עוד לפני שהשרירים נמתחו בחזרה ובעוד הלב מתרונן, נראה כי זה זמן טוב לסיכומים. אז מה היה לנו כאן? יום רכיבה שכולו לרוכבות שטח. ואם לא די בכיף הזה בכדי להביאנו לאירוע, כי אז נוספת לו גם מטרה נעלה – רווחי האירוע מוקדשים לתמיכה בפעילות “אחת מתשע” ולהעלאת המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד. אז ברור שאנחנו שם…
מאת: תמר בנימינוביץ
צילום: יואב לביא
האירוע מופק על ידי נועה לוריה שהיא הרוח החיה והמנוע מאחוריו: “זה התחיל בצורך שלי לחבר בין מה שאני אוהבת – רכיבת שטח וקידום ספורט נשים, לבין הרצון להעלות מודעות ולהעשיר במידע מציל חיים. אמא שלי חלתה ונפטרה מסרטן השד בגיל צעיר. היום ניתן בעזרת גילוי מוקדם לטפל ביעילות כמעט בכל המקרים, אבל האחריות לבדיקה סדירה היא עלינו. רתמתי את הצוות של עז הרים – נימי כהן ו-וורן פרייר, לניהול המקצועי של האירוע, את הרוכבות שלי מ”עז ואחות”, את מדריכי קבוצות הנשים בארץ ועוד מתנדבים רבים אחרים לסיוע, ויום הרוכבת הראשון התקיים ב-2013. בשנה לאחר מכן הצטרפה כשותפה המועצה האזורית חוף הכרמל, והיא מארחת בשטחה את יום הרוכבת מאז. אתנה – העמותה לקידום ספורט נשים בישראל, זיהתה את יום הרוכבת כאירוע דגל בתחום האופנים והחל מהשנה גם היא שותפה פעילה.
(גילוי נאות: לאור מטרותיו, BIKEPANEL תורם בכל שנה לאירוע ומהווה חלק מתומכיו).
שאלנו את נועה לוריה המפיקה את האירוע מהן מטרותיו?
“ליום הרוכבת יש כמה מטרות: לפני הכל – יום כיף לרוכבות. למרות שהוא לא מוגדר “לנשים בלבד” ואף נרשמים אליו מספר גברים בכל שנה, זהו כרגע אירוע האופנים היחיד שפונה לקהל הנשי, רואה אותו ואת מה שעושה לו כיף ושם את הנשים במרכז. עוד מטרה: לצרף עוד נשים לספורט, לפתוח להן דלת ולתת להן טעימה. מסלול “הטעימה” שהזמין נשים שעוד לא רוכבות לשכור אופנים ללא עלות נוספת – זה התאפשר בזכות התמיכה הנדיבה של GIANT ישראל – ולרכוב בקבוצה קטנה עם מדריכה ומאספת. במסלול הזה השתתפו 30 נשים השנה. והמטרה השלישית והחשובה: לשלוח הביתה כל רוכבת שנהנתה באירוע עם תחושת שליחות: לשמור על בריאותה, לפתח מודעות ולהיבדק באופן סדיר, ולהעביר את המסר הלאה לנשים הסובבות אותה. לשם כך אני מזמינה כל שנה נציגות מעמותת אחת מתשע שמשתתפות באירוע, ומציגות את פעילות העמותה למען החולות ומשפחותיהן ולטובת העלאת המודעות לחשיבות של אבחון מוקדם.”
גילוי מוקדם מציל חיים! נעה משמאל.
תוססות וסמפטיות יצאו לרכיבה
וכך, בחסות החשכה, בטרם עלות השחר של יום שישי, יצאנו לדרכנו מעל 350 נשים מכל קצוות הארץ, עמוסות באופניהן, שמות פעמיהן לכיוון הכרמל וממהרות להגיע לקו הזינוק בזמן. השמש עלתה ואנחנו נפגשות במגרש החנייה. חיבוקים נישוקים (כי ככה זה אצל נשים), עמדת הרשמה- תג לאופניים, חולצת אירוע ויאללה לדרך.
