Pearl Izumi היא חברה אמריקאית עם מקורות יפניים, שפועלת כבר כ 50 שנים בתחומי ביגוד רכיבה בעיקר, ויש לה גם קווי מוצר ייעודיים לטריאתלון וריצה, כולל ביגוד ונעלי ריצה, וכמובן נעלי אופניים. הדגם שבמבחן הוא הדגם העליון בליין של Pearl Izumi , המיובאים על ידי ד.א.א.שיווק ספורט, ומחירם 1715 שקלים.
מאת: גיאחה
צילום: גיאחה, איציק זלמה
כתום אש!
הנה זוג נעליים שלוקח את האופציה לביטוי אישי צעד אחד קדימה, והיא גם לוקחת צעד חד משמעי ומפלגתי: צפון או דרום? איטליה או אנגליה? מט או מבריק? בולט, רועש, שמשמי ונהנתני או סגור, גשום ומופנם?
יש שני אפיקים נפרדים ובלתי מתחברים בעולם עיצוב ציוד הרכיבה – האקסטרוורטי, והאינטרוורטי. האינטרוורטי הוא העיצוב השקט, העדין, המתון. זה שמתגלה לאט, עובד על הפרטים הקטנים ואינו מנסה למשוך תשומת לב יתרה. Understated. יש לא מעט רוכבים שמאוד אוהבים את הקו הזה: ביגוד שחור עם איזה פס עדין אחד. נקודות של צבע קטנטנות ומוקפדות במקומות מפתיעים. לרבים זו מהות הסטייל: עידון וניואנסים.
העיצוב של הפרל איזומי האלה הוא הפוך מכך בדיוק: מה שאפשר ללחוש הוא צועק, מה שאפשר להטמיע הוא מבקש להפריד. הוא חיצוני, רעשני, ובולט כמה שיותר!
- דגם: פרל איזומי – Octane SL III
- מחיר: 1715
- יבואן: דאא שיווק ספורט
- כתום במיוחד!
אי אפשר לעמוד אדישים למראה הכתום הזה. הוא לא מתמזג, לא משתלב, והוא רוצה את כל תשומת הלב לעצמו! יש שתי אפשרויות לעבודה עם הקיצוניות הזו – או שמשלבים אותו עם קיט רכיבה שקט ועדין בצבעים ניטראליים יחסית (שחור, לבן) ונותנים לו לשחרר את הלחץ, או שמשלבים אותו עם קיט שיש בו צבעי כתום וקשת צבעים משלימה.
האופציה הכי קיצונית היא ללכת על זה עד הסוף עם ביטויי עיצוב פלורסנטיים אחרים ולאו דווקא משלימים (כמו למשל ה”קיט הזוהר” שלנו), ורק במקרה כזה, הרעש מייצר לפתע שקט מפתיע, והכתום כבר אינו בולט כמקודם. או שזה פשוט עולה על גדותיו…
רוצה לאמר: לא מתאים לכולם. יש פה אמירה קיצונית ולא כל רוכב יתחבר אליה. מי שכן מתחבר, יכול לעבור לדיון הבא: התאמה, משקל, אוורור ועוד כל מני פיצ’רים ואיכויות שמבחן רציני צריך לכסות.
- הוולקרו \ סקוצ’ים ממוקמים בצורה מושלמת והנעל עוטפת את הרגל בנעימות גם בהידוק חזק
משקל
המגמה של לשלם יותר בשביל לקבל פחות היא מגמה שלטת באופנים, והיא חדרה חזק מהאופניים עצמם גם אל הביגוד. זה מחלחל להכל: לקסדות, לחליפות רכיבה, ולכל דבר אחר – כל היצרנים רוצים לגלח עוד ועוד משקל. בהתאמה מגמת הנעליים הקלילות להדהים התחזקה בשנתיים האחרונות, ויצרנים רבים מגרדים את 200 הגרמים לנעל. זה מרגיש נפלא ומקל על הפידול, וכמובן על המשקל הכללי שסוחבים בעליות.
