במסגרת התאמת אופניים שאני מבצע או כשאני רוכב מאחורי רוכבים אחרים, אני לפעמים מבחין בעובדה אחת: אלוהים, לא ברא אותן שוות.. הכוונה, לרגליים שלנו. יש הבדלים קטנים באורך הרגליים שלנו ועד שלא נדרשנו לעניין הצורך בהתאמה של האופניים לא ידענו שאורך הרגליים אינו זהה. לפעמים, ההבדל באורך הכולל כה גדול, שניתן לראות אותו בעין בלתי מזוינת.
רוכב עם רגל ארוכה יותר מהשנייה, חייב לפצות על האורך הזה מול הקצרה ובד”כ יוציא את הברך של הרגל הארוכה החוצה, או יצמיד את הברך פנימה כדי לקצר ולהשוות את האורך מול הרגל הקצרה – שעובדת יותר בניצב לכביש: ברך עולה ויורדת ללא בריחה החוצה או פנימה. לפעמים הפיצוי נמצא דם במנח כף הרגל על הקליט, הרגל הארוכה יותר בד”כ תגרום לעקב לצאת החוצה היות והברך נכנסת פנימה. מה שנקרא Toe In .
לכאורה, לא משהו נוראי ובאמת, מי שלא מכור ורוכב הרבה לא ממש יסבול מזה.ברגע שרוכב רוצה להפיק יותר מהמכונה שלו, גובה האוכף ומיקומו מתחיל להיות עניין יותר חשוב. אם נכוון את הגובה של האוכף לפי הרגל הארוכה, הרגל הקצרה תבצע פשיטה מלאה יותר, ותגיע קרוב יותר למצב נעילה, דבר שיכול לגרום לעייפות מוקדמת בשריר ההמסטרינג, ולעתים גם לנטייה בשריר הזה (הגדול בצד האחורי העליון של הרגל הקצרה) להיתפס לפני זה שבארוכה. אם נכוון לפי הרגל הנמוכה, הרגל הארוכה תבצע עבודה לא יעילה עם פשיטה קצרה מדי, ולא תמצה את הפוטנציאל המלא שלה ברמת הביו-מכאנית.
חשוב להבין שלא מדובר במחזור דיווש אחד. מדובר על עשרות אלפי מחזורי דיווש בחודש וההבדל המזערי הזה מוכפל במספרים פנטסטיים וכאן מתחילה להיות בעיה.
מה עושים?
פתרון מהיר יעיל וקל הוא להגביה את הקליט בנעל של הרגל הקצרה ולהאריך את הרגל באופן מלאכותי כמו שמקובל בנעליים אורטופדיות. בד”כ מכניסים מעין לוח מגומי בין הקליט לסוליית הנעל וזה יוצר את תוספת המילימטרים הדרושים. הבעיה היא שהחומר גמיש, הידוק הברגים גורם לקריסתו ואנו מאבדים המון תמורה בעד האגרה. בנוסף, הברגים נוטים להשתחרר כל הזמן.
בתמונה רואים קליט לפני ואחרי הליטוש:
אציין שניסיתי זאת מס’ פעמים בקליטים של שימאנו וגם של טיים. מניסיוני והפידבקים שקיבלתי מלקוחותיי, אלה שזה דרוש להם הרגישו שיפור משמעותי באיכות החיים, יעילות הפידול ותפוקת הכוח שלהם על האופניים