מבחן טרק מדון – אופני כביש אווירודינמיים שנראים אחרת מהעדר

“אלה האופניים הכי טובים שרכבתי עליהם אי פעם”, אומר לי אמיר פרזנטי היבואן של Trek, קצת לאחר שקיבלתי טרק מדון למבחן. ולא שהוא במצב קשה מבחינת אופניים גם היום: הוא על ה Emonda בגרסת ספיישל אדישן של קונטדור עם חתימות, שקיבלו אצלנו את הציון הכי טוב לאופני כביש עד היום…  ובכל זאת הוא מעריך שבשנה הבאה יחזור למדון. עם ה Build up של אמיר יצאתי לדרך, בסקרנות עצומה לגבי הכלי המיוחד הזה.

מאת: גיא חלמיש 
צילום: עופר עברי, אור לין, גיאחה

אם לא לחצתם Play למעלה…

מדון – מסמנים את המהפכה

אלה לא האופניים הראשונים שיצאו לכביש בקטגוריה האווירודינמית, אבל הם הראשונים שגרמו לי להסתכל על טרק בעיניים אחרות לגמרי ממה שהסתכלתי עליה עד להופעתם. הם חלק ממהפכה פנימית בחברה וכשיצאו נראו עתידניים לגמרי. עם המדון התחזקה מאוד תקופת ההפצצה וההצטיינות של Trek- שגל של מוצרים ייחודיים וקיצוניים שפשוט מפילים את הלסת בכל פעם מחדש שוחררו ממנה לעולם בזה אחר זה.

אני חושב שזה החל עם ה Speed Concept – אופני הנג”ש שלה שהיו המוצר הנקי, האינטגרטיבי וחסר הפשרות שכבש את עולם האיירונמן (למבחן בייקפאנל). המדון אמצו את העקרונות שהונחו שם מבחינת טיפול בכבלים ובמבנה פרופילי הקרבון.

אלה האופניים האולטימטיביים לרוכב האול אראונד, גורס אמיר פרזנטי ורק למטפס טהור זה הגיוני לקחת את האמונדה. אני יכול להקדים את המאוחר ולעדכן פה: גם אני השתכנעתי בכך במבחן הזה. יותר מכך, בזכות המהירות המדהימה שלהם בדיסנדינג, תוך פשרה קטנה מאוד ב Feel ובמשקל, אני מתחיל לחשוב שאולי אפילו עדיף גם למטפסים ללכת על המדון.

Trek Madone – פיצ’רים עיקריים  

• גיאומטרית H2- צינור ראש ארוך יותר המאפשר רכיבה עם פחות ספייסרים לרוב הרוכבים. יש גם שלדת H1 נמוכה.
• קרבון מסדרת ה OCLV600 (אחת מתחת ה 700 הגבוהה ביותר של טרק)
• כידון סטם קרבון שטוח, אווירודינמי ביחידה אחת.
• מעצורים אינטגרליים עם חיווט פנימי מלא.
• חיפוי על חלקו העליון של המעצור הקדמי בצורת דלתות הנפתחות בסיבוב.
• ציר מרכזי BB90 הכי רחב שיש (לעומת 86 בד”כ).
• איזוספיד- הפטנט בחיבור תומכות האוכף למוט האוכף לשיכוך מהמורות.
• תא פנימי בצינור התחתון עבור מרכז השליטה והטעינה של ה Di2. בגרסה מכנית יש שם גלגלת רגולז’ למעביר הקדמי. בחשמלי הסוללה גם היא בצינור התחתון. במבחן מרכז השליטה היה בקצה הדרופ אאוט בכידון.
• חתך פרופילים אווירודינמי בעיצובים ייחודיים.
• משקל: 7.7 ק”ג
• מחיר: 34 אלף ש”ח (לגרסת טרק עם גלגלים אחרים מקרבון מלא)
• שיווק: CTC – ורשת חנויות Trek ישראל

מידות וגאומטריה

הגיאומטריה של הטרק מדון דומה מאוד לזו של האמונדה. בטרק אני במידה המסומנת 54 ומנסיוני אכן המידות המומלצות שלהם נכונות. בהשוואה לאמונדה שבחנתי, למדון האלה בסיס גלגלים זהה, זוויות ראש וכיסא זהות, תומכות שרשרת זהות, טרייל ואופסט זהים, גובה BB זהה… רק הריץ’ במפתיע קצר יותר.
מה זה אומר? בגדול שכל תכונות ההיגוי שעפתי עליהן באמונדה נשמרות גם פה – הדבר הזה ייצר לי בטחון שתמך במהירויות אדירות בירידות ובסיבובים. בדיוק מה שחסר לי בד”כ. רק ה H2 טיפה הקשה לתת לחץ קדמי ונמוך על הגלגל מלפנים בסיבובים אבל זה רק כי אני אוהב לשבת נמוך יחסית. לעצמי אעדיף את ה H1.