מי בחבורת הייחוס? המובילה של הקטגוריה היא ה Specialized S-Works עם נעל מבוססת Boa השואפת ל 200 גרם, הבונטרגר XXXL עם רצועות וולקרו בלבד עם משקל של כ 235 גרם, הפיזיק שבחנו לא מזמן עם 235 גרם, אבזם ושתי רצועות, הג’ירו Pro light ששוקלים גם הם 205 גרם (רצועות בלבד), ועוד.
עד לפני כמה שנים היתה זו סידי שבקלות היתה מוכתרת בתור הנעל הנפוצה והסטייליסטית ביותר בדבוקה, אבל היום החברה הזו לא מצליחה לתת מענה לשינוי בהעדפות הצרכנים המחפשים משקל קליל. למרות שהיא עדיין מספקת נעלים נוחות להפליא, ומהיחידות שמשווקות מידות רוחב, הרי שכמו יצרני האופניים האיטלקיים, דומה שנרדמה לחלוטין בזיהוי המגמות החשובות, ואח”כ בתגובה וגמישות מחשבתית באשר להן, והפכה ללא רלבנטית. הרוכבים מצביעים ברגליים.
- זריקת צבע למראה השמרני. מתאים מאוד עם חליפה לבנה (צילם: איציק זלמה)
סקוצ’ים, אבזם או BOA?
נגענו בעניין הסקוצ’ים – נעליים עם שניים או שלושה סקוצ’ים היו פה תמיד: שניים בד”כ עם אבזם, ורק סקוצ’ים במיוחד אצל טריאתלטים של ספרינט או אולימפי שצריכים החלפת מהירות (עם שניים בלבד).
השימוש בשלושה סקוצ’ים – ורק בהם ללא אבזם באופני כביש נעלם לפני כמה שנים, אולם הגישה הזו חזרה לקדמת הבמה לאחרונה – זה טרנד בנעליים של השנים האחרונות שהולך יד ביד עם טרנד הורדת המשקל. זו גישה מינימליסטית, החוסכת בחלקי פלסטיק שלעתים מוסיפים מורכבות, ויכולים להשבר או להתקלקל. לא פעם מחליטים מנגנוני ראצ’ט שנמאס להם לשחרר את הנעל, וצריך להאבק איתם מעט כדי לשחרר את האחיזה. מצד שני, היתרון של מערכות ה Boa והאבזמים הם העדינות שלהם בכיוונון עדין של רמת הסגירה, שהיא עדיפה על זו של הסקוץ’, וכן האפשרות לייצר מתיחה שווה לאורך הרגל.
בדגם האוקטן הזה הלכו על סקוצ’ים (כמו בבונטרגר, בג’ירו, ועוד). מה שהצליחו לעשות פה, זה למקם את נקודת הקיפול והלחץ ולבודד אותה מהרגל תחתיה בצורה אופטימלית. התכנון פה הוא כל כך מוצלח, שהוא מנטרל לחלוטין את נקודות הלחץ ואי אפשר לשים עליהן אצבע, גם בסגירה חזקה של הרצועות. המתיחה מחזקת את הנעל בצורה פשוט מושלמת סביב לרגל. גם אין בעיה לכוונן כיוונון עדין ומדויק. מדובר פה בביצוע קצה של גישת הרצועות. אגב, למי שאוהב את ה Boa, פרל איזומי הכריזו ביורובייק האחרון על דגם עם Boa ל 2014. הוא ישקול מעט יותר: 245 גרם, ויהיה מוחצן לא פחות…
בגדול – בנקודה הזו, למרות הביצוע המושלם של ז’אנר הוולקרו, אני חושב שקוראים מסוימים יעדיפו Boa עקב האפשרות למתיחה מאוד מדויקת ומיקרו מילימטרית של ההידוק, וכן בשל האמינות לאורך זמן לעומת סקוצ’ים שאחיזתם נוטה להתעייף. זה עניין של טעם אישי. אם אתם מחובבי הפלסטיקה אבל בכל זאת תתנו לזה צ’אנס תגלו שטעם יכול להתגמש כשמציעים לכם אלטרנטיבה ראויה.
