מותג חדש שנכנס ומתבסס בארץ זה משהו שלא קורה כל יום. לאחר שסקרנו את אופני השטח שלהם: ב 27.5 שיכוך כפול, הם הפכו לרב מכר ולא מעט זוגות כאלה יצאו מחנויות היבואנים (סינגלמניה ו bike&more – גילוי נאות: מפרסמים באתר). הם ניצחו איזה תחרות אול מאונטיין אחת וגילו לצרכן הישראלי שאפשר לרכוש קרבון במחיר של אלומיניום. כעת הועברו למבחן אופני כביש: ה ProSL – אופניו הפרטיים של קיבי מהחנות בכרכור. כיאה לאופני היבואן הם צוידו בכל טוב: דורה אייס קומפלט וגלגלי פולקרום זירו. תענוג.
מחיר אופני הכביש והאבזור שבמבחן: 22,750 ₪. המשקל הרטוב עם פדלים Dura Ace, צמידי תחרות, ומחזיק בקבוק מקרבון: 7.1 קילו. בשיחה עם קיבי הוא אומר: “החלטנו לעשות שינוי בתחום הצרכנות”, כלומר להציע מוצרים מעולים במחירים טובים יותר ממה שמקובל היה להשיג בישראל עד כה. חשוב לו שנציין שהם גם מספנסרים רוכבת טריאתלון מוכשרת בשם ניצן צרור, בת 17. היא רוכבת על שילדת pro sl electronic ומאובזרת ב – full ultegra עם גלגלי fulcrum zero red.
הקדמות וחובות בצד, אפשר לגשת לעניין…
סקסאפיל ותדמיות
כמו כל יבואן גם קיבי מפגין בטחון רב במוצר, שמבחינתו אינו יורד ברמתו מכל מותג אופני כביש מוביל אחר- ספשלייזד, טרק, או כל חברה עתירת משאבי פרסום או נוכחות בישראל. אבל אני לא היבואן, אלא נציג הקוראים הנאמנים של BIKEPANEL בנסיונם להבין מה מנסים למכור להם פה, ואני מוכרח להודות שכאשר לוקחים אופניים כאלה, ישנה איזה תחושה שהוא מתחיל מנקודה קשה יותר: הוא לא צרוב בזכרונכם משעות ארוכות של צפייה בטור דה פראנס. הוא לא הצטלם עם גיבורי הניצחונות ההירואיים עטורי הבוץ בקלאסיקות ה pave בבלגיה. כשיעירו את רוב הרוכבים בישראל משנתם בלילה וישאלו אותם איזה אופניים גרמו לסדין שלהם להתרומם לפני רגע הם כנראה לא יאמרו Massi.
מאסי הוא לא המותג היחיד הסובל מכך ויש עוד הרבה כאלה, ואחד הדברים המהנים ביותר במבחני אופניים, הוא לפעמים לגלות את הפער בין התפיסה למציאות. יצאתי למבחן עם סקרנות רבה: האם באמת אופני הכביש האלה יכולים להתחרות ראש בראש עם המותגים הגדולים והמוכרים?
בכל מקרה, די ברור שמאסי הזו, היא בהחלט לא חברה קטנה. יש להם ביתן גדול ב Eurobike, מפעל ענק בספרד, והטבעת המותג שלהם על כל פריט ואבזור אפשרי באופניים מעידה על כך. אני כבר לא מדבר על אוכף\מוט אוכף\סטם בלבד. מגוון המוצרים שלהם אדיר: למשל, ראיתי גם אופני טנדם שטח בחנות בקיבוץ העוגן, ואפילו סט צמיגי התחרות ששקלו 150 גרם הצמיג היו ממותגי Massi! כנראה שיש פה עומק גדול של חברה לא קטנה. יכול להיות שהיא פשוט פספסה עד היום שישראל היא למעשה מרכז היקום והשוק החשוב ביותר בעולם? מוזר.
