עוד עונת מרוצי אופניים ישראלית הסתיימה. בזמן שהרוכבים לוקחים מספר שבועות מנוחה בטרם יתחילו בהכנות הקדחתניות לעונת 2015 שנמצאת כבר ממש מעבר לפינה, בואו נביט יחד אל כמה מהרגעים המשמעותיים של 2014. קבלו שתי כתבות ברצף המחולקות לסיכום החיובי (היום) והסיכום הביקורתי (מחר).
רגע השיא – טור ערד
הארוע המשמעותי ביותר בעונת המרוצים בישראל. שלושה ימים של חווית מרוצי אופניים ברמה הגבוהה ביותר. הנה כמה מהסיבות להצלחת הטור השנה:
- סגל רוכבים מעולה – כולל רוכבי על במונחים מקומיים בדמותם של ארטם טופצ’ניוק ושני הכוכבים של נבחרת רוסיה לנוער – ניקולאי צ’רקסוב וסטפן קוריאנוב (על פי מרוץ אליפות העולם לנוער בפונפראדה, כנראה רוכב הנוער החזק בעולם היום) ומיטב הכוחות המקומיים.
- מסלול משובח ומגוון הכולל את מעלה ירוחם, מעלה עקרבים, העליה לערד (עליות אמיתיות!), קריטריום ונג”ש קבוצות
- המרוץ התפתח לפי התסריט האופטימאלי והוכרע בסיום השלב האחרון בדו קרב בין המובילים בעליה לערד – ללקק את האצבעות
- שדה עמוק ושוויוני עם קבוצות בגודל שווה – זה מפתיע אבל זה המרוץ היחיד השנה שהתנהל באופן הזה.
- ארגון ורוח חדשה של איגוד האופניים שיחד עם המארגנים הרימו ארוע למופת בכל קנה מידה
- מעניין יהיה לראות את הטור של 2015 שחובר עם גרנד פונדו ים המלח
חוזה מקצועני לעידו זילברשטיין
עונת 2013 היתה שנת שיא של רוכבי כביש ישראלים בקבוצות מקצועיות בחו”ל. עם חזרתם ופרישתם של רן מרגליות, ניב ליבנר, אנטון מיכאלוב, דניאלה לוי, רותם גפינוביץ’ ואחרים לא נותרה ישראל ללא רוכב בקבוצה מקצוענית בחו”ל.
עידו זילברשטיין זכה להיות זה שינסה למלא את החסר עם חתימה בקבוצהה יפנית UKYO, מהדרג העולמי השלישי. עידו הספיק להתחרות בוואלטה פורטוגל לפני שנפצע ונאלץ לפרוש וכיום מתחרה ביפן במסגרת הקבוצה לפני שישוב לישראל ויתכונן לעונה הבאה.
פעילות נבחרות הכביש וההרים – עובדים ומחכים לפריצה…
בתחילת השנה מונו מאמנים חדשים לנבחרות הכביש וההרים. אין ספק שיש כאן דרך חדשה שהשאלה הגדולה היא כמה זמן תוכל הדרך הזו להמשך בתנאי התקציב הנוכחיים.
בנבחרת הכביש, אילן אולמן הביא הרבה רוח חדשה, ובדרכו הצבעונית גם שיווק את הפעילות וייצר את רעש חיובי סביב פעילות הנבחרת. לא בטוח שיש צורך בדיווח מכל אימון כפי שהיה בתחילת העונה אולם אין ספק שהדיווחים, המספרים, השקיפות והאימונים המתוקשרים יצרו עניין בנבחרת וזה חשוב.
אביעד יזרעאל, מאמן נבחרת ההרים, עשה בשקט מהלכים דומים. עושה רושם שבדרכו השקטה הצליח לגבש את הרוכבים המובילים סביב מטרות הנבחרת ובשורה התחתונה הביא את ישראל לדרוג המוצלח של סוף עונת 2014. גם כאן חייבים להמשיך את המשימה לתוך 2015. בנבחרת ההרים עושה רושם שבפעם הראשונה יש תוכנית אמיתית ונסיון ממוקד להגיע עם רוכב קרוס קאנטרי ישראלי לריו 2016.
