אחרי שעולם הסייקלוקרוס פרץ את הדרך עבור הכבישונים, השינוי הגדול הבא אחרי המערכות האלקטרוניות הגיע אל עולם אופני הכביש, והוא הופך זמין וקרוב לכולם: אופני כביש עם דיסקים כבר קרובים לארנקכם יותר מתמיד. יצאנו לבדוק על מה המהומה, ואיך זה מרגיש? האם הביקורת שלא צריך את זה נכונה? האם מעכשיו צריך להיות מוטרדים שהאופניים שאנחנו קונים עם מעצורים רגילים יהיו לא רלבנטיים בקרוב? מה המשמעויות של המעבר לבלמי דיסק, וגם ספציפית – איך הם ה Ridley Fenix?
תמונות: שרון שחר (חי), גיאחה (דומם)
מאת: גיאחה
אולי תרצו לקרוא קודם את ההקדמה על נושא הדיסקים בשטח: מבחן ראשון למעצורי דיסק באופני כביש – הקדמה – מה הסיפור? (חלק א’)
- דגם: Fenix disc C15 105 11s
- מחיר: 14,990
- משקל: 9.2 ק”ג
- משווק: רוקנרוד
סקסאפיל
אז לפני שנעוף עליהם נעיף קודם גילוי נאות שרוקנרוד הם מפרסם קבוע אצלנו, אבל אתם יכולים לראות בעצמכם: מדובר באופניים מאוד יפים, והדיסקים משפרים כל שלדה: נקיון המסגרת והעלמת מעצורי החישוק הסטנדרטיים משפר את המראה של כל אופניים. הצבע הלבן מט יפהפה, ונגיעות הגרפיקה רק משפרות אותו. זו שילדה עם נוכחות – אין פה צינורות דקיקים כמו ב Helium אלא מבנה ברור וחזק.
צינורות הקרבון משחקים עם עצמם בכל נקודה: החל בטופ טיוב המשולש מלפנים שמשנה צורה ועובר מרוחב משמעותי לנקודת חיבור דקה יותר בתנועה מהחלק הקדמי לאחור. נקודת המפגש בצינור הראש יוצרת צורת שעון חול יפה גם במבט מהצד, ולאורך כל הקו העליון של האופניים “צלע” חיזוק שנמשכת מצינור הראש ועד לתומכות האוכף.
צינור האוכף הוא קלאסיקה: מרובע בחלק התחתון (באיזור ה BB) שמתעגל לקראת קבלת מוט הכיסא, ותומכות האוכף רחבות ושטוחות (אבל גם בנקודה השטוחה ביותר הן לא דקיקות), כנראה כדי לייצר את ספיגת הויברציות והשיכוך. הכי יפה בעיני הוא המוט התחתון ששואב מעולם השלדות האירודינמיות והוא מעין משולש קטום שבסיסו הרחב הוא שפת השחרור מהרוח. אין להתכחש – מדובר באחד מזוגות האופניים היפים ביותר שרכבתי עליהם לאחרונה!
איכות גבוהה מאוד, ועיצוב יפהפה
“ייעוד וחזון” או חידת גיאומטריה: הטבלה מול המציאות
טוב, עזבו חזון, אבל לפחות הייעוד לפי אתר רידלי של ה Fenix הוא ל Endurance, לעומת ה Helium SL למשל שהם אופני אופטימיזצית יחס “קשיחות-משקל”. בד”כ מה שאתם מצפים באופני אנדיוראנס אצל רוב היצרנים הוא לתת לכם גיאומטריה מעט יותר סלחנית, הבאה לידי ביטוי בבסיס גלגלים ארוך יותר, טרייל ארוך יותר להיגוי מתון (מידה הנובעת מיחס בין זווית צינור הראש למיקום ציר הגלגל ומשפיעה על עצבנות ההיגוי), צינור ראש גבוה יותר, ופיצ’רים שמייצרים נוחות ושיכוך. באופן מפתיע כל אלה אינם נמצאים בפניקס באופן שהייתי מצפה להם: נתוני ה Fenix הרשמיים באתר רידלי לא מראים שום הבדל מה Helium SL הפרטיים שלי במידה S: כל המספרים זהים! (יש לאמר שלא מספקים בד”כ את ה Trail \ Rake כך שיתכן שזה המספר החסר, אולם בסיס הגלגלים ואורך תומכות השרשרת זהים, לפחות על הנייר).
