במסגרת הקמת מגזין הריצה RUNPANEL, החלטתי לנצל את ההזדמנות בחזרה לריצה ולחזור לכסות את סצינת הטריאתלון. היעד שבחרתי היה טריאתלון ת”א (לסיקור טריאתלון ת”א בראנפאנל לחצו פה) ובשביל טריאתלון – צריך אופני נג”ש! טלפון לכמה יבואנים מגלה שההיצע בתחום הזה לא אדיר: Focus יורדים מתחום הנג”ש, Giant מכרו את כל אופני הנג”ש שלהם מהמלאי (סחתיין…), Cannondale גם מכרו הכל כנראה, אופני הנג”ש המגרים של Trek עברו לספורטאית חסות לפני שהתקשרתי…
אבל Ridley מציעים ליין עשיר של לא פחות משלושה דגמים במקביל. רוקנרוד הרימו את הכפפה, שלדה במידה XS נמצאת בחנות – יש מבחן, ויש טריאתלון עם אופניים מתאימים!
מאת: גיא חלמיש
צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש
נג”ש – מעבדה נקייה ליכולתכם כרוכבים
החוויה של רכיבה עם אופני נג”ש היא אדירה בעיני, וחבל מאוד שאין ליגת נג”ש בענף האופניים, והרבה יותר תחרויות בתחום לאורך כל השנה, ולא רק אליפות ישראל אחת, מה שהיה מצדיק רכישת אופני נג”ש ליותר רוכבים. בסיס אירובי מצוין הוא הבסיס לרכיבה בכלל, אבל יכולת רכיבה נגד השעון היא הבסיס ליכולתכם כרוכבים חזקים – מי שטוב בנג”ש נמצא בנקודת מוצא טובה בהרבה מרוכבים אחרים כמעט בכל סוג של תחרות. כמעט כל דיסיפלינה מציבה אתכם לפרקים ב”מקטעי נג”ש” בתוך התחרות בהם אתם צריכים להתחבר לעצמכם, להתנקות מהפרעות, להתרכז, ולתת את הקצב הקבוע והחזק ביותר שאתם יכולים לתת מבלי להישרף. קבלו קצת טיפים מאופיר גלאון בנושא בכתבה בבייקפאנל.
Ridley Dean
הגישה של רידלי לנג”ש וטריאתלון
לרידלי יש עומק מרשים בתחום הזה. אם בחברות אחרות אפשר לראות דגם נג”ש אחד, או שניים במקרה הטוב, הרי של Ridley יש לא פחות משלושה דגמים במקביל: האופניים הקיצוניים ביותר שלהם אלה ה Dean Fast – עם התאמה לרוכבים מקצוענים וגמישים, מראה חד באיזור הקוקפיט ואינטגרציה מקסימלית של מעצורים ללא שום הפרעות לאווירודינמיות. מתחת לאלה יש את האופניים שבחנתי – ה Dean – גיואמטריה טיפה יותר סלחנית מה Fast, ללא מעצורים אינטגרליים, ועם מעט יותר גמישות בכוונון אזור הקוקפיט. מתאים לרוב ספורטאי המאסטרס המאפיינים את עולם הטריאתלון המודרני (בני 40+, קרייריסטים, שהאיירונמן הפך לתחליף לגירושין עבורם…). מתחת לשני אלה יש את הדגם הסלחני ביותר, או אם לנסח בצורה יותר תומכת – הורסיטלי ביותר: ה Chronus. אופניים שנראים כמו אופני כביש איירו רק עם אירובאר ומתאימים לנכנסים חדשים לענף הטריאתלון.
כרטיס ביקור:
- דגם: Ridley Dean
- משקל: 9.86 בלי פדלים ומחזיק בקבוק (כ 10.2 עם מחזיק ופדלים).
- אבזור עיקרי: גלגלי Fulcrum 5, קראנק FSA, מעבירי Shimano Ultegra
- מחיר: 18,100 ש”ח
- להשיג ברוקנרוד – לטרון ובחנויות משווקי Ridley
סקסאפיל ושלדה
עיצוב זה קטע מרכזי מאוד בכל אופניים, ולדעתי באופני נג”ש – במיוחד. משהו בתחום הזה מדבר אלי עוד יותר בקטע הויזואלי. בנג”ש הפערים הנפתחים בין זוג אחד לשני בתחום הזה די משמעותיים. מספיק לראות את כל המתחרים הקיצוניים מתאמנים או מתחרים, עם קסדות איירו, ביגוד מדויק וצמוד, והכל חלק, מגולח וחד, וברור לגמרי שבענף הטריאתלון היום – גם המראה צריך להיות מהיר! הרי באמת לדעת איזה דגם הוא אווירודינמי יותר קשה לדעת.
