דני אסקרובההגדרה המילונית לסטארט-אפ היא – חברה המוקמת מאפס לצורך פיתוח מוצר או שירות חדשני. מלבד ההגדרה היבשה יש בסטארט-אפ שני מרכיבים משמעותיים נוספים – גיוס ההון והדרך שעוברים האנשים המעורבים במיזם – ההחלטות הניהוליות, רכישת הנסיון, תחלופת האנשים, ההתמודדות עם אילוצי המשאבים, הכשלונות, ההצלחות ועוד. אפשר להתכונן ולקבל עצה אבל בסופו של דבר אין דרך קיצור. מנהלים בתהליך שכזה (אם אין להם נסיון ממיזם שכזה בעבר) חייבים לגדול עם ותוך כדי התהליך עצמו.
האקדמי הוא סטארט-אפ לכל דבר למעט העובדה שמדובר בקבוצת ספורט ולא בחברה המפתחת מוצר. יש באקדמי יזמות ופריצת דרך, מנהלים שרוכשים נסיון תוך כדי תנועה, רוכבים וכח אדם שנבחר והוחלף בנקודות שונות בדרך כי חלקו לא התאים למערכת. מעל לכל יש כאן מאמץ מתמשך לגיוס הון נוסף על מנת לייצר רמת משאבים גבוהה יותר שתאפשר לקבוצה להשתמש ביותר כלים על מנת להתקדם.
הפרויקט של רון בראון ורן מרגליות הוא אחד המענינים שיש היום בישראל ולטעמי לא רק בספורט. הוא גם ללא ספק הדבר החשוב ביותר שקורה בענף האופניים המקומי. זה פרויקט מורכב מכל כך הרבה רבדים שהייתי חייב להפגש עם מרגליות על מנת לסכם את השנה הראשונה של האקדמי, להבין ממה הפרויקט מורכב ולאן הוא מנסה להוביל אותו.
מאת: דני אסקרוב
צילומים: סייקלינג אקדמי
התחלות קשות
את הרוכבים של 2015 גייסה האקדמי על סמך ראיונות אישיים והמלצות. 12 רוכבים גויסו לסגל הקבוצה ובהם 5 ישראלים. לא כולם סיימו את העונה. רן מסביר: ״בדיעבד זו היתה טעות לגייס רוכבים רק על סמך ראיונות והמלצות ולא על סמך מבחנים מלאים. אנחנו מתקנים את זה בימים אלו כשהגיוס לעונת 2016 יהיה על סמך מחנה אימונים שהקבוצה תערוך באיטליה לכ 20 רוכבים מתוך למעלה מ 600 רוכבים שהגישו מועמדות לרכוב בקבוצה. ב 2015 חסרו לקבוצה מאד רופא ומאמנים, בעיקר לרוכבים הישראלים שהגיעו עקב כך פחות מוכנים למרוצים. זה חלק מהדברים שהקבוצה היתה צריכה לספק אך לא יצאו אל הפועל. למשל לא יכולנו להרשות לעצמנו רופא עקב הצורך לשלם על כל הציוד של שימנו. לא מדדנו את הביצועים של הרוכבים ואין לנו דרך מדויקת לומר האם, גיא גבאי לדוגמא, רכב טוב יותר בקולורדו בהשוואה לאורים בתחילת השנה. אלה לקחים שאנו מפיקים לקראת שנה הבאה. השנה רופא ילווה את הקבוצה משלב המבחנים – דר׳ רוברטו קורסטי (לשעבר הרופא של קנונדייל ליקוויגז – ד.א), והכוונה היא לגייס 12 רוכבים סה״כ, מ 10 לאומים שונים, על סמך מבדקים פיזיולוגיים שיערכו במחנה האימונים בגרדה, איטליה. כמובן שנשתמש גם בתוצאות של מרוצי UCI בהם התחרו הרוכבים ומופיעים ב פרו סייקלינג סטאטס המצוין״.
האקדמי הציגה עוד בארוע ההשקה בתחילת השנה לוח מרוצים שנתי. היו שם מרוצים יוקרתיים באיטליה שלבסוף לא יצאו אל הפועל – ״עשינו התאמות של תקציב ולוח מרוצים עקב אילוצים שונים: תקציב, הזמנה למרוצים, או עקב הצורך להיות בשני מרוצים בו זמנית״. בסיס הקבוצה נקבע בסלובקיה והיא התחרתה בעיקר במרוצי ה UCI של מרכז/מזרח אירופה – פולין, צ׳כיה, סלובקיה, קרואטיה ועוד.
