שמי עמק יזרעאל הסבירו פנים למשתתפי ליגת אנדורו כפר החורש. הקרירות של הבוקר התחלפה בשמש טובה, ואנחנו זכינו להתחרות בתנאים הטובים ביותר שאפשר לבקש. למרות הטפטוף בחלק מאזורי הארץ בבוקר התחרות, 106 רוכבים הצביעו ברגליים ובאו להשתתף באחת התחרויות היותר כיפיות בשנה.
מאת: חן גרומן
צילמו: ליאור סבו, דני פרי גל, חן גרומן
התחרות – בסימן געגוע לטל פיטל
הפעם התחרות הוקדשה לטל פיטל ז”ל, שביום התחרות עוד בקושי מלאו 30 יום לפטירתו, לא לזכרו אלא לכבודו, כדברי עירא שמש מארגן האירוע. טל פיטל היה רוכב פעיל ומעורב, שהלך לעולמו לאחר מאבק קשה וממושך במלחמת הסרטן. הוא בחר לשתף את מסעו הקשה באומץ רב, בסדרת סרטונים אותם צילם ערך ופרסם במדיות השונות. הדרך שבה התמודד, ובפרט איך שחשף את עצמו, ראויה להערצה ויכולה לחזק ולתת השראה לאחרים. תדריך הבוקר של עירא, התחיל בדברים על דרכו של האיש, שבימים טובים יותר היה רוכב פעיל והשתתף גם בתחרויות הליגה. המעמד היה מכובד וראוי.
בסוף כתבה זו כמה מילים מאיתנו לזכרו.
חוזר לעניינים
עבורי זאת התחרות הראשונה מזה שמונה חודשים בהם הפניתי את מרב האנרגיות למשפחה. התגעגעתי להתרגשות, להכנות, ולאווירה המשפחתית והמיוחדת האופיינית לאירועי הליגה. בשבילי הבוקר נפתח עם זריחה מעוררת מעל גבעות נצרת. הגעתי לתחרות לאחר הכנה סבירה בלבד, פשוט כי זה מה שיש. בגלל היכרות חלקית עם מסלול השור הזועם, החלטתי ללכת על אסטרטגיה של מזעור טעויות, וראנים בטוחים ונקיים. הרגשתי טוב ברכיבה, כמעט כל הזמן בשליטה, בלי סיכונים, אבל זה הספיק למקום רביעי בלבד בקטגוריה החזקה של אנדורו צ’אלנג’ 30-39. בלי קשר לתוצאות ולרכיבה, שבת של תחרות היא חגיגה בשבילי, החברים שפוגשים שם הם כאלה שירוצו בשבילך ויתנו יד או כלי, כדי שתגיע לזינוק שלך בזמן. אז הפעם תודה לספי פישלר, שדאג לי לעוד כמה psi שהיו חסרים בצמיג האחורי. עוד מקרה כזה הוא של יפתח ומיכל סהר, שהתעכבו לעזור ליוליה רפקין לאחר שחטפה snake bite, והסתכנו מאוד באיחור לשעת הזינוק שלהם. לכן אני תמיד אומר שזאת ליגה חברית, ובעיניי זה הסיפור כאן, לא התוצאות. כשאני אומר חברים, אני לא שוכח את הקהל, עשרות רבות של אנשים, משפחות שלמות שבאות במיוחד כדי לעודד, והפעם הרגשתי שהייתה התלהבות מטורפת. אני גם לא שוכח את הצלמים המוכשרים שתמיד מגיעים, ולראיה ראו את האלבומים הענקיים שעלו לרשת מיד אחרי התחרות.
מימין: גיל לוי, חן גרומן
המסלולים: אחד מהיר – אחד עצבני
בכפר החורש יש מסלולים מדהימים, נוף יפהפה לעמק ולכרמל, ואובדן גובה רצוף של 250(!) מטרים בכל ראן. המסלול הראשון, אשר זאת התחרות הראשונה המתקיימת עליו, הוא השור הזועם. זהו המסלול הכי טכני והכי מאתגר בסבב כולו: ריבוי מעברי סלע צפופים, שיפועי צד, דרופים אתגריים, וברמים חדים שביום התחרות היו מדורדרים כמו ארגז חול לאחר עליית הרוכבים לרגל בימים שקדמו לתחרות.