- המבנה הוא למעשה מעין “סנדל” המושלם באיזור העקב עם חומר מלא, ורשת בשאר האיזורים. זה מייצר משקל נוצה ואוורור שאין שני לו!
מבנה ותחושה כללית – חלק עליון אדפטיבי למבנה הרגל, עם בסיס צר מאחור ורחב מלפנים
גם פה אפשר לחלק הרבה מהנעליים לשתי גישות עיקריות: הגישה המובנית והגישה הגמישה. יש יצרנים שעושים נעליים ש”מחזיקות צורה” ובעלות מבנה מאסיבי יותר ואחרים שהולכים על הגישה הרכה, הגמישה והעוטפת – תוך התבססות על איזורים או רצועות שמוליכים את כוחות הפידול אל הקליט. סידי היא דוגמא קלאסית לנעל מובנית והנעליים שפה מהוות דוגמא טובה לנעל רכה. למעשה יש פה תכנון של רצועות שמגיעות מסולית הקרבון אל איזורי המתיחה של הסקוצ’ים, וכמובן מעטפת עקב ואצבעות, אולם בינהן יש רק את רשת האוורור הדקיקה הזו. גם איזורי החומר שאינו רשת גמישים. אפשר כמעט לדמיין סנדלים עם עקב סגור, שהרצועות שלהם מחוברות לסולית קרבון קשיחה, ובין הרצועות יש רשת בלבד.
המבנה הכללי מרגיש הדוק בחלק האחורי של כף הרגל, ומתרחב מאוד מקדימה. בהתחלה כשמדדתי אותם “על יבש” (לא ברכיבה) הרגשתי מייד שבאיזור העקב התחושה מאוד עוטפת, ואילו באיזור האצבעות היא חופשית – זה קו עיצובי שמתחזק בשנים האחרונות גם בתחומים נוספים, כגון סנדלי הייקינג (Keen למשל) ואחרים.
לי יש רגל צרה יחסית ובכל זאת למרות הרוחב מלפנים הנעל נוחה מאוד, ואין תזוזות מיותרות בזכות אפשרות ההידוק המוצלחת של הוולקרו.
הנעל אינה נפוחה מדי – אני לא חייב למתוח את הסקוצ’ים אל מעבר שולי הנעל או לחתוך אותם. אפילו עם המדרס המקורי הדקיק דומה שנפח הנעל מתאים. התחושה הטיפה רחבה מקדימה היא חידוש מרענן ונעים. על הרגל שלי, הצרה, הידוק הוולקרו הקדמי גורם למעט קפלים בחלק העליון מתחת לרצועה.
הבד והרשת העליונים רכים מאוד ומקבלים את צורת הרגל – זה חלק מהיתרון הגדול של הנעל הזו.
- הולך גם עם שחור. צילום: איציק זלמה
אחיזה ומניעת תזוזות
מהסגירה אל תוצר הסגירה: ברכיבה אגרסיבית מה שאנחנו מחפשים בסגירה של הנעל היא את האפשרות להגיע למקסימום ההידוק, שנייה לפני שהרגל מתחילה להרדם ולהנמק. אנחנו רוצים נוחות בתנאים כמעט בלתי אפשריים וסותרים: נעל מושלמת תאפשר קרוב לאפס תזוזה באיזורים הקריטיים – איזורי הלחץ בפידול המעבירים את הכוח מהרגלים, דרך הנעל אל הפדל. האיזור הבעייתי ביותר הוא איזור העקב שמאתגר כל נעל רכיבה באיומי תזוזה בלתי אפקטיבית לרכיבה.
סידי מנסים לפתור את זה בדרכם המסורבלת באמצעות פלסטיק חיצוני הסוגר על מעל העקב באיזור גיד אכילס באמצעות בורג. Pearl Izumi עושים את זה פשוט באמצעות תכנון מושלם של מעטפת העקב, והאינטראקציה שלה עם הוולקרו הסוגר הראשון. שוב – ציון מושלם: העקב לא זז מילימטר. הנעל תופסת אותו כאילו אין מחר, ולא כאילו – באמת ללא שום נקודה כואבת.
