקיי יש יתרון עצום ברמה הטקטית, כי רק הם במצב לעשות תרגילים כקבוצה. אבל כדי שזה יצליח צריך רגל מסיימת וכרגע לא ברור אם יש כזאת. המתחרים של פרום – ארו, ברדה, אורן וגם קינטנה – נראים מצוין. יש כאן פוטנציאל לקטעי רכיבה מרתקים ובכלל למירוץ צמוד שלא נראה כבר כמה שנים טובות.

כתב: יניב שור
תמונות: ASO