תמיד יתכן שנפלה טעות בטבלה, אולם בהנחה שהיא תקינה, איפה בדיוק הגיאומטריה של האנדיוראנס באה לידי ביטוי פה כשאופני העליות ואופטימיזצית המשקל של החברה הן בעלות גיאומטריה זהה? ועדיין – ולמרות הטבלה הזהה, התחושה שלהם היתה אחרת! איך זה יכול להיות? למה האופניים האלה מתנהגים שונה מה Helium SL הפרטיים שלי?
גיאומטריה חלומית – אבל אם הטבלה אומרת משהו, ואני מרגיש משהו אחר, מי צודק?
רכבתי עם ה Fenix רכיבה ראשונה ארוכה של 110 ק”מ, רולינג הילס אבל עם כמה קירות, וגיליתי שרידלי, עם הנגישות לרוכבים הטובים בעולם בקלאסיקות של האביב ובטורים הגדולים, ועם תרבות האופניים העשירה, יצרה גיאומטריה שאני פשוט מתחבר אליה. אמנם גם פה (כמו בהליום XL הפרטיים שלי) אני צריך להזיז את האוכף הכי קדימה שאפשר על מוט האוכף עם הלייבק שלו, או להחליף למוט עם אפס הסטה, אבל פה אני נהנה מאיזון מושלם בין יציבות כיוונית ושליטה מעולה בסיבובים לתגובתיות מצוינת בעליות.
האופניים מרגישים יותר יציבים מההליום שלי. הרגשתי כל כך טוב עם ההבדל הזה שהביא אותי לרכוב טוב יותר בספרינטים (פחות תזזיתי) והרבה יותר טוב בירידות (“על מסילה”). עפתי מהנאה בסיבובי S והרגשתי רוכב הרבה יותר טוב, ככל שהמתאר מסובך יותר, מהיר יותר, ומאתגר יותר. התאהבתי בתחושת המהירות והשליטה של האופניים האלה, שאני לא יכול לתאר אותה אלא במילה אחת: מושלמת.
קצת רקע היסטורי וכללי לעניין אפיון הגיאומטריות באופני כביש:
באופני כביש תמיד יש התלבטות לגבי מידת ה”עצבנות” של השלדה. זו מושפעת בעיקר מבסיס הגלגלים וה Rake – מידה המבטאת את היחס בין זווית המזלג למיקום ציר הגלגל עליו. ככל שהאופניים מותאמים יותר למתחילים או לרכיבת מישורים הם צריכים להיות יציבים יותר, ואילו באופניים לרוכבים מתקדמים ומטפסים בד”כ עושים גיאומטריות עצבניות ומגיבות יותר. אבל יש בעיה: עם אופני מטפסים גם יורדים ירידות מהירות וארוכות, ואותה תכונה שמסייעת להיגוי במהירויות נמוכות בעלייה, מקשה מאוד על השליטה בקווי הרכיבה והבטחון בסיבובים – ולכן מאטה ב Descending.
יש הבדלים גם בין ארה”ב לאירופה בעניין הזה: מסורתית האמריקאים העדיפו תמיד יותר יציבות והאירופאים היגוי עצבני יותר. ההתפתחות ההיסטורית בעניין הזה מובילה לתנועה של השלדות האירופאיות להדמות לאלה האמריקאיות. אם הקולנגו טיטניום שלי משנות ה90 היו עצבניים בטירוף, ברמה שקשה להבין היום, הרי שככל שהשנים עוברות, גם באירופה מעדנים את ההיגוי. ברמה האישית אני אוהב תגובתיות בעליות אבל התבגרתי להבין שבשביל לרדת בנוחות אני צריך את היציבות. אני לא מהמתאבדים שטסים בירידות, ויציבות כיוונית עוזרת לי להוסיף מהירות עם קצת פחות פחד.
משיחות שערכתי עם מקצוענים מהדרג הראשון בעולם ומהנדסים של אופני פרו-טור מסתבר שגם המקצוענים בפרו פלטון כבר לא מחפשים אופניים לא יציבים כמו בעבר – הם מבינים שכדי לבלות במאמצי קצה שעות וקילומטרים ארוכים על האוכף צריך לעדן את החוויה – ולכן חדרו בסיסי גלגלים ארוכים יותר, נוחות ושיכוך רבה יותר, וצמיגי 25 גם לקצה התחרותי.
בודק את מעצורי הדיסקים בירידה מטורפת מהבנטל: זה עובד!
