עונת מרוצי הכביש של 2018 היתה מרתקת ומסעירה אך כמו כל דבר טוב הגיע לסיומה. אז בזמן שהקבוצות מתחילות להתארגן ולתכנן את מטרותיהן לעונת המירוצים הבאה, בזמן שהרוכבים המקצועיים נהנים מהחופש הקצר רווי הקלוריות בטרם יתחילו את מחנות החורף שלהם, בחרנו להיזכר בכמה מהרגעים הבולטים של עונת 2018 ומה מצפה לנו מהעונה הבאה אשר תתחיל כרגיל באוסטרליה בתחילת השנה.

מאת: אורן ארד
צילומים: UCI, RCS, בייקפאנל

עדת הזאבים

אם היתה קבוצה אחת דומיננטית בעונת 2018 היתה זו ללא ספק קבוצת קוויק סטפ פְלוֹרְס הבלגית. עם נבחרת חלומות של כוכבי על, הקבוצה הוותיקה הצליחה לרשום לזכותה לא פחות משבעים ושלושה (73) ניצחונות!  קוויק סטפ נוהגת להתרכז יותר בקלסיקות מאשר בטוּרים אך התחילה את השנה כאשר שני הספרינטרים הבכירים שלה אֵלִיה ויויאני ופרננדו גָבִירִיה אוספים ניצחונות במרוצי החימום של העונה במזרח התיכון ובקולומביה ובכך בונים מומנטום אשר ימשיך גם בהמשך השנה.

הקלסיקנים אוספים פודיומים

עם בוא האביב ואיתו המירוצים החד יומיים שבהן הקבוצה מתמחה, התחילו הקלסיקנים הגדולים לאסוף פודיומים וניצחונות כולל E3 הַרלְבֵקֶה, דוֹרְס-דוֹר-ולַאנְדֵרֶן, לָה-פְלֵש-וָואלוֹן ושני המונומנטים ליאֵז’-בָּסטוֹן-ליאֵז’ וכמובן הרוֹנדַה-וַאן-ולַאנְדֵרֶן (טור-אוף-פלאנדרס). בוב יונגלס, פיליפ ג’ילבר, איב לאמפר, ג’וליאן אלאפיליפ וניקי טֵרְפּסְטְרָה שלטו במירוצי הקלסיקות.

הצטרפו חינם לניוזלטר התכנים האיכותיים שלנו:

מאשר משלוח פרסום ועדכונים

עדת הזאבים הקשתה מאוד על קבוצות אחרות להתמודד עם הטקטיקה המוסקטרית של אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. במירוצי הקלסיקות קוויק סטפ לא הגדירה אף רוכב כמיועד לניצחון ולכן כל אחד מנסה ליצור מהלך בתורו. אם המהלך צלח אז כולם מתגייסים לטובתו, אם לא אז הבא ינסה. שיטה זו הביא לכך שבקידמת המירוץ תמיד היו שניים או שלושה רוכבים בכחול, כל אחד מהם מסוכן באותה המידה ולא היתה לשאר הקבוצות, אשר בדרך כלל הגנו על מוביל אחד ידוע, שום דרך להתמודד עם המהלכים הבלתי פוסקים.

זה המשיך לרב יומיים הגדולים!

עד סיום תקופת הקלסיקות הצליחה קווק-סטפ לצבור עשרות ניצחונות אשר היוו מבחינתה עונה מוצלחת כבר בשלב זה, אבל בגראנד טורים המשיכה הקבוצה לנצח. רכבת הספרינט המושלמת של קוויק סטפ שיגרה את ויויאני ל-4 ניצחונות בג’ירו, כולל חולצת הניקוד, ולעוד 3 בוואלטה. גביריה השיג 2 ניצחונות בטור-דה-פראנס ביחד עם ג’וליאן אלאפיליפ שדילג באלגנטיות מעל ההרים הגבוהים והביא לקבוצה 2 ניצחונות נוספים ואת החולצה המנוקדת של מלך ההרים.

למרבה הצער נקלעה הקבוצה לבעיית תזרים כאשר נותן החסות הראשי החליט לצמצם את השקעתו בפעילותה. מנהל הקבוצה פטריק לאפבר הצליח להבטיח ספונסר נוסף והזאבים יפתחו את השנה הבאה תחת השם  דֵקוֹנִינְק-קוויק-סטפ, אך עצם העובדה שהקבוצה הכי מצליחה נקלעת לקשיים מסוג זה היא תעודת עניות לענף.

רוּבֵּיי של סאגן

מלכת הקלסיקות, המירוץ הכי קשה ומפרך הוא משאת נפשם של כל רוכבי האופניים. לא רק מומחי החד-יומיים מפנטזים על פריז-רוּבֵּיי, זוכה הטור-דה-פראנס מ-2012 בראדלי וויגינס אמר שהיה מחליף בשמחה את החולצה הצהובה באבן הפּאבֵה.

