לפני תקופה סיפרנו לכם בכתבה על מרוץ וינטג’ “לארויקה” באיטליה (Eroica). המרוץ התרחב ומתקיימת גרסה שלו גם בארה”ב, אז הייתי חייב להגיע!
מאת: אלון וולף
לארויקה האמריקאית
התחרות מתקיימת בקמבריה- עיירה קטנה ומקסימה שוכנת על כביש מס 1 בדיוק באמצע בין לוס אנג’לס לסן פרנסיסקו. הגעתי אליה עם ריק (ריצ’רד כץ)- וטרינר יהודי אמריקאי שפגשתי כשהגיע למוזיאון האופניים בחרב לאת. כבר בכניסה ראינו שלט גדול מעל הכביש ברוכים הבאים ללארויקה 2019, מה שהעלה את רמת הציפיה וההתרגשות. התמקמנו במלון קטן ולמחרת הרכבנו את האופניים ומיד יצאנו לטייל באזור.
אלון וולף במרוץ לארויקה קליפורניה
אני רכבתי על אופני פאנסוניק מודל 84 גלגלי 700 עם צמיגי 28.מערכות שימנו 2 על 5. ריק רכב על אופניים ללא שם שבנה עם גלגלים בקוטר 650 עם צמיגי 32.
את יום חמישי הקדשנו לרכיבה באזור העיירה ולאורך החוף. המחזה שהתגלה לאורך החופים היה מרהיב, אלפי כלבי ים עלו לחוף במטרה להשיל את העור. חזרנו למרכז העיירה לשתות קפה ושמנו לב שעוד רוכבים מגיעים ומתחילים למלא את העיירה.
כלבי הים על החוף
ביום שישי רכבנו לנקודת ההתכנסות כדי לאסוף את ערכת ההרשמה לתחרות, שם כבר היו מוצבים עשרות דוכנים עם שלדות, אופניים, ביגוד, חלקים. הכל וינטג’.
גם למזון ושתיה דאגו המארגנים ובמקום הוקם מתחם ברביקיו ודוכני בירה מקומית. לאט לאט התחילו להגיע למתחם כל מיני רוכבי וינטג’ לבושים בבגדי וינטג’ כמיטב המסורת. עם כל מני אופניים בצבעים גדלים ודגמים שונים ומשונים.
ביום שבת בבוקר זינקנו למקצה הנובה שכלל גם אופניים מודרניים. הרכיבה התחילה במגמת כביש ב 20 הק”מ הראשונים. ככל שעלינו מזרחה הנוף השתנה והפך להררי והדרך הפכה להיות גראבל/כורכר. עד לנקודת האמצע אחרי 70 ק”מ המגמה הייתה בעליה הנוף היה מרהיב, הררי עם יערות ונחלים. מדי פעם חוות מבודדת שדות ושטחים מעובדים. באמצע הדרך הגענו לפריסה בהאנגר גדול שכלל יקב ובר עם מזון ומשקאות.
חולצות של פעם מבד אריג
החלק השני של הרכיבה היה לכיוון מערב יותר במגמת ירידה שבילים מפותלים בין הרים וגאיות. עיקר המאמץ היה על כפות הידיים שלחצו בכל הכוח על הברקסים המיושנים שבקול חריקה תמיד הצליחו לעצור בסופו של דבר.
לאט לאט החלה השמש לרדת לכיוון הים. ואז הם הופיעו בהתחלה אחד שניים בודדים ואחרי זה משפחות: תרנגולי הודו שחורים שהסתובבו חופשיים בשבילים וביערות! אני כמושבניק, עם ניסיון בגידול תרנגולי הודו לבנים בלולים לפיטום, הייתי מופתע לראות את הפלא.
בסופו של דבר אחרי 140 ק”מ הגעתי לנקודת הסיום, נפגשתי עם ריק והלכנו לארוחת הברביקיו למסיימים במועדון המקומי. ביום השני השתתפנו ברכיבת הוינטג’ הקלאסית, במקצה גדול יותר של כמה מאות רוכבים. את התדריך העביר השריף המקומי והרוכבים הוזנקו כשמקדימה מובילה קבוצה איטלקית מההנהלה של התחרות.
המסלול היה מישורי יותר: רכבנו לאורך כביש החוף לכיוון התצפיות על כלבי הים והמגדל הלבן. בדרך עברנו את טירתו המדהימה של המליונר ואיל התקשורת וויליאם הרסט שמשמשת היום כמוזיאון.
