בשבת הקרובה תתקיים אליפות ישראל באופני כביש לנשים (לצד המירוץ המקביל לגברים) והשנה זו הולכת להיות תחרות קשה ששווה להתעכב עליה. הפלטון הקטן של נשים-עלית עשה קפיצת מדרגה מדהימה בשנה האחרונה ועל קו הזינוק מתייצבות כמה רוכבות חזקות מאוד, ולא פחות חשוב, ספורטאיות מחויבות ומעוררות השראה. לקראת המירוץ דיברנו עם חמש רוכבות כדי לתת לכם את התמונה המלאה!
מאת: יניב שור
צילום: גיא חלמיש, ניצן הנדלר, דני אסקרוב, יובל דולין
אליפות ישראל בשנה שעברה, 2016, התקיימה בצל ההכנות לאולימפיאדה. בזמן שכולם עסקו בפצעי המאבק בין שני בלוך ופז בש על הכרטיס לריו, הגיעה מרים בר און מדינמו רייסינג, ניצלה התקפה של עידית שוב ועשתה לכולן בית ספר. דני אסקרוב קרא לזה ב BIKEPANEL ניצחון המוח על הכוח. השנה הסיפור הולך להיות שונה. מי שחשש שההשתתפות של שני בלוך באולימפיאדה תהווה שיא ברכיבת כביש נשים ללא המשכיות התבדה. השנה יש לנו 3 רוכבות בקבוצות מקצועניות באירופה ועוד מהלך מעניין שהתפתח מקומית במסגרת דינמו רייסינג – התוצאה של כל זה היא דבוקה קטנה אך מאוד איכותית שתזנק בשבת לאליפות ישראל.
כדי להבין את הרקע למירוץ הזה צריך לשמוע קצת ממה שעברה כל אחת מהמועמדות לניצחון בשנה האחרונה, לכן תפסנו אותן לשיחה קצרה לקראת המירוץ. חשוב לציין שבדבוקה יש רוכבות מצוינות נוספות שלא דיברנו איתן וכול אחת מהן יכולה להפתיע אותנו – זה מה שיפה במירוצי אופנים! כאשר הדבוקה מונה פחות מ-20 רוכבות הכול יכול לקרות. 
האלופה המכהנת – מרים בר און
את מרים בר און אני תופס בדרך לעבודה, מג’נגלת בין אימון, נסיעה לתחרות בחו”ל וניהול בית מלון בתל אביב – כן, לאלופת ישראל אין פריבילגיה להקדיש את הכול לספורט מקצועני. מרים משתפת כי מבחינה מקצועית הייתה לה שנה קשה. מצד אחד ניסיון לעשות כבוד לדגל ולחולצת האלופה הלאומית גם בחו”ל וגם בארץ, ומצד שני קושי להגיע להישגים משמעותיים בזמן קצר ועם ניסיון מצומצם יחסית בדבוקה מקצוענית.
לחולצת האלוף הלאומי יש משמעות רבה באירופה. זה מתחיל בכיבודים קטנים בפתיחת המירוצים כמו עמידה בשורה הראשונה, ממשיך בראיונות לתקשורת המקומית ונגמר בפתיחת דלתות בקבוצות מקצועניות. מרים מעידה כי לפעמים היתה ממש מופתעת מתשומת הלב והחשיבות של החולצה והדבר עודד ודחף אותה להשתדל לייצג את ישראל בצורה מכובדת בכל מירוץ בו השתתפה.
הצורך לג’נגל בין מרוץ למרוץ ובילוי יתר בשדות תעופה הגיעה בסופו של דבר לנקודה של משבר מקצועי לפני כחודשיים, משבר שממנו מרים מנסה להתאושש בדיוק ברגע הנכון – לניסיון להגן על תואר אלופת ישראל.
אם מסתכלים על הנתונים היבשים – ומרים הראשונה להודות בכך – יש פער די משמעותי בין מרים לארבעת הרוכבות האחרות, פער שבא לידי ביטוי במספר מירוצים בהם התחרו הבנות במקביל. מצד שני מרים היא היחידה שמגיעה למירוץ עם קבוצה – דינמו רייסינג.