החלק העליון צמוד הייטב עם הרצועות, אבל התחושה מעט רכה יותר משל אבזמי הפלסטיק האלטרנטיביים. אני אוהב את זה – זה לא ברמה שמורידה ביצועים אבל כן ברמה שמוסיפה נוחות.
העובי של החלק העליון, העשוי חתיכה אחת של בד\חומר שפרל איזומי קוראים לו ” Clarino Rovenica” הוא דקיק, החומר רך והוא מקבל את צורת הרגל.
ברכיבה רגועה יותר אני בד”כ משחרר את הרצועות מעט. גם פה אני רוצה נעל הדוקה ונוחה, אולם רמת הכח המופעל על איזורי הלחץ קטנה בהרבה. האחיזה הטבעית של העקב מאוד מסייעת פה לשחרר לחצים מלמעלה, מבלי להרגיש שהנעל רפויה. היא עדיין עוטפת ונוחה. הרצועה שלידן תופסת את החלק לפני הרצועות שמשפיע על יעילות הפידול כאשר מושכים את הנעל למעלה.
המבנה הרחב יחסית מאמצע הרגל ועד לחלק הקדמי מאפשר לאצבעות לנוע בחופשיות יחסית, גם אם סוגרים חזק את הרצועה שצמודה אליהן. הרצועה הזו ממוקמת בדיוק בבסיס האצבעות, ויכול להיות שמי שרגילים לאפס תזוזה בנעליים ורוצים אחיזה מקסימלית לספרינטים יחושו שזה לא תופס חזק, אבל לדעתי זה לא המצב כיוון שניתן להצמיד את כריות כף הרגל הקדמיות בצורה אבסולוטית באמצעות הרצועות הקדמיות. זה יותר עניין של תחושה וסגנון על הרגל.
- איזור העקב אוחז מעולה! אין תזוזה ונוח מאוד
אוורור
עוד ציון של 10 מ 10 ל Pearl Izumi: בקטע הזה אני פשוט מתקשה לדמין אפשרות לנעל עוד יותר מאווררת מזו, אלא אם כן השלב הבא יהיה נעל שכולה רשת! (אגב – גם בבגדי הרכיבה זה היה המצב, כחשבנו שאי אפשר לאוורר עוד יותר, עד ש Craft הציגו את חולצות הרשת השקפקפות שלהם… בקרוב במבחן בבייקפאנל).
מדובר בנעל שמשלבת בתוכה קטעי אוורור משמעותיים – במיוחד במקום בו הם נדרשים ביותר – באיזור האצבעות. זאת ועוד – פתחי האוורור קיימים גם בלשון, ואפילו בסולית הקרבון שמתחת לאצבעות כדי לתת לכם כמה כיווני אוויר.
האוורור הולך מצוין עם המאמץ להוריד משקל כי הקטעים האלה הם ממש רשת דקיקה שרואים מבעדה את הגרביים. בתמונות נתן לראות כיצד חודר האור אל תוך הנעל ממשטחי הרשת הזו.
אנחנו במדינה חמה במיוחד וזו הנעל הטובה ביותר שתוכלו לבחור לעצמכם בהיבט הזה. גרביים דקיקים, שפע של אוורור ותחושה נעימה יותר ברגלים. בחורף תצטרכו כיסוי או ערדליים- זה יהיה פשוט קר מדי ורוח קרה תוכל להכנס אל האצבעות.
- כל חלק שניתן לאוורר – אוורר: חורים בסוליות הקרבון, במדרס, בלשון, ומעטפת הרשת מוודאים שתרגישו כמעט יחפים
סולית הקרבון
לא תמצאו פה בעיות. הקשיחות מספקת בהחלט. סולית הקרבון הדקיקה (6.5 מ”מ עוביה) מעבירה אנרגיה בצורה טובה מאוד. אני חושד בה שהיא לא הכי קשיחה שיש בשוק, פשוט כיוון שנוח לי ברמה שאומרת שאולי זה לא הקרבון הכי קשיח וחסר תנועה שקיים, אולם זו לא רמה שתרגישו שמעקרת את העברת האנרגיה, אלא רק משפרת את החוויה ברכיבות ארוכות.
