בתהליך האבולוציוני של השנים האחרונות קרה משהו לרוכבי האופניים, בגלל תוכנות הניווט החדשות, הקלטות המסלולים הנפוצות ו…הסינגלים המתורבתים של קק”ל. אין כבר רכיבות אקספלורציה, כבר לא חוקרים את היער, לא שוכרים אופנוען ולא רוכבים עם מסור חשמלי.
רוכבי האופניים עברו תהליך ביות מושלם: רוכבים מתחילים רכיבה ויודעים בדיוק מתי ואיך הם יצאו ממנה. רוב הרוכבים שמגיעים לבן שמן היום רוכבים את סינגל הרצל ובקנדה את השחור. הכל הפך ליותר שבלוני, בתוך המסגרת. לדוגמא רק היום רכבתי את סינגל הזורע ולא נכנסתי למעיין אמי והמפלים של נחל השופט, למה? כי הסינגל גורם לך להשתבלל בתוך היער ולוותר על נקודות העניין שפעם הם אלו שכיוונו את הרכיבה.
שלא תבינו אותי לא נכון אני ממש ממש בסדר עם העניין הזה ומקבל אותו בהבנה, אלא שלפני שבוע פגשתי רוכב שסיים לרכוב לפי הקלטת ״מבצע יואב 2014″ (לכתבה: מבצע יואב השלישי). הרכיבה אז התחילה בסינגל שהיה בנוי בחציו, והרוכב הנ״ל ניצמד למסלול אחד לאחד כשהוא מתעלם מכך שמאז הסינגל הפך לשלם, ויש ליער עוד הרבה מה להציע!
אז נפל לי האסימון שגם מסלול שרבים מאיתנו הגדירו כמושלם צריך תיקונים ויכול ליהנות מעדכון גרסה. זה לא שגרסת 2014 הוגדרה על ידנו כארוחה פגת תוקף, אבל אם כבר אנחנו מציעים ארוחה לרוכבים אז בואו נאכיל אותם לפחות בארוחה חמה ישר מהתנור. ואם כבר שינוי גרסה אז צריך אותה זמינה כאן ועכשיו. על הקבצים התיישב אדי רייזין שחתך וחיבר, הידבק ופרסם, מרגע ההחלטה ועד לשש בבוקר בית קמה לא עברו יותר משלושה ימים.
ידענו שנאבד הרבה לקוחות בגלל תחרות של הליגה למקומות עבודה על אותו יום. ידענו שזמן מדבר עכשיו ואחרים כבר התחייבו לגבים ולמים במדבר, אבל לא הייתה ברירה, נוצר חלון הזדמנויות בו החלמוניות פרחו, הבת שלי סגרה שבת והסינגלים קיבלו את ההידוק המיוחד של אחרי הגשמים.
עדכון הגרסה בארבעה ממדים
בקטגורית הרכיבות של 100 קילומטרים מבצע יואב נחשב לבין הקלים לוגיסטית ובין הבטוחים לרכיבה, ללא כבישים ראשיים ועם שתי חציות בלבד של כבישים צדדיים: האחד כביש להב-דביר והשני רוחמה-דורות.
בארבעה דברים בסיסיים השתדרג מבצע יואב המעודכן: הכיוון, מיקום הזינוק, אחוז הסינגלים וביקור באתרי עניין.
הכיוון השתנה לנגד כיוון השעון, זה אומר רכיבה בסינגלים עם הכיוון המתוכנן והזורם שלהם, כלומר פחות מלחמה על השביל מול הבאים ממול ובתמורה יותר עקיפות של רוכבי השבת.
מיקום הזינוק שונה לתחנת הדלק בית קמה. לא רק שמדובר בפחות קילומטראז’ למי שמגיע מצפון, מדובר בשינוי המגמה והתאמתה למקובל – כלומר עיקר העליות ב-25 הקילומטרים הראשונים. אגב, על פי הגרף האידיאל הוא להתחיל בדורות ( ק”מ 77). נו, אולי בשנה הבאה…
באר תילה הפכה לצומת המרכזית ביער, רכיבה של כל סינגל להב במלואו הועדפה על ביקור בקבר אריק שרון וכתוצאה מכך אחוז הסינגלים עלה לכמעט 40 אחוזים!
