כנראה שגם בגיהינום יש ימים משעממים בהם הכל הולך “כרגיל” ואז הרוכב הכי טוב מנצח. מהדורת 2017 של פריז רובה, הגיהינום של הצפון, הייתה אחת הפחות דרמטיות שאני זוכר – אולי משום שכולם היו עסוקים שם בהשרדות. כששקע האבק התברר שזה היה הרובא הכי מהיר בהיסטוריה – 45.2 קמש על 260ק”מ. שמש אביבית הציפה את אבני הפאבה של צפון צרפת והמוני אוהדים הציפו כרגיל את המסלולים. טום בונן ביום הפרישה שלו היה הסיפור הגדול לפני הפתיחה של המירוץ אבל על המסלול היה זה דווקא גרג ואן אברמט.
כתב: יניב שור
תמונות: ASO
מנצח פריז רובה – גרג ואן אברמט מלך האביב
היה שונה מעט מבשנים קודמות אבל המבנה נותר דומה. למירוץ פריז רובה פרופיל כמעט שטוח והרוכבים מתחרים על פני 260 קילומטרים של גיהינום ובתוכו 29 מקטעי פאבה. בימים גשומים המסלול מלא בבוץ ובימים היבשים הרוכבים אוכלים הרבה אבק. בכל מקרה זה לא מהמירוצים המהנים בעונה ויש לא מעט רוכבים שמעדיפים להימנע מהמירוץ הזה, שטומן בחובו גם סיכוי לנפילות, פציעות וחיסול ממוקד של העונה.
יש כמאה קילומטרים לפני שנכנסים לקטע הפאבה הראשון, ואחריו בהפרשים קטנים יותר עוד 28 קטעי פאבה באורך כולל של 55 קילומטרים. קטע הפאבה הידוע ביותר – יער ארנברג – שולב השנה כ-95 קילומטרים לסיום, מעט רחוק יותר מהסיום לעומת שנים קודמות (כ-80 קילומטרים), מה שהפך אותו למעט פחות מכריע. קארפור דל ארב, כ-15 קילומטרים לסיום אמור להיות הקטע המכריע ביותר ולהפריד סופית את המועמדים לניצחון משאר הפלטון.
פריז רובה – מהלך המירוץ
לאחר שבשנה שעברה הבריחה שיחקה תפקיד משמעותי בהתפתחות המירוץ, השנה הפלטון היה עצבני מאוד מהרגע הראשון ופשוט לא נתן לבריחה ללכת. 30-40 שניות במקסימום, וגם זה אחרי שבדקו שאין בבריחה רוכבים “מסוכנים” או כאלו שמייצגים את אחת הקבוצות הגדולות.
האקשן מתחיל כ-100 קילומטרים לסיום, כשהפלטון מריח את יער ארנברג, וכבר אפשר לראות חלק מהמועמדים בקדמת הדבוקה ואת תחילת עבודה של קוויקסטפ עבור בונן ושל טרק עבור ג’ון דגנקולב. מי שסובל מצרות בשלב הזה הוא דווקא מי שינצח בסוף – גרג ואן אברמט – בהתחלה נשאר מעט מאחור עם כמה מחברי קבוצתו ואחר כך סובל מפנצ’ר ונאלץ לרדוף אחרי הפלטון דקות ארוכות. למעשה, ביער ארנברג היה ואן אברמט חצי דקה מאחורי הפלטון – מצב לא טוב עבור מתחרה כמוהו.
מהלכים טקטיים בקטנה
בקדמת המירוץ בורחים יספר סטויבן ודניאל אוס – רוכבים חזקים שאולי יום אחד עוד ינצחו את פריז רובה אבל לא השנה. התפקיד שלהם הוא בעיקר לשחרר את קבוצותיהם (Trek של סטויבן ו-BMC של אוס) מהלחץ לסגור בריחות של אחרים – עכשיו מי שצריכים לעבוד יותר הם קוויקסטפ ופטר סאגן. למרות התרגיל הטקטי הנכון, ההשפעה של הצמד הזה על המירוץ לא משמעותית, וגם הם לא מקבלים יותר מ-40 שניות.