סקסאפיל ושלדה – חמדה לי מדון

לטרק מדון יש סקסאפיל רובוטריקי טכנולוגי: החזית כל כך נקייה שאפילו דגמים חדשים יותר לא הצליחו להכמין את כל הכבלים בתוך הקוקפיט והשלדה כמו שעשתה טרק, בזכות דרך ארוכה שהלכה עם המעצורים (על כך בהמשך).

הם גם הצליחו לייצר שלדה אווירודינמית שלא נראית בדיוק כמו יתרת העדר, וספציפית – תומכות האוכף נכנסות גבוה ולא כמו אצל כולם לאחרונה. הן משאירות פתח גדול מצדי צינור האוכף שמיועד לשחרר לחצים ואוויר בקלות. אומר פה גלויות: הגרסה שבמבחן היא לא הכי סקסית שנתקלתי בה, לא מבחינת צביעה ולא מבחינת צורה – הקוקפיט גבוה מדי בשביל להראות קרבי והצביעה השחורה-מבריקה משעממת לטעמי וזו הסיבה העיקרית שירד להם הציון ל 80 בהיבט הזה.

אבל אם אם אתה רוכב חזק וגמיש, שיכול לקחת את השלדה בגובה קוקפיט נמוך יותר (H1 בטרמינולוגיה של טרק) ולהשקיע את הסכום הנדרש לגרסת הקצה בעלת הקרבון הקל יותר (OCLV700), תקבל מכונה מדהימה גם לעליות- שכן החזית נמוכה והמשקל קל יותר בכ 200-300 גרם מהאופניים שבמבחן. ה H1 הם יותר קרביים, יותר קלים ונראים טוב יותר. ב H1 קל יותר להגיע ל 6.9 קילו. כל הפתרון הזה, כשהוא מגיע בצבע קרבי יותר כבר מגיע לרמת הסקסיות הבלתי חוקית שאנחנו רוצים לקבל באופניים שלנו:

אין ספק שבאדום קרבי זה נראה מהיר יותר!

מדון – כידון וסטם שלא מהעולם הזה

הקוקפיט המגניב ביותר בכביש הוא במדון- ברמה שמוזר לחזור לכידון של פעם אחרי הדבר המדהים הזה. מדובר ביצירת מופת אווירודינמית ואינטגרלית (סטם+כידון) שמצליחה להיות שטוחה לגמרי ולהעביר את הכבלים מידיות המעצור בצורה פנימית מלאה.

הכידון הזה כל כך נוח שזה ממכר – אין להשוות הנחה של יד על משטח שטוח כזה לעומת הלחץ שמייצר כידון עגול. הוא כל כך רחב – שתענוג לשכב עליו בתנוחת נג”ש. כמעט ולא צריך איירובאר עם האבזור הזה כי אפשר לרכוב ככה שעות.

אבל לאומנות בלתי מתפשרת יש גם חסרונות: מחיר שערורייתי של מעל ל 3000 ש”ח יעלה לכם הדבר הזה, שיצריך התקן מחשבון ייעודי. הוא יהיה מורכב יותר להתאמה אישית (כי אין מודולריות לסטם), ואין לו אפשרות להתקנת איירובר.

עלויות והיבטי חלקים נוספים

המבחן הפעם לא היה בתצורה סטנדרטית של קניה מ CTC בחבילות האבזור הרגילות, כיוון שרצינו לבחון עם האופניים האלה כמה סוכריות של Shimano שנייחד להם כתבה נפרדת.

השלדה עולה 15,600 לא כולל כידון (שעולה 3200 ש”ח). אבל היא כוללת יותר ממה שבד”כ מייחסים לשלדה: מזלג, הד סט, מעצורים – שהם ייחודיים לשלדה ונדבר עליהם מיד, ומוט כיסא. גם המחיר הזה מבטא ירידה של כ 6000 ש”ח – שכן היתה הורדה משמעותית ומבורכת במחירים לאורך כל הקו בטרק. זה חלק משינוי כולל של החברה שהחליטה להיות יותר אגרסיבית במכירות. טוב לנו.

מדון 9.0 עולה כ 19,000 ש”ח עם אולטגרה מכנית, גלגלי Aeolus Comp וכידון וסטם רגילים מאלומיניום. זה אגב פתרון לטריאתלטים שמוזיל את העלות של האופניים, ומאפשר איירובר. אם יש לך כידון חדש, יש קיט הסבה לכידון רגיל ולאירובר.

