3:00 בבוקר בבית משפחת דולין ממש לפני זינוק אליפות ישראל באופני כביש. כולם על הרגליים. אמא נירית, שופטת ראשית מתכוננת ל- 5 שעות מורטות עצבים ברכב השיפוט. אבא אייל, צלם אופניים שמתעד באדיקות כבר מספר שנים תחרויות כביש ושטח והצאצא יובל דולין שהגיע ממש לפני יומיים במיוחד מבלגיה לתחרות. יובל כמעט בן 20 רוכב צעיר עתיר מוטיבציה שעשה לאחרונה בחירה מאוד משמעותית בחייו. יובל בחר ברכיבה מקצוענית כדרך חיים והחליט לקפוץ “למים של הגדולים” והתקבל לקבוצה Fuji Test Team שפועלת בבלגיה. לפני כשנה ארז מזוודה ויצא לדרך ארוכה, רצופה קשיים, תקוות, עליות וירידות (תרתי משמע !) ואני החלטתי לנסות להבין קצת יותר לעומק איך הכל התחיל? מהיכן האומץ ? איך נראה סדר היום? מהן המטרות ? ולהציץ אל מאחורי הקלעים של אחת מקבוצות רבות בבית היצור המשובח בעולם לרוכבים מקצוענים.
בראשית
מתי ואיך נהיית רוכב אופניים?
המשפחה שלי תמיד אהבה ספורט ועסקה בספורט. אימא שלי מורה לחינוך גופני, מדריכה ושופטת אופניים. בצעירותה הייתה שחקנית כדור-סל ושחיינית. אבא שלי שיחק כדור-סל, אחותי הגדולה הייתה מתעמלת קרקע ומכשירים ואחי הקטן משחק טניס. לפני כ- 11 שנים אימא שלי החלה להתאמן בספינינג ובמסגרת החוג יצאה מדי פעם לטיולי אופניים ברחבי הארץ. כשהייתי בן 11, היא שכנעה אותי ואת אבא שלי להצטרף לאחד הטיולים. מכיוון שלא היו לנו אופניים, שכרנו אופניים מהמארגן והשתתפנו בטיול. נדבקנו בחיידק ולטיול הבא כבר רכשנו אופניים וציוד משלנו. לאחר מכן הצטרפנו לקבוצת רכיבה ומאז אנחנו חזק באופניים.
האם העובדה שהוריך רוכבים השפיעה עליך?
אין ספק, אנחנו חיים ונושמים אופניים וזה מאוד מדרבן ועוזר שהם רוכבים גם ואוהבים את התחום.
האם רכבת גם בשטח?
בעצם התחלתי ברכיבת שטח ובשנה הראשונה שבה התחלתי להתחרות, זכיתי באליפות הארץ באופני הרים בקטגוריית האפרוחים. בגיל 16 החלטתי לעבור ולהתמקד בכביש, לאחר שהבנתי שהתחום הזה מתאים לי יותר. בנוסף, הקבוצה שלי (TACC) מתמקדת בעיקר בכביש כך שזה היה מין תהליך טבעי של המעבר מהשטח לכביש. אני עדיין מאוד אוהב אופני שטח ומדי פעם אני יוצא לסיבוב סינגלים ומאוד נהנה.
ההחלטה לרכב בחו”ל
כיצד החלטת לאיזה קבוצה להגיע בחו”ל?
כשהתחלתי לתכנן את עונת 2012, המטרה הראשונה שלי הייתה למצוא קבוצה בחו”ל שמתאימה לי ולמטרות שלי, שאיתה אוכל להעביר את רוב העונה. בדקתי אופציות בבלגיה ובמדינות נוספות, ולבסוף הגעתי לקבוצת Fuji Test Team.
מצאתי דרך האינטרנט מידע על הקבוצה ועל מרכז האופניים (Cycling Center) שבו שוהים הרוכבים הזרים. מיד הרגשתי שזו האופציה העדיפה בשבילי, מבחינת האזור שבו הם נמצאים, כמות המרוצים, רמת הקבוצה ומה שהקבוצה יכולה לתרום לי. במשך כמה חודשים הייתי בקשר עם מנהל הקבוצה ועברתי תהליך מיון קפדני, שבו נבחרו לקבוצה כ- 16 רוכבים חדשים, מתוך יותר מ- 400 רוכבים מ- 14 מדינות, שהגישו מועמדות לקבוצה. במקביל המשכתי לבדוק לאופציות נוספות. לבסוף התקבלתי לקבוצה שמונה 34 רוכבים מ- 13 מדינות (ביניהן ארה”ב, פינלנד, דרום אפריקה, ישראל ועוד).
חיי היום יום
כיצד נראה סדר היום שלך?