נחזור לטבלאות – אני לא הוזה
בכל זאת הרגשתי קצת יציבות גבוהה יותר בפניקס. מתברר מחפירת אינטרנט שבכל זאת יש הבדל מהגיאומטריה של הדגמים חסרי הדיסק: כדי לאפשר את הכנסתו צריך לחזק הן את המזלג והן את המשולש האחורי אליו מחובר הדיסק, ומייצר עומסים אחרים לחלוטין על השלדה. הסתבר שהוארכו תומכות השרשרת ב 5 מ”מ, שגם מאפשרים שימוש בגלגלי 28מ”מ.
אצתי רצתי אל המטר כדי לבדוק את שתי השלדות במציאות ואכן – נתוני הטבלה באתר רידלי שגויים! אבל חברים – אם כבר יצא לכם טוב – ההמלצה שלי: לאופני האנדיוראנס שלכם לפחות – תאמצו את 5 המ”מ הנוספים האלה גם אל דגמי המעצורים הרגילים!
שורה תחתונה – גיואמטריה חלומית. מאוד נוח לרכוב על האופניים האלה. הם מקנים יציבות ובטחון מבלי לעקר את החוויה הספורטיבית. הם לא גבוהים מדי בחלק הקדמי, מה שאומר שרוכבים שאינם גמישים יוסיפו ספייסרים (אני הוספתי אחד), אבל הם פשוט נפלאים במישור, בספרינטים, בעליות ובמיוחד בירידות. תוספת 5 המ”מ לתומכות השרשרת שיפרה בהחלט. כרגע – כנראה רק בדגם הדיסק.
שיכוך מיוחד? לא הרגשתי
אולי זה בא לידי ביטוי על אבנים משתלבות בלגיות אלימות יותר, אבל מאחר וגם ה Helium מייצרות נוחות מרשימה, קשה לי לאמר שהפניקס יותר מתאימים לנוחות מההליום – דווקא פחות… למעשה, עם הגלגלים הדי קשיחים האלה (פאלקרם ידועים באיכות הבנייה המצוינת ובתוך כך בקשיחות – גם צדית כמובן), הרי שלא ראיתי פה מימוש שונה מהרגיל בכל אופניים אחרים שאינם מתויגי “אנדיוראנס” של ההבטחה הזו. האופניים נוחים, אבל לא בצורה שונה משלדות מודרניות אחרות.
האמת היא שזה מעלה שאלה מסוימת – האם חיזוקי המשולש האחורי (לטובת קבלת מעצורי הדיסק) הם שיצרו קשיחות עודפת וטיפה הפחיתו את תכונות השיכוך המקוריות של ה Fenix? אני לא יכול לתת מענה על כך כי זה יחייב מבחן ראש בראש צמוד בין גרסת עם דיסקים לבלי.
ייצור מזלגות וחיזוקים לדיסקים זה משהו שרידלי החלו עוד בסייקלו – תחום שהוא חלק מהמורשת והעוצמה שלהם
קשיחות צדית מופגנת
מה שמוסיף נגיעת יציבות מורגשת בירידות לעומת ההליום שלי הם הגלגלים הקשיחים. על זה אפשר להוסיף את הקוקפיט מאלומיניום, המזלג וכל החלק הקדמי של האופניים. ניכר שהחלק הקדמי, גם בעמידה והשענות על הכידון לא מתרשם מהמאמצים שלי לערער אותו, בעוד שרמת הגמישות שיש לי בהליום מלפנים (עם חלקי קרבון דקיקים, ו C24 על הגלגל) היא מעט יותר גבוהה. הדבר הזה מורגש מאוד ונותן חוויה איכותית ומי שאומר שקשיחות צדית זה בלוף של מבחנים מדבר שטויות – אפילו אני במשקל 67 קילו מצליח לייצר חוויה שונה בצורה מורגשת, לטובת אופני המבחן האלה מההליום SL שלי.
אבל יש מחיר: מדובר בחלקים כבדים, ובמזלג שעובה משמעותית כדי להחזיק את העומסים של בלימה מחלקו התחתון – מה שאומר לא מעט תוספת משקל גם למזלג.
דיסקים באופני כביש. תתרגלו – עם האינטרסים בתעשייה והאישור של ה UCI להכנסתם ב 2017 זה הולך להכנס חזק
מעצורי הדיסק ואיכויות העצירה
נו, אז לשאלת מליון הדולר – אז איך עוצרים מעצורי הדיסק? ובכן: לא רע בכלל! אבל לא בכל המהירויות והמצבים.