הוספנו ביקור בעוד שני אתרים שיש ליער להב להציע, חירבת אבו כייף, כנסיה קדומה ולצידה בימים אלו פריחת החלמוניות במיקום הכי צפוני בנגב, וכקונטרה דתית – חורבת רימון, בית כנסת עתיק שמשלב תצפיות אל יער סנסנה, טנא וגזרת דרום הר חברון.
נקודות המים חורצות את המסלול באופן מושלם ומאפשרות רכיבה ללא תיק: מרכז ג’ו אלון בקילומטר ה-25, פז נחל שקמה בקילומטר ה-50 וקיבוץ דורות בקילומטר ה-77. מי שרצה לחסוך את הביקור בתחנת הדלק, יכול היה להטמין מים בשמורת פורה. אנחנו ניסינו אבל ויתרנו אחרי שנתקלנו בצעירים נוטפי וודקה תרים אחר מסיבת טבע בשמורה. אחר כך רכבנו בליווי סאונד וריחות של העשב המתוק למרגלות הגשר התורכי…
כביש 40 מפצל את המבצע לשני לגים שווים באורכם, כך שליסודיים הייתי מציע את האופציה של דו-יומי עם צימר באזור, יום אחד הלופ המזרחי וביום שני את הלופ מערבי.
כאן אני חייב להתוודות: עד היום מעולם לא רכבתי את מבצע יואב, מחוסר זמן סגרתי דאז עם אילן קורץ את ההקלטות ובניית המסלול בדיוק במתכונת הזו, בסוף שבוע אחד.
על ספונטניות ורכיבה:
אחרי הפרסום התברר שישנו אירוע מקביל של “רוכבים עם נביעות” בסינגל רוחמה. רן גנור המארגן הזמין אותנו בזרועות פתוחות לפידינג זון ברוחמה. הגענו, טעמנו, שתינו והתרעננו ובכל זאת בקשה להמשך אם אפשר אז עדיף סודה, כי מים בטעמים ממש עושים בחילה /-:
תגובות הרוכבים עם לוחית המשתתף של ״נביעות״ מתחת לכידון נעו בין קריאות “כל הכבוד” ל”איך התפלחתם לאירוע בלי לשלם?”… לעומתם מוביל קבוצת רכיבה אחר שתכננן רכיבה באזור נתן לי להרגיש קצת לא רצוי כשהלין על “האירוע בהפתעה”, בגלל החשש שלו להידרס על ידי מאתיים רוכבי מבצע יואב…
כבר בהתחלה חוויתי קשיים בהפצת הבשורה. את דף האירוע פתחתי בפייסבוק ב-private. פייסבוק לא סלחן בעניין הזה ובלתי אפשרי להמיר אירוע בחזרה ל-public, אז לא ידענו בדיוק כמה הולכים להתייצב בשש בבוקר, אבל למי איכפת, לא נוח בשש? תבואו בשבע. לא נוח בשישי? תבואו בשבת. מה שכן בוודאות הגיעו הרבה יותר רוכבים ממה שנרשמו בפייסבוק (זה בד”כ הפוך): חבר מביא חבר או שנים או עשרה.
לא בנינו על זינוק, הצטברו אנשים והתחילו להתגלגל. משש עד שבע בבוקר יצאו קבוצות של רוכבים. שלא כמו אירועי אפיק אחרים בארץ, מה שאפיין את הרוכבים היה ההטרוגניות המוחלטת מעולמות הרכיבה השונים מהם הם הגיעו. לא נרשם רוב לחולצות קומונה, אפיק ישראל או BikeWay, היה גיוון נרחב שנתן אווירה מחתרתית ומשוחררת משהו. זה הזכיר לי מעולם אחר את תקליט הקונספט “רישומי פחם” שהוציא עצמאית בסתר מאיר אריאל – תקליט שכדי להשיג אותו היית צריך לנסוע לחנות תקליטים ספציפית מאוד וללחוש סיסמא… היה ברור שתיסע, מי שנסע קיבל סוכריה ומי שעדיין לא הרגיש בחסר. בקיצור לא כל אירוע חייב להתנהל לפי הספר ולא כל תקליט חייב חברת תקליטים.
