בואו נתחיל מהשורה התחתונה – העובדה שישראל שולחת שני רוכבים לאולימפיאדה – רוכב קרוס קאנטרי ורוכבת כביש, היא הישג מרשים וחשוב לכל מי שענף האופניים הישראלי התחרותי יקר לליבו. בכתבה זו ננסה לנתח את משמעויות הדבר.
המלצה: בכדי לקבל פרספקטיבה מלאה לכתבה הזו שווה להעיף מבט בשלוש כתבות על המסע לאולימפיאדה בריו מהשנה האחרונה – קופהקבאנה פינת סמי עופר, סיכום שנת 2015 ו סיקור טור ערד נשים 2016. הכתבות נותנות תמונת מבט רחבה על המטרות ועל מה שקרה לאיגוד האופניים ולענף התחרותי בדרך לריו.
מאת: דני אסקרוב
אולימפיאדה – למה זה חשוב לענף?
כחצי שנה אחרי כניסתה של ההנהלה החדשה של איגוד האופניים, איפושהוא בסוף 2013, תחילת 2014, כתב ירדן גזית תוכנית מקצועית מקיפה שיחד עם מאמני הנבחרות הנבחרים – אביעד יזרעאל (קרוס קאנטרי) ואילן אולמן (כביש) היתה אמורה להצעיד את האיגוד וענף הרכיבה קדימה. התוכנית כללה פעילות נבחרתית, בית באירופה ותשתית שתוכל לקדם רוכבים ישראלים מצטיינים כלפי מעלה.
בינואר 2015 כתב ניב ליבנר עבודת גמר במסגרת קורס המאמנים אותו עשה באיגוד האופניים. המסמך מתאר בפירוט מדוע כדאי, מה דרוש ואיך אפשר, שיגיע רוכב או רוכבת ישראלית למשחקים האולימפיים בריו ומה תהיה התרומה של ההגעה לריו. מתוך העבודה: ״השתתפות באולימפיאדה תשדרג את האופן שבו איגוד האופניים האירופאי והעולמי תופסים אותנו (ישראל – ד.א) ומתייחסים אלינו, ותשים אותנו על מפת מירוצי האופניים העולמית. בשיתוף מסע יחסי ציבור משלים, תוכל ההשתתפות להביא לחשיפה תקשורתית ארצית רחבה ומשמעותית. השתתפות באולימפיאדה, היא צעד נוסף בשבירת תקרת הזכוכית עבור דורות הרוכבים הבאים.
מבחינה פיננסית:
חלוקת כספים בטוטו – השתתפות באולימפיאדה תכפיל פי 1.5 את ההכנסות מהטוטו (מכפיל אולימפי). במצב האיגוד כיום, מדובר בשדרוג התקציב מ 600,000 ל 900,000 ש”ח לשנה. תקציבי הכנות אולימפיות, שכרגע האיגוד מקבל לפנים משורת הדין, אך לא מובטחת המשכת התמיכה בשווי 300,000 ש”ח לשנה. שמירה על מעמד של ענף מועדף תקציב – 1.6 מליון ש”ח בשנה, ותמיכה בפרוייקטים שונים, כמו פרחי ספורט ואתנה.״
יחד ובמקביל לקמפיין האולימפי הצליח איגוד האופניים, בעיקר הודות לצמיחה יפה בכמות העוסקים ברכיבה כספורט פנאי, להכנס לרשימה המבטיחה של ענפי הספורט המועדפים בועדת לובצקי. ירדן גזית מוסיף – ״הבחירה כענף מועדף עזרה לאיגוד האופניים להרים טיפה את הראש, מנעה ביטולי מרוצים בשנים האחרונות ועזרה לאיגוד בתהליך השיקום של מצבו הכלכלי״.
מימין: ירדן גזית וירון דור מאיגוד האופניים
קמפיין הקרוס קאנטרי (XCO) לאולימפיאדה – ניהול
כל מי שמנהל מערכת עסקית יודע שהשגת היעדים העסקיים של הקבוצה אותה אתה מוביל תמיד מלווה בשאלה הקשה – מה לא לעשות. מנהלים טובים מנהלים נכון את חלוקת המשאבים, שלעולם יהיו מוגבלים (ולבטח בענף ספורט ישראלי מסדר גודל קטן), וידעו להחליט במה משקיעים ובמה לא. זאת הנקודה בה הניהול פוגש את הספורט.
אם המטרה היא הגעה לאולימפיאדה, אז המשימה היא למצוא ספורטאים שיוכלו להגיע לריו ולבנות עבורם את המעטפת שתביא אותם לשם. אני מעריך כי כל מי שהיה מנהל את איגוד האופניים היה מקבל החלטה דומה בעיקר משום שזו הדרך הריאלית היחידה להגדיל את עוגת המשאבים של הענף. כאן נכנס לתמונה שלומי חיימי – שלומי של סוף 2013 מדורג באזור 40 הרוכבים הטובים בעולם. זהו פוטנציאל אולימפי מובהק. איגוד האופניים מחליט, בהחלטה נכונה, לבנות קמפיין עבור שלומי.