ה Ridley Dean נראים טוב ותחרותי. הצביעה בשחור מבריק, עם כיתובים אפורים ואני אישית פחות מתחבר לכך מצביעת מט. ברידלי הפרטיים שלי (אופני כביש) הצביעה היא במט, ולטעמי המט נראה מודרני יותר מהלכה המבריקה. יש מעצבים שמשלבים בין מבריק למט וזה גם עובד לא רע. אבל – פה הצבע הוא בעל תפקיד וזה לא מקרי שהוא כזה: רידלי טוענים שלצבע שלהם – המכונה F-Surface יש תכונות משפרות אווירודינמיות ביחס לצבעים אחרים. לטענתם צבעים אחרים משחררים את האוויר מוקדם מדי מהמשטח, וגורמים ליותר מערבולות והאטה, ואילו הצבע הזה מסייע בהשארת הזרימה צמודה לשלדה ובשחרור מבוקר ונכון של זרימת האוויר – ולכן לחסכון זמן משמעותי בנג”ש.
הקווים – ישרים יחסית – שינוי דרמטי מהדגם העגול והקיצוני שלהם שבחנתי בעבר, אבל גם לא ישרים כמו קווי הדגמים האולטרה גיאומטריים שכמה מהמתחרים מציגים (Canyon, Trek, BMC, וגם בדגם העליון של Scott). כמה נקודות לציון: מעקב עגול אחר פרופיל הגלגל האחורי וגם טיפה מעקב כזה בקדמי, קיטום אחורי מגניב של צינור הכיסא, והתרחבות כתפי תומכות האוכף כדי לשחרר לחצים שמצטברים בנקודה הזו.
מבחינת מידות, הגודל המומלץ הוא בד”כ קטן יותר ממה שהאינטואיציה שלכם אולי תוביל אליו: אני 175 ס”מ ואין ספק שמידה XS היתה המידה שלי. היצרן ממליץ על הטווחים הבאים, ואני ממליץ לכם תמיד ללכת על השלדה היותר קטנה אם נפלתם בין מידות (במיוחד אם הטורזו שלכם ארוך ביחס לרגליים).
- לגובה של מתחת ל 165 ס”מ: מידה XXS.
- לגובה של 165-175: מידה XS (האופניים שבמבחן)
- לגובה של 175-182: מידה S.
- לגובה של 182-189 מידה M.
- מעל 189 ס”מ: מידה L.
זווית התקיפה שלכם היא במידה רבה בשליטתכם באמצעות מיקום האוכף – יש מסילה ארוכה עליה אתם יכולים לסדר אותו ולהשפיע עד כמה קדמיים או אחוריים תהיו. לכך יש השפעה על הסטת העבודה בין הארבע ראשי בפידול (כשמזיזים קדימה יותר) לשריר הירך האחורי והעכוז (כשמסיטים אחורה יותר). בנג”ש ביחס לרכיבת כביש תמיד תהיו קדמיים יותר ולראייה – זווית צינור הראש התלולה יחסית של 77 מעלות (לעומת 73-75 באופני כביש בד”כ). מצד שני ה Reach קצר מטבע הדברים כדי לאפשר מנח נכון של מרפקים בקרוב ל 90 מעלות מעל לכריות האירובאר – בזה, ובצינור הראש הקצרצר והנמוך אחד היתרונות המורגשים של אופני נג”ש לעומת הסבות של אופני כביש.
אבזור
האופניים מבוססים על אבזור מצוין ומוכח: מערכות הינע של שימנו אולטגרה, אוכף טריאתלון קטום ונוח של 4ZA – חברת האבזור של Ridley, אירובאר שהיה לי מאוד נוח ובר כוונון די משמעותי בגובה באמצעות ספייסרים (וגם לא מעט מקום להוריד בסטירר והספייסרים שעליו) – הכל חלקים שמייצרים תמורה גבוהה לתקציב שפוי יחסית. הכיוונון של גובה ידיות האירובאר היה חשוב כי לא רצינו לחתוך את הסטירר (והיו שם לא מעט ספייסרים שאפשר היה להוריד ולכוונן אישית לכל רוכב) – מה שנדרש כדי להוריד את גובה הסטם וכל הקוקפיט למטה. התמונות פה בכתבה צולמו לפני שהורדתי, ואפשר לראות שאני מעט גבוה מדי עדיין בחלק הקדמי, מה שנפתר בתחרות עצמה.