יש דגם 9.5 – שהוא כמעט זהה לדגם שבמבחן, מכיל אולטגרה חשמלי, את כידון החללית הזה, ורק שונה בגלגלי אאולוס פרו קרבון- זו מכונת מלחמה מקורבנת ב 33-34 אלף ש”ח.

עוד התעכבות קלה על מוט האוכף – הוא מתכוונן באמצעות שני אלנים מאחור, ואת גובה המוט עצמו קובעת טבעת גומי שמתיישבת על הממשק שלו עם השלדה. מה שאהבתי פה זה שקל מאוד לעשות כיוונונים עדינים של גובה האוכף באמצעות הסטה של הגומי הזה. יחד עם זאת במהלך המבחן הוא שקע מעט והייתי צריך לכוונו שוב (אסור להגזים בעוצמת הסגירה שם מאחור אם לא רוצים לשמוע קולות קרבון מתפצח…). גם על האוכף של Pro אנסה להכביר מילים בכתבה נפרדת. עוד דבר ששווה לדעת- יש פתרון למתקון של ה Flare- נצנץ היום הפופולרי של בונטרגר.

הקטע של המעצורים בטרק מדון

יש משהו מגניב בחברה שהולכת עד הסוף עם המטרות של המוצר ומוכנה לקחת החלטות אמיצות. אבל גם יש סיבה לשמרנות ולהימנעות מכך – בד”כ החלטות אמיצות גוררות לצד התועלות הגדולות שלהן גם ויתורים כואבים. במקרה של מעצורי המדון מדובר במקרה קלאסי של הליכה עד הסוף – מעצורים באופניים רגילים הם חתיכת גוש לא אווירודינמי שתקוע על השלדה ולא משתלב בה. באופני נג”ש ואופניים אווירודינמיים רבים יש את מעצורי ה Techtro שתוכננו להשתלב בשלדות: נתקלתי בכאלה בלא מעט מבחנים (למשל בארגון האווירודינמיים, או באופני הנג”ש של BH) וגם הם לא מושלמים – הכבל נכנס אליהם בצורה בולטת מהצד.

הכי אווירודינמי נקי משתלב וחלק שאפשר

טרק החליטו לייצר את השלדה הזו תוך אינטגרציה למעצורי החישוק שלה והם פתחו מעצורים ייחודיים וייעודיים לשלדה, כולל קטע מטורף של דלתות נפתחות בצינור הראש שבתוכו מסתתר החלק העליון של המעצור והכבלים שלו. מאחור כל המנגנון פועל באמצעות כבל שיוצא מהשלדה ומושך את המעצור כמו מעצורי הדלתה המדהימים שהיו לפני הרבה שנים על אופני יוקרה. התוצאה היא רמת נקיון והשתלבות שאין כמוה כמעט במעצורי חישוק אחרים.

אז לצד חוסר הפשרות בתחום האווירודינמי, התוצאה היא גם מוצר מורכב מאוד, ייחודי, שצריך להכיר היטב כדי לטפל בו. כשלקחתי את האופניים האלה איתי למחנה האימונים עם האקדמי בולנסיה לא שיערתי שכשארכיב אותם חזרה מהטיסה, משהו יזוז לו במעצור האחורי. אין הרבה מכונאים שמכירים את הדבר הזה, ואם הלך לכם חלק בחו”ל אתם צריכים לקוות שיש נציג של Trek באזור. למזלי המכונאי הפולני של ה Cycling Academy במחנה הוא גם מכונאי של קבוצה מקצוענית שרוכבת על המדון והוא טיפל בזה (לא מעט זמן) תוך שהוא משחק ומכוונן את חלקי המעצור הפנימיים העדינים והמתוחכמים (מדי). גם מבחינת כוח עצירה – הוא לא עצמתי.

חלקים עדינים וקטנים שצריך לדעת לכוון

גם אווירודינמי וגם נוח? שערוריה

אחד האפיונים באופניים האווירודינמיים שבחנתי עד היום היה שהם הרבה פחות נוחים מאופני העליות בגלל אופי השלדה המסיבי יותר. טרק הצליחה לפתור את זה לגמרי עם האיזוספיד – פטנט השיכוך שבחיבור מוט הכיסא לשלדה- יש שם שתי תומכות אוכף שציר מחבר בינן לצינור הכיסא, ומאפשר לצינור הכיסא רמת תנועה מסוימת למטה ולאחור. זה נותן ספיגה מורגשת ונוחה יותר מכל אופניים אחרים, כולל אופני עליות עם תומכות דקיקות. הכיסוי האדום בשלדה מכסה על כל הפטנט הזה וממשיך את הקווים של השלדה. פתרון האיזוספיד מוסיף מעט למשקל אבל שמר על האווירודנמיות עם הנוחות.