״השנה המרכז הלוגיסטי של הקבוצה עובר לאיטליה, ב 2016 נתחרה במרוץ אחד בכל רגע נתון. אנחנו רוצים לבנות קבוצה עם סגל מאוזן יותר של ספרינטרים (שיכולים לייצר יותר נצחונות), רוכבי חד יומי חזקים, מטפסים ודומסטיקים (רוכבים שעובדים עבור הקבוצה – ד.א). אני לא רואה את הקבוצה כקבוצת הזנק שתפקידה לייצר לרוכבים פלטפורמת מעבר לרמה הבאה, השאיפה היא לגייס רוכבים טובים שישארו עם הקבוצה את הדרך שהקבוצה רוצה לעשות. השוק האמריקאי הוא מטרה ברורה והקבוצה תשאף להופיע גם בטור של קליפורניה וגם בטור של קולורדו (שהחליף בעלים – ד.א)״.
לוח תוצאות
ברמה המקצועית השנה של האקדמי היתה מוצלחת מאד. הקבוצה השיגה כבר בשנתה הראשונה ובמקרה אחד מול מצלמות הטלוויזיה, שלושה נצחונות מרשימים – שניים של דניאל טורק, בטור אזרבייג׳אן (אחרי בריחה מרשימה) ובטור ברלין. ואחד של ברטוש וורצהול בפולין.
דניאל טורק היה ללא ספק הגיוס המוצלח ביותר של בראון ומרגליות. חזק ויציב. רוכב ברמה אחת מעל שאר רוכבי הקבוצה והרוכב הבולט שלה ברוב מרוצי השנה. רן מספר שהיה קרוב לחתום בקבוצת פרו טור אך הקבוצה בחרה לבסוף רוכב אחר. טוב עשו האקדמי שהודיעו כבר עתה כי טורק ימשיך להוביל את הקבוצה גם ב 2016. החלטה נכונה שגם מעבירה את המסר הנכון לרוכבים שעוד יגיעו.
במרוצי סוף העונה בקולורדו וקזחסטאן היה ברור כי רוכבי הקבוצה (אך לא רק הם) מתקשים להיות גורם במרוצים מהרמה הגבוהה ביותר. כך הוכח גם במרוץ האחרון של העונה בקזחסטאן (שוב – טורק יוצא דופן). יש עדיין דרך ארוכה לעשות בטרם תוכל האקדמי להראות יכולתה כש BMC, אסטנה וקבוצות מהדרג הראשון נמצאות בסביבה.
לאן ממשיכים מכאן?
מה עכשיו? לאן ממשיכים מהמקום בו אנו נמצאים עכשיו?
רן לא מהסס, מעלה את הרף ומפרט – ״התוכנית היא להגיע תוך 4 שנים להתחרות בטור דה פראנס. ב 2016 נהיה עדיין קבוצת קונטיננטל. ב 2017 פרו קונטיננטל. ב 2018 – נרכוב גרנד טור כפרו קונטיננטל וב 2019 אני רוצה שנרכוב את הטור דה פראנס״.
היקף הפעילות של קבוצת קונטי כמו האקדמי הוא כמליון דולר בשנה. התקציב של קבוצת פרו קונטי נע בין 3-7 מליון דולר לעונה. ב World Tour (נקרא גם פרו טור, הרמה הבכירה, קבוצות הרוכבות במרוצים החשובים ביותר וכמובן בטור דה פראנס – ד.א) מדובר על סדרי גודל של למעלה מ 10 מליון דולר.
איך עושים את הקפיצה הזו?
רן מפרט – ״ברור לי שרק אם נגיע לרמה הגבוהה נוכל לעשות משהו עם משמעות אז לשם אנחנו מכוונים. נקודת המפנה היתה בחלק האחרון של העונה בטור קולורדו ובאליפות העולם בווירג׳יניה. שם הראנו את הערך שלנו כקבוצה ישראלית, בעיקר בשוק האמריקאי. מארגני הטור בקולורדו התרשמו מאד מכמות הצופים שהאקדמי משכה למרוץ, היו דגלי ישראל ונוכחות של עידוד לקבוצה בצידי הדרך וזה היה מאד מרשים. כל הנוכחות הזו היתה בנוסף לתשומת הלב התקשורתית שהקבוצה משכה בעיתונות המקומית. ברור לי לגמרי שזכות הקיום של הקבוצה הוא רק כקבוצה ישראלית. נולדו הרבה אפשרויות של גיוס שותפים נוספים לפרויקט (מלבד רון בראון – ד.א) ואני מאד מקווה שיהיו חדשות טובות מבחינת גיוס הכספים בקרוב״.
במישור המקצועי אנחנו מנסים להרחיב את היחסים שיש לנו בבלגיה עם עם בניית קבוצת עד 23 שבה תהיה מסגרת לרוכבים להתפתח אל הקבוצה הבוגרת. אני יודע שאסור שאני אנהל את הפעילות הזו אבל זה משהו שאנחנו צריכים לספק לרוכבים ממדינות שאין בהם מספיק תחרויות ותחרות על מנת לבנות עתודה״.