ההחלטה להשקיע ברוכב יחיד שיחד עם נבחרת יוכל להגיע לריו ולשפר את מעמד האיגוד בספורט הישראלי, הגיעה במידה רבה על חשבון פעילות נבחרות הכביש שהחלה ב 2014. הפעילות של נבחרות הגברים – נוער ועד 23, שב 2014 התחרו במרוצים כמו ה Nations Cup ומרוצי נוער באיטליה, למעשה הופסקה לטובת הפוקוס והמשאבים שדרש ענף ה XCO. זה היה מחיר משמעותי שנכון היה לשלם אותו.
איך עובדת שיטת הניקוד לאולימפיאדה?
שיטת הניקוד של ה UCI לקביעת ההשתתפות באולימפיאדה מעוותת. זה לא אשמת ישראל ולא ישראל קבעה את הכללים. בקצרה – צריך נקודות UCI שיאספו ע״י נבחרת של 3 רוכבים. מדינות שידורגו ממקום 23 ומעלה ישלחו רוכב אחד לריו. זה לא ממש משנה נגד מי אתה מתחרה ומה רמת התחרות. פשוט.
המסקנה – אם ישראל תארגן מספיק מרוצי UCI ברמה של C1, C2 , C3 ושלומי יתחרה רק נגד שלומי וינצח את שלומי, יאספו מספיק נקודות על מנת להגיע לאולימפיאדה.
אמרו ועשו – בדקו כמה נקודות צריך, חישבו את כמות התחרויות שצריך לארגן על מנת לעמוד ביעד והוציאו לפועל.
הנה המספרים הרשמיים של הקמפיין. ניתן לראות ש 67% מהניקוד של הנבחרת נאסף במרוצים שנערכו בישראל. בדרך כלל עם מעט רוכבים וכמעט ללא רוכבים מחו״ל. אבל כאמור, זה לא משנה – נקודה היא נקודה.
ירדן גזית מספר: ״הערכנו שנצטרך מקום 23 וכמות נקודות מסוימת. בסופו של דבר, 25 מדינות ישלחו רוכבים לריו וישראל סיימה את הקמפיין במקום ה 22, עם יותר נקודות מכפי שתוכנן בתחילת הדרך״.
קמפיין מוצלח:
בראש ובראשונה – היעד הושג ורוכב ישראלי יזנק למרוץ הקרוס קאנטרי בריו. מעבר לכך – למעשה כל המטרות הושגו ואף מעבר ליעדן המקורי:
- הושג יותר מהניקוד הדרוש
- נבנתה נבחרת שעבדה בשיתוף פעולה מושלם.
- רותם ישי חזר להתחרות
- הרוכבים קיבלו מעטפת תומכת – מאמנים, תקציבים למרוצי הקרוס קאנטרי הרחוקים בעולם (אוסטרליה, דרום אפריקה, ארה״ב), מחנות אימון בגובה (ליביניו) – פחות או יותר הכי טוב שאפשר היה לעשות.
- הסגל הלאומי צבר הרבה נסיון וידע לשימוש עתידי. זה רווח נקי לענף האופניים
- יש הרבה קרדיט ויחסים מצוינים עם מקבלי ההחלטות בספורט הישראלי
ירון דור, מנכ״ל איגוד האופניים, מספר שקמפיין הקרוס קאנטרי נמשך שנתיים, ומחירו היה כ 1,450,000 ש״ח. זה לא הרבה עבור שנתיים של קמפיין אולימפי, אבל זה הרבה כסף עבור איגוד האופניים והיה לזה מחיר.
מי ששילם את המחיר היה ענף הכביש:
- פעילות נבחרות הגברים כביש, שהחלה ב 2014, הופסקה. למעט אליפויות עולם, לא נשלחו רוכבים לטורי נוער ואנדר 23 או למרוצי ה Nations Cup המצוינים בהם נכחו רוכבי הכביש ב 2014
- הבית באירופה הוקפא
חשוב להבהיר. הדברים לא נאמרים כטענה. זה לא פשוט. לנהל את המשאבים, הרוכבים והתקציבים לאורך כל התקופה. מגיע כאן הרבה קרדיט לעושים במלאכה. ספורטאים ומנהלים כאחד. היכולת להשאר בפוקוס ולפעול לטובת המטרה לאורך זמן היא קריטית. הפוקוס היה להביא רוכב לאולימפיאדה. שלומי חיימי היה הסיכוי הטוב ביותר. היה מחיר ונכון היה לשלם אותו. ההשקעה נעשתה והיעד הושג. שאפו.
לא הרבה ענפי ספורט בישראל מצליחים להוציא תוכנית פעולה מסודרת שכזו לאורך זמן באיכות ביצוע כזאת.
