היום ומחר – שתי כתבות ברצף לקראת הג’ירו הקרב והטור דה פראנס שאחריו. הראשונה, מאת עמנואל בלחסן פורסמה בחלקה בפורום אופני כביש, ובה הוא מעמיק ומנתח את הקשר בין נתונים פיזיולוגיים לביצועים ברכיבת כביש, ובמיוחד בגראנד טורס. מחר – רותי פולוילר מביאה את הזווית המיוחדת שלה להכנה לג’ירו דה איטליה.
לקראת עונת הטורים הגדולים (1/2) – עמנואל בלחסן על מטפסים, שענים ומנצחי טורים
גוף אנושי צעיר מול הר עתיק יומין, מפגש הבשר והאספלט, איתני טבע כנגד כשרון טבעי, רוח המיסטרל ורוח הלחימה נוטפת הזיעה או הגשם – שפופה על 23 מ”מ של גומי, סיבי פחם וקצת דבקים. מרוצי הכביש: האם בתוך כל תורות האימונים המודרניות, השיטות והטקטיקות נותר עדיין איזשהו בסיס טבעי פשוט ופראי, כמו עולם הריצות הארוכות בקנייה ואתיופיה?
“כלבי הרוח” ההולנדים, חיות הפאבה הפלמיות, תושבי הפירנאים סמוקי הדם? נערי האלפים הגבוהים? הילדים שינקו ממעיינות הדולומיטים? היש גנטיקה באופניים, כשרון ספציפי, בין כל הdura-ace וה campagnolo super-record?
היש מבנה גופני “מתאים” לעילית שברוכבי האופניים, למנצחי הטורים?
“תראה מה זה: כל המתעמלות הללו נראות אותו דבר…” שח לי ידיד עת צפה באולימפיאדה האחרונה בבייג’ין , בהתעמלות (קרב רב) נשים.
“גם מרימי המשקולות…כולם גמדים מוצקים” אמר לי לא מזמן, בעת שהתקיימה אליפות העולם בהרמת משקולות, בטורקיה.
הקו המפריד בין “מנצח גראנד-טור על בסיס מטפס טהור” לבין “מנצח גראנד-טור על בסיס מומחה נג”ש”, הוא מטושטש ומעורפל ולעיתים בעל גבולות חופפים. אל תוך המשוואה “הנוזלית” הזאת, אנו זקוקים להוסיף את המשתנים של המבנה הטופוגרפי של אותו גראנד-טור, מגרש ביתי וכן המורפולוגיה של המועמד לניצחון.
באופן מסורתי, הוואלטה והג’ירו “מתאימים” יותר למטפסים משום השיפועים התלולים וקטעי נגד-השעון הקצרים יחסית. ואילו הטור דה פרנס שהוא מהיר יותר (ובימי המישור מהיר מאוד עד בלתי נסבל, עבור חלק מהרוכבים…), מתאים למנצחי גראנד-טורים “על בסיס נג”ש”, ראו ערך קאדל אוונס.
למי שזוכר, לפני כמה שנים (כמדומני טור 2004) עבר הטור בימיו הראשונים בצפון צרפת, באזורים סחופי רוח וכללו גם קצת פאבה והשכיל לאנס ארמסטרונג לפתוח פערים ולהקשות על כנופיית המטפסים בראשות איבאן מאיו.
מטפס טהור גזע (קטן וצנום), עליו להכות ביכולותיו הספציפיות חזק יותר, ולפתוח בעליות פערים כמה שיותר גדולים כפי שיחד והנהיג מרקו פנטאני זצ”ל, כפי שעשה קרלוס ססטרה יבדל”א ב tour de france של 2008.
שען-על כבראדלי וויגינס שהינו גם מטפס טוב מאוד (אבל לא הכי מעולה, חסרים לו עוד אחוז או שניים…) עדיין לא מספיקה לו היכולת המופלאה, ובכדי לנצח את הטור השנה עליו לטפס טוב יותר, אין ברירה! סימנים לכך ראינו בparis-nice במרץ האחרון.
קונטדור אינו משתייך למשפחת המטפסים הטהורים, על אף שיתכן והינו המטפס הטוב בעולם כרגע (זאת אומרת החל מאוגוסט הקרוב, בסיום ה”חופשה” הצמחונית שלו…). הסבר בהמשך.