כל אחת למסלול שבחרה, מתוך מסלולים שונים ברמות שונות- ממסלול בן 10 ק”מ לנשים שרוצות לטעום מהעולם הקסום הזה (תזהרו, זה ממכר ואין תרופות גמילה), דרך מסלול מעניין בן 20 ק”מ שניתן לו אחר כבוד השם “הסימפטית” ועד למסלול אתגרי בן 30 ק”מ שזכה לשם “התוססת”. שמות למסלולים? נו טוב, כנראה שככה זה אצל נשים.
“תוססת”? חוששת שועלת!
אז יצאנו. 13 מבנות קבוצת השועלות, חלקנו ל”סימפטית” ורובנו ל”תוססת”. ולא בלי חששות לפני. ולא בלי לבטים. אם לא די היה בתיאור “התוססת” באתר ההרשמה לאירוע כי מדובר במסלול אתגרי המיועד לרוכבות מנוסות טכנית, כי אז הגיע ימים ספורים לפני האירוע מייל תזכורת: מדובר במסלול אתגרי. קשה. שלא מתאים לכל רוכבת. ושוב בהלה…אולי לא מתאים לנו? אולי אנחנו לא מספיק חזקות? כי ככה זה אצל נשים. אנחנו נבהלות בקלות. צריך לנהוג איתנו בעדינות…מסתבר כי גם קבוצה שרוכבת כבר מספר שנים ביחד, מטפסת עליות, יורדת לעיתים במדרונות מדורדרים ומתאמנת בסינגלים, נבהלת כשאומרים לה שהמסלול אתגרי וטכני.
נועה לוריה מציינת שמבחינתה כמארגנת זה אתגר מאד גדול גם לתכנן מסלולים שיכולים להתאים לרמות השונות, וגם להכווין את הרוכבות למסלול המתאים להן: “בכל אירוע אחר אנחנו נתקלים בהרבה רוכבים שנרשמו “למסלול הלא נכון” ולא מצליחים לסיים או סתם לא נהנים. לפני יום הרוכבת אני עונה להמון מיילים וטלפונים של רוכבות, מדברת איתן ועוזרת להן לבחור את המסלול הנכון. כמו שתמר ציינה, יש חששות ולבטים של רוכבות חסרות ביטחון שמילים כמו “מתקדם”, “קשה” ו-“טכני” משרות עליהן פחד – ולא תמיד בצדק. מצד שני, יש לא מעט רוכבות שרגילות לתנאי שטח קלים יותר ולטובתן נחוץ תיאום הציפיות הזה, להבין ש-20 או 30 ק”מ אולי לא נשמע כמו אתגר, אבל במסלולים האלה זה בהחלט כן וזה מתאים לרוכבות עם מיומנות, כושר וניסיון. באירוע האחרון היתה התאמה די מיטבית”.
מאחורי כל שועלה מצליחה יש שועל תומך?
בעידודו של המאמן שלנו, אבי בר-זהר השועל, (ברור שאתן יכולות!) נשארנו בתוכנית המקורית. וכך מצאנו עצמנו בין עוד עשרות רבות של רוכבות, מי מביניהן שהגיעה עם קבוצה ומדריך “מהבית”, ומי שהגיעה בגפה או בליווי חברה ומוצאת עצמה כאן מתערבבת בקבוצות שונות של רוכבות, וכולנו ביחד צובעות את היער בצבעים של אושר גדול.