עיצוב, קימורי גוף, לחלוחית ושלדה
האופניים נראים טוב במיוחד בעיני אלה שאוהבים את הסגנון ה”זורם” והקשתי (לי הם מזכירים את הטרמק של ספשלייד). בגדול אפשר לחלק את עולם עיצובי האופניים לכאלה המכילים קווים מוקשתים לכאלה הנוטים יותר לקווים ישרים, והמאסי בהחלט נמנים על המוקשתים שבהם. הדבר ניכר במבט על הצינור העליון, ועל התנועה שלו בקשת יורדת הממשיכה את הקו הזה בתומכות האוכף. יש בהם מן ההתגנדרות – סוג של פיסול בקרבון.
אלמנט בולט ומובלט בכרום הוא חבק מוט האוכף האינטגרלי והאירודינמי (מזכיר את האורביאה). כמו כן הצביעה בלבן ואדום. הקו הכללי מאוד קונסיסטנטי גם לדגמים האחרים של החברה וגם אופני השטח, הן השיכוך הכפול והן ההארד טיילים נראים בבירור ככאלה שיצאו ממשפחה אחת. הספרדיות החמה והמוחצנת יוצאת החוצה, והיא שונה מצפון אירופה הקרה והמאופקת. מי שאוהב שחור מט וקווים ישרים (כמוני) פחות יתחבר, ומי שאוהב עיצוב ים תיכוני יותר – המאפין את האופניים האיטלקיים והספרדיים יתחבר יותר.
משקל השילדה המוצהר הוא 885 (כנראה ללא כל התוספות לשלדה לפני הרכבת האבזור עליה. בבייקראדר מציינים 991 גרם…) והמזלג 330 לפי נתוני היצרן, מה שמציב אותה במקום סביר במרכז השדה, גם אם לא בצד הקליל שלו (שהיום כבר נמצא בין 600-800 גם בדגמי המדף של החברות הגדולות), ואכן האבזור המלא, למרות שהכיל גלגלים קלילים וצמיגי תחרות הגיע ל 7.1 קילו. גם אם זה לא הכי קל בעולם זה קל מאוד ומספק לכל רוכב, כולל תחרותיים, אם כי נשארתי תמה מעט מאיפה מגיע הפער במשקל מזה הכתוב במבחן לבין זה המוצהר. גם לפי האבזור שהיה עליהם (קצה קצוות), משקל ספקולטיבי של 900+ נראה הגיוני.
בסיס הגלגלים ארוך יחסית: 99 ס”מ – והוא נובע בעיקר מתומכות השרשרת שהן ארוכות יחסית. זה מעיד על נסיון ליצור התנהגות כביש מתונה ולא עצבנית. צינור הראש אינו קצר: באורך 16.5 במידה 52 נותן עוד אינדיקציה לכיוון המתכנן – לא כמו באופניים למתחרים אגרסיביים וגמישים. זווית צינור הראש די תלולה דווקא במידה שנבחנה: 72.5 מעלות שמייצרים היגוי מגיב מאוד.
עוד תמצאו בשלדה את כל הנגיעות המודרניות והכי מעודכנות שתצטרכו – התאמה כפולה לאלקטרוני או מכני בהולכת כבלז’, הולכת כבלים מתחת לציר המרכזי בחריצים בקרבון – פיתוח של מאסי שמייתר את הצורך במוליך פלסטיק חיצוני על השלדה, דרופ אאוט מקרבון, BB בשיטת Press Fit, והחומר -High Modulus Carbon.
אבזור
האופניים פונקו באבזור קצה של ממש. תענוג לכל חובב רכיבה ויבבן משקל. בראש ובראשונה אלה הגלגלים – Fulcrum Zero בעלי שפיצים אדומים, משקל קליל של 1430 גרם, התאמה לטיובלס (Two Way כמו שמתייגת פאלקרם את השיטה הכפולה – קלינצ’ר וטיובלס), וקשיחות שהיא אמת מידה בעולם הגלגלים. זאת ועוד: בגלל שאנחנו בוחנים חסרי פניות וחפרנים, פרקנו את הצמיגים כדי לשקול אותם – וגילינו גם שהצמיגים שהולבשו עליהם הם צמיגי תחרות קלילים במשקל של 150 גרם, בעלי איכות גלגול מדהימה – ממותגי מאסי כאמור. צמיגים כאלה ישפיעו על הרכיבה בצורה מהותית ויהפכו את האופניים לעוד הרבה יותר כייפיים, מהירים ומגיבים (על חשבון עמידות)!