יאן אולריך היה שען על ומטפס אדיר של כוח אימים.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=r4CgOKBKdVE&feature=player_embedded[/youtube]
לאנס ארמסטרונג היה שען על ומטפס מופלא בעל סיבובי רגליים יוצאי דופן.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=3Bfhb32FmU8&feature=player_embedded[/youtube]
ובכן…לאחר “מיני מחקר זוטא” שבו עקבתי וקטלגתי רוכבים נבחרים, צפו ועלו לנגד עיני מספרים שחשדתי בהם מאז ומעולם:
קטגוריית “המטפסים הקטנים”
אלו כמה מן השמות הקלאסיים, גובהם של רובם נע סביב 169-172 ס”מ למעט שני קצוות – רסמוסן הגבוה 175 ס”מ, ורוחאנו הנמוך 162 ס”מ. רובם ככולם סבלו וסובלים מאוד מקטעי הנג”ש…
Luis Herrera – משקל 57 ק”ג
Hubert Dupont- משקל 58 ק”ג
Marco Pantani – משקל 56 ק”ג
GADRET John- משקל 58 ק”ג
CUNEGO Damiano- משקל 58 ק”ג
Leonardo Piepoli- משקל- 52 ק”ג
Riccardo Riccò – משקל 57 ק”ג
Michael Rasmussen -משקל 58 ק”ג
Paolo Tiralongo – משקל 56 ק”ג
Joaquin Rodriguez -משקל 55 ק”ג
José Rujano- משקל 48 ק”ג
Emanuele Sella- משקל 55 ק”ג
Igor Antón – משקל 59 ק”ג
תת-הקטגוריה הבאה, קטגוריית המטפסים הגבוהים, אנשי ה”אטריות דקות”:
כפי שניתן לראות, הדמיון בממדי הרוכבים (גובה/משקל) הוא רב מאוד, פיזיולוגיה כמעט זהה בשתי תת-הקטגוריות של המטפסים. גם כאן, כולם סבלו/סובלים בשלבי נג”ש. ניתן להבחין בעיין בלתי מזוינת, ש”המטפסים הקטנים” נוהגים לטפס בעמידה ו”המטפסים אטריות דקות” מטפסים כמעט תמיד בישיבה, משתמשים במנופי רגליהם הארוכות.
SCHLECK Andy- משקל 66-67 ק”ג, גובה 186 ס”מ
GESINK Robert- משקל 67 ק”ג, גובה 187 ס”מ
Fränk Schleck- משקל 67 ק”ג, גובה 186 ס”מ
Brice Feillu – משקל 66 ק”ג, גובה 188 ס”מ
Pieter Weening – משקל 66 ק”ג, גובה 186 ס”מ
CAPECCHI Eros- משקל 64 ק”ג, גובה 186 ס”מ
Tom Simpson – מי מנחש כמה שקל? , גובה 188 ק”ג
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=9TM9H9Hr1kc&feature=player_embedded[/youtube]
ALLEZ…הבה נמשיך בחפירה של ממדים, משקל ומבנה גוף של רוכבים בראי הביצועים:
כפי שראינו לעיל, “משקל הפלא” של המטפסים עומד על כ 56 ק”ג (המתפרשים על גובה שבין 171-172 ס”מ).
לכאורה המצב האידיאלי עבור רוכב מטפס היה אמור להיות משקל קל יותר, ממש כגופם של רצי העילית למרחקים ארוכים שמשקלם סובב סביב 48-55 ק”ג המתפרשים על 175-180 ס”מ ויותר…
אלא ש: באופניים דרוש כוח והרבה, בין היתר גם בכדי להניע את המכונה תחת הרגליים! הארבע ראשי התפוח שוקל לא מעט ובאופן דארוויניסטי, טובי המטפסים בעולם משקלם נע סביב 56 ק”ג.
יוצא דופן לאונרדו פיאפולי: שמשקלו עמד על 52 ק”ג על גובה 172 ס”מ (ממש כנתוניו של עבדכם הנאמן, ומניסיוני, ביחס משקל-גובה כזה קשה מאוד לדחוף את הרוח…), אלא שיכולותיו של פיאפולי ברכיבת נג”ש היו גרועות במיוחד יחסית לרוכבי פרו-טור.