השנה סוף סוף זכינו לראות את חולצת הקשת חוצה ראשונה את קו הסיום בולודרום שברובֵּיי. פטר סאגן (בּוֹרָה הַנְסגרוֹ) עשה חסד עם חולצת הקשת בשלוש השנים שהיתה על כתפיו. הרוכב הכי מגוון, מיומן וורסטילי, בעל האינסטינקט וחכמת המירוץ הנדירים, עם שליטה וירטואזית באופנים שהוציאה אותו לא אחת מסיטואציות בלתי אפשריות ועם כח ומהירות מהגבוהים בפלוטון, סאגן עשה צחוק ממה שכינו פעם “קללת חולצת הקשת” שרדפה אלופי עולם קודמים ומונעה מהם לנצח עם החולצה הצבעונית. סאגן התחיל את השנה עם ניצחונות בשלב 4 של טור-דאון-אנדר ואת גֶנט-וֵלוֶלגֶם.

לפריז רוּבֵּיי זינק אלוף העולם עם רעב לניצחון

המהלכים המנצחים במירוצים מסוג אלה קורים ב-20-30 ק”מ האחרונים, בדרך כלל אחרי שהבריחות המוקדמות התפוגגו כבר ורק השחקנים העיקריים נשארו בקדמת המירוץ. השנה ההתקפות החלו מוקדם יותר כאשר הרוכב המסומן ביותר היה מנצח השנה שעברה גרג ואן-אברמט (BMC). אחרי פרץ התקפות כ-60 ק”מ לסיום ניסה ואן-אברמט בעצמו לתקוף ברצינות וזה עורר את כל המתמודדים למאמץ אדיר להחזירו לפלוטון המצומצם. כאשר הבלגי ויתר על הניסיון וחזר לקבוצה, בעוד כולם אוספים את נשימתם אחרי המאמץ להחזירו יצא סאגן להתקפה נונשלנטית משלו ולהפתעת כולם לא זכה לתגובה מהפלוטון.

סאגן גישר במהרה לשארית הבריחה שעוד נותרה כ-30 שניות מלפנים אשר כבר נדונה לדעיכה וודאית, אך חבריה הבינו מיד שעם התוספת החדשה יש לתכנן מסלול מחדש. מדהים לראות איזו עוצמה ומוטיבציה החדירה נוכחותו של אלוף העולם בארבעת הבורחים המותשים אשר מיד העלו את הקצב מתוך תקווה ריאלית לא להתפס עכשיו עם המנוע החדש בקבוצתם. אך סאגן, אשר רכב רוב הזמן בקידמת הקבוצה ומשך אותה, היה חזק מידי בשביל כולם חוץ מהאלוף השוויצרי סילבאן דילִיֶה (AG2R לה מונדיאל) אשר לא רק עמד בקצב אלא לקח חלק שווה בהובלה.

דילִיֶה ידע שאם יעזור וימשוך את סאגן עד לוולודרום סיכוייו קטנים לניצחון מולו בספרינט. הוא ידע גם שאם לא יעזור לו הקבוצה הרודפת מאחור עלולה לתפוס אותם ואז סיכוייו להכנס לוולודרום עם הראשונים קטנים עוד יותר. השניים רכבו יחד בצורה מעוררת השראה והגדילו את הפער מהרודפים לכדקה כאשר הם נכנסים לרוביי לספרינט קרוב בו זכה אלוף העולם אשר לא הסתיר את הערכתו לשוויצרי עם לחיצת יד חמה מיד לאחר הסיום. המהלך של סאגן, התזמון שלו, האופן שבו רכבו הוא ודילִיֶה מקדימה הפכו את המהדורה ה-116 של פריז-רוּבֵּיי לאחת המעניינות והמותחות שראינו בשנים האחרונות וללא ספק אחד ההיילייטים של העונה.

התאומים ייטס

כבר זמן רב האחים אדם וסיימון ייטס מגלמים בחובם זוכי גראנד טורים בפוטנציה. שניהם בעלי חולצה לבנה של הטור-דה-פראנס ואין זה אלא השלב הטבעי הבא שיתמודדו יום אחד על הדירוג הכללי באחד משלושת הטורים הגדולים.

בניגוד לאחים שְלֶק שבלטו בעשור הקודם, נראה שהתאומים ייטס זהים לא רק בחזותם אלא גם בביצועיהם ובקצב ההבשלה שלהם כרוכבי GC. לכן קבוצתם מיצ’לטון סקוט החליטה שזו השנה שבה הם משנים עדיפות מציידי סטייג’ים לקבוצת מעטפת עבור רוכב GC. התכנית היתה לשלוח את סיימון לג’ירו ואת אדם לטור.