קבוצה ישראלית! רוכבים ישראלים? סגל וחסויות
5 רוכבים ישראלים החלו את העונה עם האקדמי. גיא שגיב הצטרף ביולי. רק 2 סיימו אותה באופן מלא (יואב בר וגיא גבאי). זהו לא מאזן מוצלח במיוחד.
רן מספר על רועי גולדשטיין – ״המקרה של רועי הוא מצער והוא נבע מזה שבתחילת הדרך הייתי צריך לקבוע את הקווים האדומים בקבוצה ואני מודה שיש לי חלק בזה שרועי, שהוא אחד הטובים כאן, לא המשיך עם הקבוצה. זה חלק משכר הלימוד של פרויקט כזה. כל הצדדים רוכשים נסיון״.
בן אינהורן לא הצליח להפגין את היכולת הנדרשת ולמעשה סיים את דרכו בקבוצה אחרי אליפות ישראל.
עידו זילברשטיין רכב מצוין את טור סאן לואיס, והיה בשיאו באפריל ובמאי אבל אחר כך הרגיש שהוא רוצה הפסקה על מנת לנסות דברים חדשים. עידו מספר – ״ניסיתי שנה שעברה ביפן והשנה עם האקדמי. רכיבה מקצוענית זה לא חיים קלים ובסופו של דבר נכון לעכשיו אני לא רוצה לקחת על עצמי את המחויבות של רכיבה מקצוענית. אולי זה ישתנה בעוד מספר שבועות או חודשים אבל אחרי כמה שנים בהם האופניים היו כל חיי, אני רוצה לנסות דברים חדשים״.
יואב בר, רכב שנה טובה ויציבה וסיים את העונה במלואה בטור קולורדו. גם יואב בחר שלא להמשיך בקבוצה ל 2016 – ״כבר באמצע השנה היו ספקות לגבי שנה נוספת. משלמדתי את ענף האופניים העולמי מבפנים ומקרוב, ולמרות האהבה הגדולה שלי לספורט, לא ראיתי בזה מקור פרנסה, כבר אחרי קולורדו חזרתי ללימודים. אמשיך לרכוב אך ללא המחויבות של מקצוענות״. יואב הוא הישראלי היחידי שסיים את הטור הקשה של קולורדו. זה לא במקרה – ״כבר מתחילת הדרך בספרד הבנתי שאין לי מספיק כח יחסית לדבוקה האירופאית. כשאין לך את הכח אתה חייב להביא הרבה שכל לרכיבה בכדי לשרוד ולהצליח וזה מה שעשיתי. גם באופיי, אני רואה את טובת הקבוצה והרגיש לי נכון יותר לעבוד הרבה עבור אחרים שהיו חזקים יותר״.
יואב רכב עונה יציבה וטובה. אם הקבוצה תתחזק במקומות אותם תאר רן – מאמן, רופא והכנה טובה יותר, ועם הנסיון והקילומטרים ברגליים, מעניין היה לראות מה יואב היה מצליח לייצר. יואב הוא הרוכב השלם ביותר בדבוקה הישראלית של השנים האחרונות – אלוף ישראל נגד השעון ומטפס מצוין שמתבל את היכולות הנ״ל בהרבה שכל ומחשבה. לי אישית הייתה חסרה קצת תעוזה ושבירת מסגרות. ללכת לפעמים עם הבטן ולא לפחד מהכשלון. אני משוכנע שהיו קורים דברים מעניינים.
הרוכב הישראלי, בהא הידיעה, של השנה האחרונה היה גיא גבאי. גבאי הוכיח בראש ובראשונה את מה שהיה ברור הרבה קודם – זה קודם כל הראש, וצריך לרצות את זה מאד בכדי לחיות חיים של רוכב אופניים מקצוען. העדות הטובה ביותר לנחישות של גבאי היא העובדה שאת המרוצים הטובים ביותר שלו רכב גיא אחרי ״תקלת״ קו הסיום של אליפות ישראל. גיא הלך והתחזק ככל שהחודשים עברו, רכב עונה מלאה, עד אוקטובר, עם בריחות משמעותיות והשגים יפים – הישראלי הבכיר באליפות אירופה ואליפות העולם עד גיל 23, מקום 3 כללי עד 23 ו 5 במלך ההרים בטור בוהמיה. שאפו.
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון שגיב וגבאי יהיו הרוכבים הישראלים של האקדמי ב 2016. מעבר לסיבות שקשורות בקבוצה (הקבוצה הופכת יותר בינלאומית, רוכבים מיותר ארצות, פחות קבוצת הזנק ויותר קבוצה שרוצה לגדול בעצמה ולהשאיר את הרוכבים הטובים בתוכה) יש מחסור גדול מאד ברוכבי כביש ישראלים שיכולים לנסות לרכוב ברמה העולמית. מלבד גבאי ושגיב, נותרו בתמונה האחים גולדשטיין ואביב יחזקאל. יעלו בוודאי מספר רוכבים מהנוער אבל התמונה הגדולה עצובה ודלה.