המסלול השני והמוכר הוא הפרה המשוגעת, מסלול המאופיין במהירות גבוהה מאוד, טכני במידה בינונית, האלמנטים אינם צפופים אבל מעניינים, לאורך המסלול פוגשים מספר קטעים תלולים יחסית, הרבה קפיצות, ובין לבין קטעי מהירות שבהם החכמה היא לא לגעת בברקס. למזלם של המתחרים, בשונה משנה שעברה שבה על מסלול הפרה המשוגעת הייתה מלחמה קשה בדרדרת, המסלולים כבר קיבלו גשמים השנה שהשפיעו מאוד על האחיזה. בכל זאת המסלול היה עמוס במתאמנים בשבועות שלפני התחרות וזה הורגש בברמים שנעשו מדורדרים, אבל עדיין טוב יותר משנה שעברה. לגבי בחירת האופניים, מצד אחד בקטעי המהירות בפרה יש יתרון ביציבות לבעלי אופניים ארוכי מהלך ויציבים, וכך גם בדרופים שעל מסלול השור. מצד שני, קטעי פידול קריטיים, יחד עם יכולת תמרון טובה בקווים הצפופים של השור נתנו יתרון מכריע למתחרים שרכבו על אופני שבילים קופצניים ותגובתיים, מה שהופך אותם לבחירה הנכונה לדעתי.
קצת נחת
כיף לראות את הליגה בתקופה טובה. השינויים שהמארגנים הבטיחו בתחילת השנה, שעיקרם מסלולים יותר טכניים ויותר סטייג’ים בכל תחרות, באים לידי מימוש כבר כמה תחרויות ברציפות. זה בדיוק הרענון שהליגה הייתה זקוקה לו והוא מבורך. מעבר לכך, התוצאות בזמן אמת יחד עם האפליקציה התומכת משפרים מאוד את חווית התחרות ויוצרים שיח מהנה סביב עניין התוצאות והדירוג. לפי שיחות עם חברים ומתחרים, ההשקעה מחלחלת ושביעות הרצון גבוהה ואני אומר, שתפו עם חבריכם, תזמינו אותם לנסות בעצמם, אם הם מהססים, הציעו להם לשבור את הקרח ולבוא לעודד, כך תרחיבו את מעגל המשתתפים. ליגה גדולה ומצליחה, היא ליגה טובה יותר לכולנו. מעבר לספורט, המתחם היה יפהפה, אוהלים וקרוואנים של אלה שהחליטו לעשות מהתחרות פסטיבל קישטו את היער, הרבה דוכנים וכמובן הגברת שקשוקה. מיותר לציין שהבירה (הישראלית!) הקרה בסוף התחרות, בחברת אנשים טובים, היא חסרת מחיר. במבט אחורה על השנה שחלפה, ניתן לראות את ההתפתחות החיובית, כולל בנושאים שדרשו שיפור והעלינו אותם בכתבה על הליגה בתחילת השנה, עם ההכרזה על המבנה החדש של הליגה. אחד הדברים שהשתפרו הוא נושא האמינות של מערכת המדידה, שבתחילת השנה הרגשנו עיכובים ותקלות איתה והיום עובדת מצוין. כתוצאה מכך ובכלל, מרגישים שהתחרות מתקתקת, תדריך בזמן, זינוקים בזמן, קריטי לאלה שהמשפחות מחכות להם. אם יש משהו שטעון שיפור וכבר ציינו בעבר, זה מעבר למדידה באמצעות צ’יפ אישי, אבל אני חייב לומר שכל עוד המערכת הנוכחית מתפקדת כך ללא תקלות, הצורך אינו קריטי. אציין לטובה שבכפר החורש מסלול ההתשה הינו על בסיס סינגל קק”ל ולכן אינו מצטלב עם נתיב הרכבים שמקפיצים את קטגוריות הספרינט, הסינגל אמנם יותר ארוך, אבל יותר נעים לרכב בו מאשר להידחק לצד השביל בגלל איזה אבא’לה שממהר לאסוף את הילד מסוף המדידה.
על המתחרים
ישנן כמה תופעות מעניינות בקהל המתחרים, הראשונה והחשובה היא מספר הנשים, הפעם מספר גדול מהרגיל. 8 נשים זינקו לתחרות בשבת, מתוך 12 נשים סה”כ שהשתתפו בתחרויות במהלך כל העונה האחרונה. זה כמובן לא מספיק אבל אולי מייצג שינוי חיובי.
לגבי הילדים, תמיד משמח אותי לראות את הקטנטנים בני ה8-9 טסים את המסלול, חלקם במהירויות שלא היו מביישות לוחם סוף שבוע מן השורה (שימו לב לתוצאות בהמשך). הפרו הם פרו ואין צורך להוסיף, אבל מעבר לכל אלה, לראות את שכבת בני ה13 ומעלה רוכבים, זה מפגן כישרונות מרהיב, לא פחות.