האירובאר עצמו מוליך את הכבלים והפקקים שביציאה שלהם באיזור הסטם כל הזמן השתחררו מקצות הצינור. מצד שני הסטם והולכת הכבלים באזורו היו מכוסים הייטב עם כיסוי בעל הברגה ששמר את הכל נקי וחלק.
יחד עם זאת – הדבר שהכי משפיע על הביצועים והמהירות בטריאתלון, וגם על המראה של האופניים הוא הגלגלים – וכל מי שמכבד את עצמו בתחום שם גלגלים עמוקי פרופיל. גם ל Ridley עצמה ולרוקנרוד ברור שזה “Plug Number” – אף אחד שמשקיע ברצינות כ”כ בספורט הזה, לא באמת נשאר עם ה Fulcrum 5 על האופניים – אלה גלגלי אימונים פשוטים, חזקים וכבדים ולא אווירודינמיים. לטריאתלון הושאלו לי מרוקנרוד צמד גלגלים יפים ומצוינים של Vision בעומק של 50מ”מ – ואם אתם שמים עין על האופניים האלה, שימו עין גם על הגלגלים של Vision כי אין באמת אופציה להסתפק בחבילה המקורית.
המעצורים – אינם מעצורים אווירודינמיים ואינטגרליים כמו בשלדות הקיצוניות יותר, או ב Dean Fast של Ridley עצמה. יש פה שילוב שנע בין דורה אייס בשיפטרים, דרך אולטגרה במעצור קדמי וטקטרו הנפוץ מאוד לפתרון המעצור מתחת לציר המרכזי, בתחתית האופניים.
שתי נגיעות חשובות ומצוינות שהיו באופניים – הם תא האחסון האווירודינמי על הצינור העליון- חובה לכל טריאתלט שרוצה מקום אחסון יעיל-רוח. התא עשוי גומי עבה ויציב, ויש לו פתח בצורת שסע דקיק לכל אורכו. הוא שימש אותי בטריאתלון להכנסת 3 שקיות ג’ל ששימשו אותי מייד לאחר החלפה הראשונה ובכניסה למקטע האופניים, לאחר 20 ק”מ, ובסיום האופניים והכניסה לריצה – כאשר השסע מאפשר להשאיר רק חלק קטן מקצה השקית ולשלוף אותה בקלות ובמהירות.
הדבר השני שהוספנו לאופניים הוא כלוב בקבוק ובקבוק אווירודינמי לצינור התחתון – גם הם של 4ZA (“פורצה”) – חברת האבזור של Ridley. אסור בתכלית האיסור לשים בקבוק רגיל על אופני נג”ש (למרות שראיתי כמה כאלה בטריאתלון – קבלו נזיפה ממשטרת האוויר והאופנה) – עשו לעצמכם ולכבוד העצמי שלכם טובה, ורכשו עם האופניים את המערכת הזו במחיר של 240 ש”ח ותראו הרבה יותר טוב, ותהיו גם קצת יותר מהירים. המתקן מאוד נוח לשימוש, ההוצאה וההכנסה קלים ביותר, אם כי צריך לצאת מתנוחת הנג”ש לשם כך, בניגוד למערכות עם קש באירובאר.
מה שאמליץ בכל זאת לרוכשים להוסיף הוא פתרון יעיל רוח כלשהו מאחורי האוכף לפנימית, בלון וכפות החלפה.
ברור שככה זה צריך להיראות ולהרכש – עם גלגלי ה Vision היפהפיים
עליתי על ה Dean והתחלתי להתרגל למשימה
אחת התדמיות שיש לאופני נג”ש היא שהם קשים לרכיבה ולא נעימים, ולכן כבר בשנייה הראשונה שלי על האופניים כבר היתה הפתעה ראשונה – התחברתי אליהם מיידית. ברמה מוזרה ממש בהיבט הנוחות, לא חשתי שאני צריך לשנות כלום בכיוונונים – האוכף, שמונח על מסילה ארוכה היה בול באמצע, ובול בשבילי. לרכיבות הראשונות גם גובה האירובאר, שלאחר מכן הונמך היה נכון – להתחיל מהגובה הגבוה יחסית מלפנים ואז לבצע הורדה הדרגתית ככל שאתם מתרגלים יותר לאופניים הוא התהליך המומלץ. גם ספיגת מהמורות הקרקע הפתיעה לטובה – יכולתי להישאר בתנוחה למקטעים מאוד ארוכים.