סיימון נכנס לעמדת המוביל

סיימון השתלב בתפקיד באופן מיידי וכבר בשלבים הראשונים ביסס עצמו כמועמד רציני להובלה מול מנצח הג’ירו ב-2017 טום דומולן (סן-ווב) וכריס פרום (סקיי) אשר זהו הניסיון הרציני הראשון שלו לנצח את הג’ירו.

סיימון הצליח להגיע עד לשלב 19 בתור המועמד הוודאי לזכיה. עם פער נוח ליריביו הוא נראה חזק מכולם כאשר קרס לפתע באחד המהפכים הדרמטיים ביותר שראינו בשנים האחרונות במירוצי אופניים. עד היום לא ברור מה קרה בדיוק ומדוע לפתע נטשו אותו כוחותיו. כל מה שיכל סיימון לעשות הוא למשוך בכתפיים ולהגיד שישתדל ללמוד מהמקרה לטובת הפעמים הבאות.

הפעם הבאה אכן הגיעה בוואלטה. סיימון הגיע בשל יותר ולמוד ניסיון. את המירוץ בספרד הוא לקח יום ביומו ובלי הפגנות כח מיותרות בהן חטא בג’ירו. הוא טיפס והתמקם בראש הדירוג ונראה טוב יותר מיום ליום עד אשר הצליח להגיע למדריד עם החולצה האדומה ולהשיג את הניצחון הראשון שלו בגראנד טור – יש להניח הראשון מרבים.

לאדם היה פחות מזל

הוא נכנס לטור כאשר הרושם שהשאיר אחיו בגי’רו מונח על כתפיו. מפני שלאורך השנים ביצועי האחים דומים ציפו כולם שיפליא בביצועיו כמו אחיו בשבועיים הראשונים של הג’ירו ואפילו יצליח, בניגוד לסיימון, לשמור על כוחותיו בתבונה. לרוע המזל אדם סבל מהתייבשות במהלך השבוע הראשון של הטור אשר היה חם מהרגיל, הוא לא הצליח להתאושש מספיק לקראת ההרים ובמהרה נפלט מרשימת מובילי ה-GC.

בוואלטה התגייס אדם ועזר להביא את אחיו לניצחון, אך למרות ביצועיו הפושרים העונה לעומת אחיו אין סיבה שלא לחשוב שכוחם וכישרונם עדיין שווה, ולא רחוק היום שגם אדם יזכה בגראנד טור.

ג’ירו-ד’איטלה בישראל

הגיעו ימות המשיח. מירוץ אופניים בינלאומי בארץ הקודש. לא סתם מירוץ – הג’ירו ד’איטליה בכבודו ובעצמו. השמועות הראשונות אשר התחילו להתרוצץ כשנה לפני האירוע התקבלו בספקנות ובסקפטיות. גם אם זה נכון, חשבנו רובנו, משהו יקרה ברגע האחרון שיבטל את זה.

המנוע מאחורי הרעיון השאפתני היה סילבאן אדאמס, המילארדר הקנדי שהחליט להרים את תחום האופניים בארץ על ידי השקעות מאסיביות בוולודרום של תל אביב וכמובן בקבוצת האופניים המקצועית ישראל-סייקלינג-אקדמי. כחלק מהניסיון לקדם את הקבוצה, כמו גם מתוך מטרה להעלות את מודעות הקהל הישראלי למרוצי אופניים הצליחו איכשהו אדאמס ביחד עם מנהל הקבוצה רן מרגליות לשכנע את מארגני הג’ירו, כמו גם את ממשלת ישראל להתחיל את המירוץ עם שלושה סטייגים ארץ.

הפקת הג’ירו היתה דבר שלא רואים פה כל יום. לנגד עיננו המשתאות הגיעו לפה כל קבוצות ה-World Tour על רוכביהם, ציודם, אנשי הצוות וכמובן עדת הקרבון הנוצצת והמבריקה. קהילת הרוכבים בישראל קלטה מהר שהקבוצות יוצאות לאימונים מלטרון והגיעו לראות במו עיניהם את ענקי הספורט, לנסות לרדוף אחריהם בסובב בית שמש ולחזור הביתה עם סלפי, חתימות ובקבוקים. היו חששות שהמירוץ בארץ ייראה כמו מירוצי תחילת העונה בדובאיי, עומן והאמירויות, אשר מתאפיינים בכבישים ארוכים במדבר עם פלוטון צבעוני שעובר על פני קהל של בדואי אחד ושני גמלים.