הינה כמה תוצאות של הזמנים הטובים בהיסטוריה בטיפוס ל אלפ-דואז:
במבט קל ניתן לראות שבשיאים מחזיק מרקו פנטאני עליו השלום, אך לא מעט אול-ארונדרים ועוד מאוריינטציה שענית, מאכלסים מקומות בכירים מאוד:
1. 1995 – מרקו פנטאני-36:40 דק’
2. 1997-מרקו פנטאני-36:45
3. 1994-מרקו פנטאני-37:15
4. 1997-יאן אולריך- 37:30
5. 2004-לאנס ארמסטרונג-37:36 (נג”ש, קיזוז של החלק המישורי הראשון , קצת מעל 1.5 ק”מ -מינוס 2.05 דק’)
6. 2001-לאנס ארמסטרונג-38:01 (המבט…)
7. 1995-מיגל אינדוראיין- 38:04
8. 1995-אלכס זולה- 38:04
9. 1995-ביראן ריס-38:06
10. 1997-רישאר ויראנק-38:11
11. 1995-Laurent Madouas-38:34
12. 2006-פלויד לנדיס-38:34
13. 2006-אנדראס קלודן-38:35
14. 2004-יאן אולריך-38:40 (נג”ש, קיזוז של החלק המישורי הראשון קצת מעל 1.5 ק”מ-מינוס 2:02דק’) הערה- ישנה מדידה שמציינת כאן לאולריך זמן של 38:37
15. 1994-רישאר ויראנק-38:55
16. 2006- קרלוס ססטרה-38:59
17. 2003-איבאן מאיו- 39:06
18. 1997-פרנצ’סקו קאסגרנדה- 39:11
19. 1997- ביארן ריס- 39:12
20. 2006- לוי לפהיימר- 39:13
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_7RgC9h8ess&feature=player_embedded[/youtube]
מומחי נג”ש גבוהים ורזים, שמתברגים היטב בדירוג הכללי של הטורים
האם אלה הם מנצחי טורים בעלי מבנה אול-ארואנדר “קלאסי”? אם נביט אל עבר הנתונים הפיזיולוגים שלעיל, ניתן לראות שקטגוריית “השענים הרזים” (שאינם שענים נטו כפביאן קנצ’לארה או סבסטיאן לאנג), זולגת לעיתים לכיוון “מטפסים גבוהים איטריות” או דווקא אל עבר אול ארונדרים מועמדי פודיום. גם דיוויד מילר וגם דייב זבריצקי (שהם שענים גבוהים ורזים) השתחלו מדי פעם לדירוג הכללי הגבוה, נאבקו עליו, עד שקרסו אל תוך עולם השענות המוכר והחמים.
ההבדלים של 4-5 ק”ג שבין הקטגוריות ותת-הקטגוריות, מסתמנים כמעטים אך כגבול קשוח המסנן את המובהקים/טובים ביותר. אם נעמיק מבט, נראה עד כמה לאנס ארמסטרונג ואלברטו קונטדור הינם יוצאי דופן במיוחד ובעלי יכולות טיפוס/נג”ש מדהימות ביחס לממדי גופם.
יאן אולריך, איבאן באסו, אנדריאס קלודן ולואיס לאון סנשז- מבנה גופם הוא על הנייר המרשים והמושלם ביותר- המציאות לעיתים, הייתה טיפה אחרת…
– לאנס ארמסטרונג: גובהו 177 או 178 ס”מ במשקל 72-74 ק”ג.
– יאן אולריך: גובהו 183 ס”מ במשקל 72 ק”ג. ערב זינוקו לטור 2006 (שנמנע ברגע האחרון עקב פרשת פוארטו) ולאחר שהציג שתי תצוגות נג”ש מרהיבות בג’ירו באותה שנה, היה יאן אולריך קל אף יותר, ובעל אחוזי השומן הנמוכים ביותר בקריירה שלו.
– אנדריאס קלודן: 183 ס”מ על 63 ק”ג.
– מיגל אינדוראיין: 188 ס”מ על 78-80 ק”ג.
– אנדריאס קלודן, בעל נתוני גוף הדומים לקטגוריית “השענים הגבוהים והרזים המתברגים היטב בדירוג הכללי” בדומה ל:
– LÖVKVIST Thomas גובהו 186 ס”מ ומשקלו 70 ק”ג (3-5 ק”ג יותר מגבול קטגוריית “המטפסים הרזים” כדוגמת השלקים).
