נמאס לי מהנעליים שלי. מכירים את זה? שאתם כבר רוצים שינוי בלי שום סיבה מיוחדת או מוצדקת? אחרי לא פחות מ 4 שנים (!) עם השימנו XC90 הכחולות שפשוט סרבו להקרע, רציתי שינוי, והוא הגיע מכיוונה של גלגלנוע יבואנית Gaerne – חברת הנעליים האיטלקית. איפה הקאצ’? שלבוא אחרי אקסית מיתולוגית ועמידה כזו, זה לא דבר פשוט. בואו ונראה אם זו הצליחה?
מאת: גיא חלמיש
צילום: גיאחה, גל בן יעקב
הכירו את נעל המבחן: גארנה G.Cobra+
- דגם: Gaerne G.Cobra
- ייעוד: רכיבת שטח, XCO, XCM
- משקל:
- מחיר: 1,390 או 1,590 לסולית קרבון
- עמוד המוצר באתר היבואן
עיצוב וסקסאפיל
גארנה היא חברת נעליים איטלקית שכבר בחנו נעלי כביש שלה בעבר. החברה פועלת כבר מ 1962 וטוענת לאיכות בלתי מתפשרת ממש. מבחינה עיצובית, במקרה הזה, אני לא רואה פה איזה ניצוצות מיוחדים אלא גישה עניינית בשחור עבודה. דומה שהמעצב אמר לעצמו- נעליים, צריכים בעיקר לא לתפוס את תשומת הלב מהביגוד המטורף, השלדה המדהימה החדשה, או המשקפיים המדהימים שקניתם. הם בעיקר צריכים לעשות את העבודה, בשקט ובאפקטיביות, ובהתאם לגישה הזו עיצב מתון, ללא הגזמות, ללא פלאשיות וללא ניאון. קורקטי. לא כל אחד רוצה להיות בולט.
חלק עליון
החלק העליון עשוי ממיקרופייבר עם קידוחי לייזר ליצירת חורי האוורור, ובכלל- הנעל באמת מלאה במחשבה על נושא האוורור ובכל חלק בה רואים את החורים האלה, שמטרתם לסייע בנידוף. היא לא רשתית ממש אבל היא בהחלט לא מרגישה אטומה מדי ולתחושתי תתאים לישראל מבחינת האוורור.
גארנה אומרת שהלשון היא אנטומית, ואני בעיקר יכול להעיד שבאמת היה נוח שם באזור הרכיסה ולא חשתי Hot Spots בזכותה. בנעל יש גם טכנולוגית TSS מספרים בגארנה, שזה אומר הצורה של הנעל באזור שמתחת למפרק הקרסול ועד אמצע הרגל שמסייעת להציב אותה בצורה נכונה. חבל שאין בעמוד הנעל באתר שום פירוט שמסביר או מראה מה זה באמת אומר, כי זה נשאר ברמה סתומה למדי.
במבחן החלק העליון (הגפה) התגלה כגמיש למדי ולכן קיבל את צורת הרגל והיה נוח בחלק הזה של ה TSS. מה ששמר על העברת האנרגיה, נשען על סגירת הבואה בעיקר. אם הבואה אינה סגורה מאוד ניתן יחסית בקלות להזיז את הרגל עם החלק העליון של הנעל. זו חוויה מאוד שונה משל השימנו שכל הגפה שלה עבה ובנויה כמו מעטפת הרבה יותר מקבעת גם בנפרד מאלמנט הרכיסה.
מה עדיף בין שתי הגישות לגפה? כמו בהרבה תחומים יש פה טריידאוף- תלוי מה אתם צריכים וכמה וואטים אתם מוציאים. לטעמי אם הנטייה היא לביצועים מקסימליים יש יתרון לשימנו שהחלק העליון שלה תמיד מרגיש כמו חבישה הרמטית, הרגל מאוד מקובעת, והעברת האנרגיה לסוליה מקסימלית. אם המטרה היא לבישה והסרה קלה, נוחות באופן כללי גם בהליכה (או ריצה בסייקלו) לצד האופניים, יש יתרון לגישה של גארנה. אישית, טוב לי עם המעבר הזה לגארנה ברוב הרכיבות שלי ועם הורדת רמת התחרותיות בטאקט אחד. כשרציתי לרכוב חזק יותר רכסתי חזק וזה גם הגיב ואפשר לעבוד חזק.