החששות התבדו מהר מאוד כאשר רבבות של אנשים הגיעו לירושלים לצפות בפלא שנקרא מירוץ נגד השעון. בסטייג’ השני בין חיפה לתל אביב יצאו לרחובות חיפה, זכרון, תל אביב ולכביש החוף מאות אלפים עד כדי כך שחלק מרוכבי הג’ירו עצמם העידו שמעולם לא ראו קהל כה גדול עד כדי חשש לביטחונם. אפילו הסטייג השלישי הארוך שבין באר שבע לאילת הוציא לכבישים קהל רב.

היו תחפושות, היו פסלים וכתובות ענק, היו משוגעים שצועקים בעליות ואפילו טנדם ורוד אחד מדליק ויצירתי שעדיין מככב ביורוספורט. הג’ירו בישראל היה הצלחה עבור כולם. מארגני המירוץ היו מאושרים מהביצוע והקהל הרב, העולם ראה קצת ישראל אחרת והישראלים נחשפו קצת לאופניים.

היחידים שהיו פחות מרוצים היו הרוכבים עצמם אשר היו צריכים להתמודד עם החום הישראלי ועם הקושי של הנסיעה הנה וחזרה לאירופה כשהם מנסים לשמור על כושר שיא בתחילתו של מירוץ מהקשים בעולם, אבל ללא ספק הם סיפקו פה את הסחורה, עשו זאת בגדול ובכך סללו את הדרך למה שמסתמן כמרוץ UCI טור-אוף-ישראל שנתי שיתקיים פה באביב.

בריחת העשור

כריס פרום (סקיי) התחיל ברגל שמאל את ניסיונו הראשון לנצח את הג’ירו. מאז שהחליק ונפל ברכיבת ההיכרות עם מסלול הנג”ש בירושלים נראה היה ששום דבר לא מסתדר לו בעוד הוא מאבד שניות יקרות כמעט בכל יום שעובר.

היתה זו שנה לא פשוטה עבור אלוף הטור-דה-פראנס 4 פעמים, אשר סיים את 2017 עם דאבל נדיר של ניצחון הוואלטה-א’אספניה מיד אחרי ניצחון הטור. בחורף שעבר, בעת הכרזת מסלול הג’ירו ל-2018 הכריז פרום שיזנק לראשונה מאז 2010 לגראנד טור האיטלקי. הכרזה שאינה משתמעת לשתי פנים, שכן רוכב כגון פרום לא מזנק לגראנד טור במטרה להשיג עשיריה ראשונה או פודיום כמו שאר המתמודדים, עבורו ישנה מטרה אחת בלבד שהיא ניצחון.

אך אז נשמטה הקרקע מתחת לרגליו

נודע שהוא חשוד בשימוש אסור בחומרים משפרי ביצועים במהלך הוואלטה אותה ניצח ב-2017. פרשת הסלבוטמול של כריס פרום נגררה חודשים ארוכים תחת סטטוס של חשד בלבד אך גררה תגובות רבות וחצויות. היו שתמכו בזכותו להתחרות תחת החשדות אך רבים קראו לו להשעות עצמו מתחרויות עד תום הבירור. פרום בחר להמשיך להתחרות ולמרות ששמר על חזות רגועה ונינוחה הוא התחיל את העונה עם תוצאות בינוניות תחת השאלות הקשות והאווירה העכורה סביבו עד לזיכויו המלא מכל אשמה בתחילת יולי.

נראה היה שאת הג’ירו הזה הוא לא הולך לנצח

פרום, אפילו עם הקבוצה החזקה ביותר סביבו לא הצליח להתמודד עם רוכבים כגון סיימון ייטס (מיצ׳לטון סקוט) וטום דומולן (סן-ווב) אשר במהלך השבועיים הראשונים הלכו והתרחקו ממנו בדירוג הכללי. חוץ מניצחון מרשים בשלב 14 מעל הזוֹנקוֹלָן פרום אף לא הצליח להשאר עם קבוצת המובילים ברוב שלבי הרים גבוהים, שם הוא שולט ביד רמה כשהוא במיטבו. את שלב 19 התחיל בפער של 3:22 דקות מייטס אשר הוביל את הג׳ירו. זהו שלב הצ’ימה-קופי הכולל את הפסגה הגבוהה בג’ירו – הקוֹל-דֵלֶה-פִינֵסְטרֶה, ושלב אחד לפני האחרון שניתן להתחרות בו על הדירוג הכללי.

התכנית של סקיי היתה מפורטת ושאפתנית

כל אנשי צוות הקבוצה – המכונאים, הנהגים, המנהלים ואפילו סֵר בריילספורד בעצמו עמדו בצד הדרך המובילה מהפינסטרה לעבר קו הסיום המחכה כ-80 ק”מ אחריו וחיכו עם בקבוקי מים וג’לים בעוד רוכבי סקיי מתחילים את הטיפוס לצ’ימה קופי בקצב רצחני שעולה ועולה עם כל מטר.