התחרויות פה מתחילות בד”כ בצהריים. אני קם בבוקר בסביבות 8-9 ואוכל ארוחת בוקר טובה. לאחר מכן, בהתאם לתוכנית, אני יוצא לתחרות או לאימון (אם מזג האוויר מאפשר זאת) ולפעמים יש לי גם שני אימונים ביום. אחרי כל אימון או תחרות אני מקפיד לעשות מתיחות ועיסויים לשרירים. בנוסף, אני גם עובד על חיזוק שרירי הגב. את שאר הזמן אני מנצל להתאוששות, לסידורים ול”התאווררות”.
מהם הדברים הקשים ביותר איתם אתה צריך להתמודד במסגרת החדשה?
הקושי העיקרי זה להיות בלי המסגרת המשפחתית והתמיכה של ההורים. אני צריך לדאוג לעצמי, לעשות קניות, לכבס ולבשל לעצמי. אין מי שיעזור לי להתארגן לתחרויות ויתמוך בי במהלכן. תחושת הבדידות והניתוק מהבית מתגברת בעיקר בערבי שישי ובחגים. בנוסף, צריך להסתגל למזג האוויר הקר והגשום, לרמה הגבוהה של המתחרים ולקושי והקצב של התחרויות. ויש גם את עניין השפה, אני פה הישראלי היחיד והתקשורת עם שאר הרוכבים, המאמנים והצוות התומך היא רק באנגלית.
אפשר להתרשם מהאופי הבינלאומי והמשפחתי של הקבוצה בסרטון
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=J1RP1e8b88g&feature=relmfu[/youtube]
מהם הדברים המתגמלים/הכיפים ביותר במסגרת החדשה?
אני מאוד אוהב תחרויות בגלל האדרנלין, המהירות והטקטיקות. התוכנית שלי פה עמוסה בתחרויות כך שזה אחד הדברים שאני מאוד נהנה מהם. בנוסף, אני שוהה עם רוכבים נוספים מכל מיני מדינות ואנחנו מעבירים את הזמן הפנוי ביחד, מדברים, מטיילים ומבלים. כך אני מכיר אנשים מתרבויות אחרות וזה מאוד נחמד ומעביר את הזמן בצורה כיפית.
מטרות ושאיפות
אילו מטרות הצבת לעצמך בשנה/שנתיים הקרובות?
המטרה שלי היא לצבור כמה שיותר ניסיון בזירה הבינלאומית ולהתחזק, כדי שבעוד שנתיים-שלוש אוכל כבר להתקדם לשלב הבא ולנסות להתקבל לקבוצה מקצוענית.
האם אתה שואף לרכב בקבוצה מקצוענית pro-tour?
כן, המטרה שלי היא להתקבל לקבוצת Pro-Tour ולהשתתף באחד מה-גראנד טורים הגדולים. אבל זה עדיין רחוק, אני צריך להשתפר, להתחזק, לצבור ניסיון ולעבור עוד הרבה שלבים בדרך, עד שאוכל להגיע לשם. אני מתקדם צעד אחר צעד בתקווה להגיע בסוף למטרה ולהגשים את החלום.
האם תוכל לספר על ההבדלים בין מסגרת האימון שהיתה לך בארץ לעומת המצב הנוכחי?
בארץ יש פחות מרוצים ולרוב הם קצרים יותר והעצימות שלהם נמוכה יותר. לכן בארץ השקעתי יותר שעות באימונים עצימים ואיכותיים. בבלגיה, יש לי כרגע בין 2 ל- 3 תחרויות בשבוע כדי להתחזק ולצבור ניסיון. התחרויות ה”קטנות” הם בסביבות 120 ק”מ והגדולות 180 ק”מ, כאשר המסלול בד”כ מאוד אגרסיבי, טכני ומהיר. לרוב אני גם רוכב לתחרויות וחוזר מהן ברכיבה. לכן, את רוב הזמן בין התחרויות, מנצלים לאימונים קלים ולהתאוששות כאשר בד”כ עושים אימון איכותי אחד בשבוע.
אחד מחברי הקבוצה של יובל טוען שכשמדברים על מירוצי האביב בבלגיה אפשר להחליף את המילה “מירוץ” במילה “מלחמה” כפי שתראו בסרטון הבא
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=a7Xjhsg3CRQ&feature=relmfu[/youtube]
הבדל נוסף הוא שבארץ יש תוכנית אימונים ותחרויות אחידה לכל רוכבי הקבוצה ולכן יש הרבה אימונים משותפים. בבלגיה יש כמות גדולה ומגוון רחב של תחרויות. לכל רוכב בקבוצה יש תוכנית תחרויות שונה ותוכנית אימונים אישית שמותאמת למטרות שלו וללו”ז של המרוצים. לכן, אין כמעט אימוני קבוצה וכל רוכב מתאמן לבד בהתאם לתוכנית האימונים האישית שלו. בנוסף, רק חלק מהרוכבים הזרים גרים ב- Cycling Center ושאר הרוכבים מפוזרים ברחבי בלגיה. לפעמים אם יש לכמה רוכבים אימון דומה, בד”כ זה אימונים קלים בין תחרויות, אז אנחנו מתארגנים ויוצאים ביחד לאימון.
