בואו נתחיל מהשורה התחתונה – העובדה שישראל שולחת שני רוכבים לאולימפיאדה – רוכב קרוס קאנטרי ורוכבת כביש, היא הישג מרשים וחשוב לכל מי שענף האופניים הישראלי התחרותי יקר לליבו. בכתבה זו בנושא הכביש ננסה לנתח את משמעויות הדבר.
כמו בקרוס קאנטרי (לכתבה הראשונה מהשתיים) גם כאן השאיפה היתה להביא רוכב למרוץ הכביש האולימפי. זיהו ספורטאים וניסו לבנות סביבם תוכנית. ב 2015 היה נסיון, שלא צלח, לשלוח את דימה גרבובסקי למספר מרוצים בחול על מנת שישיג את הניקוד הדרוש. מעט לאחר הנסיון עם דימה, זיהו באיגוד האופניים את הפוטנציאל להביא רוכבת לאולימפיאדה. כך החל המסע לריו כאשר פז בש היתה המועמדת של האיגוד בתחילה, ולאחר מכן, באירועים מתוקשרים הייטב, הוחלפה על ידי שני בלוך.
מאת: דני אסקרוב
קמפיין הכביש של הנשים – ניהול
המסמך של ניב ליבנר הורחב ונבנתה נבחרת בנות. בראשיתו, נבנה הקמפיין סביב פז בש, אך כמו במקרה של אופני ההרים (וכפי שכתבנו בעבר), כשספורטאים מזהים קמפיין ופוטנציאל, הם חוזרים. כך היה עם שני בלוך, שחזרה לרכוב על מנת לנסות את מזלה.
על פי ירון דור, קמפיין הנשים היה ממוקד וזול בהרבה מזה של הקרוס קאנטרי. ירון דור: ״זה היה קמפיין שונה, הרבה יותר קצר וממוקד, רק 6 חודשים, וזול בהרבה – כ 350,000 ש״ח״. שיתוף הפעולה של איגוד האופניים עם אתנה במיוחד בקיום טור ערד ובכלל, היה מצוין.
על הדרך אורגנו בישראל 3 מרוצי UCI, בהחלטה אסטרטגית שעוררה ביקורת, הוזמנו אך ורק מתחרות איתן יכלו הישראליות להתמודד ולנצח.
ישראל לא שונה ממדינות רבות אחרות באסטרטגיה הנ״ל. מי שמותח ביקורת על ועדת הקבלה לערד, טוב יעשה אם ישאל את עצמו מה היה עושה בעצמו אם זו היתה זו דרכו היחידה להגדיל את התקציב של הארגון אותו הוא מנהל ולשלם משכורות לעובדיו. לטעמי קשה להבין את הביקורת של עמיר פלג בידיעות אחרונות, כאשר הצד של מקבלי ההחלטה לא מובא לידיעת הקוראים כחלק מהביקורת על הרכב היריבות.
על הדרמה של טור ערד כבר כתבנו כאן – נבחרת ישראל נשים בדרך לריו – דרמה במעלה עקרבים. בעקבות הטור, שני הפכה להיות מובילת הקמפיין האולימפי.
אחרי ערד היתה עוד החלטה ניהולית מצוינת בבחירת הטור של פינלנד כמרוץ בו ניתן יהיה להביא ניקוד. באמצעות שני בלוך וחבורת הבנות המאד מגובשת שנבנתה במהלך הקמפיין, הושג הניקוד והיעד של רוכבת כביש בריו. בראבו!
תמונת מצב – כביש
ההצלחה של קמפיין הנשים להביא רוכבת לריו אמורה להביא משאבים נוספים לענף האופניים. מה עושים איתם? האם צריך להשקיע ב XCO או בנבחרות הכביש, גם בגברים? כדי לענות על זה צריך להביט רגע על התמונה הרחבה של ענף הכביש הישראלי ולהעריך את מצבו.
למעשה, במקביל לבניית נבחרת הנשים (ישות פעילה ומוצלחת שסיימה לא מזמן טור בגרמניה), ולא הרבה זמן אחרי שהוקפאה פעילות נבחרות הגברים (בעיקר גברים עד 23 ונוער בנים), החל פרויקט הסייקלינג אקדמי של רון בראון, רן מרגליות והשותף החדש – סילבאן אדאמס. אחרי כשנה וחצי, ניתן לומר שהפרויקט הזה נותן לכל הרוכבים הישראלים שרצו לרכוב באופן מקצועני, מה שהמאמנים, איגוד האופניים והפלוטון הישראליים לא יכולים לתת – חיים של מקצוענים, מרוצים ארוכים וקשים, טורים מרובי שלבים, טיסות וחברי קבוצה ללמוד מהם ולהיות איתם.