ממשיכים בפינוק קצה: Dura Ace 9000 על האבזור קומפלט. בלי לעגל פינות, בלי לחסוך באיזה נקודה שלא ראיתם. תענוג עילאי של המערכת המכנית המשובחת הזו, שגילתה לנו אחרי השקתה ביחס לדורה אייס הקודמת שהיא הצליחה לשפר אפילו את הקצה במהירות ודיוק העברה, ואת איכויות הבלימה ומעצורים.
האופניים חדשים לחלוטין והיתה עדיין בעיית כיוון מסוימת למעביר הקדמי שלעתים סרב לחבק את הפלטה הגדולה והצריך אותי להושיט יד ולסייע לו בתמיכה קלה.
עוד על האבזור חבורת חלקי הקרבון של Massi ואוכף מחורץ שהיה נוח למדי גם עבורי. מה שלא אהבתי במערכת הזו הוא את הכידון: לא לטעמי – מבנה עמוק מדי, ובמיוחד דקיק מדי. זה אולי חוסך במשקל אבל זה לא כל כך מודרני ולא נעים לאחיזה. היום הולך Shallow – כידונים שמורידים אתכם פחות נמוך גם כשאתם על הדרופים, מה שמאפשר לרוכב לא גמיש שכמותי לשים פחות ספייסרים ועדיין לרכוב על הדרופים ולעשות רוח של מקצוען… העובי שלו בחלק העליון דק אפילו מכדי לאחוז את חבק הגרמין למקומו.
ברכיבה
רכיבה ראשונה על האופניים והתחושה הראשונה שקיבלתי היא של אופניים שהם פחות אגרסיביים ממה שמקצוען פרו טור היה מצפה לקבל, והרבה יותר מתאימים לרוכבי הספורט. הם יציבים כיוונית במידה שאינה מוגזמת ונוחים מאוד.
עד שמתרגלים, יש טיפה חוסר הלימה בהיגוי בין החלק האחורי לקדמי. התחושה הזו נחלשה בצורה משמעותית אחרי הרכיבה הראשונה. דומה שהם מייצרים יציבות והיגוי ברור ונשלט, המסייע גם בירידות באמצעות בסיס הגלגלים ואורך תומכות השרשרת, אבל שמרו על חיות באמצעות החלק הקדמי. פה ננצל שוב את הבמה לקריאה נרגשת ליצרני האופניים בעולם לפרסם תמיד את נתוני הרייק של המזלג שלהם – אחד המספרים הכי חשובים לרוכב לפני קנייתו, שכמעט אף פעם לא נחשפים משום מה.
הגיאמטריה הזו מציגה גישה מעניינת, ומתברר שעובדת: אחרי כמה רכיבות התחלתי להרגיש ורכבתי כך שמיקום מרכז הכובד שלי מוטה מעט יותר לאחור, וההיגוי נוטה יותר אל הגוף תוך הפחתת לחץ על הכידון. אחרי תיקון המנח על האופניים ממה שאני רגיל התחושה היתה של משהו נכון ונעים.
הגלגלים והצמיגים הרגישו מעולה – מעניין איזה צמיגי תחרות אלה מתחת למותג הספרדי, אבל מה שבטוח – הם קלילים (150 גרם כאמור), מגומי רך יחסית ומתגלגלים מעולה. השילוב שלהם עם הפאלקרם זירו הקשיח הקנה תגובתיות וקלילות מדהימים והם חיבבו ספרינטים עד מאוד והעלו מהירות במהירות! ההבדל באיכות הרכיבה שמקנה הורדה של 50-80 גרם מכל גלגל בהיקפו (ביחס לצמיגים של 200-230 גרם שגם הם אינם כבדים) באמצעות צמיגי תחרות הוא מורגש וחד משמעי. אבל אל תצפו לעמידות מצמיגים כאלה – בטמפרטורות והאיכויות של האספלט הישראלי צמיגים כאלה יכולים להגמר אחרי כמות לא גדולה של רכיבות.