והתוצאה – אווירודינמיות שלא מהעולם הזה

“אחרי שאתה מתרגל עליהם, אתה מרגיש שהם הרבה יותר מהירים ובעיקר משמרים מהירות גבוהה. ממש מרגישים את זרימת האוויר החלקה בין הרגליים” אמר לי אמיר מ CTC. וואלה, הנהנתי… את זה אני שומע מכל יצרן של אופניים אווירודינמיים. המצחיק הוא שכעת אני זה שאומר את זה ואם אתם סקפטיים, פשוט נותר לנסות! הדבר הזה הוא הכלי הכי מהיר ומדהים שנתקלתי בו מבחינה אווירודינמית בקטגורית הכביש. הם בהחלט לא הדגם האווירודינמי הראשון שרכבתי עליו, אבל הם הראשונים שבהם הרגשתי ששווה לשלם את תוספת המשקל הקטנה של שלדות כאלה עבור התועלת הזו.

במישורים חוסכים כוח של ממש! אפשר לרכוב איתם יותר מהר, יותר זמן בפחות מאמץ ומדובר במשהו שמרגישים ולא באיזה עניין תאורטי או פסיכולוגי. אלה אופני בריחה מדהימים ואופני דיסנדינג פשוט מטורפים. בירידות מהירות, כשכבר לא ניתן לפדל, תופסים מהירות ומרחק מהאחרים ברמה משמעותית שיכולה לשנות את תמונת המרוץ. בדקתי את זה כמה פעמים לצד רוכבים מעולים, והמדון פשוט אפשרו לי לברוח – זה קרה בירידה מהירה בנס הרים, ובירידה הארוכה ממלכישוע בגלבוע. כשאתם במהירויות הקצה – הדבר הזה פשוט מסרב להתפשר על המהירות מול הרוח. לכך גם סייעו מאוד גלגלי ה Shimano Dura Ace C40 שהיו עליהם – שנפרט עליהם בכתבה וסרט נפרדים.

עליות? כמעט ולא הרגשתי פשרה

הדבר הכי חשוב פה מבחינתי, שמהווה קפיצת מדרגה מכל האופניים האווירודינמיים האחרים שבחנתי, הוא ה Feel. סוף סוף תחושת רכיבה מושלמת עם אופניים שהם גם אווירודינמיים. עד היום כולם התפשרו בדבר שעבורי היה הכי חשוב מהכל- התחושה. היות ואני לא מתחרה, החוויה ואיך שאתה מרגיש את החיות של השלדה, יותר מעניינות אותי כשאני ברכיבת כביש הררית מגוונת של 5 שעות מאשר מהירות ב 40 קמ”ש במישור לבד מול הרוח בבריחה.

האופניים שבמבחן עם מערכת ופדלים של שימנו אולטגרה, גלגלי האלומיניום-קרבון והשלדה הזו שקלו 7.7 ק”ג (עם כלוב בקבוק כבד למדי). יש פה מאות גרמים שאפשר להוריד עם גלגלים ומערכות קצה ועוד יותר בשלדת ה OCLV700. נכון, האמונדה מרגישים קצת יותר חדים ומדויקים מבחינת ה Feel שלהם, אבל אתה צריך להיות באמת יבבן משקל רציני או מטפס שכל היום נמצא רק בעליה בשביל להעדיף אותם. כמעט כל הגזרות שנתנו יתרון לאופני מטפסים טופלו: נוחות, feel כללי, וגם במשקל ההפרש שלו בין השלדות הולך ונהייה פחות מהותי. בקלות אפשר להגיע גם עם אלה ל 6.9 של ה UCI. יתכן שאנחנו מתקרבים ליום בו טרק תוכל להכריז שאין צורך יותר בשני הדגמים והיא חוזרת למדון בלבד.

טרק מדון – סיכום

מכונת הכביש המעולה הזו מוכיחה המון: שטרק היא חדשנית ובלתי מתפשרת, ושאפשר לעשות אופניים אווירודינמיים שיהיו נוחים. שלא חייבים להקריב את כל ה Feel של הרכיבה (רק פיפס קטן ממנו) בשביל ההתאמה למישורים. יש חסרונות בייחודיות ובסיבוכיות של המעצורים, באינטגרציה ובהכנסת כל הכבלים פנימה – אבל זו גם הסיבה להצטיינות והייחוד שלהם. אז מי שרוצה ללכת עד הקצה ולא רוצה לחכות שישחררו את גרסת מעצורי הדיסק – ייקח את זה כחלק מהעניין וייהנה מאחד מהזוגות האייקוניים, המהירים והמיוחדים ביותר שהושקו בעולם הכביש אי פעם, עם גיאומטריה קרובה למושלמת.

מאת: גיא חלמיש 
צילום: עופר עברי, אור לין, גיאחה