תמונה: שלומי חיימי ורותם ישי באליפות ישראל 2014
על מנת שישראל תוכל לשלוח רוכב לריו, שלושת הרוכבים הבכירים שלנו (הדרוג הנבחרתי הוא צרוף הנקודות של 3 הרוכבים עם מספר הנקודות הגבוה ביותר כל מדינה) יצטרכו לאסוף נקודות UCI שיעמידו את ישראל בין 23 המדינות הראשונות בעולם בסיום 2015.
נכון לסיום 2014 ישראל מוקמה במקום ה 19. שלומי חיימי הוא עדיין ספק הנקודות המוביל (477) אך אחרי 2013 המצוינת 2014 היתה פחות מוצלחת ושלומי הביא פחות נקודות מכפי שקיוו מנהלי הנבחרת ושלומי בעצמו. שלומי מדורג 53 בסיום העונה ויזנק לעונת 2015 כשמטרתו לחזור ל 40 הראשונים בעולם ולאסוף יותר נקודות חשובות שישפרו את הסיכויים האולימפיים של ישראל ושל חיימי עצמו.
רותם ישי חזר להתחרות כחלק מהקמפיין האולימפי, הביא נקודות חשובות באליפות העולם ובאפיק ישראל ומדורג 128 בעולם, דרוג נמוך מיכולתו הנובע ממיעוט תחרויות.
גיא ניב הביא 194 נקודות וטיפס מהמקום ה 380 למקום ה 155 בעולם. זה יותר מכפי שתוכנן ועזר מאד למאמץ. יחד עם חברו לקבוצה עומר שובי, שמבחינת רמה נמצא עם השלישיה הראשונה, יש נבחרת הרים איכותית שאפשר לקוות שתשלים את הקמפיין האולימפי בהצלחה.
תמונה: גיא ניב ועומר שובי באפיק ישראל
נבחרת הנשים ממוקמת כרגע במקום ה 25 בעולם וגם שם, מספר רוכבות צעירות בעיקר מורן תל פז (91 בעולם), מגאן בלצר (101) ורותם גפינוביץ’ המשתפרת (105) התייצבו באזור 100 הרוכבות המובילות וימשיכו את מאמץ ההתקדמות ב 2015.
תמונה: מורן תל פז בדרך לתואר אלופת ישראל בקרוס קאנטרי
תמונה: הדרוג האולימפי בסוף השנה – לשמור על המקום ה 19 יהיה לא קל
הנה דבריו של ירדן גזית, המנהל המקצועי באיגוד:
“ניתן לראות שעמדנו במרבית היעדים שהגדרנו והתקדמנו ביחס ל-2013 ברוב המדדים. באופני הרים גברים יש לנו שני רוכבי עילית בטופ 50 באליפות העולם ומבחינת הקריטריון הבינלאומי למשחקים האולימפיים בריו, לאחר עליות ומורדות במהלך העונה אנחנו נמצאים כעת פחות או יותר איפה שתכננו להיות. המאבק על מקום ב-23 המדינות הראשונות צמוד אבל אנחנו עם סיכויים לא רעים להשיג את המטרה ולהעמיד רוכב אופניים ישראלי על קו הזינוק באולימפיאדה לראשונה מאז שהנרי אוחיון וז’ק בן דוד ייצגו את ישראל במרוץ הכביש במשחקי רומא 1960”.
“בנשים יש לנו מספר רוכבות צעירות שעשו התקדמות יפה ונכנסו לאזור המקום ה-100 בדירוג העולמי. נכון לעכשיו בהיעדר רוכבת עילית ברמה בינלאומית טובה ועם תקציב מוגבל זה כנראה לא יספיק כדי להגיע לריו אבל יש פוטנציאל טוב למחזור האולימפי הבא שיסתיים בטוקיו 2020. יש גם דור צעיר בנוער שהראה יכולות טובות, שהתבטאו בין השאר בכך שגיא לשם סיים את אליפות אירופה בשנתו הראשונה בנוער בחצי העליון (מקום 33)”.