תוצאות
קטגוריות הפרו ביצעו שלושה מקצים (התוצאה מורכבת מזמן מצטבר של 3 מדידות).
פודיום אנדורו פרו גברים:
- יונתן יתום 10:46
- יונתן מעיין 11:06
- יואב דרור 11:07
יונתן יתום לוקח את הניצחון עם פער משמעותי של כמעט 20 שניות, כשהוא שובר את השיא של שנה שעברה על מסלול הפרה המשוגעת וקובע שיא חדש של 3:19. שוב הוא מוכיח שאם הוא לא עושה טעות משמעותית קשה מאוד לנצח אותו.
פודיום אנדורו פרו נשים:
- יוליה רפקין 14:16
- נועה לוריה 16:42
- יסמין אדל 17:39
- יוליה, רוכבת חזקה ופעילה במספר ענפים, לוקחת בפער גדול את התחרות, למרות תחרות קשה שכללה רצף של תקלות באופניים, שגרמו לה לסיים באיחור את ההתשה, ובכך קיבלה פנאלטי של 29 שניות בהתאם לחוקי הליגה. פערים גדולים יחסית בין התוצאות נפוצים בקטגוריית הנשים גם בליגה העולמית EWS – דבר שמעיד בעיקר על רמת תחרותיות נמוכה יותר מאצל הגברים והעדר עומק. למרות הגידול המסוים במספר הנשים אין ספק שיש לנו עוד הרבה לאן לצמוח.
בשאר קטגוריות הצ’אלנג’ הרוכבים ביצעו שני מקצים (התוצאה מורכבת מזמן מצטבר של שתי מדידות). בקטגוריות הספרינט הרוכבים ביצעו שתי מדידות על מסלול הפרה המשוגעת (התוצאה נקבעת לפי הזמן הטוב מביניהם). להלן המנצחים בקטגוריות השונות:
- צ’אלנג’ נערות 13-15 נעמי לוריה 10:20
- צ’אלנג’ נשים מיכל רייס סהר 9:23
- צ’אלנג’ 12-13 דוד פרכטר 9:45
- צ’אלנג’ 14-15 רז סימסון 7:31
- צ’אלנג’ 16-19 תומר מלאכי 7:37
- צ’אלנג’ 20-29 גיא בר 7:19
- צ’אלנג’ 30-39 שלומי אברג’יל 7:43
- צ’אלנג’ 40-49 אמיר כספי 7:46
- צ’אלנג’ 50+ דן יותם 8:48
- ספרינט 8-9 שגיא חרדון 4:48
- ספרינט 10-11 רואי אוסטפלד 3:54
- ספרינט 12-13 ערן כהן סולל עמר 3:44
התחרות הייתה החמישית לעונה ומהווה את סיכום הסבב מבחינת ניקוד מצטבר.
מנצחי עונת 2017 בקטגוריות השונות:
- צ’אלנג’ נערות 13-15 נעמי לוריה
- צ’אלנג’ נשים – מיכל רייס סהר
- אנדורו פרו נשים – יוליה רפקין
- צ’אלנג’ 12-13 דור פרכטר
- צ’אלנג’ 14-15 יותם צור
- צ’אלנג’ 16-19 תומר מלאכי
- צ’אלנג’ 20-29 יבגני שצ’ור
- צ’אלנג’ 30-39 שלומי אברג’יל
- צ’אלנג’ 40-49 יפתח סהר
- צ’אלנג’ 50+ דן יותם
- ספרינט בנות אגם אטל
- ספרינט 8-9 שגיא חרדון
- ספרינט 10-11 רואי אוסטפלד
- ספרינט 12-13 ערן כהן סולל עמר
ניפגש בתחרות הבאה! אליפות אנדורו שתתקיים ב2.12, בשבילי רון שביער עופר.
“מה נשמע טל?”
“קצת מבולבל… בישרו לי אתמול שהכימותרפיה לא עובדת עלי יותר”. את השיחה הזו, על סף גינת השעשועים בשכונה שאני וטל גרים בה, לא אשכח.
שנינו ידענו בדיוק מה זה אומר.