מרים לא רואה את עצמה כמובילת הקבוצה, מבחינתה הרמה של הבנות האחרות בקבוצה – ובמיוחד נעה בורוכוביץ’ ואביטל גז – די שווה, וזה יאפשר להן לרכוב הכי טוב שאפשר כקבוצה ולאפשר להזדמנויות להתפתח – כפי שקרה בשנה שעברה.
הערכה שלי – גם מרים רייאלית לגבי הסיכוי הנמוך יחסית של דינמו ושלה באופן אישי לנצח. לא צריך להיות טקטיקן דגול כדי לדעת שאסור לדינמו להגיע לעליה האחרונה בתוך הדבוקה. הרוכבות חייבות להמר על בריחה בכול מחיר – ומול רוכבות כל כך חזקות, הבריחה תהיה משימה קשה עד בלתי אפשרית. השנה מרים גם יותר מסומנת על ידי האחרות וויקטור קטייב (מאמן דינמו רייסינג) יצטרך לשבור את הראש לפני המירוץ כדי לבנות טקטיקה עם סיכוי להפתעה ענקית. 
רותם גפינוביץ’
רותם גפינוביץ’ קיבלה השנה הזדמנות של פעם בחיים, ומוכיחה בסדרת מירוצים ב-2017 שהיא לגמרי שם בזכות ולא בחסד. רותם, בת 25, רוכבת ב-WM3 Pro Cycling ביחד עם מריאנה ווס הענקית.
כדי לסבר את האוזן עבור מי שלא מכיר, זה בערך כמו לרכוב בקבוצה של פטר סגאן, ואולי קצת יותר, כי ווס היא לא רק רוכבת סופר מעוטרת (זכתה בכול תואר אפשרי – אליפות עולם, אולימפיאדה, סייקלוקרוס, קלאסיקות ומירוצי שלבים) היא אולי הרוכבת הכי משפיעה ברכיבת כביש בדור האחרון – היא אישיות.
הקבוצה שהתגבשה מסביב לווס ב-2017 היא אחת מ-4-5 הקבוצות הטובות בעולם. היא מתאפיינת ברכיבה קבוצתית ושולטת במירוצים בהם היא משתתפת, כאשר לא בהכרח ווס מנצחת, אלא יש לפחות עוד 2 רוכבות חזקות אחרות. רותם עוד לא חיברה את העונה הזאת להישג אישי ברמת פודיום, אבל עשתה כמה תוצאות מאוד מרשימות של טופ-30 במירוצים ברמה הגבוהה ביותר ותוך מעורבות במהלכים המכריעים של המירוץ.
רותם החלה להתבלט כבר בגיל הקדטיות וגדלה אצל צחי בויגן ב-IGP. אחרי שורה של מקומות שניים באליפות ישראל לקחה בסוף את התואר ב-2015, אך לא הצליחה להגן עליו ב-2016. בין לבין עשתה כמה עונות עם מיקוד ברכיבת שטח ורכבה בקבוצה מקצוענית מדרג נמוך יותר כבר ב-2013.
רותם מספרת שהחוויה בקבוצה היא מקצוענית לחלוטין, דואגים לרוכבות בכל היבט ונותנים להן את כל מה שצריך כדי להצליח. בזכות המעורבות של מארינה ווס יש לקבוצה משאבים והדבר בולט באימונים ובמירוצים. הקבוצה קטנה יחסית ולכן אין מאבק משמעותי על ההשתתפות במירוצים – רותם מזנקת הרבה, ולמירוצים חשובים ברמה הכי גבוהה.
רותם מתארת את מריאנה ווס כמאוד נגישה ולא מרוחקת בכלל. כל האופי של הקבוצה מושפע מכך – הרוכבות מזנקות עם מטרה קבוצתית לנצח בכול מירוץ, והשאלה מי תנצח פחות חשובה – יש מחויבות מלאה להצלחת הקבוצה.