לטעמי הם מייצרים תחושה טובה בהיבטי השליטה, המודולציה, והטיפול במצבי הקיצון. התחושה שעוברת לרוכב בין תחילת הלחץ הגובר על ידית המעצור ועד לנעילת הגלגל יותר מדורגת, פחות מפתיעה, וכך מסייעת למנוע נעילות. זה עובד הכי טוב במהירויות הגבוהות וטיפה פחות באיטיות, שם נגיעות הברקס צריכות להיות קלילות, מעודנות, וכמעט לא להשפיע על הרכיבה.
ניסיתי אותם במגוון מצבים והשתדלתי להגיע למהירויות גבוהות ועצירות חזקות ופתאומיות. אהבתי מאוד את הביצועים שלהם, במיוחד ככל שמהירות הרכיבה עולה ועוצמת העצירה הנדרשת עולה. בהגעה מהירה מאוד לסיבובים בירידה מוטרפת מהחרמון (דמיינו עמידה על הפדלים וספרינט עם כל הכח בתוך הירידה כלפי מטה כדי לצבור מהירות…) הם נתנו לי בטחון ואפשרות לרכוב מהר יותר. בטיפול בזוויות תלולות בירידה מהבנטל (16 אחוז?) הם אפשר לרכוב כאילו אני בירידה רגילה. מבחינה דינמית המוצר הזה מדגים יתרון משמעותי על מעצורים מסורתיים במהירויות הגבוהות!
החסרון העיקרי בתחושת העצירה ביחס למעצורים הרגילים הוא דווקא בתחילת המהלך – פה התחושה הרבה פחות ברורה ומדויקת, ואתם מקבלים פידבק פחות רגיש. בתיקונים קלים בתוך פלטון דוהר כדי לשמור על 10 ס”מ מהגלגל שלפניכם – המעצורים המסורתיים יותר רגישים ומדויקים. אבל ככל שסוחטים חזק יותר את הידיות לעצירה הפידבק השתפר, והעצירה היתה מדויקת ובעלת פחות השפעה על השליטה בקו הרכיבה. קשה לי לאמר האם זה היות ואלה אופניים שיצאו מהאריזה, והמעצורים טריים מדי (יש משמעות למעצורים ורפידות פנימיות שעברו תקופת עבודה – והחוויה בהם משתפרת אחרי שהם כבר לא חדשים) או שזו התכונה שלהם גם בהמשך.
באופן כללי – העוצמה שצריך להפעיל על הידית גדולה יותר ממה שרוכב כביש רגיל אליה בד”כ. ידיות ההילוכים מעט גדולות אבל בהחלט נוחות מאוד ומרגישות טוב גם ביד ה medium-small שלי. אגב, ידית המעצור עצמה הרגישה מעט רחוקה מדי – באופני הרים יש בד”כ בורג שמאפשר לשלוט במרחק הזה, ולא יזיק שהוא יחדור גם לעולם הכביש, לטובת בעלי הידיים הקטנות ומעדיפי הסחיטה ממצב אצבעות מקופלות – קרוב יותר לכידון.
אבזור
אז על המעצורים דיברנו. איך ה 105 במעבירים? אני חושב שלא מעט חובבנים עם דורה אייס לא היו מבחינים בהבדל במבחן עיוור. הילוכים מדויקים, ברורים בקליק מצוין אבל לא קשה מדי. מי שממש חי על דורה אייס והוא רגיש יותר יבחין בכך שב 105 ההעברה היא אכן פחות חדה ופחות מהירה, אבל באמת בימינו – הפערים הפונקציונאליים בין המערכות בשימנו הלכו והצטמצמו. חלק מההבדל בכלל נעוץ באיכויות הכבלים, המוליכים ולא רק במעביר או הידית עצמה.
הגלגלים – גרסת הדיסקים של פאלקרם: Fulcrum Racing Sport disc – כמו כל המוצרים שלהם גם זה גלגל שמרגיש שהוא יכול לסייע לגדוד 77 של חטיבה 7 להחליף את הזחלים לטובת משהו יותר מהיר, אבל לא פחות אמין… רוצה לאמר גלגל קשיח, איכותי מאוד, ולא קל… לטעמי החברה הזו היא בחירה מעולה לרמות המחיר הנמוכות כי בהן הקשיחות הצידית היא מצרך נדיר ופה מקבלים שפע ממנו, וזה מצוין.
גם הצמיגים Continental Ultra Sport II 700x25c שוקלים 330 גרם! אולי הם יסייעו לחטיבה גם הם לחצות את הרמה אבל זה כבר היה יותר מדי בשבילי.