ייטס נקלע למשבר, מאבד מגע ומסיים את כהונתו כמוביל המירוץ, רק קבוצה מצומצמת של מובילי המירוץ מצליחים לעמוד בקצב של קני אליסונְד (סקיי) שמושך את מוביל קבוצתו במעלה ההר. כולם שם מכירים היטב את הכאב ברגליים כשסקיי מחליטים לפרק את המירוץ, כמו גם את המראה של גבו המתרחק של כריס פרום. אבל הם לא מגיבים מייד להתקפה מתוך הנחה שגויה שהוא מעוניין רק לכבוש את הפינסרטה, אחרי הכל נותרו 80 ק”מ לסיום.

 

מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם! 

טום דומולן (סן-ווב) ידע שהוא הולך להוביל את הג’ירו אחרי קריסת ייטס וניהל את המרדף אחרי פרום במעלה הפינסטרה בשמרנות כאשר הוא נותן לאלוף הטור והוואלטה לפתוח פער של כ-40 שניות בראש ההר, אך פרום לא מוריד את הקצב כלל וכלל. הוא דוהר מטה ומתחיל במסע סולו אפי, מנ”גש את דרכו להובלת המירוץ כאשר סגל קבוצתו מספקים לו מים וקלוריות כל כמה קילומטרים בעוד דומולן עושה את רוב עבודת המרדף בעצמו.

אחרי 80 ק”מ עוצרי נשימה הגיע פרום ראשון אל קו הסיום כשהוא מקדים את ההולנדי ביותר משלוש דקות ולוקח את החולצה הורודה אותה ילבש עד סיום המירוץ ברומא. בסיום הג’ירו כריס פרום היה שלישי אי פעם שמחזיק בתואר האלוף המכהן של הטור-דה-פראנס, הוואלטה-ד’אספניה והג’ירו ד’איטלה בו זמנית – אך הראשון שעושה זאת מאז שהוואלטה עברה לאוגוסט.

המהלך בשלב 19 של הג’ירו יכנס להיסטוריה כאחד המדהימים ויוצאי הדופן שניצפו בעשורים האחרונים בעוד הרוכב הבריטי ביסס שוב את מעמדו כאחר הגדולים בהיסטוריה.

צרפת נגד סקיי

כאמור כל החשדות נגד כריס פרום הסתיימו בזיכויו המוחלט ימים ספורים לפני תחילת הטור-דה-פראנס. אבל האווירה בצרפת לא היתה קלה אחרי שמארגני המירוץ החשוב ביותר בעונה לא התכוונו לאפשר לאלוף המכהן להתחרות כל עוד החשדות נגדו עומדות. אמנם רשויות הספורט הודיעו על זיכויו מהאשמות אבל הציבור בצרפת לא בא על סיפוקו וקיבל את פרום וסקיי בעוינות גלויה וחסרת תקדים. קריאות בוז קולניות נשמעו בכל פעם שרוכב מסקיי עלה על במת הפודיום או עבר את קו הסיום. פרום ושאר חברי קבוצתו שמרו כל הזמן על ארשת פנים רגועה והעדיפו לא להגיב לעוינות אפילו כשהגיעה לכדי מגע פיזי אלים נגדם על הכביש.

פרום בניצחון חמישי בטור?  

כך או כך פרום התחיל את הטור במטרה לעשות היסטוריה ולנצח את הטור החמישי שלו ואת הגראנד טור הרביעי ברציפות. אך אפילו שאבן גדולה נגולה מעל ליבו עם ביטול חשדות האנטי-דופּינג נראה היה שהאלוף המכהן לא במיטבו. קצת חוסר מזל בימים הראשונים ואי יכולת לסגור את הפער בהרים מנעו ממנו את הגישה לחולצה האהובה עליו – המָלִיוֹ-ז’וּן. אבל לסקיי היתה תכנית ב’.

הסגן הנאמן

גריינט תומס היה הסגן הנאמן של פרום כמעט בכל מהדורת טור-דה-פראנס בה זכה למרות שניתנו לו ההזדמנויות גם להוביל את הקבוצה ואף לנצח במרוצי שלבים קצרים. בשנה שעברה ניתנה לו גם ההזדמנות להוביל את צוות סקיי בג’ירו ולמרות שנראה בכושר מצוין הוא נאלץ לפרוש מהמירוץ עקב פציעה. תומס הוא סופר-דומסטיק מושלם – מיומן, חזק ונאמן אשר לא יהסס לשרוף עצמו לטובת מהלך של המוביל שלו. השנה, עקב חוסר הוודאות סביב פרום, כמו גם חוסר ידיעה מה יהיה מצבו הפיזי לאחר תלאות הג’ירו סקיי טיפחו גם את תומס להוביל את הטור.