לא היה מתאר שלא הרגשתי בו טוב עם האופניים. עליות, ירידות, ספרינטים, סיבובים… כושר הספיגה והנוחות של השלדה מצוינים, וסה”כ החוויה נתנה איזון מעולה בין היציבות שמייצרים הצ’יין סטייס לבין היכולת לתת בראש, להגיב ולהתחרות. הם מאוזנים טוב ומכוונים רחב: החל מרוכבים מתחילים ברמות האבזור הנמוכות יותר ועד לרוכב החובבן הרציני שבהחלט יהנה מהם מאוד ברמות האבזור הגבוהות, במיוחד עם גלגלים כאלה. רק רוכבי קריטריום עצבניים במיוחד ירגישו שהם צריכים צ’יין סטיי ובסיס גלגלים קצר יותר. ברמה האישית הייתי מעדיף טיפה עידון להיגוי, אולם בסה”כ מדובר במכונה שתעשה הכל בצורה נכונה ונעימה.
תמורה
המחיר: 22,750 ₪ עם גלגלי הזירו. ביחס להצעות שתראו בישראל זה מחיר טוב, אם כי לא מהפכני לטעמי. ההבדל מכל מני הצעות אחרות שאולי תקבלו הוא בעובדה שפה מדובר באבזור ללא “החלקות” – דורה אייס מלא, ללא ערבובים נחותים יותר בכל מני נקודות שפחות שמים אליהם לב, ושמאפשרים להציג משהו שנראה כמו דורה אייס, אבל הוא בעצם רק ליד, ובד”כ עם גלגלים נחותים בהרבה. אז כשאתם משווים לאופניים אחרים בשוק עם “דורה אייס”, שימו לב ותדאגו לשאול איזה קסטה יש על האופניים, איזה שרשרת, ולגבי הגלגלים – זה ברור…
מי שרוצה לצמצם השקעה – יקבל את האופניים ברמת dura ace וגלגלי fulcrum 3 ששוקלים 1550 גר’ ב – 18000 ש”ח. מי שרוצה עוד הוזלה יכול ללכת על דגם ה Pro שבו מערכת האולטגרה האלקטרונית במחיר די מדהים של 14,850 ו Fulcrum Racing 5, או לקחת אותם עם מערכת ה Ultegra המעולה של שימנו (אותה פונקציונאליות בדיוק כמו של דורה אייס, רק קצת יותר מ 300 גרם כבדה יותר) ויקבל את האופניים ב 12,000 ש”ח ועם Racing 7.
סיכום
Massi הם שחקן חדש ומעניין. חברה ספרדית גדולה המייצרת מוצרים טובים ומובאת לישראל בידי יבואנים קטנים שמצליחים להציע חבילות תמחור תחרותיות מאוד. הכניסה של מותגים נוספים לשוק הישראלי, ביחד עם איחוד פונקצית היבואן ובעל החנות, מסמנת הזדמנות לרוכבים לקבל ציוד טוב יותר במחיר טוב יותר: יש יותר ויותר הצעות טובות ותחרותיות שמגיעות אלינו כצרכנים, וכבר לא מדובר בשלושה מותגים בלבד משלוש רשתות בלבד… יש היצע, יש גיוון, יש תחליפים, ויש תחרות.
האופניים שבמבחן הם הפתעה לטובה. האם יתכן שמותג לא מוכר בישראל, שאינו אחד ממותגי הפרו-טור יספק רמת מוצר דומה למותגים הוותיקים והמובילים? התשובה היא בפשטות כן! Massi, כך למדנו, היא למעשה חברה מאוד ותיקה ומאוד גדולה – זה לא שחקן חדש שלמד לאחרונה שאפשר להדביק מדבקות על מוצרים טיוואניים, וגם המבחן בבייקראדר מאשש זאת עם 4 כוכבים וחוות דעת חיובית. המחיר שלו אינו נמוך, אולם הוא עדיין טוב ביחס לתמהיל הגלגלים, האבזור, והפול דורה אייס שלו…
ספציפית, הדגם הזה, אחרי שמתרגלים קלות להיגוי, יושב במקום נכון לרוב הרוכבים– הם נוחים מאוד, אולם לא מוגדרים כאופני נוחות עם חלק קדמי גבוה מדי ומיתוג שמדבר אל רוכבים בפנסיה, והם אינם אופני קריטריום עצבניים ולא מפנקים. הם איפשהו באמצע, ומספקים חווית רכיבה מאוזנת שתתאים מאוד להרבה רוכבים.