“השועלות” (צילום: אריאן ליטמן)
העלייה הראשונה כבר מזמן מאחורינו, (נכון שלא היתה קשה? לעלייה הזו התכוונו?) והנה עוד אחת, (ממש כמו שאנחנו רגילות…שום דבר מיוחד), והנה כניסה לסינגל…והוא כל כך זורם, (על איזה קושי טכני דיברו?) אולי זה הנוף המדהים הזה מראש הגבעה ששיכר את כל החושים? ומזג האויר שמשתף פעולה בדמוי בריזה נעימה שלא ניתן לבקש טובה ממנה? והקילומטרים חולפים, ובין לבין פוגשות רוכבות שכבר פגשנו בעבר, ומנסים להיזכר- אהה זה מהטיול בצפון, או מהרכיבה בדרום, כן… עם כל אירוע המשפחה גדלה וכיף לגלות שאנחנו הופכות לקהילה, ומכירות יותר ויותר נשים שרוכבות, מקבוצות שונות, ממקומות שונים בארץ, וגם כאלו שעד עתה היו חברות רק לקבוצת פייסבוק פתאום הופכות למציאות.
אגב, מסתבר שיש פעילות רצינית מאחורי הקלעים של מאמנות ומאמני הנשים בארץ. נעה מספרת לנו: “חשוב לי לציין גם את עבודת הקודש שעושים מדריכי קבוצות הנשים ברחבי הארץ. יש לנו קבוצת וואטסאפ ענקית של 52 מדריכות ומדריכים, חלקם מדריכים באופן פעיל בהתנדבות באירוע, ואנחנו מתקשרים לאורך כל השנה, והרבה לקראת יום הרוכבת, כדי להכין את המודרכות בצורה טובה.”
העליה האחרונה
וכמעט זהו, נשארה רק העלייה האחרונה. זו שאמרו שהיא קיר! אז חלקנו מטפסות עד שאין אויר וחלקנו מורידות רגל כי גם זאת אפשרות, ומראש העלייה מתגלגלות למטה והמסלול כבר מאחורינו. קשה במידה ומהנה ויפה בלי מידה. כזה שמשאיר טעם של עוד. והמון סיפוק מזה שלא נבהלנו, ואולי הגיע הזמן להאמין בעצמנו ולדעת שגם המילה אתגרי- זה אנחנו.
נשים רוכבות
מסתכלת מסביב ורואה המון קבוצות נשים מכל רחבי הארץ. ספורט אופני ההרים הולך ומתפשט, וכך גם בקרב הנשים. ואך טבעי שגם רמת רכיבת הנשים עולה ומסלול אתגרי שכזה כבר לא רק למתי מעט.
אירוע הסיום על הדשא בכרם מהר”ל, אט אט מגיעות כולן. מכבדת אותנו בנוכחותה מנכ”לית “אחת מתשע ומתחננת שנלך להיבדק. שניקח אחריות על בריאותנו. משתפות אותנו בסיפורן שלוש נשים חזקות ואמיצות שחלו במחלה, שאף מתנדבות בעמותת “אחת מתשע”. מספרות כדי לתת השראה. ממקומן שולחות יד לכל מי שזקוקה (כי ככה זה אצל נשים, כבר אמרנו?).
“רווחי האירוע נתרמים כל שנה לעמותת אחת מתשע, אבל זו לא מטרה מרכזית. אנחנו מצליחים להגדיל מדי שנה את התרומה באלפי ש”ח בודדים, אבל עד שנותן חסות גדול וחזק לא ירים את הכפפה ויתמוך באירוע, רוב ההכנסות מההרשמה והחסויות הולכות לכיסוי ההוצאות.” מספרת לנו נועה.
אנחנו נשים שעוסקות בספורט. דואגות לבריאותנו. אני בטוחה שכולנו נבדקות בזמן!
תודה לנועה לוריה ולצוות “עז הרים” על אירוע מתוקתק ומהנה, ושאפו אפילו על הארטיקים שהיו מחומרים טבעיים ומתוצרת ביתית – כי ככה דואגים לבריאות. רכיבה טובה, חברות טובות וכמה לגימות בירה. אין על החיים האלה. נפגש בשנה הבאה ב”תוססת”!