כולם תהו היכן ימצא תומס את מקומו בתכניות הקבוצה בטור: האם יחזור לעבוד ללא סייג עבור מוביל הקבוצה או שיתחרה בעצמו גם על הדירוג הכללי? בכל יום שעבר נראה שהזוג פרום ותומס משגרים מסר אחר. ביום הראשון פרום נפל ואיבד זמן אך תומס לא ירד לעזור לו, בהמשך נראה תומס מושך את פרום בעליות כמו דומסטיק, אך ביום אחר ראינו את פרום עושה שירות דומה לתומס. לפעמים פרום תקף ותומס נשאר מאחור ולפעמים הפוך. לא ברור אם הטקטיקה הקבוצתית של סקיי היתה לבלבל את המתחרים כדי שלא ידעו את מי לסמן אבל אין ספק שאנחנו נותרנו מבולבלים.

תומס השתלט על הובלת המירוץ והחולצה הצהובה כבר ביום ה-11 ולבש אותה יום ביומו, אך פרום כל הזמן נשאר קרוב. אולי עקב המהפך שביצע בג׳ירו כמה שבועות קודם לכן אף אחד לא היה מוכן להספיד את הטור עבורו. אבל בסיום שלב 17 הקצרצר, לא הצליח פרום לעמוד בפרץ ההתקפות של דומולן (סן-ווב) ורוגליץ׳ (לוטו-יאמבו) כאשר תומס לא רק עמד בהתקפות הוא אפילו ברח לצמד במטרים האחרונים. בשלב זה הוכרע סופית שתומס הוא הרוכב המוגן של סקיי וגם פרום מגוייס לעבוד עבורו. פרום עשה זאת בפירגון וג׳נטלמניות.

הניצחון של תומס בטור היה ללא תנאים מקלים. זה לא היה מקרה רגיל של זוכה לא צפוי כי המתמודדים מולו חלשים, או מועמד שולי שזוכה כי השמות הגדולים פרשו עקב פציעה. זה היה טור-דה-פראנס סופר קשה, עם השמות הכי גדולים, ואפילו הקבוצה שלך עובדת עבור מישהו אחר רוב הזמן. תנאים מקלים? הוא ניצח בתנאים מחמירים. גרייט תומס ביסס עצמו כרוכב על ועיני כולם נשואות למעלליו בשנה הבאה וכיצד תכנית המירוצים שלו וההתמודדות על הטור הבא תשתלב עם זו של פרום שלדבריו עוד לא סיים לנצח טורים.

וולוורדה אלוף העולם

היה ברור שפטר סאגן (בורה הנסגרו) עומד להפרד מחולצת הקשת השנה. מירוץ הכביש של אליפות העולם אשר בדרך כלל מתקיים על מסלול גבעות המותאם לספרינטרים ופאנצ’רים היה הררי באופן חריג השנה באינסברוק, אוסטריה. המטפסים הטהורים אשר בדרך כלל נותרים מקופחים קיבלו השנה סוף סוף הזדמנות ריאלית לתואר אלוף העולם וסאגן, אשר אפשר להעניק לו הרבה תארים, אינו מטפס טהור.

קשיש פלטון בן 38

אלחנדרו וולוורדה (מוביסטר) הספרדי בן ה-38 – קשיש במונחי אופניים – עמד על המדרגה השניה או השלישית של פודיום אליפות העולם לא פחות מ-6 פעמים לפני שהצליח סוף סוף להשיג את החולצת הקשת הנכספת. וולוורדה הוא רוכב מגוון אשר יודע לנצח קלסיקות כמו גם מירוצי שלבים המוכרעים בהרים הגבוהים.

בפלמרס שלו ניתן למצוא לא פחות מ-122 ניצחונות! בינהם 5 פעמים לָה-פְלֵש-וָואלוֹן, 4 פעמים ליאֵז’-בָּסטוֹן-ליאֵז’, 3 פעמים וואלטה קטלוניה, 5 פעמים וואלטה אנדלוסיה, 16 ניצחונות סטייג’ים בגראנד טורים, 8 ניצחונות נג”ש במירוצים שונים וניצחון אחד בוואלטה ד’אספינה ב-2009.