המציאות מלמדת שרכיבה מקצוענית זה לא עניין של עונה או שתיים, ויש חשיבות עצומה לניסיון ולעומק – רותם מבינה את זה ולא נבהלת, היא כבר למדה הולנדית וגרה עם משפחה שהיא מכירה כבר מ-2010 – אי אפשר שלא להתרשם מהגישה שלה – סופר מקצועית, רצינית ומחויבת.
למרות שהמסלול בבית גוברין מתאים לה בול, ולמרות שעל הנייר רותם עשתה את הקפיצה הכי גדולה השנה, היא לא מגיעה למירוץ זחוחה. מבחינתה יש ארבע בנות ברמה דומה (היא עצמה ביחד עם פז, עומר ושני). היא מעידה שקשה לה למדוד את ההתקדמות שלה מבחינה פיזית ואיך זה ישפיע על המירוץ, במיוחד לאור זאת שאליפות לאומית בדבוקה כל כך קטנה היא משחק אחר לגמרי מהמירוצים אותם חוותה באירופה בשנה האחרונה. גם היא מבינה את החשיבות של להסתובב בחולצת אלופת ישראל, והאליפות הזו חשובה לה אישית.
הערכה שלי – רותם היא על הנייר הפייבוריטית במירוץ הזה. היא ספרינטרית טובה מהאחרות ואמורה להצליח לשרוד את כל ההתקפות, בעיקר מכיוון שבמסלול של בית גוברין אין מספיק טיפוס כדי לאפשר לעומר ולשני לברוח. אחרי השנה האחרונה רותם מגיעה מנוסה וללא שום רגשי נחיתות גם מול הניסיון העודף של שני בלוך. אם כל זה יתחבר לה, זה שלה. 
עומר שפירא
עומר התחילה את השנה בצורה לא אופטימלית בלשון המעטה. בעיה בריאותית השביתה אותה באופן זמני וגרמה לה לחשוב מחדש על הכיוון של רכיבה מקצוענית. מה שהכריע את הכף לדבריה היה לא מעט הבחירה של בן הזוג שלה (גיא שגיב, אקדמי) במסלול המקצועני, והאפשרות לשלב את הקריירות המקצועניות באירופה במקביל. זה בנוסף לעובדה הפשוטה כל כך ש”אני מאוד אוהבת את האופנים”.
עומר מספרת שהיא למעשה חיה עם גיא בספרד ולא נמצאת הרבה באיטליה – רק לטובת מירוצים ואימונים. השהייה באיטליה קשה, יש פערים מנטליים ופערים של שפה. קבוצתה – Giusfredi Bianchi היא קבוצה עם משאבים מצומצמים והמעטפת מספקת בעיקר לוגיסטיקה בסיסית והרבה קווי זינוק. התוצאה של זה היא שהרבה תלוי בספורטאיות עצמן, כולל אפילו הקפדה על תזונה והתאוששות לאחר מירוץ – הקבוצה לא תומכת במאה אחוז. יש רצפים של תחרויות ונסיעות (אוטובוסים, לא טיסות) שקשה לעמוד בהם ועוד להתחרות אחר כך ברמה גבוהה. אפילו באימונים יש פער מנטלי בהתייחסות לאימונים ובשיטות האימון שהן פחות מדויקות ופחות מבוססות על מדידת ואטים – גם לזה צריך להתרגל.
הקבוצה מונה ברובה בנות צעירות עם הרבה מוטיבציה. יש רק תשע רוכבות כך שמתחרים בכל תחרות. לקבוצה אין את היכולת והעומק להשפיע טקטית על המירוץ ולכן אין יותר מדי עבודה קבוצתית. מצד שני יש בהחלט פרגון ויחסים טובים בין הבנות.
עומר עשתה תוצאות יפות במירוצים מקומיים בתחילת העונה ומיקמה את עצמה במקום מכובד בתוך הקבוצה. בחודש האחרון השתתפה במירוץ שלבים בספרד בו “לא הרגשתי מאה אחוז על האופנים”.
ביום ראשון האחרון היא הגיעה להישג מרשים בג’ירו אל טרנטינו – מירוץ ברמה 1.1 מקום 8! (המירוץ התקיים אחרי הראיון). שבוע לאחר אליפות ישראל עומר מזנקת לגרסה הנשית של הג’ירו ד’איטליה – מירוץ שלבים בן 10 ימים!