“בכביש המצב הוא הפוך, הנשים קרובות יותר לטופ העולמי מאשר הגברים ולראשונה יש לנו שתי רוכבות עילית ברמה בינלאומית, שאחת מהן תייצג אותנו בכבוד במשחקי אירופה הראשונים שיתקיימו בבאקו ב-2015. הדגש בגברים בתכנית הרב-שנתית ל-2016 הוא פחות על תוצאות באליפות עולם או אולימפיאדה אלא על פיתוח לטווח ארוך והבאה של הרוכבים הצעירים לרמה שבה יוכלו לצבור ניקוד בתחרויות UCI, לשים את ישראל על המפה באופני כביש ולהצטרף לקבוצות מקצועניות. אני חושב שהעונה התקדמנו בכיוון הזה עם רוכבי ה-U23 והנוער – עידו זילברשטיין הצטרף לקבוצה מקצוענית, רועי גולדשטיין זכה בעזרת שאר רוכבי הנבחרת בחולצת הרוכב האגרסיבי בטור UCI בברלין, איתמר אינהורן עמד על הפודיום בקטע בטור UCI בפולין – אם כי במרוצים הגדולים לא הגענו לתוצאות בולטות ויש עוד הרבה עבודה לשנתיים הקרובות”.
אילן אולמן – מאמן נבחרת ישראל באופני כביש:
“נקודת הפתיחה היתה שבשנים האחרונות מספר רוכבים/ות ישראלים/ות רכבו בקבוצות מקצועניות. רוכבי נוער הגיעו לרמה בה הם מסיימים ומדורגים באליפות העולם באופן עקבי. חלקם אף הגיע להישגים (30 ראשונים). הכישרון הדרוש בכדי להתמודד בזירה הבינלאומית ישנו. מאידך, בקטגוריית U23 הרוכבים לא סיימו את אליפות העולם בשנת 2013, ואף רוכב ישראלי לא צבר נקודות UCI במרוץ שאינו אליפות ישראל, מה שמשאיר את ישראל מחוץ למפת ענף הכביש. מכיוון שמעולם (בדור הנוכחי לפחות) לא הועמדה לרשות הרוכבים פעילות נבחרת רציפה הכוללת מספר ימי מרוץ גבוה, שנה אחר שנה הרוכבים מגיעים למעמדים הכי גבוהים ללא הכנה ראויה מבחינת ימי מרוץ ברגליים, וכתוצאה מכך בנחיתות של אלמנטים כגון מהירות, ניסיון, זמני הסתגלות, הפרשי טמפרטורה ועוד נושאים שהופכים להיות תירוצים ומקבעים תחושה של חוסר כישרון לאומי, חוסר תכלית ובסופו של דבר תסכול ופרישה מוקדמת.”
“באין כוכבי צפון ואין לאן להתפתח באופן ברור, אין אלופים, כשאין אלופים אין אלפים וכשאין אלפים הענף דל וקטן מספרית וקשה להציב יעדים. כך נוצר מצב של קושי אדיר לקיים תוכניות וכל רוכב הופך יקר ערך, התחרותיות פוחתת והגישה הכללית פחות מקצועית וטובה.” האתגר המקצועי העומד בפני האיגוד הוא הקמת מבנה וקבוצה שתתחרה בחו”ל באופן קבוע, תצליח בשלב הראשוני להסתגל, בשלב השני להותיר חותם על האירועים בהם היא לוקחת חלק, ובסופו של תהליך להשיג תוצאות בינלאומיות שימקדו את תשומת הלב ברוכבים ישראלים, יאפשרו להם להתפתח לרכיבה מקצוענית מחד ומצד שני יתנו אופק מקצועי, ערכי ותכליתי לילדים צעירים שיתחילו דרכם בענף וירצו להדמות ולהיות ממש כמו הרוכבים שמימשו את עצמם,ייצגו בכבוד את הנבחרת, המדינה והמעמדים אליהם יתייצבו. ענף אופני הכביש הוא סצנה מצולמת ומסוקרת המכילה עשרות מרוצים מצולמים, עם כוכבי על בינלאומיים רבים חוצי גבולות וגיבורי תרבות המוכרים בקרב כלל מדינות העולם. ברגע שיותר מרוכב ישראלי אחד או שניים יחדרו לדבוקה המקצוענית ובאופן עקבי בזכות הביצועים , המודל המבוקש יוכח כמוצלח.”