וולוורדה גם ותיק מספיק כדי ששמו יהיה קשור לתקופות אפלות יותר בספורט הזה. הוא בילה שנתיים בהשעייה בין השנים 2010-2012 עקב ראיות שדמו קשור לאחת משקיות הדם הלא מזוהות שנתפסו במבצע פוארטו ב-2006. למרות שמעולם לא הודה שהיה חלק מתרבות עירויי הדם שהיתה רווחת בעשור הקודם, נשמעו קולות מחאה עם ניצחונו באליפות העולם, שכן קיים סיכוי שחולצת הקשת, הסמל לכל מה שטוב ויפה בספורט האופניים, תהיה על כתפי רוכב בעל עבר מפוקפק אשר מסרב בתוקף להודות שחטא.

כך או כך וולוורדה הוא דמות אהובה ומוערכת בפלוטון כמו גם בקרב קהל המעריצים. הוא רוכב מהלב, מתחרה עיקש ומלהיב לצפיה אשר מעדיף לייצר מהלכים על הכביש מאשר להגיב להם. הוא בעל חכמת מירוץ אשר מאפשרת לו להיות במקום הנכון ובזמן הנכון אבל גם כשמגיע הרגע שהמירוץ יוכרע לא על ידי חוכמה וטקטיקה אלה על ידי כח טהור, הוא יהיה מהפייבוריטים. וכך בדיוק הסתיים מירוץ האליפות השנה, כאשר ארבעה רוכבים – רומן בארדה (AG2R לה מונדיאל), מייקל וודס (EF Education) וטום דומולן (סן-ווב) הגיעו יחד עם וולוורדה לישורת האחרונה ונראה היה שזה יוכרע בספרינט, היה לכולם ברור מי הולך לנצח.

שוק העברות

כרגיל בין עונות, רוכבים אשר מסיימים חוזה עוברים בין קבוצות. התזוזה הכי גדולה השנה מרוכזת סביב סגירתה של קבוצת BMC ותחייתה המחודשת תחת השם CCC Team כשעל הדרך רוב הסגל התפזר לקבוצות אחרות. בין השמות הבולטים שעזבו נמצאים ריצ’י פורט אשר משנה מקום כדי לשנות את ביש המזל וישתלב משנה הבאה בטרק סגפרדו כדי לנסות ולמלא את חלל ה-GC שנותר שם מאז פרישתו של אלברטו קונטדור. אלוף העולם בנג”ש רוהן דניס עובר לבחריין מרידה וישתלב שם גם כאופציית GC אחרי ניבאלי.

עם בעיות התזרים של קבוצת קוויק סטפ שהוזכרו הם נאלצו להפרד מהספרינטר הכוכב שלהם פרננדו גביריה תוך ביטול חוזה בהסכמה. מי שהסכימו בשמחה לקבל על עצמם את משכרותו השמנה הם קבוצת האמירויות המאוחדות. מי שפחות שמח מהסידור הוא הספרינטר הראשי שלהם כיום אלכסנדר כריסטוף. בין הספרינטרים האחרים שמשתתפים במשחק הכסאות נמצא את ה”גורילה” אנדריי גרייפל אשר עוזב את לוטו-לודאל לטובת קבוצת דרג ב’ ארקאה-סמסיק ומי שימלא את מקומו הוא קיילב יוּאֵן שעוזב את מיצ’לטון סקוט שמתרכזת סביב תמיכה באחים ייטס ב-GC.

סוף עידן סקיי?

ממש לקראת סוף השנה התפרסמו הידיעות שענק הטלוויזה סקיי, נותן החסות הראשי של קבוצת האופניים הבריטית, יפסיק את פעילותו בתחום האופניים החל משנת 2020. המשמעות היא שקבוצת סקיי מאבדת את הבית החם והעשיר שהיה לה מיום הקמתה. מלבד החסות שנתנו סקיי לנבחרת האופניים הלאומית המהוללת של אנגליה הם איפשרו גם את תקציבי העתק שהפכו את קבוצתם של בראדלי וויגינס, כריס פרום, גריינט תומס ואחרים לקבוצה המובילה בפלוטון המקצועי ובעלת הסגל הטוב, היקר והעמוק ביותר. הנהלת הקבוצה כמו גם הרוכבים מזכירים לכולם שאין שינויים בשנת 2019 אשר תתקיים כרגיל מבחינתם אבל על דייב בריילספורד, מנהל הקבוצה, למצוא פתרון עד לאמצע השנה. אם ימצא נותן חסות חדש בעל כיסים עמוקים כמו קודמו אז הקבוצה תמשיך ל-2020 ללא שינויים מלבד השם. אם ימצא נותן חסות בעל אמצעים מוגבלים יותר אז יכול להיות שנראה תזוזות של רוכבים לקבוצות אחרות. אולי דילול השורות כדי לשמור על השמות הגדולים, או להיפך, השמות הגדולים ימצאו בית חדש שיוכל לשאת בשכרם. אם לא יימצא מי שייקח את הקבוצה נתחיל לראות את הרוכבים בלחץ למצוא חוזה החל מאמצע השנה וזה הולך להשפיע על התנהלות בקבוצה גם על הכביש. אז לא, כלל לא בטוח ש-2019 תהיה כרגיל עבורם.

