שני מאפיינים שונים משמעותית במרוץ האולימפי – מספר הרוכבים בנבחרת הוא מקסימום 5 ואין קשר רדיו בין הרוכבים לעולם (מאמן, רכב) מה שגורם קושי בקבלת מידע. שני המשתנים הללו היו במרכז אחד המרוצים המענינים הזכורים לי בזמן האחרון.
וינו
אלכסנדר וינוקורוב מקאזאחסטן, הוא חתול פלוטון ותיק ומיומן ואחד הרוכבים האגרסיבים ביותר שהקליקו פדלים. הנכונות שלו לנסות ולהעיז, הופכת ליתרון בתנאים של חוסר ודאות והעדר תקשורת. היכולת להריח את הבריחה הנכונה ולדעת שאתה הולך למות על האופניים בזמן הקרוב, ולהיות מחויב לכך, היא תכונה שוינוקורוב כנראה נולד איתה אבל גם פיתח אותה בשנים של ניסוי וטעיה … הפעם זה עבד. הכניסה לבריחה המנצחת והזיהוי של המהלך של ריגוברטו אורן הקולומביאני הביאו לקאזאחסטן את מדלית הזהב ולוינוקורוב, קרוב כל כך לפרישתו, את אחד הנצחונות הגדולים שלו. לפני כ 10 ימים ניסה וינו מהלך דומה עם אלבסיני השוויצרי בטור דה פראנס, אז, 20 ק״מ לסיום וכל קבוצות הספרינט רדפו, היום – 6 ק״מ לסיום, ואף אחד לא רצה לרדוף. וינו, מחויב בכל מאודו למהלך המנצח עבד עם אורן עד המטרים האחרונים. אז זיהה רגע של חולשה אצל יריבו, כשזה הביט לאחור מהכתף הרחוקה מוינו כ 300 מטר לקו. הוא ידע שאורן לא רואה אותו, יצא לספרינט וגמר את הסיפור. אורן הגיע שני עבור קולומביה. אלכסנדר קריסטוף הנורבגי הגיע ראשון מרוכבי הבריחה והקדים את טיילור פיני האמריקאי בקרב עלממדלית הארד.
מהלך המרוץ
אל 10 הק״מ האחרונים קדמו חמש שעות וחצי של מרוץ אופניים מרתק בין נבחרת אנגליה לשאר הנבחרות. מי תצליח לממש לפועל את תוכניתה?
אנגליה אמרה בברור שהיא רוכבת בכדי להביא את קאוונדיש לספרינט. היא גם סיפרה לכולם שינסו לשמור את וויגינס לשלבים האחרונים של המרוץ.
שאר הנבחרות, בעיקר איטליה, שוויץ, בלגיה, הולנד וספרד הבטיחו למרר לאנגלים את החיים על מנת להמנע מספרינט.
בשורה התחתונה – כולם קימו את הבטחותיהם.
בלגיה, ספרד ואיטליה היו עם רוכבים מאד חזקים בבריחה כבר מההתחלה. וויגינס מצא את עצמו מלפנים כבר בשעה הראשונה של המרוץ. הבריחה של 11 רוכבים שכללה גם את נורבגיה, אוסטריה וארה״ב פתחה פער של עד כ 5:30 דקות.
ארבעת האנגלים ניהלו את המרוץ בקור רוח ושלטו בקצב הפלוטון כל הזמן.
גרמניה, הקבוצה היחידה שהיה לה עניין בספרינט נגד האנגלים (בזכות אנדרה גרייפל) ואוסטרליה, ששלחה את סטיוארט אוגריידי לבריחה, ‘הפיקו’ את הלקח מאליפות העולם האחרונה בדנמרק, ולא עזרו מקדימה כמעט בכלל. כך מצאו את עצמם מחצית מהאנגלים שרכבו את אליפות העולם (באליפות העולם כל נבחרת יכולה לשלוח 9 רוכבים) נאלצים לרדוף 200 ק”מ אחרי כל יריבותיהן ללא עזרה. האנגלים עשו זאת בצורה מעוררת הערכה אבל כשהתותחים התחילו לירות, בפעם האחרונה מתוך 9 הפעמים בהם טיפסו את בוקס היל, לאנגלים המותשים לא היה כח אש להתמודד. הם נתנו לקבוצה של כ 20 רוכבים לגשר לבריחה המקורית ומצאו את עצמם בודדים מול ניבאלי, פינוטי ופאוליני מאיטליה, ג׳ילבר מבלגיה, נבחרת שוויץ (כולל קנצ׳לארה עד שנפל), 3 ספרדים (לואיס ליאון, וולורדה וג׳ונתן ניקולאס), נורווגים, הולנדים … ווינו אחד ממולדתו של בוראט … זה כבר היה יותר מדי. פרום נשר ראשון, סטאנארד, מילר ווויגינס ניסו בגבורה לסגור את הפער אך זה נשאר סביב הדקה למשך עשרות ק״מ. סוף הסיפור.