עומר מרגישה שהיא עוד לא בשיא, ולכן גאה בעיקר בדרך. אחרי שבשנה שעברה נלחמה על האפשרות לזנק, השנה היא משתתפת בהרבה מירוצים, כולל כמה בבלגיה במסגרת קבוצות אחרות. אי אפשר לא להתרשם מהפייטריות של עומר.
“מה ההישג הכי גדול שלך השנה?” אני שואל אותה והיא עונה “עוד לא היה לי ממש הישג”. אני מקשה “אבל עשית סטראדה ביאנקה במרץ במיקום מרשים, ובמאי הגעת טופ 25 במירוץ ברמה 1.2!” והיא עונה “נכון, אבל עוד לא היה לי מירוץ השנה בו הכול התחבר ושאני יכולה להגיד שהוא הישג”. ואני אומר – מי שחושב כל הזמן שעוד לא הגיע לשיא, דוחף את עצמו למסלול התקדמות תמידי, וזה מרשים!
עבור עומר אליפות ישראל חשובה פעמיים: פעם ראשונה – כי הגיע הזמן, כי היא היחידה מהפיבוריטיות שעוד לא עשתה את זה. פעם שניה – כי אולי יותר מכולן, לה חשובה ההשפעה של החולצה על האפשרויות בעונה הבאה.
הערכה שלי – המסלול בבית גוברין לא אידיאלי עבור עומר. כדי לנצח היא צריכה להגיע לקו הסיום בלי רותם, ולקוות לטוב מול מי שתישאר אתה. אם תצליח לברוח בשלב מוקדם היא עשויה ליצור בעיה למי שינסה לרדוף אחריה. דינמו לא יובילו את רותם ברדיפה. רותם, שני ופז עשויות לשתף פעולה אבל יזהרו לא להוביל את הג’וקרית התורנית. המלכוד הקטן הזה יכול לשחק לטובתה של עומר.
שני בלוך
אחרי ההישג שלה בהגעה לריו ובמירוץ עצמו, שני בלוך היא הכוכבת (הצנועה) של הענף. למרבה ההפתעה, הקאמבק שלה לא רק ממשיך עוד שנה, הוא אפילו נראה טוב יותר.
אחרי האולימפיאדה שני קיבלה הצעה לשמש בתפקיד חצי DS בקבוצה המקצוענית Velo Concept. זו קבוצה שהיא סביב טופ-טן ברכיבה המקצוענית, ויש מאחוריה ספונסרים שהם שמות גדולים: ביארן ריס ועוד. שני מעידה כי התייעצה עם צחי בויגן שמלווה כל החלטה שלה עוד מהימים ב-IGP והחליטה שזו הזדמנות שחייבים להגיד לה כן. מה שהקבוצה לא ידעה הוא שביחד עם המינוי הזה הם יקבלו גם רוכבת מן המניין.
שני מספרת כי במחנה האימונים בתחילת העונה ביקשה לרכוב עם הבנות, סתם בשביל האימון, אבל עמוק בפנים כבר ידעה לאן היא רוצה שזה יוביל. אחרי כמה ימים היה זה כבר המנהל המקצועי של הקבוצה שהציע לה להיכנס לתכנית כרוכבת, ומשם התגלגלה לה עונה נוספת כמקצוענית.
איך שומרים על המוטיבציה ועל היכולת הפיזית בגיל שעבור ספורטאים רבים הוא כבר שלהי הקריירה? אני שואל, ושני מסבירה שהמפתח הוא ביכולת של ספורטאית להכיר את הגוף שלה, למה הוא מסוגל ובאיזו רמה של עומס. לדוגמה, היא בחרה להשתתף בכמות קטנה יחסית של מירוצים, ולא לעשות עם הקבוצה את קמפיין האביב. התוצאה היא פחות ימי מירוץ אבל יותר רעננות ויכולת להגיע לשיא בזמן הנכון.