היטיב לתאר זאת עידו – רוכב על אופני 26 אינץ׳ שהגיע למטרת החוייה, רכב את כל המסלול ותיאר את השוני בינו לבין יתר הרוכבים “הקשר היחיד בינינו זה שכולנו רוכבים על אופניים. זה כמו להשוות תלמיד בבית ספר יסודי למסי, שניהם משחקים כדורגל. בקיצור אין קשר…”
הספונטניות הייתה מצוינת בעיקר לנימי ולאמנון ישראלי. נימי, פאנליסט ומשתתף קבוע הבריז בשנה שעברה עקב הולדת הבת, הגיע עם אופני הגראבל שלו אחרי שקיבל אישור שהמסלול מפרגן מהגראבליסט המקומי אילן קורץ.
אמנון מצידו נקלע לסופ”ש משפחתי בקיבוץ בדרום, חיפש בדיוק רכיבה באזור ולבסוף שרף כמעט מאה קילומטרים במעט מעל ארבע שעות. כאנקדוטה אומר שאת רכיבת המאה הראשונה שלו עשה אמנון במבצע יואב הקודם ומאז חצה את הקווים מתחום האול מאונטיין וצבר עוד כמה מאות של מיני קרוסים שונים.
- ייצג את סצינת הבייקפאקינג בכבוד אלדד פז מקיבוץ דליה
יום שישי הגיע
לרכיבה של מאה קילומטרים יש את הדינמיקה שלה, הרבה לבד, לפעמים עם בן זוג ואפילו יצא לי כמעט שלושים קילומטרים לרכוב בקבוצה מאוזנת של עשרה רוכבים.
לא כולם הגיעו לקו הגמר. אוכפים ומוטות כיסא נשברו, בעל האוכף השבור ויתר על אופציית הנזירה (להמשיך עם מוט בלבד) וחתך חזרה בעמידה. בעל המוט השבור, ניר גלבנד רוכב אופניים וותיק שעשה אורי זוהר (כיפה על הראש וזה) הפעיל חבר טלפוני שהקפיץ הרכיב ותיקן והמשיך עד הסוף.
כשמובילים רוכבים או כשמשחררים מסלול לציבור התחושה היא כמו של די.ג’יי. במסיבת אסיד: כולם נמצאים בטריפ ויש לך הזכות לכוון את התחושות של הרוכבים. על כל מטר שהם רוכבים אתה מדמיין מה עובר על כל אחד ואחד מהם, במיוחד לכאלו שלהם זו פעם ראשונה, בין אם הם על סינגלספיד או על גראבל, 26 או 29 אינץ׳.
ניהול רכיבה אישית
באופן אישי לא ניהלתי את הרכיבה נכון, יצאתי דביל אנרגטית, התייחסתי אליה כאל המגרש הביתי שלי, לקחתי איתי תפוח ובננה, אחרי 30 קילומטרים גיליתי שהתפוח היה רקוב ואחרי ארבעים הבננה כבר הפכה לדבש. בפז שקמה מילאתי בקבוק אחד של מים, וכדי לשמור קצב עם חבורת ילדי פוטין, ולאד ואיגור מ”הרוסים הקשוחים”, המשכתי איתם הלאה.
בסך הכל שתיתי ליטר וחצי למאה קילומטרים. הפידינג זון של “רוכבים עם נביעות” ברוחמה הגיע מאוחר מדי בשבילי ומשם ועד לאוטו הייתי עסוק בהישרדות מיותרת. כשנשקלתי לאחר הרכיבה מסתבר שירדתי 3.5 קילוגרם! לא מומלץ לנסות בבית…. אבל עזבו אותכם מביקורות, גם אני סופסוף עשיתי מבצע יואב (-:
אגב גם ה recovery שלי היה מחורבן. כשחצי שעה אחרי המבצע במקום לשתות בירה עם כולם, הייתי עסוק בלהוציא ספינקסים מוועד הורים. בעניין זה גם אפשר למצוא נחמה קטנה כי בכל זאת המראה המגולח שלהם מזכיר במשהו רוכבי כביש….
כתב: עזרא שהרבני
צילום: אילן ביגן, עזרא שהרבני (שניהם בין מרוקו לאתיופיה בפגישה מרגשת ביציאה מיער להב)
- ולסיום אפשר בלי תמונה קשוחה של הגרוס על אופני הגראבל