תמונה: נבחרת ישראל עד 23 בהצגת הרוכבים – Nations Cup ZLM Tour
“אני חושב שבקריאה שנייה ושלישית אפשר לראות שהוצאנו לפועל כמעט את כל הדברים אותם תכננו. אמרנו ששנת 2014 תהיה שנת הסתגלות לכמות מרוצים, בשנת 2016 רצינו לעשות פודיומים סה”כ עמדנו ברוב היעידים…” (לינק לתוכנית הנבחרות כאן – ד.א). מוסיף אולמן – “אני חושב שחשוב לתת את הדעת שלא פחדנו להצהיר ובסך הכל הדברים נעשו היטב. צריך לזכור שבינואר כשיצאה החוברת עוד לא היו אימוני נבחרת, לא היה בית, והכל היה על סמך חיזוי והערכות. מקצועית באופן יבש, החברה שלנו מסוגלים לטפס 5.3 וואט לקילו 4 פעמים מתוך 8\9 עליות באליפות עולם. עידו זילברשטיין מטפס על 5.6 כך שבשבילם הם רוכבים בכל עלייה על הסף קצת מעל קצת מתחת והוא לא. הם אמורים שנה הבאה להיות היכן שעידו היה השנה. אההה מליון שקל לשנה מזומן יעשה את קפיצת המדרגה באופן בטוח…”.
נתונים ועובדות
הרים:
- יעד האיגוד הראשוני היה 650 נקודות UCI ובפועל הושגו 677. הדרוג (לא האולימפי) המצופה היה 28 ו בפועל סיימה ישראל 24.
- היעד באליפות העולם היה 40% (50% ב 2013) ראשונים ובפועל סיים שלומי 43% (46 מ 106 מזנקים). היעד לרוכב עד 23 שנה ראשונה היה 75% ובפועל סיים גיא ניב 71% באליפות אירופה ו 74% באליפות העולם (47 מ 66, 73 מ 98 בהתאמה).
- אצל הנשים דרוג המדינה השנתי 30 לעומת 33 ב 2013. מגאן בלצר עמדה ביעד הסיום של אליפות אירופה עד 23 (21 מ 31 באליפות אירופה68% לעומת יעד של 70 %).
- אפשר להתווכח על גובה הדרישות אך הן הוצבו בתחילת השנה ובשקיפות. נראה כי לא היו רחוקות מן התוצאות בפועל וניכרת תנועה קדימה בכל כמעט המדדים.
כביש:
- שלושה רוכבים שונים סיימו מרוץ Nation Cup (רמת גביע עולמי עד 23) – בן אינהורן (טור פלאנדרס, עידו זילברשטיין (קוט פיקארד) ואביב יחזקאל (ZLM Tour).
- הנבחרת לא רכבה מרוצי UCI למעט מרוצי ה Nations Cup והיעד של 35 ראשונים לא הושג.
- במרוצי העילית בצרפת ובטור ברלין היעד כן הושג (40 ראשונים בצרפת, עשיריה ראשונה בטור ברלין).
- כמות המרוצים השנתית של הרוכבים עלתה משמעותית יחסית לשנים קודמות (עשרות ימי מרוץ לעומת כ 20 לפני כן).
- בנוער היה יעד של 15 ימי מרוץ UCI בפועל היו 12. מבחינת הישגים – מקום 2 ו 7 לאיתמר אינהורן (רוכב הנוער הבולט השנה) בשלבים בטור פולין ומקום 6 כללי (לעומת מקום 18 ב 2013).