ללא דרמות גדולות, נפילות או התקפות משמעותיות, המירוץ התנהל אל תוך 50 הקילומטרים האחרונים בקצב גבוה מאוד. קטעי הפאבה ופיצולים קטנים בתוך הפלטון גורמים בכל פעם לרוכבים אחרים לעבוד יותר כדי לסגור אותם. פטר סאגן, שוב ללא עזרה קבוצתית, נאלץ לעבוד לא מעט. נראה שהוא מגיב לכל תנועה בפלטון ומעורב בכל מהלך בחלק הקידמי – אולי חושש ממהלך מכריע שיצא בלעדיו. סגאן גם יוזם שתי התקפות משמעותיות בעצמו, אבל באחת סובל מבעיה באופנים ובשנייה פשוט לא מצליח לברוח לדבוקה. ההשקעה של סאגן נראית מוגזמת אבל לעולם לא נדע אם באמת היו לו את הרגלים. 30 קילומטרים לסיום הוא נאלץ לעצור עם עוד בעיה מכנית ומאבד את הסיכוי לחזור לראש המירוץ.
גרג ואן אברמט מנצל את אחד הפיצולים וקבוצה קטנה שכוללת אותו ואת שטיבר פותחת פתאום פער של כמה שניות. הפער לא נסגר מיד והופך תוך כמה דקות לבריחה שתכריע את המירוץ. כך ללא מהלך דרמטי ולמרות פתיחת מירוץ קשה מבחינתו מכין לעצמו ואן אברמט נצחון היסטורי במרוץ פריז רובה.
טום בונן במירוץ הפרישה
טום בונן הגיע למירוץ לא רק כמועמד לניצחון אלא גם עם רצון לפרוש עם הראש למעלה – זה היה יום המירוץ האחרון שלו בקריירה מפוארת של 15 שנה עם ארבעה ניצחונות בפריז-רובה. בונן היה ממוקם מצוין ברוב שלבי המירוץ והתרכז בלשמור על סאגן. זדנק שטיבר היה אתו לאורך כל היום ואפשר לקוויקסטפ גמישות טקטית שבסופו של דבר הסתיימה דווקא במקום שני של שטיבר – ככה זה באופנים.
התקלה של סאגן, באופן עקיף, קצת תקעה את בונן מאחור כי הדבוקה הרודפת אחרי ואן אברמט ושטיבר איבדה כוח משמעותי ונאלצה פתאום לעבוד ללא אלוף העולם. למרות שבשלבים מסוימים הפער ירד לפחות מ-30 שניות, בונן לא היה יכול לרדוף בצורה משמעותית אחרי שטיבר בן קבוצתו. בשורה תחתונה, בונן לא ניצח אבל נתן מרוץ מצוין. נתגעגע.
הסיום בוולודרום של רובה
הקבוצה המובילה עם חמישה רוכבים הגיעה לוולודרום בפער גדול יחסית ונכנסה למשחק ספרינט שסופו היה קצת ידוע מראש – אף אחד לא ספרינטר ברמה של גרג ואן אברמט במצבים האלו. זדנק שטיבר נכנס לספרינט מוקדם ולרגע היה נראה שהוא מצליח לפתוח פער מספיק גדול. אבל ואן אברמט, מנוסה וקר רוח סגר את הפער בתזמון מושלם וניצח בקלות. סבסטיאן לנגוולד הגיע שלישי והראה של-Cannondale יש עוד אופציות על הפאבה חוץ מספ ואנמרק שנפצע בשבוע שעבר. כחצי דקה אחריהם הדבוקה של בונן – אבל הוא לא ניסה לשפר מיקום בעשירייה הראשונה, כנראה הראש שלו כבר היה במקום אחר.
למנצח גרג ואן אברמט BMC יש עונה מדהימה
הוא עמד על הפודיום בשבעה מרוצים חד יומיים השנה, מהם ארבעה מקומות ראשונים! בטור של פלנדריה הוא הגיע שני, כנראה שללא הנפילה של סאגן הוא היה עושה דאבל. בפריז רובה הוא מגיע ראשון ונמצא בשליטה מלאה בחלק האחרון של המירוץ למרות שנאלץ לעבוד כמאה קילומטרים לסיום. הוא לא רק הכי חזק, הוא מנוסה ונמצא במקום הנכון עבורו בכל שלב. בזמן שכולם עושים השוואות בין קאנצ’לרה לסאגן, מי שבאמת מזכיר את הימים הגדולים של קאנצ’לרה הוא דווקא גרג ואן אברמט עם שילוב של עליונות וחכמת מירוץ.
עכשיו הכל מוכן לארדנים – ללא פאבה ועם מסלולים בעלי אופי שונה נראה דרמות מסוג אחר, פרצופים חדשים ורוכבים עם סט יכולות שמתאים יותר לגבעות הארדניות. יהיה אש!
כתב: יניב שור
תמונות: ASO
> מנוי חינם על BIKEPANEL מחכה לכם פה – למידע נוסף