גם שני מסכימה שיש ארבע רוכבות חזקות יותר במירוץ השנה, אבל לא פוסלת את היכולת של אחרות להפתיע. מלבד מרים בר און, היא מציינת גם את אביטל גז בדינמו כרוכבת שעתידה עוד לפניה. שני פוסלת אפשרות של עבודה משותפת עם רותם או פז (כולן יוצאות IGP), מבחינתה כל אחת מגיעה למירוץ עם מטרה לנצח ואין יכולת לשתף פעולה מראש כמו שהיה בעבר. למרות שהיא הרוכבת הוותיקה יותר שכבר עשתה הישגים גדולים בקרירה, היא לא מורידה מהחשיבות של עוד חולצה לאוסף. מבחינתה גם עכשיו ובמקום בו היא נמצאת לחולצה יש חשיבות עצומה לרוכבת עצמה, ליחסי הציבור של הקבוצה בה היא רוכבת וביכולת למנף את זה מבחינת תמיכה בקבוצה וברוכבת.
הערכה שלי – שני בלוך היא כבר סמל, והסמל ומה שהוא מסמל חשוב לה. היא רוצה לראות רוכבות נוספות, היא רוצה לראות התעניינות וסגירת פערים מול הפופולריות של מירוצי הגברים. כל הדברים האלו מתחברים אצלה להישגיות שלא מוגבלת בזמן ולא מושפעת מהשיאים של העבר. היא לא מגיעה למירוץ “שבעה” ולא באה כדי לתת למישהי אחרת את הבמה – היא באה לנצח. מצד אחד, בדומה לעומר שפירא, היא חייבת לנער את רותם ולא להגיע אתה לספרינט. מצד שני שני היא רוכבת יותר מגוונת (כמו שהוכיחה עם אליפות הנג”ש) ויש לה סל יכולות רחב יותר ויתרון מנטלי על הרוכבות האחרות. אני חושב שרותם צריכה להיות כאן על המשמר בכל שלב במירוץ כי שני תרצה להפתיע ולא להיכנס למירוץ צפוי עם ספרינט משולש בקצה. 
פז בש
פז בש, IGP בת 34, סוגרת את רביעיית הפיבוריטיות במירוץ. פז צברה ניסיון בפלטון המקצועני בחודשים אפריל עד ספטמבר בשנה שעברה, אבל השנה לא רכבה בחו”ל והתרכזה במירוצים בארץ. כמי שעובדת במשרה מלאה בנוסף לאימונים היא לא יכולה להגיע ברמת מוכנות אליה מגיעות הרוכבות המקצועיות שמקדישות לכך את כל הזמן. עם ההסתייגות הזאת בצד, מבחינה פיזית פז בשורה אחת עם שלושת הפייבוריטיות האחרות, והאופי הגיבעי של המסלול בבית ג’וברין מאוד מתאים לה.
מי שמצפה לשמוע אצל פז איזו נימה של מרירות אחרי הקמפיין של שנה שעברה עשוי להתאכזב. מה שמעניין אותה מעבר לניצחון זה הפרגון ההדדי בין הרוכבות, הפיתוח של הענף המקומי, היכולת להוות דוגמה לצעירות והצורך ליצור המשכיות בענף הנשים. פז מזכירה, בצדק, כי כבר היו לנו רוכבות שצברו ניסיון בדבוקה המקצוענית, שני בלוך בסיבוב הקודם, מיכל אלה ודניאלה – זה לא לקח את הענף קדימה. השאלה צריכה להיות איך ההתקדמות העצומה בשנה האחרונה משפיע על הענף ואיך זה מייצר מומנטום חיובי על בסיס רחב של רוכבות ולא רק אינדיבידואלית על המקצועניות עצמן. בסופו של דבר היכולת לצאת לחו”ל ולהתחרות תלויה במימון, בתמיכה משפחתית – כלים שלא כל רוכבת יכולה לגייס. ללא תמיכה כזו הרכיבה בחו”ל במקביל לשימור רמת חיים סבירה בארץ היא בלתי אפשרית. תמיד תהיינה רוכבות שיצליחו לעשות את המהלך הזה אבל עבור כל האחרות צריך מסגרות מקומיות כמו IGP, דינמו, עמק האושר, CCC, TACC ואחרות שימשיכו להוות את הבסיס. ללא בסיס רחב אין יכולת לגלות ולקדם רוכבות צעירות ולתת להן את ימי המירוץ הדרושים כדי שיגיעו בסוף עד לשפיץ המקצועני. זה חיוני כדי להמשיך בפיתוח הענף.