ריק ואני ביום השני
כשהגענו לסיום חיכתה לנו ארוחת פסטה מסורתית. הרוכבים התיישבו על קוביות חציר והאזינו לזמרת מקומית עם גיטרה. אחרי שלגמנו מהבירה המקומית נשאר לנו זמן להסתובב בין הדוכנים הרבים שכללו אופני וינטג’, חלקים, שילדות, בגדים ומזכרות.
בהמשך השבוע המשכנו לרכוב באזור קמבריה, ומדי פעם עשינו הפסקה וקפצנו עם הרכב לשם שינוי לאחת העיירות באזור. משם המשכנו לביתו של ריק בטיסה לשיקגו. כשרק הכרתי את ריק הוא סיפר לי שיש לו 100 זוגות אספנות. כשהגענו לבית במבט ראשוני לא ראיתי אף זוג וחשבתי נו טוב סתם המציא. אבל כבר באותו יום ריק הוריד אותי לקומת המרתף שכללה סדנת אופניים מקצועית ועשרות זוגות אופני אספנות מיוחדים מכל הסוגים.
כל פעם כשחשבתי שראיתי הכל, ריק פתח עוד חדר עם עוד זוגות. האוסף שלו כלל המון אופני שווין מכל הסוגים בעיקר רודסטארים משנות החמישים. בנוסף לטנדמים מיוחדים, אופני כביש וינטג’ ואופני שרירים.
בהמשך השבוע עשינו כמה רכיבות באזור גראונד פוינט וימת מישיגן. ביום אחד כשירד שלג הצעתי לריק שנשפץ איזה זוג ביחד. הוא שמח וסיפר לי שמשפץ כרגע אופני עיר של ראלי. ירדתי לסדנה שלו והתחלתי לפרק את הגלגלים כדי שיהיה יותר קל לנקות את החישוקים. תוך כדי ריק החל להביא לי כל מיני תעודות, צילומים, כובעים ומדליות מעשרות תחרויות ומסעות שעשה במשך השנים. הוא הסביר לי על כל פריט ואף נתן לי מתנה ספר מקצועי לשיפוץ אופני וינטג’ מא עד ת. תרומה נוספת של ריק עליה דיברנו עוד בארץ, היתה אופני הוולודרום של gitane מודל 1984: אופניי מסלול יפיפיים עם הילוך אחד פיקס גיר וללא בלמים:
בהמשך השבוע נסענו למוזיאון האופניים של אמריקה. ריק לבש בגאווה את חולצת הרכיבה של האקדמי ויצאנו לעיירה new bremen מרחק של 4 שעות נהיגה. כשהגענו ראינו כניסה צנועה עם זוג או שניים בחזית- שום דבר שהסגיר אפילו בקצת את האוצר שהתגלה לאחר שנכנסנו.
ריק ואישתו יחד איתי בחזית מוזיאון האופניים האמריקאי.
מאות אופניים מדהימים מסודרים לפי נושאים. אולם לאופני נשים, אופני עץ, אולם להתפתחות ההיסטוריה של האופניים ממכונת ההליכה למשקשק העצמות, אופני גלגל גדול מכל הסוגים, אופניים בלי שרשרת, לשלג, טנדמים וריקשות, צ’ופרים,רודסטרים. אוספים של פנסים, כיסאות, צמיגים מכל הסוגים והמינים. בקיצור הכל מהכל.
בסיבוב הראשון רק התבוננו וצילמנו. גם הספקנו לראות סרטון בחדר ההקרנה. בסיבוב השני התחלנו להתעמק בפריטים יוצאי הדופן.
כשסיימנו את הסיבוב השני רק אז גילינו לשמחתנו שיש עוד קומה שלמה, שמוקדשת בעיקר לאופניים תוצרת התעשייה האמריקאית: אופני צבא, עבודה, אופני שטח וגם אופניים שונים ומוזרים, אופניים לרכיבה בקרח משנת 1901. היה שם טנדם עם איזה 10 מקומות. אופניים בצורת פרה. ועוד ועוד.
לארויקה
החוויה של השתתפות במרוץ הלארויקה בפעם השניה היתה מהנה ומאתגרת. התארחתי אצל משפחת כץ ומשפחת וולצקי.שנתנו לי הרגשה של בית. רכבתי כ-1000 קילומטר מהנים ומאתגרים עם דוקטור ריצ׳רד כץ שהוא גם אספן וגם מומחה לאופניים. חזרתי לארץ עם תרומה של אופניי וינטג’ ג’יטאן ואופני csk וולודרום. בנוסף להכל ביקרתי במוזיאון האופניים של אמריקה, הגדול והמושקע בכל העולם. בקיצור חלום.