מסקנות?
-
בסך הכל היה זה יום חג לענף האופניים. בעיקר באנגליה. הנצחונות של וויגינס וקאוונדיש בטור ובאליפות העולם הרימו את הענף באנגליה לגובה חדש. מליון איש עמדו ועודדו את נבחרת אנגליה בצידי הדרכים. מליון איש !! אפילו אורי לוי הבין שאופניים זה עניין רציני באנגליה. זה טוב לכל מי שהספורט הזה יקר לליבו.
-
אין ספק שהעובדה שהזוכה הורשע בלקיחת חומרים אסורים מעיבה במידה מסוימת על פריחת הענף. וינוקורוב ריצה את עונשו וכמו וולוורדה (ספרד) ומילר (אנגליה) שחטאו גם כן זכאי להנות מהנצחון …. אבל בעיקר תקשורתית זה מצטייר לא טוב,, והרבה הרבה אנשים מאוכזבים מהניצחון הזה. יש בו בוינו משהו שמעורר עוינות. גם באסו הורשע, אבל לא דבקה בו תדמית הנוכל שדבקה בוינו. אוהבים לא לאהוב אותו.
-
הגרמנים והאוסטרלים הם בעיני אכזבת היום. נבחרות כל כך חזקות שרכבו (למעט הבריחה האוסטרלית, אך היה ברור שאוגריידי סיים בשלב כלשהוא) בכדי לקלקל ולתפוס טרמפ על הרכבת הבריטית גם כשזה כבר היה אבוד. בעיני זו היתה אסטרטגיה שלא מכבדת אותם.
-
פיליפ ג׳ילבר מבלגיה, וינצ׳נזו ניבאלי האיטלקי ופביאן קנצ’לארה משוויץ (עם נבחרתו) – רוכבים עם נשמה ענקית שלא מחכים ו׳עושים׳ את המרוץ, תענוג.
-
אחרי קנצ׳לארה שלמד כמה קשה לנצח כשכולם רוכבים נגדך ולא עבור עצמם (במילאנו סן-רמו, בפריס-רובא וגם בפריס-רובא של השנים האחרונות) גם אנגליה למדו זאת. כשכולם (אבל כולם !!!) רוכבים בכדי לקלקל לך,זה בדרך כלל יצליח להם.
-
אנגליה טעתה (וגם אני נפלתי בפח אחרי ההצגות של אליפות העולם והטור) בהערכת היכולת של ארבעת רוכבי הנבחרת לנהל מרוץ כה ארוך. טובים ככל שיהיו, 4 רוכבים, לא יכולים להתמודד עם כל מה שיעשו עשרות רוכבים אחרים, שרוכבים נגדם, לאורך 250 ק״מ. משלא הגיעה העזרה מגרמניה ואוסטרליה לא היה סיכוי. מסתבר שגם מוחות האופניים הכי טובים יכולים לטעות (ואני מדבר על מנהלי נבחרת אנגליה …)
קטנות לסיום
… ברנרד אייזל סיפח את אוסטריה לממלכה הבריטית לכמה שעות ורכב כחלק של הרכבת הבריטית כאילו הוא רוכב של סקיי בטור דה פראנס … השידור ב BBC היה מגוחך, טעויות בשמות ושום הבנה במתרחש, לא רק אצלנו … הציפיות של העם הבריטי מקאוונדיש היו לא אנושיות אבל הוא העמיס אותן בעצמו …
הטעות של קנצ׳לארה (נפילה עצמית בסיבוב), הדמעות בסיום ועוד צילום רנטגן בכתף, עונה מקוללת. די מדהים לראות דווקא את קנצ’לארה שידוע בתור אחד הרוכבים המיומנים ביותר עובר נפילה שביורוספורט קראו לה השדרנים “טעות של טירונים” (school boy mistake או משהו כזה) … מכל נבחרות העולם דווקא וסילי קיריינקה מבלארוס עבד בשביל הספרינטר שלו עם האנגלים, קצת … ובפינת שובו של הקאמבק (אלברטו קונטאדור חוזר …)
להתראות בוואלטה!
כתב: דני אסקרוב