הנה מסלול מומלץ ליוצאים לרכיבה במרכז הארץ, ממש מתחת לאף – ממודיעין או מאיזור שוהם. נשמע תמים נכון? אבל אצל יותם קאופמן אין טקסט בלי סאב-טקסט, אז נגלה לכם שהשם המקורי של הכתבה היה אמור להיות “בנימין או אפרים? רכיבה הררית שמטמטמת את החושים”… והמפה, כבר נותנת את כל המידע החבוי בפנים כפי שהוא, ללא פרשנויות או דיעות (טוב, נו, למעט הסימון המקווקו הזה עם הטקסט ” 1949 Armistice Agreement Line”, והנקודות האלה עם השמות העבריים שתקועים בין שפע שמות ערביים מעברו המזרחי של הקווקו):
לפני שנה לקראת פסח, בעיון באחד מעלוני פרשת השבוע ראיתי הזמנה להתארח ביישוב שנקרא דולב. בחיי, עד אותו יום לא ידעתי שקיים מקום כזה. היתה שם תמונה של היישוב, מין פקעת ירוקה עם בתים כמו שהתנחלות צריכה להיות. על גבעה אחת בין הרבה גבעות אחרות – פקעת ששלחה אותי ישר למפות, לטלפונים של הרבש”צים, ולחברים שכבר היו שם פעם, מעבר להררי החושך ולפני כל ההסכמות. לשם רציתי להגיע, ויהי מה.
היינו יכולים להגיע לדולב בתיאוריה מלמעלה – ישירות מירושלים דרך גבעת זאב וביתוניא. סללו בזמנו כביש מיוחד לשם כך והוא מופיע במפות כהמשכו של כביש 450, אבל המצב, אותו נאחס, גרם לסגירה שלו לתנועת ישראלים ע”י הצבא. לאחר התייעצויות הבנו שנצטרך להגיע דווקא מלמטה – מאיזור מודיעין. מה שעבור תושבי המקום בטח מהווה מטרד לא קטן אם דרכם ירושלימה, עבורנו המתיק את הטיול. כי אם קודם יורדים למודיעין, זה אומר אחר-כך עלייה לדולב. ואם מעלים בקודש ולא מורידים אז בטח ובטח שבאופני הקודש. יצאנו לדרך בלי לדעת מה בדיוק מצפה לנו. היינו שלושה – חצי מהשישה של שלמה ארצי אבל השכינה שרתה בינינו. אף אחד מאיתנו לא רכב את המסלול שאליו יצאנו מעולם, כך שזו היתה חוויה בתולית.
האיזור אותו נסקור הוא חלק ממועצה איזורית מטה בנימין, אבל הסטורית הוא חלק מהרי אפרים.
כדי להגיע לשם, יש לעבור כמה משוכות. הראשונה, והקלה ביותר, היא המחסום של חשמונאים צפונית לצומת שילת. רצוי למלא במחסום מים אם לא עשיתם כן קודם. בדר”כ יש מיכל עם מי-קרח. נקודות מילוי מים אחרות במסלול הן בתוך היישובים – מחייב סטייה מהמסלול. מהמחסום, הכביש (446) ממשיך צפונה לכיוון בית אריה. בדרך לשם, כ-4 קילומטרים אחרי המחסום מגיעים לצומת ניל”י, ופונים שם מזרחה-ימינה לכביש 463. מי שמתחיל את רכיבתו מאיזור פתח-תקוה-ראש-העין יכול להגיע לצומת מהכיוון השני – מבית אריה ועופרים. הפנייה לניל”י (היישוב נמצא למעלה, מדרום לכביש העולה) היא עלייה קלה, שהיוותה את הסיפתח ליום שכולו עליות, לא שיערנו עד כמה…
אחרי ניל”י הכביש גולש במהירות לנחל נטוף, ועולה קשה לכיוון היישוב “נעלה”. כאן הזמן לשחרר את הבדיחה “לאן נעלה? לנעלה!”. שני היישובים, ניל”י ונעלה – דומים בשמם (עם כל הכבוד למחתרת) לכפר הערבי נעלין שנמצא דרומית משם, ושמצידו משמר שם של יישוב עברי עתיק. ככה זה בפלשתינה. כדאי להתרגל לזה כי זה מוטיב חוזר בארצנו. גם קהי-הריח יבחינו, בכניסה לנעלה, שהביוב הוא פתוח. כמעט כל יישוב יהודי פסטורלי או כפר ערבי ציורי מלווה בניחוח ורדים שכזה, אז אל תופתעו. ככה זה כשצמוד לכל יישוב יש איזה וואדי שאפשר לזהם והמים מגיעים לשם בכוח המשיכה שעדיין לא אכזב, ויוצרים שם נחל איתן. יוזמות להקמת מפעלי טיהור נתקלות בקשיים מסיבות בעיקר פוליטיות, ואם יש אפרטהייד ביו”ש, הוא יותר של מי הביוב מאשר של האנשים שיוצרים אותו.
אחרי נעלה העלייה נפסקת, והכביש גולש כמה קילומטרים במגמת ירידה, כאשר ברכס מימין ניתן לראות בתים של הכפר ח’רבתא בני-חארת’ (خربثا بني حارث), במבט קדימה רואים באופק בניינים גבוהים שהם חלק מרמאללה המתפתחת, וגם עוד כפר קטן ויפה בשם ראס-כרכר (رأس كركر). לרמאללה לא נגיע, אבל לראס-כרכר כן. הגלישה מסתיימת בצומת חצי-תמנוני שנקרא “הדואר” משום שבו היתה מחכה מכונית הדואר לליווי צבאי – לפני עידן הכבישים העוקפים.