בסוליה שני חורי אוורור גדולים ובולטים בצורת אליפסות בחלק הקדמי – מתחת לאצבעות. בשילוב עם מדרס עם חורים אפשר לנקז מפה מעט קיטור ולהנעים עוד יותר את הרכיבה. זה גם מוריד עוד 2 גרם ממשקל הסוליה!
- סולית הקרבון – מדויקת מאוד ברמת הקשיחות, ועם חורי אוורור ורשת מלפנים
לא הכל מושלם…
גם פה המדרסים פה הם ממיטב ז’אנר ה”תעזבו אותנו באימשכם – במילא עשיתם מדרסי קסטום אז למה שנעמיד פנים שאנחנו צריכים לספק לכם מדרס איכותי?”. מדובר באותו המדרס המינימליסטי ביותר ששמים יצרני נעליים כדי שאלה לא יוסיפו גרם אחד של משקל מעבר למה שהם חייבים על הטבלה מול מתחריהם וכדי לצאת ידי חובה. לא תהייה פה הרבה תמיכה לכף הרגל, לא אחיזה ולא נוחות. אם חשקה נפשיכם בטיפול מושלם לרגל – חפשו בפתרונות המשלימים כמו זה של מריו סנטר. אלה כמובן יוסיפו טיפה משקל ביחס למדרס המקורי.
בעיות נוספות הן נטיה להתלכלך בקלות – רשתות לבנות וגם הכתום הבהיר יחסית קולטים לכלוך מהר ובצורה בולטת. כמו כן האוורור המשמעותי הוא הדבר הכי מתאים לישראל שיש, אבל די בטוח שבנעל הזו יותר מבנעליים אחרות, בחורף אצטרך כיסוי לייקרה בימים קרירים לעצור מעט את הרוח וערדליים של ממש בימים קרים. מי שאוהב נעל בעלת מבנה עליון ש”מחזיק צורה” בצורה משמעותית יותר (גישת סידי) פחות יאהב את שיטת הסנדל+רשת של הנעלים האלה והחלק העליון הרך יחסית. השיטה הזו גם גורמת למעט כפלים להראות כאשר מהדקים את הנעל על רגל צרה יחסית.
ולבסוף מחיר כמובן: 1715… לא מעט בלשון המעטה…
- מדרסים – נמליץ לכם להביא מהבית…
סיכום
בואו נגיד את זה בצורה פשוטה: אם עד היום שקלתם בעיקר את מובילות השוק הקיימות – Sidi המספקת אחיזה נפלאה ונוחות קצה אך במשקל גבוה, או בנעלי רב המכר של ספשלייזד (שתי אלה עם Boa), הרי שיש לכם כעת אופציה נוספת. כיום יש לי אותן ואת הסידי בתיק הרכיבה, ומבחינתי הפרל איזומי אוקטן SL הזו ניצחה את ה Sidi. אני בוחר בה מהשתיים בלי היסוס.
הנעל הזו מתהדרת במשקל שהוא בקטגוריה המובילה בשוק – 200 גרם, Velcro, שמספקת חוויה עוטפת נעימה ומאווררת במיוחד.
יש לי תחושה שהיא יכולה להתאים מאוד גם לבעלי רגל רחבה יחסית בגלל אופי החלק העליון, האדפטיבי, ורוחב החלק הקדמי של הנעל. יחד עם זאת למרות שהרגל שלי צרה, ה Pearl Izumi הזו מספקת לי שילוב אופטימלי של הידוק איכותי מאוד שאינו “קשה” מדי, ועדיין אוחז את העקב וכף הרגל היטב.
נעל עם תמהיל מקורי וגישה שונה ליחס הקשיחות-רכות במקומות השונים בנעל, ואוורור שאין שני לו. קלילה במיוחד, נוחה במיוחד, ומאוד מאוד כתומה.