יחסית לאופני נג”ש אלה אופניים מאוד ורסטיליים ומאוד נוחים. הם לא קצרים מדי ברמה שבכל יציאה לעמידה הברכיים נתקעות במסעדי האלומיניום שמתחת לכריות האירובאר, הם מרגישים יציבים יחסית בהיגוי – קטע קריטי לרכיבה עם המרפקים על הכידון, והם סבירים בסיבובים – אם כי פה היציבות מעט משפיעה, וטוב שכך – בנקודות סיבוב ה 180 מעלות יכולתי להגיע מהר יחסית בזכותה, אבל לא לקחת רדיוס קטן.
הנוחות היחסית שלהם בעליות חשובה לכל מי שמתכוונן למירוצים ארוכים יחסית, או הרריים – כאשר צריך לרכוב מדי פעם ביציאה מהתנוחה הרכונה לעמידה. אפילו בטריאתלון תל אביב השטוח זה הוכח כשימושי: לאחר כל סיבוב של 180 מעלות שמאט, בגשר שמעל דרך חיפה, ובעלייה לאיילון – מקומות שמאטים, ויציאה לכמה מכות פדל מהירות בעמידה גם משחררת בהם את הגוף והשרירים, וגם מכניסה למהירות השיוט מהר יותר. מצד שני המשקל שלהם גבוה ועם מעל ל 10 ק”ג הם לא יהיו מהירים במיוחד בתחרות שיש בה עליה משמעותית.
המקום העיקרי בו חשתי את מגבלות המערכת הוא במעצורים – כח העצירה של מעצורי קצה הקרניים הוא אינו כזה של מעצורי כביש רגילים והחוויה מעט ספוגית, ופחות אפקטיבית. תוסיפו על זה גלגלי קרבון שרבים מהם לא עוצרים מדהים, תנוחה קיצונית יחסית לאופני כביש, וקיבלתם מכונה שצריך לקחת אותה מאוד בזהירות בירידות מהירות.
חשתי בצורה חד משמעית שהמבחן הזה שיפר את הרכיבה שלי: לצאת לשעתיים רכיבה ובהם מיקוד בעבודת נג”ש ארוכה ויעילה, סיבובי פדאלים איטיים יחסית, הרבה כח, ושימור מהירות לאורך סטים ארוכים לתוך הכאב ההולך ונבנה בשרירים – זה משהו שהרבה יותר מתחבר ומרגיש נכון לעשות עם אופני הנג”ש מאשר עם אופני כביש או שטח. הדגש על מהירות קבועה, או תפוקת כח קבועה לאורך כל האימון הוא חלק מה DNA של רכיבת נג”ש והיא משפרת כל רוכב בכל דיסיפלינה, בין אם זה רוכב שטח, רוכב כביש או טריאתלט.
סיכום
מי שרוצה קצה חסר פשרות יכול לרכוש את הדגם המהיר יותר של RIdley הוא ה- Dean Fast, אבל ישלם מחיר בורסטיליות ובמחיר. מי שרוצה אופני נג”ש מצוינים שמתאימים יותר לרוב הרוכבים – עם יותר אפשרויות כיוונון של גובה הקוקפיט, פתרון אחסון מצוין על הצינור העליון, ומהירות גבוהה במחיר הגיוני יותר ירכוש את הדגם הזה. יחד עם זאת אם אין לכם כבר בבית גלגלים עמוקי פרופיל, קחו בחשבון את תוספת ההשקעה הזו כי שם באמת התועלת הגדולה ביותר לאווירודינמיות.
מדובר באופניים מצוינים, שממשיכים לגמרי את החוויה והמיצוב של הדגם שהם החליפו שבחנתי בעבר: נוחים ומגוונים להפליא ביחס לקטגוריה הזו. את מקטע 40 הק”מ באופניים בטריאתלון ת”א, שהיו בו לא מעט האטות סיבובים והפרעות סיימתי בקצת מעל לשעה (1:03) – רביעי בקטגוריה למרות ששמרתי לא מעט כוחות לריצה וממש שחררתי בשני הקילומטרים האחרונים – בפירוש חשתי של-Ridley Dean היתה תרומה משמעותית לכך.
מאת: גיא חלמיש
צילום: אורי ניצן וגיא חלמיש
——————————
מנוי חינם ל BIKEPANEL פה: https://goo.gl/4tGh4F
מנוי חינם למגזין הריצה RUNPANEL – חינם פה: https://goo.gl/Auzkl9