אני חושב ששנת 2016 הייתה שנה מדהימה לספורט שלנו, אם כי גם מאוד ארורה. זכינו לראות את מיטב הספורטאים בענף האנדורו והדאונהיל עושים היסטוריה. אך עם כוכבים שנוסקים אל על ישנם גם כמה שנפלו. אז בלי ללכת סחור-סחור, הנה כמה מהרגעים הגדולים שהיו השנה.
מאת: מאור רביב
ריצ’י רוד עושה היסטוריה כפולה ב-EWS
אין הרבה מה להגיד על ילד הפלא הזה למעט זה שהוא פנומן. אלוף ה-EWS של שנה שעברה, זה שהחזיק בסיפרה “1” במשך כל העונה ימשיך להחזיק בה גם בעונה הבאה. רוד רק בן 21, עשה מה שאף רוכב אנדורו עדיין לא הצליח לעשות במעט הזמן שהסבב קיים. לא רק שהוא הרוכב היחיד שמחזיק בתואר אלוף הסבב פעמיים, אלא שהוא גם עשה זאת ברציפות שנה אחר שנה. ריצ’י שגדל והתחנך תחת כנפיו של ג’ראד גרייבס עוד כילד בקטגוריית הג’וניור בדאונהיל, עשה הסבה מהירה לאנדורו ובנתיים נראה שהוא בלתי ניתן לעצירה.
ברנדון סמנוק מנצח את הרמפייג’
אם אתם חיים על כוכב אחר, או רוכבי כביש, אסביר לכם בקצרה מה זה הרד-בול רמפייג’. קחו לכם רכס הרים מדברי במדינת יוטה שבארה”ב. עכשיו תזרקו לפיסגה את רוכבי הפרירייד הטובים בעולם. אתם עדיין פה? יופי. מכאן כולם מתחרים בדרך למטה אך הניקוד הוא שילוב של בחירת הקו היצירתית ביותר עם כמות הסטייל (כן, זה לא על זמן אלא על סגנון לפי ניקוד של צוות שופטים – כמו בתחרויות ריקוד סלוני, או החלקה על הקרח…). שרדתם? אוקיי. אז מי שניצח השנה הוא ברנדון סמנוק. סמנוק הוא רב אומן על 2 גלגלים שיכול לקחת כל זוג גלגלים ולהעיף אותם כלכך גבוה ועם מלא טריקים בדרך שיגרמו לכם לחשוב שכוחות הגרביטציה לא חלים עליו.
זה לא הניצחון הראשון של סמנוק ברמפייג’, הפעם הראשונה הייתה ב-2008 כשהוא בן 17. הנה הראן שלו:
הלב הבריטי חוזר ובגדול!
הוא עזב את הקבוצה של ג’יאנט אל מונדרייקר וגם שם לא הצליח להתרומם. אמרו עליו שהוא להקה של להיט אחד ושאף פעם לא ישחזר את אותו ראן מדהים באליפות העולם של 2011. אבל דני הארט לא התייאש, ואולי כל הלגלוגים רק דחפו אותו מה שגרם לו לשנות ולהגדיל את שיטת האימונים שלו. התוצאה? אחרי מספר “כמעטים” בסבבי ה-World Cup, דני הארט דופק שלושה ניצחונות רצופים בשלושת הסבבים האחרונים. זה לא הספיק לו להדיח את אהרון גווין כאלוף הסבב. הקסם האמיתי היה בראן שלו באליפות העולם שם הוא עשה את הניצחון הרביעי ברצף ולוקח לגווין את התואר היחיד שעדיין אין לו ומראה לכולם ש”צוחק מי שצוחק אחרון”:
האגדה פורשת
גם הותיקים שבינכם צריכים להכיר את השם סטיב פיט. “פיטי” מתחרה באופן מקצועי ב-World cup משנת 95 עוד בתקופה שרוכבי דאונהיל רכבו על אופני זנב קשיח עם מזלג 80 מ”מ וחליפת לייקרה. עד שנה שעברה, “פיטי” החזיק בשיא הניצחונות בסבבי גביע העולם שעמד על 17 ניצחונות. השיא נשבר ע”י גרג מינאר, חברו לקבוצה של “פיטי” וכרגע עומד על 18 ניצחונות. עבור רבים סטיב פיט נחשב אגדת דאונהיל מהלכת. לא רק בגלל שהוא שם עוד מההתחלה והתפתח עם הענף, אלא שגם עם גילו המתקדם וכאשר רוכבים צעירים דוחקים אותו לתחתית הטבלה, “פיטי” לא התייאש והמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ולא וויתר עד הרגע האחרון. לבסוף הגוף הכניע את “פיטי” ואחרי פציעה עם התאוששות ארוכה, “פיטי” החליט שעונת 2016 תיהיה האחרונה עבורו.
“פיטי” אהב לתעד את החיים הפרועים שלו ולאחרונה התחיל לשחרר את הפרקים של סדרת האינטרנט שלו המתעדת את העונה האחרונה שלו. העונה הזו נקראת “Last Orders”, הנה הפרק הראשון:
#longlivechainsaw
שנת 2016 הארורה לא רק לקחה לנו זמרים כמו דיוויד בואי וג׳ורג׳ מייקל. לצערנו השנה נלקחו מאיתנו בטרם עת גם רוכבי עילית. סטיב סמית’ שהיה מכונה גם “The Chainsaw Massacre” היה אלוף סבב גביעי העולם בדאונהיל לשנת 2013. סמית’ נהרג השנה בתאונת אופנוע והוא בן 26 בלבד. חבריו למירוצים העידו על בחור חייכן ואופטימי עם עתיד ארוך ומזהיר לפניו:
Rip McGazza
השנה גם ניפרדנו מאגדת פרירייד. קלי מקגרי, או כפי שהיה מכונה McGazza, היה רוכב פרירייד מניו זילנד. קלי היה מהזן שלא דופק חשבון לאף אחד וחי את החיים בקצב שלו. הייתה לו דמות של גולש עם שיער ארוך וכובע מצחייה שלא ירד מהראש אלא אם היה צריך לחבוש קסדה. בכל ראיון או סרטון השרה אווירה של רוגע ופאן. אחד הרגעים הגדולים של קלי היה “באקפליפ” מעל קניון עצום בתחרות הרד-בול רמפייג’ של שנת 2013, מה שזיכה אותו במקום השני באותה תחרות.
קלי לקה בליבו במהלך רכיבה בקווינסטאון שבניו זילנד. בן 33 במותו:
דני מקאסקיל
אחרי האווירה המעט עצובה, הנה סרטון שיסיים את שנת 2016 באופטימיות. דני מקאסקיל, רוכב הטריאל המפורסם, שחרר סרטון מדהים שרק מעלה את הרף שהוא מציב לעצמו כל פעם מחדש:
שנה טובה וששנת 2017 תיהיה מלאה ברכיבות טובות!
מאת: מאור רביב