 

מגזין האופניים הטוב בישראל:
לחצו פה לקבל את ערוץ BIKEPANEL בטלגרם! 

 

תזוזות באקדמי

נציין את עיבוי שורותיה של סייקלינג אקדמי עם הספרינטרים דוידה צ’ימולאי (גרופאמה FDJ) הצרפתי, טום ואן-אסברוק (EF Education) הבלגי וריקארדו מינלי (אסטנה) האיטלקי. הקבוצה הישראלית צירפה גם את הקלסיקן קונור דון האירי מהקבוצה הנסגרת אקווה-בלו-ספורט ואת הנג”שיסט הקנדי אלכסנדר קטפורד (UHC).

הגדלת סגל הישראלים בוצעה על ידי העלאתו משורות העתודה של הספרינטר הישראלי הצעיר והמבטיח איתמר אינהורן לקבוצת הפרו.

האקדמי מתכננים להתסער על שנת 2019 מתוך מטרה מוצהרת לאסוף ניצחונות, להיות הקבוצה הטובה בפרו-קונטיננטל (שייקרא מעתה UCI ProSeries division) ובכך לקבל הזמנות למירוצים הטובים ביותר – כשגולת הכותרת הוא הטור-דה-פראנס.

רשימת מנצחים בתחרויות העיקריות (רשימה חלקית):

המוניומנטים:

  • מילאן-סאן-רמו וינצ’נזו ניבאלי (בחריין מרידה)
  • רוֹנדַה-וַאן-ולַאנְדֵרֶן (טור אוף פלנדרס) ניקי טֵרְפּסְטְרָה (קוויק סטפ)
  • פאריז-רוביי פטר סאגן (בורה הנסגרו)
  • ליאֵז’-בָּסטוֹן-ליאֵז’ בוב יונגלס (קוויק סטפ)
  • איל-לומברדיה טיבו פינו (גרופמה FDJ)

קלאסיקות נוספות:

  • סטראדה ביאנקה טיז’ בנוּט (לוטו סודאל)
  • E3 הַרלְבֵקֶה ניקי טֵרְפּסְטְרָה (קוויק סטפ)
  • אמסטל גולד מייקל ולגרן (אסטנה)
  • לָה-פְלֵש-וָואלוֹן ג’וליאן אלאפיליפ (קוויק סטפ)

מירוצי שלבים:

  • פאריז-ניס מרק סולֶר (מוביסטר)
  • טירנו-אדריאטיקו מיכאל קוויטקובסקי (סקיי)
  • וואלטה קטלוניה אלחנדרו וולוורדה (מוביסטר)
  • טור-דה-רומַנדי פרימוס רוגליג’ (לוטו יאמבו)
  • טור-אוף-קליפורניה אגן ברנל (סקיי)
  • קריטריום-דה-דופינה גריינט תומס (סקיי)
  • טור-דה-סוויס ריצ’י פורט (BMC)

גראנד טורים:

  • ג’ירו ד’איטלה כריס פרום (סקיי)
  • טור-דה-פראנס גריינט תומס (סקיי)
  • וואלטה ד’אספניה סיימון ייטס (מיצ’לטון סקוט)

אליפות העולם:

  • נג”ש גברים רוהן דניס (BMC)
  • נג”ש נשים אנמיק ואן-וולוטן (מיצ’לטון סקוט)
  • כביש גברים אלחנדרו וולוורדה (מוביסטר)
  • כביש נשים אנה ואן-דר-ברגן (בולס-דולמנס)

עונת מירוצי הכביש ב-2018 היתה מרתקת

היא היתה מלאה ברגעים בלתי נשכחים אשר קצרה היריעה מלהזכיר את כולם כמו הסטראדה ביאנקה הרטוב, ביצועיו של אלוף הסייקלו קרוס וואט ואן-ארט (Vérandas Willems-Crelan) בקלסיקות הכביש, את נצחונו המדהים של וינצ’נזו ניבאלי (בחריין מרידה) במילאן-סן-רמו, את ההתרסקות הבלתי אפשרית של פיליפ ז’ילבר (קוויק סטפ) ואת הנאחס של ריצ’י פורט (BMC) בטור, את הניצחון של ברנרל-אֵגָן (סקיי) בטור של קליפורניה ועוד ועוד…

 

נשמח לשמוע איזה רגעים אתם זוכרים במיוחד מהעונה?