טל פיטל היה חבר ושכן שלי. אנחנו גרים כמעט צמוד זה לזה באותו רחוב במושב קטן בשרון, נפגשים בגינה של הילדים מדי פעם, מקשקשים על אופניים. גם עבדנו ביחד על סרט שביקשתי ממנו להכין על המוצר שהשקתי בזמנו, ואודה – קצת התבאסתי שהצטרף לווירייד, ולא לבייקפאנל, במיוחד כשראיתי את הפתיחה המגניבה שהוא הכין לסרטים, עם חיתוך הדיבור המגניב-קולי-חמוד הזה שלו, והמיומנות המקצועית בווידאו.
ניצני החשש הקודר בכל זאת חדרו אל הסרט הקצר האחרון ששחרר לפייסבוק – הטון השתנה מהסרטים הקודמים וניכר שהאופציה שלא ינצח החלה לחלחל לתודעה. מסרטוני גיבורים היכולים לקושי ומנצחים אותו, שמעתי צליל אחר. לאחר אותו סרט, טל הפסיק עם הפייסבוק ונעלם מהרדאר. כנראה שהסדרה התיעודית הפרטית שהחל בה התאימה מבחינתו לתסריט אחד בלבד – האופטימי והוא רצה לחיות בתוך תסריט אופטימי בלבד.
מעטים יכולים להתמודד עם האפשרות השנייה – תיעוד קשה וריאליסטי שמציג את האמת המרושעת של הסרטן. המחלה שלא באמת מתרשמת מדיבורי לחימה, מאבק, ניצחון הרוח על הגוף, ומוטיבציה – גם אם האופטימיות ותחושת האפשרות להבראה נמצאת כתורמת לסיכויי ההחלמה. מגיפה מודרנית אכזרית, מכה בכל אחד כמעט, מסיימת את חייהם של האהובים על ימין ועל שמאל בטרם עת, ביסורים.
“אבל יש איזה טיפול מיוחד חדשני, שכנראה יתאים לי, בודקים את זה עבורי כרגע” הוא סיפר, שומר על תקווה.
עדיפים שלושה חודשי חיים אחרונים עם תקווה על אותו הדבר בלי התקווה, חשבתי לעצמי, בלי יכולת לרמות את עצמי – הבוחר בריאליזם. הוא הביט בי, אני הבטתי בו, וכנראה ששנינו שאלנו את עצמנו באותו הרגע: כמה זמן נותר עד שנפרד?
רכב עוצר כמעט בחריקת בלמים מול הבית שלי, אני הולך על המדרכה, וטל פיטל קופץ מכיסא הנהג ומרים מהרצפה את מגב השמשה שהתעופף לו…. “היי, טל!” שמחתי כל כך לראות אותו אנרגטי ומתפקד.
הוא נעלם לגמרי מאז פגישת הרחוב הקודמת שלנו והבנתי שהוא מתכנס אל חיק משפחתו וחבריו הקרובים ביותר. לא ידעתי מה מצבו בתקופה הזו, ובהעדר מידע רק זיכרון ההוספיס של תל השומר ותמונתו של אבי השרירי והחזק שהפך באדיבות הסרטן לשלד רזה וחסר כל אנרגיה במיטתו, מחכה למותו, עלתה לנגד עיני בכל פעם שחשבתי על טל.
אבל פתאום, שלושה חודשים אחרי, הוא מופיע מולי, אמנם רזה מאוד, אבל מחויך ואנרגטי כתמיד: “חי, בקושי, אבל חי בינתיים”. שמחתי כל כך לראות אותו מתפקד. בכל זאת – זריקה קטנה של אופטימיות. הוא נכנס לרכב והמשיך בדרכו.
יומיים לאחר מכן בגינת המשחקים הצמודה לביתנו נפגשנו שוב. “ניתקת קשר מהעולם” אמרתי לו. “כן לא יכולתי להכיל את זה יותר”… הוא אמר לי ומיד הראה לי בשמחה את האופניים החדשים שקנה – משהו מיוחד במשלוח ישיר… ומה עם הטיפול החדשני של הסטראט אפ ההוא שהנפיק? “אני מחכה ל 15 לחודש – החברה יצאה לחופש, מקווה להספיק – הסרטן שלי אגרסיבי”.
חופש חברה? מה חופש עכשיו? חשבתי לעצמי – זה סיפור של קפקא או שאני באמת שומע את זה מטל, שימיו ספורים, בחיים אמיתיים בשיחה בגינה בצור משה?
המבט חוזר אל האופניים – מבחינתו הם נועדו לרכיבה והגיאומטריה מעולה!
טל פיטל. חבר ושכן, הבוחר באופטימיות. היה שלום.