XCO – תמונת מצב ספורטיבית
אם ברמה הניהולית רואים דרך ומגמה עקבית של שיפור, בענף בו נעשתה ההשקעה המרכזית, ענף הקרוס קאנטרי, אי אפשר לומר שההשקעה הניבה פירות מקצועיים.
למרות הכסף הרב יחסית שהושקע, רוכבי ההרים של הנבחרת למעט רותם ישי – שלומי חיימי, גיא ניב וגיא זסלר לא מצליחים לייצר קו רציף של שיפור ועליה בהישגים.
קיימות שתי תופעות בולטות מקצועית אצל כולם (כאמור למעט ישי שהיה מאד עקבי):
- העדר מגמה של שיפור
- תנודות גדולות מאד בתוצאות בין ימים טובים ולא טובים
נקח לדוגמא את חיימי רוכב הקרוס קאנטרי המוביל והנציג בריו. שלומי השיג השנה את התוצאות הבאות במרוצי גביע העולם ואליפות העולם:
- אוסטרליה – מקום 37, זמן מהמנצח: 6:06+ דקות.
- גרמניה – 82, לא סיים מרחק מלא
- צרפת – מקום 65, זמן אחרי המנצח: 11:54+
- אליפות העולם – 40, זמן מהמנצח: 7:11+
בקיצור – הופעות מרשימות לצד ימים חלשים וחוסר מגמה. זה דומה מאד ל 2015 ו 2014 ולמעשה לאורך כל הקמפיין כך נראו התוצאות. 2015 היתה די חלשה ולמעט נצחון מרשים בתחרות HC. שלומי לא פרץ את תקרת הזכוכית של עצמו כמעט בכלל ולא הצליח להתחרות בקביעות בקרבת ה 40 הראשונים. כמובן שביקשנו את תגובתו של שלומי אך הוא בחר שלא לענות.
אביעד יזרעאל מספר שכמאמן הנבחרת אין לו אחריות על שלומי והרוכבים האחרים מבחינה מקצועית. לא נתוני הספק ולא מספרים אחרים. שלומי מתאמן על פי תוכנית משל עצמו.
נושא נוסף הוא הציוד: התברר לנו שלשלומי לא היו אופני 29 אינץ׳ בשנה האחרונה (מה שכנראה הציב אותו בעמדת נחיתות מול יריביו במירוצים הגדולים בעולם). לשמחתנו באליפות העולם קיבל שלומי אופניים חדשים והתוצאה היתה חיובית מאד. גם בלוח התוצאות וגם על פי פוסט בפייסבוק שפרסם שלומי בעצמו. עם האופניים האלו ירכוב שלומי בריו. נקווה שבהצלחה גדולה.
אז איך בונים הצלחה מקצועית?
או נשאל אחרת – מה קונים ב 100 אלף ש״ח? אם העלות של מומחה מקצועי ושל מחנה אימון בגובה שווים, איפה כדאי לשים את המשאבים המוגבלים?
מה עדיף: מחנה אימון בליביניו (למספר רוכבים) או יעוץ של מאמן מקצועי מהרמה העולמית, שינסה לפתור את בעית חוסר המגמה והתנודתיות הגבוהה בביצועים?
אני לא יודע אם יש תשובה חד משמעית. הפעם בחרו במחנה אימון. באיגוד מודעים להעדר השיפור המקצועי ומנסים לחפש דרכים לשיפור. עזרה מבחוץ נמצאת על הפרק. מה שכן ברור הוא שההצלחה להגיע לריו היא קודם כל ניהולית – קיום הרבה מרוצים בישראל, נבחרת, השקעה בתחרויות בחו״ל ומעטפת תומכת לספורטאים המובילים.
מקצועית, ההשקעה לא הועילה בשנתיים האחרונות, אולי הידע ישא פרי בעתיד.
עתיד ענף הקרוס קאנטרי בישראל לא נראה מזהיר:
- פרישה צפויה של רותם ישי
- חוסר היציבות של שלומי חיימי
- אין באופק רוכבי נוער ואנדר חזקים שקרובים לשלומי או רותם (שלומי היה 7 באליפות העולם לנוער, אין היום רוכב שקרוב לכך)
- מספר המתחרים בתחרויות ההרים הולך ויורד וכך גם העניין בענף
אז למרות ההשקעה המסיבית וההצלחה האולימפית, עומדת בפני איגוד האופניים שאלה משמעותית האם להמשיך להשקיע ולתעדף את ענף הקרוס קאנטרי? תמונת המצב הנ״ל מעידה לדעתי שיש מקום לשקול את הדברים מחדש.
בחלקו השני של המאמר נסקור את קמפיין הכביש של הנשים ואת המצב התחרותי בשני התחומים – קרוס קאנטרי וכביש.
מאת: דני אסקרוב