בניגוד לענף הקרוס קאנטרי, אצל רוכבי הכביש דוקא כן רואים מגמה של שיפור עקבי לאורך השנה האחרונה. מי שמחזיק מעמד משתפר. מי שלא מחזיק את החיים הקשים של רוכבי אופניים – פורש או עוזב. כך נפרדנו מעידו זילברשטיין ויואב בר אך ראינו את הזינוק ביכולת של גיא גבאי ב 2015 ואת רועי ועומר גולדשטיין מקבלים הזדמנות שניה וראשונה.
יש לומר זאת בכנות – כל הרוכבים הישראלים משמשים בעיקר כפועלים של הרוכבים הזרים והטובים יותר של הקבוצה. בעיקר גיום בואבין ומייקל ראים. אבל פתאום רואים ניצוצות – אביב מגרד 47 קמ״ש באליפות ישראל נגד השעון, רואים טופ 20 במרוצים קשים במזרח אירופה (גיא גבאי ורועי גולדשטיין) ועושים נגד שעון קבוצתי ישראלי יוצא דופן בטור עד 23 באיטליה – ההתקדמות ניכרת ועקבית. כל מרוץ נוסף של 200 ק״מ, כל שעה בראש הדבוקה, עוד עליה ועוד ספרינט בתום 200 ק״מ של מרוץ והמנועים ימשיכו לגדול ואולי, מי שיחזיק את החיים האלו שנתיים או שלוש, פתאום יגלה שהוא יכול גם לנצח.
לאור ההשפעה המבורכת הזו על השפיץ של הפרו הישראלי בכביש, צריכה לעלות שוב השאלה התקציבית והאסטרטגית: האם צריך לחשב מחדש מסלול בנוגע לנבחרת ישראל כביש גברים? האם לא ראוי להקימה מחדש ולהשקיע בה?
אז מה עושים אחרי ריו?
אז איגוד האופניים הצליח לעמוד בשני היעדים המרכזיים שלו בשנתיים האחרונות. מה עושים עכשיו עם ההצלחה? איך ירגישו הרוכבים (כולל רוכבי המאסטרס) את השינוי? ומה עם נבחרת ישראל באופני כביש גברים?
ירון דור וירדן גזית: ״בטווח הקצר, ננסה לשפר את מצבנו הכלכלי ולהמנע מהתקופות הקשות שליוו אותנו בשנתיים האחרונות בהן לא היה כסף, לא היו משכורות, וכל ההתנהלות השוטפת היתה של ארגון קשה יום. הטוטו, עבור ענף אולימפי, משדרג משמעותית את התקציב וכך גם הצפי להשאר בין הענפים המועדפים של ועדת לובצקי. בקרוב תתקבל ההחלטה של לובצקי 2. ההישגים של האיגוד בקמפיין האחרון שמים אותנו במקום טוב לקראת הדיונים האלו. השקיעו בנו ופרענו את השטרות מהר וטב מהצפוי, זה יאפשר לנו להגיע מעמדה נוחה לדיונים״.
״ברמה הפרקטית, בטווח הקצר״, מוסיף גזית – ״2017 תהיה כנראה דומה ל 2016. בלי הרבה שינויים. נבחרת הנשים שהביאה את ההצלחה, תוכל להנות ולהתפתח בזכות הקמפיין המוצלח. בארץ, נמשיך לקיים עונה מסודרת, עם מעט או בלי ביטולים בכלל, כמו שהיה ב 2016״.
טוקיו? ״עדיין רחוק״, מוסיף גזית ״אך בתהליך של ריו, גילינו כמה רוכבות שיכולות להוביל את הקמפיין הבא ונראה איך זה יתפתח. יש כוונה לפתח גם את תחום ה BMX וגם רכיבה במסלול. בנית הוולודרום נמצאת במרכז הפעילות שלנו ונקווה שיפתרו הבעיות המנהליות והבניה תתחיל״.
איך האיגוד יכול לתרום מקצועית?
נכון להיום התרומה של האיגוד בעיקר ארגונית ופחות מקצועית. איך בונים את הדור הבא?
דנו כבר בעבר בעובדה שהאחריות על בנית הדור הבא נמצאת אצל הקבוצות והמאמנים. אבל בהנתן המציאות הישראלית (בכביש ובקרוס קאנטרי) של מיעוט מתחרים, רמה נמוכה ומיעוט מרוצים מקומיים, התרומה של האיגוד יכולה לבוא לידי ביטוי דרך פעילות נבחרות וקבוצות כביש עד 23.