[nggallery id=73]
לצומת הדואר ארבע שלוחות שהן חמש (הסבר בהמשך), מתוכן שתיים (שהן שלוש) רלוונטיות לנו. האחת שממנה באנו מנעלה, השנייה – ישר להמשך כביש 463 וגוש דולב-טלמונים. פנייה חדה ימינה מובילה לח’רבתא, ושמאלה לכפרים דיר-עמר (دير عمار) ובּיתילוּ(بيتللو). הפניות לכפרים אלו אינם חלק מהמסלול ולא סתם חיכה בצומת האוטו האדום לליווי, אם כי בהמשך המסלול נפגוש את הכפר ביתילו מעברו השני.
אנחנו ממשיכים, כאמור, ישר. הדרך עולה בחדות למעלה לעבר ראס-כרכר. השיפוע כאן קשה ומגרד את ה-20%. מאה מטר בתוך העלייה הזו יש פנייה שמאלה שמובילה בדרך קסומה ליישוב נריה (חלק מטלמון). זו השלוחה החמישית של צומת הדואר, אבל זה לא להיום, יותר מדי קסמים כבר הרגו אנשים. אנחנו ממשיכים לשבור את הרגליים ולטפס, כשראס-כרכר במלוא הודו מרחף משמאלנו. הכפר הזה מרשים מפני שהוא יושב בקצה גבעה עגולה מושלמת, תבור לעניים. עוד כשרואים אותו מרחוק הוא מזכיר כפר-טירתי צרפתי טיפוסי (תרתי, תרתי). בקצה הקיר-קיר שמוביל לכניסה לכפר יש שוב צומת. שמאלה כאן מוביל לתוך הכפר ובהמשך לכפר בשם ג’אניה (الجانية), שכמו ביתילו מקודם עוד נפגוש מהעבר השני. אנו ממשיכים ישר-ימינה כשהעלייה החדה נשברת בירידה קצרה ולאחריה המשך מישורי יותר. מבט חטוף שמאלה-למעלה חושף טירה עות’ומאנית בקצה העליון של ראס-כרכר. לא סתם הכפר מזכיר שאטו צרפתי מרחוק.
[nggallery id=74]
אחרי שנפרדים מראס-כרכר ממשיכים בכביש כאילו כלום. יש עוד כפרים מסביב אבל לא רואים אותם. אפשר לשכוח מאיפה אנו נמצאים ולרוקן את הראש כמו הדיונה של הגשש. אל תחשבו על שטחים, לא על יהודים ולא על ערבים. תנוחו בקטע הזה. מאז צומת הכניסה לניל”י עברו יותר מעשרה קילומטרים ונצברו 350 מטרים של טיפוס ברגליים למרות שהפרש הגובה הוא רק כמאה מטרים.
הכביש עליו אנו רוכבים כעת נקרא עוקף ג’אניה, עוקף ראס-כרכר, או עוקף לא יודע מה, בדרך לצומת שנקרא: הפרסה. אל הצומת הזה היינו אמורים להתחבר מכיוון ביתוניא מהכביש שהזכרתי בתחילת הכתבה. אבל עוד לפני שמגיעים לצומת נגלה המחזה: היישוב דולב במלוא הדרו. גבעה ירוקה-כהה, מוקפת בכרמים. באותו יום בתולי, מבט אל הכביש שמטפס אליה גרם לנו להבין מול מה אנו עומדים. היינו כבר עם 70 קילומטרים ברגליים ו-1500 מטר טיפוס, וחיכו לנו יותר מ-80 נוספים. היינו אמנם רחוקים מירושלים, אבל הרגשנו כמו צליינים שעומדים בשעריה. רוכבים שמחפשים בנרות עליות חדשות להתרוצץ בהן ירגישו כמונו עם מראה שעלול להפיל אדם מרגלי גלגליו.
[nggallery id=75]
בחלק השני של הכתבה נפגוש את הבשר של חבל בנימין (או: אפרים) עליות קשות “בגליל של מרכז הארץ”. אחרי שנחשפים ליופי הזה, כבר לא צריך את אל-על שתעלה את מחיר הטסת האופניים בשביל לבטל את כרטיס הטיסה שהזמנתם. מפחיד? ולהיות בקופסת מתכת באוויר זה לא מפחיד? מדובר בכבישים שלא נתקלנו בהם בבעיות בכעשר רכיבות וכמו כל כביש ביו”ש כמעט – תנועת מכוניות דלילה בהשוואה למרכז הארץ הירוק. התנועה בכבישים בכתבה זו מותרת לכל מאן דהוא. וכל זה מטר מכביש 6, מכביש 3, או מכל כביש אחר שאתם רגילים לעמוד בו בפקק או ליסוע עם האופניים במושב האחורי בדרך לנחשון. לולא הפחד הקדמון, אזור זה היה מקביל למסלולים שמתחילים בלטרון. לולא הכיבוש, גם מלטרון לא ניתן היה לרכוב.
מצורף במפה למעלה מסלול סכמטי משוהם וחזרה, שכולל את הכבישים שתוארו בחלק זה, ויתוארו בחלק הבא. אורכו הוא 85 קילומטרים עם צבירת גובה של 1850 מטרים. קישור למסלול. חשוב לי לציין שאני יוצר התאמה של המסלולים דווקא לתושבי המרכז – כך שאני לא רכבתי את אותם מסלולים כפי שהם מוצגים אלא בקונסטלציות אחרות.
כמו כן ישנה מפה מפורטת יותר של הקטע בין צומת ניל”י לבין צומת הפרסה (בין C ל-D במסלול הכללי), ופרופיל גבהים של אותו קטע.
מאת: יותם קאופמן
צילומים: יותם ואוריאל מארטינוטי