- באליפות העולם היתה אכזבה ואף רוכב נוער לא סיים.
- בנשים – פז בש ושני בלוך מסיימות 30-40 בג’ירו טוסקנה, שני מסיימת 19 ו 23 בשני מרוצי UCI חד יומיים.
- פז מסיימת 59 את אליפות העולם אחרי שלא סיימה את המרוץ ב 2013. גם בכביש יש התקדמות אך במרוצים המשמעותיים, בעיקר אצל הבנים יש עדיין דרך ארוכה עד שנראה רוכבים ישראלים בקדמת מרוץ UCI.
כבוד למאסטרס!
המקום בו עלתה הרמה בצורה משמעותית השנה היתה מרוצי המאסטרס. גם בפרו וגם בקטגוריות הגילאים ראינו עליה במספרים ובתחרותיות. רוכבי עילית ירדו לפרו ורוכבי פרו ירדו לקטגוריות המאסטרס והרמה הפכה קשה להרבה מהרוכבים הפחות חזקים. כפי שציין נני מעוז (אלוף ישראל במאסטרס פרו נגד השעון): ” זה במספרים, כל שנה יותר וואטים בכדי לשרוד את אותם מרוצים”. הבעיה היא שנני הוא אחד מאלו שמייצר את ה “יותר וואטים” האלו שיותר רוכבים צריכים להחזיק…
מגמה מבורכת וטובה שתימשך לתוך 2015.
אופניים בערוצי הספורט הישראלים
עם הטור דה פראנס והטור הבריטי בערוץ הספורט ואליפות העולם בספורט 1 ו 2, 2014 היתה השנה שאופניים קנו מקום טוב יותר בערוצים המקומיים. עדיין לא במקום של הפורמולה 1 אבל התקדמות.
כמה מסקנות ותהיות:
אין ספק שנעשתה עבודה רבה ויש התקדמות. במרוצים הקטנים והבינוניים באירופה ראינו נוכחות ופודיומים ישראלים, ויותר מפעם אחת. זה חשוב, כי לנהל מרוץ ולנצח זו מיומנות שצריך לתרגל ולעבוד עליה. ומרוצים קטנים זה מקום מצוין ללמוד זאת.
לעומת זאת במרוצים הגדולים כדוגמת ה Nations Cup וטור מוזל (ואפילו בטור ערד – שם לא נשארו ישראלים בתמונת ה GC כבר אחרי השלב הראשון) רוכבי האנדר 23 עדיין לא היוו גורם ועסקו בעיקר בהשרדות. כפי שציין באזניי אחד מותיקי הענף, עולה השאלה האם מדובר כאן בהעדר יכולת או בתהליך? האם יותר ימי מרוצים ואימונים יעשו את העבודה או שאולי זה מקסימום הפוטנציאל של רוכבי הנבחרת. בהנחה שב 2015 תבוצע תוכנית מקבילה לזו של השנה, יהיה מרתק לעקוב אחרי ההתקדמות והמשך הדרך של פעילות הכביש.
שאלת השנה – מה עשה סטפאן קוריאנוב בשונה מהרוכבים הישראלים על מנת להגיע כל כך חזק לאליפות העולם בפונפראדה אחרי שבינואר הפסיד לאיתמר אינהורן ועומר גולדשטיין במרוץ בית גוברין?
עוד ציון חיובי קטן אבל חשוב: דפי הפייסבוק של האיגוד והנבחרות
ב 2014 נעשתה קפיצת מדרגה בהפצת המידע מהמרוצים והתחרויות. לאיגוד ולנבחרות ההרים והכביש דפי נבחרת בפייסבוק וחשבונות טוויטר פעילים שמדווחים בשוטף על פעילות הנבחרות. חידוש מרענן וחיובי בנוף המידע המקומי. אין יותר קושי לדעת מה קורה. מי שרוצה לדעת ומתעניין יכול בקלות רבה למצוא את המידע. שאפו.