תראו, אכן מדובר באופניים עם גאומטריה מושלמת, נוחות טובה, מראה נקי ויפהפה, וייחודיות משמעותית עם מעצורי דיסק שאין לרוב חבריכם, אבל אי אפשר להתחמק מעובדה אחת חשובה: האופניים שוקלים 9.2 קילו. זה לא מעט וזה לא הולך לעשות אתכם מטפסים טובים יותר. למי שרוכב בעיקר במתארים מישוריים זה יפריע פחות. לאחרים יחס המחיר-משקל הבעייתי יפריע יותר.
תמורה לכסף
עוד דבר שקשה להתעלם ממנו הוא התמורה של האופניים האלה ביחס מיידי לאותו הדגם, רק עם מעצורים “רגילים”. הפער במחיר גדול, במיוחד לאור המחיר המעולה שיש לגרסת ה 105 “הרגילה” שתומחרה מצוין כדי לאפשר דגם כניסה בסטייל לעולם הכביש. אפילו גרסת האולטגרה הרגילה זולה יותר מזו של ה 105 עם הדיסק. אלה מחירי הפניקס השונים:
- Fenix C15 105 11 – 9999
- Fenix disc C15 105 11s – 14990
- Fenix C15 Ultegra 11 – 13999
- Fenix disc C15 Ultegra 11s – 16900
לסיכום
כל מבחן הוא הזדמנות להכיר אופניים חדשים, ובתוך המבחן אפשר להבחין בדברים עקרוניים מעבר לדגם הספציפי. זו פעם ראשונה שאני רוכב עם הפניקס של רידלי – דגם שהוא פשוט יפה במיוחד: שלדת קרבון מעולה, בגימור פנטסטי, ועם מגוון רמות אבזור, שהנמוכה שבהן – 105 עם מעצורים רגילים, מתומחרת מעולה ומומלצת מאוד לכל רוכב כניסה.
הפניקס לא רק יפים – הגיאומטריה של השלדה הזו לא פחות ממושלמת, ובמיוחד עם התוספת הקטנה לבסיס הגלגלים שמצאנו – והיא גרמה לי לרכוב הרבה יותר מהר בירידות, היתה מושלמת במישורים ובספרינטים. פשוט מוצר מעולה.
זה גם מבחן הראשון שהזדמן לי לעשות עם מעצורי דיסק, והופתעתי גם פה: אחרי הרבה קריאה, שיחות עם עיתונאים ודיבור אופנתי לקטול את זה, במבחן הרכיבה הדיסקים הפתיעו אותי לטובה- במיוחד במהירויות הגבוהות. הרגשתי איתם הרבה יותר טוב ובטוח מאשר עם המעצורים המסורתיים שלי (דורה אייס ככל שיהיו…). כשטסתי לקראת סיבובים בירידה מטורפת מהחרמון, המשכתי עוד קצת, קרוב יותר לסיבוב ומהר יותר מהרגיל שלי, בזכות הקשיחות של החלק הקדמי והשליטה המעולה שהגיאומטריה נתנה לי עם יכולת עצירה משובחת ומודולציה של מעצורי הדיסק.
לדעתי כל המקטרגים הולכים לאכול את הכובע בעוד 3-5 שנים כשיהיה שיפור בשלדות, במשקלים, ובאיכות העצירה בתחילת המהלך וברגישות לתיקוני מהירות קטנים בעדינות. בעיני זה משפר את הלוק של האופניים ולא מוריד ממנו, וזו אחלה של התקדמות. עם השינויים שהוכרזו כבר ב UCI לקראת 2017 (אישור להתחרות עם דיסקים) והאינטרס של היצרנים – אפשר להניח שהעולם הזה יתקדם במהירות.
כאמור המשקל הגבוה של המערכת והשלדה כתוצאה מהדיסקים, המחיר שהוא עדיין לא תחרותי מספיק ביחס למעצורים הרגילים, והנחיתות ברגישות המעצור במהירויות הנמוכות הם הדברים שעדיין נותר לשפר בעולם החדש והמעניין הזה. אני לא חושב שזה אומר שכולם צריכים למכור את אופני הכביש שלהם מהר ועכשיו, אבל בעוד כמה שנים יש סיכוי טוב שכולנו נהייה עם דיסקים גם בכביש.
תמונות: שרון שחר (חי), גיאחה (דומם)
מאת: גיאחה
לחצו פה למעבר ללוח בייקפאנל!