– WIGGINS Bradley – התופעה המעניינת של השנים האחרונות במובן הקשר הפיזיולוגי: גובהו 189 ס”מ ומשקלו בטור 2011 היה 76 ק”ג (ירידה גדולה לעומת אולימפיאדת בייג’ין 2008, עת היה רוכב וולודרום אדיר)- יחס של כמה ק”ג מעל המטפסים הרזים ביחס לגובהו- אך עתה, משקלו של וויגינס ירד ל 69 ק”ג ש”מעבירים” אותו לקטגורית האטריות הדקות (כמו למשל Brice Feillu – משקל 66 ק”ג, גובה 188 ס”מ). אם יישאר ביכולת הנג”ש שלו (ואפילו יאבד מעט) ויטפס כאטריות הדקות כדוגמת השלקים, אזי יש לנו מועמד רציני ביותר הטוען לכתר.
– PLAZA Ruben – גובהו 191 ס”מ ומשקלו 77 ק”ג- שען מצטיין, סיים במקום ה 12 בטור האחרון.
– SANCHEZ Luis-Leon- גובהו 187 ס”מ ומשקלו 74 ק”ג. מעולה בטורים קצרים, שען מצוין ונראה כאילו טרם מיצה את הפוטנציאל שלו, קצת מפוספס. מזכיר לי את בריקוביץ’.
– VAN DEN BROECK Jurgen- גובהו 183 ס”מ ומשקלו 68 ק”ג, סיים במקום ה 5 בטור האחרון.
– MENCHOV Denis- גובהו 180 ס”מ ומשקלו 65 ק”ג.
– KREUZIGER Roman- גובהו 183 ומשקלו 66 ק”ג, מועמד רציני לכל פודיום בטור וכן נג”שניק איכותי.
– Vincenzo Nibali- גובהו 180 ומשקלו 64 ק”ג, מנצח גראנד טור ושען מעולה.
– HESJEDAL Ryder- גובהו 187 ק”ג ומשקלו 73 ק”ג, מקום 7 בטור האחרון, שען נפלא וכשרון גדול.
– SANCHEZ Samuel- גובהו 175 ס”מ ומשקלו 65 ק”ג, האלוף האולימפי, מקום רביעי בטור האחרון ופודיומיסט בוואלטה.
– EVANS Cadel- גובהו 174 ומשקלו 64 ק”ג. שען-על ומנצח ה Tour de France האחרון. מפאת משקלו, מטפס טיפ-טיפה פחות מגדולי המטפסים ולכן סובל מאוד ונלחם במאבקים הרואיים שלא להישבר. לרוב מצליח לו…
– BASSO Ivan- גובהו 182 ומשקלו 70 ק”ג, לכאורה בדיוק במקום הנכון בין כוח, שענות טובה וטיפוס איכותי.
– BRAJKOVIC Janez- גובהו 175 ס”מ ומשקלו בין 59-63 ק”ג, שען מעולה ומטפס לא יציב. ממש כממדיו של האלוף האולימפי סנשז. אחד הרוכבים המפוספסים ביותר עד כה. נראה כמי שהיה לוקח איזה גראנד טור או שניים. טוב בטורים קצרים.
נשים לב שבריקוביץ’, אוונס וסמי סנשז בעלי נתונים דומים, נמצאים צעד אחד קטן לאחור מטובי המטפסים, מנקודת מבט של אול-ארונדרים.
– Michele Scarponi- גובהו 174 ומשקלו 63 ק”ג. למי שמצוי ברזי הרזים: סקרפוני מרזה מאוד בגראנד טורים ויורד למתחת לסף ה 60 ק”ג לקראת סיומם (וגם מטפס היטב בשלבי ההרים האחרונים).
– SCHLECK Andy- גובהו 186 ס”מ ומשקלו 66-67 ק”ג. איטריה אמיתית, מטפס-על ושען בינוני על אף העבודה הקשה שהוא עושה בנדון. גם אם ינסה להעלות במשקל (ולשחיף טבעי זה כמעט בלתי ניתן) וכנגד כל הסיכויים יצליח, סביר להניח שיכולות הטיפוס שלו יפגעו יותר מאשר תוספת האיכות לביצועיו בנג”ש.
– CONTADOR Alberto- גובהו 176 ס”מ ומשקלו 61 ק”ג. שען מעולה, אולי גדול המטפסים כיום ורוכב הגראנד-טור הטוב ביותר בעולם.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=CQbARrFpaa0&feature=player_embedded[/youtube]
מאת: עמנואל בלחסן