רכיסה והתאמה- היתרון הגדול
הרכיסה של גארנה אלה, מתבססת על שתי חוגות BOA קלאסיות (L6) המחוברות בחוטי פלדה דקיקים וחזקים המפזרים את לחץ הרכיסה לאורך פתח הנעל. מאוד אהבתי את המערכת הזו- מאוד! הקלות פה ניכרת. יש נעליים שפשוט אינן נוחות ללבישה והסרה, ואילו פה זה הכי נוח שנתקלתי בו עד היום- אין תחכומים בשסע או משטחי העברת אנרגיה בחלק העליון של כף הרגל- יש שסע גדול, לשונית שמרפדת, וצמד BOA שהוא הכי טוב שנתקלתי בו כבר זמן מה: מתהדק ממש בקלות, נפתח בקלות (משיכה בקליק של כפתורי ה BOA וזהו- שליפת הרגל) מאוד מגיב עם התאמות מיקרו קטנות. זה לכאורה טריוויאלי- שהחוגות יעבדו בקלות, אבל אני למוד חוגות שצריך לריב איתן, ונעליים שזה מאבק להחלץ מהן. לא פה. פה זה תענוג.
אחיזת עקב בגארנה
אחיזת העקב טובה מאוד. אחיזת עקב אינה עומדת לעצמה, יש לאמר: היא קשורה קשר הדוק לאופן האחיזה מלפנים. יש פה מעטפת עקב בהזרקת פלסטיק ששומרת על צורתה הייטב, עם ריפודים ראויים באיזור האכילס שעברו טיפול לשיפור האחיזה ואי ההחלקה. ויש נגיעת צבע ראויה צהובה עם מחזירי אור מאחור.
מדרס פנימי
לעולם מדרסים שמגיעים כברירת מחדל הם הכי מינימליסטיים שיש. אם אתם מברי המזל שכף רגלם אינה צריכה פינוק מיוחד, אתם סוגרים בעוצמה את הנעל וזה לא משפיע לכם בכאבים, הרווחתם. אני לא מאלה: הרגל שלי חסרת נפח ותמיד יש חופש רב בנעל, וכשאני סוגר חזק כדי לפצות על זה- מתחילים כאבים בכף הרגל התחתונה במפגש עם המדרסים הפשוטים. אז כרגיל, נשלפו צמד מדרסי הקרבון המעולים של מריו סנטר ופתרו את כל הבעיות. מדרסים כאלה לא רק פותרים כאבים- כל יעילות הפידול והעברת האנרגיה משתפרת בזכות פחות תנועה פנימית בנעל ודיוק בהעברת הכח שהקרבון מספק.
סוליה תחתונה של מישלן
במקרה של גארנה ג’י קוברה הזו יש טוויסט נוסף- חלק הגומי בסוליות ממותג Michelin – יצרנית הצמיגים האגדית שמספקת פה טכנולוגיה- גומי שמתוכנן לשחק על הטווח שבין ביצועים לעמידות לשיוף גם בתנאים קשים. תכנון סוליות הגומי החיצוניות נעשה כך שיש מרחקים גדולים בין הבלטים, לפינוי בוץ מהיר וקל יותר. בחלק הקדמי יש שני חורי הברגה לספייקים (אולי שימושי בסייקלו על דשא…).
הסוליות האלה באמת מוצלחות והן פחות קשות מאלה שנתקלתי בהן בהרבה נעליים אחרות. הרכות הזו שלהן זה יתרון- כי נעים יותר ללכת עם זה, וזה אוחז טוב בסלעים. כשיש יותר רכות תמיד תשאל השאלה איך תהייה העמידות לאורך זמן, ופה אני לא יכול לענות כי הנעל אצלי במבחן כחודשיים בלבד, אבל זה מסביר את הפנייה של יצרן כמו Gaerne לשת”פ עם יצרן כמו Michelin ולכן אני אופטימי.
הקשיחות הכללית של הנעל גם היא בטקט אחד למטה מהנעליים הכי קשיחות שנתקלתי בהן- גם לגארנה עצמה גרסת קרבון יקרה יותר מאלה שאני לא ניסיתי, אבל מניח שתספק את התחרותיים ביותר. בדגם שבמבחן זה מספיק לגמרי לכל הרוכבים בארץ, ואם אתם בטופ 30 בסבב ה XCO, אולי הדרישות שלכם ליותר יהיו מוצדקות.
גארנה ג’י קוברה- סיכום
נעליים נמדדות בלא מעט פרמטרים: נוחות, קשיחות סוליה והעברת האנרגיה לפידול, קיבוע החלק העליון את הרגל והעברת האנרגיה לסוליה, אוורור ועוד. הנעל הזו משחקת על כל הטווח הזה בצורה מוצלחת: קל לפתוח אותה, קל להכניס את הרגל, קל להוציא, הרכיסה מדויקת וחוגות הבואה פשוט מעולות. מי שישדרג למדרסי קסטום ירוויח, ומי שתחרותי- יוכל להדק חזק ולהתחרות בכיף. רק אם אתם חייבים את הטופ אוף דה ליין של העברת האנרגיה- עם ייצוב גפה וסוליות קרבון הכי לא סלחניים, רק אז תרגישו שזו נעל בדרגה אחת בלבד למטה מהקצה הזה.
לחצו כאן (או על התמונה) לכניסה לכל כתבות הסקי והסנובורד של אאוטפאנל!