פז מכירה את המסלול בבית גוברין כל כך טוב, כל סיבוב וכל שיפוע בכביש. בשנה שעברה כל הגעה לעליית המים הייתה טסט קטן, אבל כמו שהזכרנו התחרות התנהלה אל מול בריחה של מרים בר און. השנה קשה לפז להאמין שזה יקרה ותהיה יותר עצבנות בדבוקה. היא כמובן לא יכולה לצפות לאן המירוץ יתפתח אבל תהיה שם כדי להשאיר לעצמה סיכוי.
הערכה שלי – פז מגיעה למירוץ בעמדה אידיאלית מבחינתה. היא בכושר טוב כפי שהייתה גם בשנה שעברה, אבל הפעם אין ברקע את מאבקי הדרוג המטרידים והפוקוס לא לגמרי עליה. במאבק בין שלושת הפיבוריטיות האחרות יהיה קשה להן השגיח גם עליה וזה יכול לשחק לטובתה. סלקציה מוקדמת על העליה של הסיבוב השני או השלישי תשים אותה אפילו במצב טוב יותר – לא חייבת לעבוד, לא חייבת להתקיף אבל לגמרי יכולה להפתיע. 
איך מנצחים מירוץ מתוך דבוקה קטנה?
שאלה מעניינת שאין לה תשובה אחת. דבוקה כזו לא מתנהלת כפלטון רגיל של מאה פלוס רוכבות, היא מתנהלת יותר כמו קבוצת בריחה שמריחה אפשרות לניצחון. לפעמים העצבנות לא מאפשרת בריחות, והרוכבות מבלות על פלטה וסגירת בריחות עוד לפני שקרו במשך ארבעה סיבובים כדי להגיע לסופו המעט שבלוני של המירוץ – סלקציה של אול-אאוט על העליה האחרונה וספרינט.
בריחה לא צפויה שתופסת פער עשויה גם היא להכריע את המירוץ. הדבוקה שמתפרקת לצמדים ולשלישיות – כאן המירוץ מאבד טקטיקה והופך למין נג”ש שבסופו הרוכבת הכי חזקה לוקחת.
אפשרות מעניינת נוספת היא בריחה מוקדמת של אחת הפיבוריטיות, מה שמקשה מאוד על הקבוצה שמאחור לרדוף. קבוצה קטנה מדי, חששות של מי תוביל ומי תנצח בסוף בספרינט והמירוץ מוכרע כאילו ללא קרב. ב-2014 ברח לו ניקי טרפסטרה לקבוצה של כ-10 רוכבים מהשורה הראשונה בעולם וניצח את פריז רובה. טרפסטרה לא היה הכי חזק אבל הבין שאם יצליח לפתוח 20 מטרים יהיה קשה מאוד לרדוף אחריו. לא בגלל שאי אפשר, אלא בגלל הקונפליקטים בין הרוכבים שנשארו מאחור.
אז מה השורה התחתונה?
אליפות ישראל בשבת תהיה מרתקת. יש לנו ענף עם נגיעות הולכות וגדלות של מקצוענות בארץ ובחו”ל. במירוץ הנשים, 4-5 רוכבות שעשו קפיצה אדירה עבור עצמן ועבור הענף, פייטריות, ספורטיאיות אחת אחת, אבל רק אחת תהיה אלופת ישראל. איך זה יגמר? נצטרך להיות שם כולם ולראות.
רוצים/רוצות לכבד את המעמד? תכננו את אימון השבת בצורה שמגיעה לאזור, אופני כביש או שטח, פיקניק עם המשפחה – יש בבית גוברין את כל האפשרויות. נתראה!
כתב: יניב שור