קצת על האהבה לכביש, תחרויות, גאוות ואכזבות
מה אתה אוהב ברכיבת כביש?
אני אוהב את המרחקים, המהירות, האדרנלין ואת העבודה הקבוצתית והטקטיקות במרוצים.
האם יש תחרות שאתה מחשיב כתחרות הכי טובה שלך עד עכשיו?
היו שתי תחרויות שלדעתי היו מוצלחות יותר מבחינתי, את שתיהן ניצחתי לאחר בריחת יחיד. הראשונה כאשר זכיתי באליפות ישראל לנוער בשנת 2010 והשנייה כאשר ניצחתי השנה את מרוץ בית גוברין.
האם יש אירוע/תחרות שאתה רוצה לשכוח ? ואם כן, למה?
אני עדיין צעיר ואני לא חושב שיש תחרות שארצה לשכוח. מניצחונות אני לומד ומכישלונות אני לומד אפילו יותר. לא בכל תחרות המטרה היא לנצח. לפני כל תחרות אני מציב לעצמי מטרות ולאחר התחרות אני בודק אם עמדתי במטרות. אם לא הצלחתי, אני מנסה לנתח את הסיבות לכישלון ומפיק לקחים לעתיד.
באחד המרוצים בבלגיה, גיליתי בשלב ההתארגנות ששכחתי להביא מכנסי רכיבה. כל הניסיונות להשיג מכנסיים מרוכבים אחרים לא הצליחו. זה היה מאד מתסכל לראות את החברים שלי לקבוצה מזנקים למרוץ בלעדי, אבל גם מזה למדתי, לא נראה לי שזה יקרה שוב.
ומה חוץ מרכיבה?
לקח כמה שבועות עד שקלטתי אצל יובל בפייסבוק כמה תמונות שחשפו את כשרונותיהם של יובל וחבריו אחרי שעות הרכיבה…מסתבר שכשלא רוכבים אז אוכלים ! קבלו את צוות ההפקה של “טאפס נייט”. יובל מתאר:
ערב אחד עשינו טאפס נייט בו כל אחד הכין מאכל מהארץ ממנה הוא מגיע. ג’וש מאנגליה: פיש אנד צ’יפס, מיגל מספרד: אומלט ספרדי, פאבו מפינלנד: רולים של טורטיה עם שמנת וסלמון, ג’יימס מדרום אפריקה: Boerewors Rolls (משהו דומה לנקניקיה בלחמניה אבל עם סוג מיוחד של נקניק) ומישראל פלאפל כמובן. היה פה יום בישולים מטורף עם הרבה ליכלוך, בלגן והשקעה ובסוף יצאה אחלה של ארוחה.
אני הכנתי פלאפל וסלט, וקניתי פיתות וחומוס ככה שירגישו באמת מה זה פלאפל. אף אחד מהם לא הכיר את זה או שמע על זה לפני כן ואת האמת הופתעתי ממה שיצא. חוץ מהפיתות שקניתי שהיו קטנות ומתפרקות הכל היה ממש כמו פלאפליה בארץ.
כפי שאתם בטח יודעים רוכבי אופניים תחרותיים אוכלים לא מעט (וזה בלשון המעטה) והתזונה מעסיקה אותנו פה הרבה. כל אחד מגיע מארץ שונה, עם תרבות שונה והרגלי אכילה שונים, ואת כולם מעניין שהתזונה תהיה בריאה ומזינה. אף אחד פה לא שף גדול אבל יש לנו הרבה זמן, ובישול גם מעביר את הזמן בצורה נחמדה ואתה גם לומד דברים חדשים ככה שזה נחמד.
זה היה פרופיל הכרות עם מי שבחר להתמודד עם 365 פרופילי רכיבה בשנה (כמעט). ואם נעיף מבט על פרופיל רכיבה משונן כלשהו (רצוי עם שיניים גבוהות וסקלות צפופות) אז אפשר להסתכל עליו גם כעל הדרך שעובר רוכב בדרך להיות מקצוען: עליות אין סופיות שלא תמיד מביאות לפיסגה הניחשפת (אלא לעוד עלית קיר), ירידות תלולות ומהירות, מישורים ארוכים של שיעמום וגם הבלתי צפוי (לטוב ולרע) שיכול להרים ראש בכל רגע ולטרוף את כל הקלפים (עיין ערך אנדי שלק-לפני הטור דה-פרנס או פביאן קאנצ’לרה בק”מ האחרונים של מרוץ הכביש האולימפי). קבוצת פוג’י-טסט-טים היא מעין פרומו לחיים של רוכב פרו-טור וזה נראה כמו מקום טוב לצמוח בו. בחרתי לסיים בציטוט שלקחתי מאחד מסרטוני הקבוצה שממצה יפה את רוח הדברים:
“Conquering your mountain doesn’t mean reaching the top, it means never stop climbing !”
יובל, בהצלחה!
צילום: Pol Demeyere Pomer, איל דולין