בצוות המקצועי – יאן וואלאך יעבור לטינקוף ודרור פקאץ׳ לא ימשיך. מחליפים? רן מכוון גבוה גם בנושא המנהלים הספורטיבים של הקבוצה ומבטיח חדשות בקרוב.
חסויות – החסות של פיטר סאגאן נמצאת בסימן שאלה. יהיה ספק אופניים חדש וכנראה גם ספק ביגוד.
התמונה הגדולה
יש משהו כובש ומדבק ברוח וב Vibe שרן מרגליות מביא.
רן כבר הוכיח בעבר שכשצריך לשכנע אנשים ולרתום אותם לדרכו הוא יודע לעשות את העבודה. היום גם רון שותף מלא לדרך והשניים מייצרים יחד שלם הגדול מחלקיו. יחד עם זאת, מבלי לנסות לקלקל או להוריד ציפיות, מבט מפוכח ואובייקטיבי מבחוץ על המיזם האמביציוזי הזה, מלמד שהמטרות הם על גבול הפנטזיה. על מנת לעמוד בהן רן יצטרך להביא קבלות (או יותר נכון פנקסי שקים ותוצאות על הכביש) כבר השנה, אחרת המטרה של פרו קונטיננטל ב 2017 תהיה בלתי מושגת. גם ריבוי המשימות – גיוס ההון, בנית קבוצה רוכבים חזקה, בנית קבוצת העתודה והמשך פיתוח התשתיות, וכל זה בפרק זמן של שנה נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית. היעדים ל 2017-2019 משקפים קפיצה עצומה שקשה לראות אותה קורית בלוחות הזמנים האגרסיווים כל כך ועם כל כך הרבה מליוני דולרים חסרים. למרות הכל, אנשי חזון כבר עשו דברים בלתי אפשריים וזה בעצם כל הרעיון של לפרוץ דרך. גם אם רק חלק מהשאיפות יהפכו למציאות, השינוי בידע, בנסיון ובחשיפה שתהיה בישראל לספורט יהיו משני תודעה. לא נותר אלא לחזק ידי העוסקים במלאכה ולקוות כי יצליחו.
הקבוצה עוברת עכשיו משלב ההקמה לשלב השני של הפרויקט – ישום המטרות ובניית תשתית לגדילה. התכנית יותר מגובשת וברורה, כמו גם מה נדרש על מנת ליישמה. המנהלים (בעיקר רן) רכשו נסיון וצברו בטחון, היכולת להבין מה ומי משרת את המטרות, ויותר מכך, מה לא, ולפעול בהחלטיות בכיוון בו בחרת ללכת התחדדה. זה תהליך שאפשר להתאמן עליו אבל אתה לא יכול להכיל ולבצע את כל הנדרש עד שלא היית שם באמת בעצמך. רון ורן חייבים את זה אם הם שואפים להגיע למקומות אליהם כיוונו, גם אם זה בא על חשבון חברויות, רוכבים ומנהלים ישראלים. ב 2016 יהיו כנראה פחות רוכבים ישראלים ונקווה שיותר רוכבים טובים (ובכללם הישראלים שיבחרו).
2015 לא היתה הברקה מנקודת המבט של הרוכבים הישראלים. לא נעים להודות בכך אבל גיא גבאי אחד ששרד עונת מרוצי אופניים מלאה ויצא ממנה כשהוא מחוזק ויודע שהוא רוצה עוד אחת משקף בעיה קשה. גם בלי הפוסטים המוגזמים של צדוק יחזקאלי על כאב וגבורה (וכחלק מעלית המדרגה שהקבוצה שואפת אליה טוב אם יופחתו דרמטית – זה קשה לכולם…), מרוצי אופניים הם ספורט קשה והחיים סביבם קשים אף יותר – המון ימים בחו״ל, רחוק מהבית והחברים והתמודדות בלתי פוסקת עם משטר אימונים, תזונה ותחרויות. לא פשוט. רוב הרוכבים הישראלים לא עמדו במשימה. חבל.
פרויקט האקדמי הוא פרויקט מרתק- ניהולית, כלכלית וספורטיבית. מי שילווה את הדרך מקרוב (ואנחנו בבייקפאנל נעזור) יוכל לראות את ההסטוריה קורית, את הנסיון נרכש, את הטעויות קורות (ומתוקנות) ואיך היזמים של הפרויקט ואלו שנוטלים בו חלק מתמודדים עם האתגר שלקחו על עצמם.
הביאו את עונת 2016!