ירדן מסביר – ״העובדה שרוכבים צעירים כמו גיא לשם, גיא ניב ורוכבים נוספים מבלים עם שלומי ורותם במרוצים ובמחנות אימונים, לבטח מוסיפה להם רבות. גם בענף הכביש, אחרי שהאקדמי ״לקחו״ (במובן המאד חיובי) מישראל את הרוכבים המובילים, איגוד האופניים יכול לתרום בכך שיבנה מערכת תומכת לרוכבי הנוער והאנדר שנשארו בחוץ. כך רוכבי הנוער של TACC, CCC, IGP או 500 וואט יוכלו לרכוב יחד ולאתגר אחד את השני בהעדר רוכבים חזקים בקבוצתם ודבוקות גדולות במרוצים״.
דוגמא מצוינת לפרויקט כזה היא נבחרת הנשים. עומר שפירא גדלה להיות רוכבת טובה יותר בתוך התהליך שהביא את שני לריו. רותם גפינוביץ׳ עשתה את השנה הטובה ביותר שלה עם מרוצים מצוינים בבלגיה ואירופה השנה. אלו תוצרים של סביבה מחייבת ומענינת של רכיבת נשים וצריך לנסות לייצר תהליכים כאלו גם בקרוס קאנטרי וגם אצל רוכבי הכביש הגברים.
מסקנות
אין באמת תחרות בין ענף הכביש לענף הקרוס קאנטרי. מספיק להביט בכמויות המשתתפים (מרשימות המשתתפים במרוצים):
- אליפות ישראל מרוץ כביש – 41 קאדטים, אליפות ישראל הרים – 27 קאדטים
- אליפות ישראל כביש – 27 נוער, אליפות ישראל הרים – 13 נוער
- אליפות ישראל כביש – 8 רוכבים מתחת 23, אליפות ישראל הרים 5 – רוכבים מתחת 23
- אליפות ישראל כביש – 13 נשים עלית, אליפות ישראל הרים – 5 נשים עלית.
זה נצחון בנוק אאוט. מזמן. בעיקר בעולם וגם בישראל, לטובת תחום הכביש התחרותי שנהנה מבסיס רחב בהרבה מתחום ה XCO התחרותי.
לא בהכרח חייבים לבחור בין קמפיין כביש וקרוס קאנטרי. אולי אפשר יהיה גם וגם. אבל אם ענף הקרוס קאנטרי סובל מהעדר שיפור ומחוסר יציבות קיצוני, ענף הכביש מראה סימנים מאד מעודדים של מגמה חיובית, וזה נמשך לאורך זמן!
יש רוכבי נוער – כמו סער הרשלר (500 וואט) וגיא ווינברג (TACC) שאינם רחוקים מהרוכבים המובילים בישראל (שגיב, יחזקאל ועומר גולדשטיין הם רוכבי עד 23), ניצחו תחרויות בישראל השנה והשיגו פודיומים בבלגיה.
המסקנה היא ברורה – איגוד האופניים צריך להבין שאם חפץ חיים הוא, יש לנצל את ההזדמנות שיש סייקלינג אקדמי ולוח מרוצים עשיר ואיכותי לרוכבים ישראלים צעירים (סביב גיל 23) ולבנות נבחרת גברים ישראלית ראויה ופעילה, כמו נבחרת הנשים, המבוססת על הרבה ק״מ מקצועניים ברגליים, שיכולה להרים את הענף עד מרוץ הכביש של הגברים בטוקיו וגם אם לא, תוכל לייצר זהות, הזדהות לאומית וקהל עוקבים שמקצועות אופניים יחידניים ואיזוטריים כמו XCO או BMX, עם רוכב אחד או שניים, טובים ככל שיהיו, לעולם לא יוכלו לייצר.
אז בהצלחה לשלומי חיימי ושני בלוך בריו. לא להבהל מהכותרות ביום שאחרי, כשהעיתונות לא ממש תבין מה משמעות התוצאה, ואף אחד לא יזכור מה זה ספורט האופניים כשתגמר האולימפיאדה ויחזור הכדורגל.
לישראלים של האקדמי – מחצית עונה שניה מוצלחת וטובה יותר מקודמתה בדרך לאליפות העולם נגד השעון קבוצות בקטאר.
למי שנח – פגרה נעימה.
ולקברניטים? יש הרבה עבודה והרבה החלטות קשות במחתרת.
מאת: דני אסקרוב